מצעד הדירוג הרנדומלי של זרים צפונים

צוד בדיחי עדיין לא התאושש לחלוטין מהעליה של גליל עליון לליגת העל, ולכבוד המאורע החליט לדרג את 10 הזרים הגדולים שעברו בכפר בלום בליגה הלאומית. בין הזרים שתמצאו: זה שלא באמת שיחק שם, זה שעד היום נזכרים בו בכל משחק, שמשון ויובב, זה שהתראיין לספסל באמצע הלילה וגם ג'ורדן 23 אחד.


| צוד בדיחי

 

יאללה, אני עדיין באופוריה מהעליה של הגליל לליגת העל אחרי יותר מדי שנים, אי לכך ובהתאם לזאת תרשו לי לדרג פה את עשרת הזרים הכי טובים ששיחקו בכפר בלום. לא, לא הכי טובים, הכי מרשימים. לא, גם לא. עשרה זרים שאני זוכר במיוחד מהסיבות שלי.

חוקי הדירוג: אין חוקים, אני מדרג לפי מה שנראה לי. מי שמתנגד לדירוג זה מעולה, שיכתוב דירוג משלו, ואחר כך נאסוף את כל הדירוגים ונעשה דירוג דירוגים. יאללה אכלתי את הראש, מתחילים.

10. קרון דשילדס. בסדר, הוא לא שיחק בגליל, אבל כן שיחק בכפר בלום אז טכנית זה נחשב. איזה שד משחת השחקן הזה יא רבי שמעון. אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי אותו, זה היה לפני מאה עונות בערך, עפולה החתימה אותו כשהיא הייתה עם תשע מאות הפסדים וניצחון ורבע (פלוס מינוס). אחרי המשחק הלכתי לסל ניוז וכתבתי שם שהזר החדש של עפולה זה גיים צ'יינג'ר. היום כולם יודעים שצדקתי, אבל אני הייתי הראשון לזהות. יא אללה, איזה שחקן. ברור לכם שאם הוא היה משחק בגליל הוא היה מקום ראשון בערך, כן? אבל הוא לא, אז זה מספיק כדי להיכנס לדירוג אבל לא יותר מזה. צר לי, קרון. פעם הבאה תעשה בחירות טובות יותר בקריירה.

9. זהו, מעכשיו רק שחקנים של גליל. מקום תשיעי הולך לקוקוס: השם הרשמי שלו הוא דמארקו קוקס, אבל אצלנו ביציע הוא זכה לכינוי הקוקוס, כי הוא היה עגלגל כמו אגוז קוקוס. שחום כמוהו (אני תימני, מותר לי) והכי חשוב: נייד כמו אגוז קוקוס. ראיתם פעם אגוז קוקוס יורד במהירות להגנה? גם אני לא. מקום תשיעי ויש לך מזל שדשילדס נכנס.

8. גארי ג'ונסון, כתבתי עליו בטור השני שעלה איפשהו שהוא לא כאן באתר, תקראו. הבנאדם חטף מכה בראש ואיבד את ההכרה. פחד פחדים. יאללה ניתן לו מקום בדירוג כפרס ניחומים. מקווה שזה משמח אותו, איפה שהוא לא נמצא היום.

7. סמיון באוורס. אחחח באוורס באוורס. לא איזה סופר סטאר לכתוב עליו לדורות הבאים, ובגדול די מזכיר את כל מה שנכתב על הקוקוס. למה בכל זאת הוא שני מקומות מעליו? כי פעם הוא הלך לזרוק עונשין, אחד האוהדים שאני לא אנקוב בשמו (סיני) צעק לו משהו, לא זוכר מה, "יאללה באוורס" או משהו כזה. באוורס הסתכל על סיני, יצא מריכוז והחטיא את הזריקות. איזה חנטריש באמא. לא משנה, מפה לשם אביש אמר לסיני שאם הוא צועק לבאוורס משהו עוד פעם, הוא יתן לבאוורס לעלות ליציע ולסגור את זה איתו. סיני לא צעק לו יותר. אגב, בחתונה של ליאור הם ישבו אחד ליד השני, לא נרשמו אירועים חריגים.

6. קני אדלקה. היי היי רגע, אתם אומרים. קני שיחק בליגת העל, מה הוא עושה פה? אז קודם כל אני מזכיר שאני כותב בדירוג הזה מה שמתחשק לי, אבל תכלס יש לי סיבה. באחד המשחקים המיתולוגיים של הגליל בליגת העל מול הצהבת ממכבי, קני הלך לקו לא פחות מ-6250 פעם והחטיא את כל הזריקות, מה שגרם לגליל להפסיד את המשחק למכבי. מאז, בכל פעם ששחקן מחטיא עונשין בכפר בלום, נהוג לצעוק לזכרו קנייייייייי אדלקההההה. אז הנה קני, אתה בדירוג, אבל בחמישיה השניה כי מי לעזאזל מחטיא כל כך הרבה זריקות עונשין תגיד לי.

5. יאללה חמישיה ראשונה, בואו נתחיל מג'רמיין ג'ורדן. תראו, צריך להגיד את האמת, הוא אמנם ג'ורדן, והוא משחק עם מספר 23 על הגב, אבל איך לומר בעדינות? אני לא רואה את נטפליקס עושים עליו סדרה אחרי הפרישה. לא יודע, תחושה כזו. מה שכן הוא היה באמת שחקן סבבה לגמרי, שיחק בגליל שתי קדנציות, אחר כך הלך ליבנה והפסיד לגליל באיזה 20 הפרש, ומה שהכי נחמד בו היה העובדה שמתישהו הוא התחיל להתכתב איתי בפייסבוק וזה הגיע לכדי כך שהוא הבטיח לי שהוא יבוא לסעודת שבת. הוא עדיין לא הגיע, אבל אני אופטימי, מי יודע.

ג'ורדן. יגיע לקידוש מתישהו? (לימור מלינוף)

 

4. ג'ו לוואל הטוויל. נאמר זאת כך, חד וחלק, אם הבנאדם פחות עצלן, גליל עולה ליגה לפני שתי עונות, והוא מקבל את המקום הראשון בדירוג. לא לחינם הוא הוחתם בהפועל ירושלים בהתחלה, מנגד לא לחינם הוא היה שם על הספסל עד שקטש הרים טלפון לאבישי ואמר לו "שומע רגע? יש לי פה על הספסל איזה איטריה באורך קילומטר, רוצה אותו?". קיצר, כשהוא היה שם, זה היה מדהים. מצד שני הוא הפסיד במצ' אפ לקרון דשילדס, שאם הוא עולה על שרפרף הוא מגיע לו לברך במקרה הטוב. אה והוא גם התעלף באיזה משחק, אבל אפשר להבין את זה, הדם צריך לעבור 60-70 קילומטר כדי להגיע למח שלו. הבחור גבוה, מה נגיד. אז גם בדירוג הוא הגיע למקום הרביעי הנכבד. לא מדליה, אבל חמישיה. אה, ובכלל קראו לו אצ'וויל, אבל הוא היה, כאמור, טוויל.

3. ראשד מאדן. יאללה טופ 3, את המקום השלישי המכובד מאד לוקח ראשד מאדן, שבניגוד לאצ'וויל שיחק בעונה הזו לאורך כל העונה ולא רק בפלייאוף. גם כישרון, גם מלחמה, גם רבאק. האמת, טיפה יותר מדי רבאק, אוהדים של אשקלון ירקו עליו – הבנאדם כמעט דפק להם מכות. דשילדס הטריל אותו בסדרת הגמר – הבחור איבד את זה. חבל יא מאדן, חבל. יכולת להגיע יותר גבוה בדירוג שלי, וגם להיות חתום על עליית ליגה. קח קצת אוויר אח שלי היקר והאהוב, זה רק משחק.

2. דייויד לאבו ואריק אטרלי. כן, את המקום השני חולקים שניים. למה? כי ככה הם זכורים לי שמשון ויובב, המפטי ודמפטי. ואיזה צמד הם היו, יא רבאק. אני לא זוכר למה לא עלינו ליגה באותה עונה, אבל זה היה לגמרי אפשרי עם שני אלה. מעניין מה איתם היום ואם הם עדיין ביחד. אצלי בדירוג, כפי שניתן לראות, כן.

1. המקום הראשון הולך ל... הוא... היא... הם.... קורטני פלס. אחח קורטני יא קורטני, חרגול מעופף שכמוך. שמעו סיפור, פעם ריאיינתי את קורטני באוטובוס חזרה ממשחק נגד הפועל חיפה (הפרטים המלאים, כזכור, בטור המקביל), קיצר חצות לילה באוטובוס, זמן הגיוני לכל הדעות לעריכת ריאיון לאתר ספסל. מפה לשם אני אומר לו "אני עוד זוכר את הדאנק שלך על רנדל" אני לא מספיק להגיע לאות ל' של רנדל והוא כבר קופץ "איט ווזנ'ט אן אופנס!". אין לכם מושג על מה אני מדבר, אה? מילא. קורטני ואני יודעים, וזה מספיק לי.

עוד אזכור כבוד אחד לפני שאני מוריד את המסך על הדירוג הזה: סטורם וורן, לא שיחק בגליל אבל כמעט שיחק שם בתור מתנת יום הולדת לעבדכם הנאמן (שזה אני, אבל אל תתלהבו זה רק ביטוי). זה סיפור ארוך, אולי אספר אותו בהזדמנות.