על הגריל: סינדרום ירושלים

בואו נתחיל מלשון החוק, זה תמיד רעיון טוב. לבדוק מה כתוב במקור. ספר החוקים של מדינת ישראל קובע בחוק האזרחות, סעיף 9 כך: "שר הפנים רשאי להעניק אזרחות ישראלית, במתן תעודה ומהיום שיקבע בתעודה... לתושב ישראל הנמצא בישראל שהשר שוכנע כי הוא מזדהה עם מדינת ישראל ויעדיה והוא או בן משפחתו... פעלו פעולה של ממש לקידום הבטחון, הכלכלה או ענין חשוב אחר של המדינה או שהענקת האזרחות כאמור היא מענינה המיוחד של המדינה".

ובכן, בואו נשאל. האם יהושפט חביבנו עונה לקריטריון או לא? קודם כל, בואו נזכור שלא אנחנו אלו שצריכים להשתכנע אלא שר הפנים, אדון א. דרעי, והוא כבר שוכנע. אבל בואו נבדוק את העניין לגופו. האם יהושפט תושב ישראל ונמצא בישראל? כן. אפילו הולך לשלם פה מיסים, לפי מה שאומרים. האם הוא מזדהה עם מדינת ישראל ויעדיה? מאוד. האם הוא פועל פעולה של ממש לקידום "עניין אחר" של המדינה או שהענקת האזרחות היא מעניינה של המדינה? ובכן, בעיני, איזרוח של אולסטאר NBA, בחור שכל כך מחובר למדינה ואוהב אותה (גם אם קצת, איך לומר... נראה שהוא לא לגמרי 100%) זה בהחלט מעניינה של המדינה. אנחנו חיים בעולם של יחסי ציבור, וסיפור כזה הוא בהחלט פרסום חיובי למדינה. בגדול זה כל הסיפור.

עכשיו אפשר להתחיל לתהות אבל מה עם ילדי העובדים הזרים, או איך זה ישפיע על הליגה, ומה ההבדל בין זה לבין איזרוחים אחרים (היוש רוצ'סטי), וכאן בדרך כלל יש מתאם גבוה בין השאלה את מי אתה אוהד לבין מה דעתך בסוגיה הזו. סבבה, אבל בפועל – האיזרוח הזה לגמרי תקין, חוקי, כשר ולא מסריח. וחוצמזה – אמארה יהושפט, גם בגילו המופלג יכול לעשות הרבה דברים יפים בליגה שלנו. הרווח במקרה הזה, כולו שלנו.

הוא הגיע מהליגה הטובה בעולם, התחיל כבעלים, המשיך כזר וסיים כאחד משלנו. הו אמארה, האהבה היא הדדית. כל מה שצריך זאת אהבה (שרו הביטלס) ואצלו הרי יש אותה בכמויות. גם דוגמן וגם שחקן. את הפטנט הרשום ששמעון מזרחי המציא כבר לפני 45 שנה ירושלים משכללת עמוק אל תוך המילניום השלישי. הראשון מצא פעם אחר פעם שורשים יהודיים עלומים יש מאין והשנייה אפילו לא טורחת בזה. מספיק לחתן (האוול) או סתם לדבר במתיקות ולשדל בפוליטיות (כמה מאוהדי ירושלים יצביעו ש"ס בעוד 3 שבועות ?).

קיצר, אחלה הכנה לשנה הבאה בה אפילו החוק הרוסי כבר לא יהווה כיסוי ערווה למותו בטרם עת של השחקן הישראלי. אולי הגיע הזמן להכניס את חוק הלאום גם לספורט. כי נכון להיום (האמת, עשורים) הרבה יותר קל, זול ומהיר לאזרח אמריקאים מאשר לגדל שחקני נוער. כבר היום רשומים בליגת העל יותר מ-20, מתאזרחים מה שאומר כ-2 לקבוצה ,ואם בשנה הבאה מחויבות הקבוצות לישראלי בודד על הפרקט המשמעות ברורה. את כמות הישראלים האמיתיים שישחקו מעל 20 דקות אפשר יהיה לספור על אצבעות יד אחת. אם היום (תחת החוק הרוסי) הזרים והמתאזרחים הם היחידים שקולעים בדו ספרתי בכל הקבוצות והישראלים משמשים כחוטבי עצים (הגנה וכ"ח) ושואבי מים (אסיסטים ועבירות), אזי מחר נחלתם תהיה לנפנף מגבות מהספסל אחרי סל יפה או אסיסט מרהיב.

ומה שהגדולות עושות כ"כ הרבה שנים בסוף מחלחל גם לקטנות. זה קל ועקב עיוות המס זה גם זול. מאוד. העולה החדשה מבירת הנגב מחזיקה 5 מתאזרחים והיד עוד נטויה ואצל שכנתה (היחסית) מאשדוד רשומים 4 כאלה. כ"א מהן מחזיקה בקושי ישראלי בודד בסגל. 1 מתוך 12. לא כולל שחקני פוסטר. אני מתכוון לישראלי אחד שבאמת, אבל ממש, מקבל דקות משחק.

הצדיקות היחידות בליגה שממש מחתימות ישראלים (ואפילו צעירים) ואין להן אפילו מתאזרח אחד לרפואה הן ראשל"צ (אריאל, בלייזר, טישמן, קולשב ושגב), גלבוע (ארצי, לבנובסקי, נבון, סקוורר, קרפלס, שוכמן וראובן), ונהריה (גפן, זיו, יבזורי, משגב, נסטרנקו, סולומון ואלטיט). אצל רוב הקבוצות בעלות התקציבים הצנועים האיזרוח הפך למקצוע. 5-6 זרים + 2-5 מתאזרחים.

חולון, ירושלים ונסצי עדיין מחזיקות מתאזרח בודד, כמו פעם. גם זו נקודה (יחסית) לטובה. מה המשותף? העניות (חצי ליגה) מעוניינות לחסוך ולכן ממעטות בישראלים הנדירים והיקרים (עקב העדר ההיצע והמיסוי) והעשירות מצליחות להסתדר. ככה זה גם נראה בטבלה. גם ללאומית נושא המתאזרחים מחלחל בשנים האחרונות ומספרם כיום עומד על 14, ממוצע של אחד לקבוצה, מה שמשאיר 2 מקומות בלבד לישראלים בחמישייה. ויש אפילו מתאזרחים בליגה השלישית (שם כבר לצערי לא היו לי כוחות לספור כמה).

קיצר, היידה אמארה, אוהבים אותך. אבל לא אוהבים שהצ'אנסים לישראלים שגדלו פה ולמדו פה כדורסל הופכים לבלתי אפשריים.