קטסל אאוט, ילדים ב' here we come

עדיין לא יבש הדיו מעונת קטסל ב' ואנחנו ממשיכים בסאגה המתמשכת, הסיפור שלא נגמר, המסטיק שנדבק לנעל ולא יורד, שידור חוזר נוסף של הפרק מחברים שרוס נפרד מרייצ'ל, ילדים ב'. בגזרת השמות אין בשורה והעונה אנחנו נקראים הוד השרון תפוז או לימון או מנדרינה שזה טיפה יותר טוב מתאנה של עונה קודמת. על הקווים מאמן צעיר ומבטיח והשיבוץ העונה הוא למחוז הבכיר שלאיגוד יש להציע. איך זה קרה? בספטמבר נרשמנו לליגה האדריאטית וברגע האחרון, על הבאזר של ה 15/10 קיבלנו יורוליג.

קצת מנהלות: סל גבוה ושלשות אתם מכירים כבר מהקטסל, העונה היינו אמורים לשחק 4 רבעים של 10 דקות כשאסור לבצע חילופים ב 5 דקות הראשונות של הרבע. החוק הרוסי של ילדים ב'. מחטף של הרגע האחרון מחזיר אותנו לחוקי קטסל ב' של חמש חמישיות של 8 דקות כשרק באחרונה מותר חילופים. מבולבלים? גם אנחנו.

עונה חדשה זמירות ישנות ושוב אנחנו בדרכים הפעם צריכים להגיע בשעה 17:00 להיכל יגאל אלון. ליגת ילדים ב' מחוז שרון שומרון ושות' בטווח בין צומת תפוח וכפר ברא בואכה קניון שבעת כוכבים. בווייז כמו תמיד סמטת מזיז בואכה מזיז מאוד והנה אנחנו באולם בית ספר עם ספסלים שמזכירים לי את התקופה שהייתי על ציר בן גוריון- בוקרשט עם חברת התעופה הרומנית וספסלי האוטובוס שהם הכניסו למטוסים שלהם. בגזרת ההורים נשארנו בהרכב כמעט מלא עם חיזוק מבטיח שעדיין לא יצא לי להכיר אבל בהחלט רואים פוטנציאל.

בגזרת הכדורסל, שני שחקנים שלנו כולל שלי בחוץ לשלושה משחקים עקב חוקי העברה נוקשים מימי המנדט הבריטי של האיגוד שתופסים גם על ילדים לפני גיל בר מצווה ומשאירים בחוץ לשלושה משחקים ילדים שעוברים קבוצה בתוך האגודה (עוד לפני שהעונה החלה...).  היועץ שלי לענייני ליגות ילדים טוען שזה נועד למנוע מאגודות להעביר שחקנים בין קבוצות כדי לחזק את החלשות או לעזור לחזקות לקחת אליפות. לי זה נראה תלוש מהמציאות לא לאפשר לילדים שהחליטו לעבור לקבוצה אחרת באגודה, לפני פתיחת העונה לשחק שלושה משחקים. מי ישמע לברון ג'יימס וסטף קרי.

התחלנו. משחק הפתיחה מפגיש אותנו מול יריבה אידיאלית: מ.ס משהו בשומרון (מ.ס.מ.ש). הקבוצה עצמה עונה על כל הפרמטרים של קבוצת ילדים ב': שחקן אחד עם שליטה טובה בכדור, אחד אחר, נמבר Seven מספר 55 שכל כדור הולך אליו, ושחקן נוסף ששורף את הדשא כמו פיני בלילי הגנה התקפה בלי לקחת שבויים. אז מה בכל זאת? המאמן! מדהים שכל משחק שאני צופה בליגות של הילדים צץ לו פתאום איזה כוכב חדש שעלה על איזה פטנט ובאמת חושב שכולם מטומטמים חוץ ממנו. אחד מחוקי המשחק הבסיסיים בליגות הילדים הוא שמירה אישית. הרעיון הוא מאוד פשוט וזה ללמד את הילדים לשמור כמו שצריך, לעבוד עם הרגליים, להרים ידיים ולהיות לקוואי לנארד ולא לג'יימס הארדן.

אבל לא ב מ.ס.מ.ש, שם יש מאמן שגדל על ברכי פופוביץ' שהחליט לסגור את הרחבה עם אזורית 2-3 שבליגות ילדים זה מתכון בטוח לבלגן התקפי של הקבוצה שמולך. תשאלו למה? בליגות ילדים גם קבוצת הקלעים הטובה ביותר לא תעבור את ה 15% לשלוש במקרה הטוב ואצלנו מה לעשות לא נבנתה קבוצת קלעים. בונקר הגנתי של מ.ס.מ.ש בצבע עם 3 וחצי שחקנים שלא נותנים לאף אחד להתקרב לסל ושחקן וחצי שרצים על קו השלוש וכאוס מוחלט בצד שלנו עם זריקות לא קשורות שהפכו לסלים קלים בצד השני.

השופט ששמע ממני לפחות חמישים פעם "הם באזורית 2-3 תן להם טכנית" זיכה אותי במבט של אתה לא מספיק יפה להיות כל כך טיפש וחוץ מעבירה טכנית ומספר הערות לפופוביץ הצעיר התעלם ממני לחלוטין. אלן דלון. באופן מפתיע אין לי שום טענה לשופט כי הוא ניסה, השעה כבר מאוחרת, קפוא מוות באולם ויש למחרת מבחן בערבית. מרחבא. בסיום, הפסד לקבוצה שלא צריך להפסיד, בצורה שלא צריכה להיות ובהפרש שלא צריך להירשם. הנתון החיובי מהערב הזה הוא שגם בעיטה בתחת היא צעד אחד קדימה. בגזרת הכיבודים נאדה ואנחנו הולכים הביתה עייפים אך רעבים להוציא את הכלבה שמתאפקת משבע בבוקר.

אז עוד עונה נפתחת ואני שוב אהיה פה להעביר לכם טעימה קטנה מהאווירה ביציע וגם קצת במגרש, מההורים המתערבים יותר ומהמאוזנים פחות, מחלקי ההוראות ומארגני ההגנות, מאמני ההתקפה וטקטיקני האזורית, חסידי הפיק אנד רול ונאמני הפיק אנד סלייד, שייק אנד בייק ווויק סייד הלפ. החבר'ה היקרים האלה עומדים השנה לככב אצלי בפינה. בלי ביקורת, בלי גינויים ובלי התנגחויות. רק רצון שכמה שיותר הורים לשחקני כדורסל יקראו, יפנימו וינסו קצת יותר להיות האנשים שהכלב שלהם חושב שהם. בהצלחה!