פסקת ההתגברות של כדורסל הנשים

גל פוסק, מאמן במחלקת הנערות של הוד"ש, לא מצליח להבין את ההגיון מאחורי ההחלטות האחרונות של וועדת הקורונה של איגוד הכדורסל בנוגע לחידוש הליגות לנערות. טור דעה לאתר על החברות לדרך שנשארו מאחור, ההחלטות המוזרות וחוסר הספורטיביות.


| safsal

הכתוב הינו טור דעה.

 

מכירים את סוגיית "פסקת ההתגברות" שמעסיקה את הפוליטיקאים שלנו? פגשנו בימים אלה את פסקת ההתגברות של כדורסל הנשים (במחלקות הצעירות).

 

ציטוט מחוזר מספר 7 של איגוד הכדורסל:

'עליות וגמר סל במחלקות הנערות - לא יהיו, בעונה זו, עולות ויורדות ומשחקי הגמר סל בכל הליגות של מחלקות הנערות.המשחקים בליגות יסתיימו בתאריך 30/06/2021 (בפועל זה יסתיים הרבה יותר מוקדם מהתאריך הזה). שחקנית שזומנה לסגל נבחרת צעירה כלשהיא תהיה במסגרת הנבחרת בלבד וזאת מיום הזימון לנבחרת.'

העיניים קוראות ולא מאמינות. ביי ביי חברות לקבוצה (יש מי שיאמר "חברות לדרך"). שלום ולהתראות למערכת המקצועית של המועדון בו משחקת השחקנית – אנחנו יודעים יותר טוב, ונמשיך מכאן. מישהו מסוגל לדמיין הנחתה כזו של איגוד הכדורסל על מכבי ת"א או הפועל ירושלים בגברים? איפה נשמע דבר כזה? הציניקנים (או אולי מביני הדבר) יאמרו שמדובר בהסללה לטובת גיוס בנות לאקדמיה של איגוד הכדורסל. סוג של מכבש לחצים לא ממש סמוי, על ההורים לצעירות ש"נשלפות" מהמסגרות שלהן לטובת הפרוייקט.

 

נמשיך עם ציטוטים? 'כל המשחקים שנועדו להיערך בליגה, החל מתאריך 27/12/2020 ועד 06/03/2021 כולל מבוטלים (גם משחקים שנקבעו להם מועדים למשחקים חוזרים לתאריכים מאוחרים יותר). בליגות שלא נגיע ל-15 משחקים, יבוצעו השלמות.'

או  בתרגום לעברית - ערך ספורטיבי אין. תוחלת גם לא. חשיבה קדימה גם לא ממש, אבל לפחות שלא ייפגע לנו המימון. שנים ארוכות מדברים על החידלון של כדורסל הנשים. על הקיפוח התקציבי. אבל לא מדברים על למה? מה מנציח את הקיפוח המתמשך הזה? לא מדברים על אותן "חברות לדרך" שלא בכדי לא הוזכרו מעלה.אלה שישחקו בלי מטרה, בלי ערך ספורטיבי ובלי השפיץ של המוזמנות לנבחרות, כדי להשלים ל- 15 משחקים כדי לפחות שהמימון יגיע (לאיגוד הכדורסל). כשרוצים להבין למה דברים לא משתנים, לא צריך להסתכל רחוק, מספיק להסתכל פנימה.

אני עוסק בשנים האחרונות באימון של קבוצה כזו, של "חברות לכאורה לדרך" (אגב – 4 מהן היו עד לאחרונה בנבחרת המורחבת, 3 נופו – וזה עניין לטקסט נפרד על "הנבחרת" שבוא יבוא). מלווה תהליך של התפתחות, של צמיחה וגדילה, של התבגרות, של מחוייבות לספורט, של התמדה, של השקעה ושל מאמץ. של נשים צעירות, שרוצות לעסוק בספורט. שמחוייבות לספורט. שמבקשות מסגרת שמכבדת אותן, את רצונן ואת המחוייבות שלהן.

תשובת איגוד הכדורסל (כפי שזה נראה, לא תגובה רשמית)? בשבילנו, אתן טובות מספיק כדי להשלים 15 משחקים נטולי ערך ספורטיבי כדי שנזכה ביחידות המימון.

מרגיש בושה גדולה. בושה גדולה שמקבלי ההחלטות לא משכילים להבין את המובן מאליו, שבלי אותן "חברות לדרך", גם המעט הדל שיש כיום לא ישרוד, לא יתגדל ולא יתרומם. בושה גדולה שאחרי חודשים ארוכים שהספורטאיות הצעירות האלה יושבות בבית בסגרים וביציאות מסגרים, מקבלי ההחלטות באיגוד הכדורסל עדיין מעדיפים לקבל החלטות מוזרות, שאינן לטובתן, אלא לטובתו, זה שיושב במשרדים הממוזגים ונדמה כמנותק מהליבה של התחום עליו הוא מופקד.

כל כך עצוב.

כל כך מפספס.

 

באגף המקצועי לנשים של איגוד הכדורסל בחרו שלא להגיב.