רמלה , אשדוד ורמת גן

אליצור רמלה

סגל שחקניות: עדן רוטברג,לימור פלג, אלכס גיטצ'נקו, ירדן דנן, שירה בן דוד, ליאור גרזון, בריטני בויד, טיאנה קריבצ'ביץ', טיפני מיטשל.
מאמן:  אלי רבי

על הסגל: ממקומי עד חיזוק

יותר משאליצור רמלה חזרה לליגת העל, אלי רבי חזר לרמלה. יותר משאליצור רמלה היתה חסרה לליגה, אלי רבי היה החסר. רמלה שחזרה מהלאומית העפילה מיד לגמר, שנה אחרי כבר זכתה בדאבל, אבל ההישג האמיתי היה גיוס התקציב כדי לחזור ולהשתתף באירופה. רמלה עשתה בשנתיים מה שהיה חסר לליגה שנים, החזירה את העניין והאתגר. הטירוף של הקיץ האחרון בקבוצות הצמרת הוא תוצאה ישירה של חזרתה של רמלה. עד כאן מחמאות – כי לאור כל זה עולות  השאלות איך דאבליסטית שנרשמת לאירופה לא מצליחה לשמור על אף שחקנית מהסגל שזכה בתארים (למעט טיפני מיטשל שהגיעה באמצע העונה)?

האם המעבר של אלכס כהן, דניאל רבר ואליסון היטוואר, נבע משיקולים כלכליים או משיקולים מקצועיים?
האם טיאנה קריבצ'ביץ, תצליח להתמודד מול סנטריות פיזיות? בינתיים במשחק הראשון שלה באירופה היא קטפה רק 4 כ"ח וקלעה באחוזים נמוכים התשובות פחות משנות, התוצאה היא החשובה – ברמלה נבנה סגל רענן, ברוחו של רבי, צעיר ברובו, שזקוק לדחיפה למימוש הפוטנציאל ולימור פלג אחת שתביא מהניסיון שלה וה"רוגע" כמנהלת משחק. עדן רוטברג מגיעה לתחנה הגדולה הראשונה שלה כשעל כתפיה המשימה "להגן על התואר" כמאמר הקלישאה קל יותר לזכות באליפות מלשמור עליה.

עם רוטברג יחזקו ירדן דנן שחוזרת לאגודת הבית שלה מהמכללות ותנסה להביא את הנסיון משם לליגה הישראלית, וליאור גרזון שסומנה כבר כאחת משחקניות העתיד עושה קפיצה משמעותית מרעננה הקטנה לרמלה מלאת הציפיות. רבי, כהרגלו, נותן את ההזדמנות גם לשחקניות עם פוטנציאל לפרוץ כשאת הסגל סוגרות שחקניות הנבחרות הצעירות שירה בן דוד ואלכס גיטצ'נקו.

היתרון המשמעותי של רמלה אמור להיות קו חוץ אחורי של בריטני בויד וטיפאני מיטשל, שתי שחקניות WNBA, שישתפו פעולה עם עדן רוטברג. טיפני מיטשל שהתעלתה בפליאוף שנה שעברה ועשתה עונה אישית טובה ב-WNBA במדי אינדיאנה, תרצה לשחזר את העונה שעברה ולסתום את הפה למקטרגים שטענו שהאליפות של רמלה נבעה בעיקר ממכת הפציעות של אשדוד. בריטני בויד רכזת פיזית ומוכשרת, שכיכבה בטורקיה בעונה שעברה תרצה לשבור את ההגמוניה של הופקינס כרכזת הטובה בליגה וטיאנה קריבצ'ביץ שתאייש את עמדת הפנים בעיקר תנסה להוכיח ששחקניות בוסמניות הן לא הימור לאירופה אלא שחקניות שיכולות להצליח גם בליגה ותקווה לסיים פה את העונה ולא להיות מוחלפת בסיומו של המסע האירופי.

מסימני העונה

יהפוך את העונה להצלחה – (1) בריטני בויד דופקת טריפל דאבלים וביחד עם טיפאני מיטשל בונות קו אחורי אימתני. (2) ליאור גרזון מקבלת הזדמנות להוביל את רמלה כמו שעשתה ברעננה מוכיחה שההימור עליה היה מוצדק. (3) לצד העפלה לשלב השני באירופה, רמלה שומרת על אליפות הליגה, כמאמר מכבי תל אביב, הלחם והחמאה.

יגדיר את העונה כאכזבה עד כישלון - (1) בריטני בויד מתקשה בקליעה מבחוץ, הקבוצה מתגלה כבעלת צבע פרוץ, והאוהדים תוהים האם הקבוצה נבנתה נכון. (2) אחרי הקמפיין האירופי ברמלה מבינים שכדי לזכות באליפות צריך נסיון ומחזירים מהפורשות את דיאמנט או לויצקי. (3) אחרי שני גמרים רצופים ולצד כל הציפיות הקבוצה מודחת בחצי הגמר על האליפות והגביע. אירופה תחכה.

איזה כיוון זה ילך? – רמלה יצטרכו לצלוח מבחן שלא רגילים אליו. קבוצה יחסית חסרת נסיון שמתחילה את העונה עם עומס בשתי מסגרות. אי אפשר יהיה לנתק את אירופה מהליגה, הצלחה בחו"ל תתן רוח גבית, אחרת הפוך. ככל שיגיעו התוצאות בשלב מאוחר יותר מפלס הלחץ יעלה, שינויים ייעשו ובתחרות קשה כ"כ זה יכול להסתיים במפח נפש. אם לא סימן ההצלחה הראשון, כנראה שאף אחד מהם.

מכבי "בן" בנות אשדוד

סגל שחקניות:  נופר שלום, צליל וטורי, שני עטר, נועה זליבנסקי, אנט סנואו, עדי לוקס, דרו אדלמן, ראם נונו.
מאמן: גלעד כץ

על הסגל: ממקומי עד חיזוק

אשדוד שזכתה בחמש אליפויות רצופות ידעה בעונה שעברה רכבת הרים שהחלה בסגל קצר וצעיר שנקלע לשרשרת הפסדים, החליפה מאמן, עיבתה את סגל השחקניות באליסה בארון, ירדן גוט וכמובן שי דורון וחזרה לגמר. לפני אליפות שישית ברציפות איבדה ברצף פציעות מדהים את ויקטוריה ווייאן המוכשרת, את בארון וגוט וסיימה "רק" כסגנית, וזאת לאחר שבמהלך העונה איבדו את טיה פרסלי הגארדית הדינאמית ואת שרה האטיס...אה כן, וגם קרימה קריסמס האגדתית שסיכמה במועדון נפצעה והוחלפה בטרם העונה החלה. הלקחים הופקו עם מיד  הבאזר של המשחק השלישי.

למרות שבאשדוד כל דבר פחות מדאבל הוא אכזבה, בעקבות ההופעה ההירואית בסגל חסר בגמר, גלעד כץ הוחתם מיד (ובצדק) לעונה נוספת. הקבוצה עשתה הכל כדי להשאיר את הופקינס והחלה במסע רכש של כל שחקנית מובילה. נופר שלום הגיעה מנבחרת ישראל וחולון כדי להוות את המנהיגות המנוסה. עדי לוקס, הקלעית המובילה של ראשל"צ חזרה לקדנציה שניה באגודה, כאשר הפעם אמורה לשחק יותר, נועה זליבנסקי עוד סקוררית מוכחת חזרה הביתה למועדון בו גדלה והרכש המשיך.

דרו אדלמן הגבוהה הישראלית הטובה בליגה (אחרי פרישתה של לויצקי) הוחתמה וכדי שלא לקחת סיכונים הקבוצה סגרה את הסגל עם צעירות מוכשרות שיעבו את כל אחת מהעמדות, החל מצליל וטורי המשתפרת שמקבלת לראשונה הזדמנות להוביל קבוצה לתארים, אנט סנואו שתמשיך בקבוצה וגם מתאזרחת צעירה מפתיעה מדנמרק, שני עטר. גלעד כץ לא לקח סיכונים, סגל עמוק עם 12 שחקניות מוכשרות, עם אופי שמתאים לרוח המפקד ורוח המועדון ולראשונה נראה שאפילו לא מחכים הפעם לינואר...

אם בגזרת הישראליות עבדו על לא לקחת סיכונים וללכת בגדול, מה נאמר על ה-החתמה של הקיץ? קאמבק מדהים של טיפני ג'קסון, מי שאולי מזוהה יותר מכל עם תקופת השיא של הקבוצה. ג'קסון יחד עם צ'לסי הופקינס שממשיכה עונה שלישית בקבוצה וממשיכה לשתף פעולה עם גלעד כץ תוביל וקריסטל ברדפורד בתחנה השלישית שלה בישראל. צ'לסי הופקינס מתחילה, אולי לראשונה בהיסטוריה של כדורסל הנשים, עונה שביעית כזרה בארץ. ברדפורד, ג'קסון (בהנחה שתחזר ימיה כקדם), אדלמן והופקינס מבטיחים קבוצת ריבאונד נהדרת, עם עומק ופיזיות בצבע. מצד שני, יהיה מעניין לראות אך טיפאני תתמודד בגילה המתמודד מול שחקניות הציר הניידות והצעירות ממנה כדוגמת אדוט בולגק, קאדיג'ה קייב.

מסימני העונה

יהפוך את העונה להצלחה – (1) טיפני ג'קסון חוזרת להראות מי שולטת פה בצבע, קריסטל ברדפורד מראה שהיא שחקנית של תארים ולא רק מכונת דאבל-דאבל. (2) נועה זליבנסקי וצליל וטורי שניסו בכמה תחנות למצב את עצמן כגארדיות משמעותיות בליגה מקבלות את ההזדמנות דווקא מגלעד כץ בקבוצה הכי תחרותית בליגה ועושות את זה בגדול – אליפות על שמן. (3) אליפות מרשימה, שלא משאירה מקום לספק. אם אפשר אז גם דאבל.

יגדיר את העונה כאכזבה עד כישלון - (1) ג'קסון שאחרי הפרישה רחוקה משנות הזוהר שלה,  אשדוד מתקשה במחזורי הפתיחה ולא לוקחת סיכונים, הקהל בעצב נפרד ממנה עוד לפני 2020, קריסטל ברדפורד מכונת דאבל דאבל, אבל לא מביאה את האקסטרה לתואר. (2) זליבנסקי ו-וטורי עושות את שלהן ותורמות ככל יכולתן לקבוצה, אך כדי להבטיח את מאבקי מרץ שוב מקבלים בפרחים את שי דורון. (3) בקלות שלא נחשבת אשדוד מגיעה לפיינל פור, אך לראשונה מאז... (מי זוכר?!) לא מעפילה לגמר.

לאיזה כיוון זה ילך? – אשדוד פותחת את העונה כפייבוריטית מבלי לחשוב בכלל על סיכויי החזרה של דורון. גמר הוא יעד ריאלי ומתבקש, השאלה איך הסגל שפחות מנוסה בלצבור תארים יגיב במרץ-אפריל כשהכסף על השולחן. ההצלחה של ג'קסון קריטית של הישראליות בונוס. אשדוד תסיים כנראה עם תואר, השאלה אם תהיה זו הצלחת?

מכבי עירוני רמת גן

סגל השחקניות:  יערה יצחקי, אלכס כהן, טל לב, רוני גולדין, דניאל רבר, מדיסון שיי, אליסון הייטאוור, אדוט בולג'ק, שניז ג'ונסון
מאמן: עדן ענבר

על הסגל: ממקומי עד חיזוק

למרות השנתיים  האחרונות, בהן  הודחו בבושת פנים בחצי הגמר לקבוצות עם "מינוס זרה", אורה גלזר לרגע לא הורידה הילוך. השנה, קיימת  תחושה שמשהו חדש מתחיל ברמת חן. קודם כל השם, הקבוצה כבר לא נקראת על שם השכונה, אלא על שם העיר. גם הצבע הסגול ככל הנראה הולך להיעלם, ולצד כל אלה גם על הקווים חיבור חוזר בין הקבוצה למאמן שעמד בשנים האחרונות בינן לבין התואר. עדן ענבר הצטרף לאגודה ובנה קבוצה שלא יכולה להצהיר על פחות ממאבק על כל התארים. נדמה בעצם שמדובר בקבוצה דומה לזו שנבנתה בשנה שעברה רק דור אחד צעיר יותר. את שחקניות הנבחרת לויצקי, שפיר, בן נון – החליפו שחקניות העתיד של נבחרת ישראל.

אלכס כהן ודניאל רבר חוזרות לזיסמן, מנוסות יותר ובטוחות יותר בעצמן כדי לשלוט בצבע שנשלט ע"י לויצקי. יערה יצחקי חוזרת לאגודה אותה העלתה בפעם האחרונה לגמר גביע בנערות  והיא תהיה מובילת הכדור החדשה, וטל לב נשארת בקבוצה לעונה אחת נוספת. את הסגל ישלימו הצעירות רוני גולדין ושיי מדיסון ופה עולה השאלה אם לקחו הימור מסוכן של 4 שחקניות ישראליות דומיננטיות במיוחד אך הפקירו את העומק (רק 9 שחקניות בסגל) בתקווה שלא יהיו פציעות – או שאולי מתוכננת הפתעה להמשך העונה בגזרת ה"קאמבקים"? ומי תתפוס את מקומה של רוני בן נון כ"שרת ההגנה" (אפשר להתחיל ולשאול מי תשמור בקבוצה באופן כללי)?

רמת גן הלכה בגדול גם בגזרת הזרות, ואם להמשיך בקו של אקסיות רמלה, אז אליסון הייטאוור שעשתה לפני שנה קאמבק מרשים לליגה הישראלית והובילה את רמלה חוזרת לשתף פעולה עם עדן ענבר גם ברמת חן. אליסון אמורה להביא את המנהיגות, קור הרוח, השקט והווינריות למועדון. גם אדוט בולג'ק עברה בעברה ברמלה  ונתנה שם עונה  טובה מאוד (העפילה לגמר השילוב בין אליסון החכמה והמנוסה לבין אדוט המוכשרת ובעלת הקליעה המופלאה מבחוץ, אמור לגרום לנדודי שינה להרבה מאמנים.

אבל עם כל הכבוד לסגל המוכשר שהוזכר, את מירב העניין תפיק הזרה החדשה שניס ג'ונסון. ג'ונסון בשיאה היא 'שחקנית על' שאלמלא הפציעות שעברה לא הייתה בכלל בטווח הסכומים של הארץ. ג'ונסון חזרה העונה ל-WNBA, אם כי עדיין לא נראתה כמו בימיה היפים וכרגע מנסה לחזור לכושר משחק, אמורה לתת חוויה לצופי הכדורסל בישראל.  מדובר בגארדית שיכולה  בשיאה לשחק בכמה עמדות. יחד עם הכישרון הרב של שניס, חייבים לציין שלא כל שחקנית על בהכרח מככבת בארצנו. האם תהיה הצלחה כדוגמאת טיפאני מיטשל, או אכזבה דוגמאת שבונטה זלוס?

אי אפשר לסיים בלי מילה על השאלות והמשמעויות לכך ש-4 מתוך השחקניות המובילות שאוזכרו מגיעות מרמלה הדאבליסטית, במה שחייב להעלות את השאלה האם הן יעבירו איתן גם את התארים?

מסימני העונה

יהפוך את העונה להצלחה – (1) מעל 50 אוהדים במשחקי הבית. הגיע הזמן שלקבוצה שנמצאת כבר שנים בצמרת, יהיה גם קהל תומך בעיר שאוהבת ספורט.  (2) ישראליות שייצאו לאירופה. השחקניות שחתמו בקבוצה מכוונות כולן לקריירה מעבר לים, מלבד היעדים הקבוצתיים לתארים, הזנקת הקריירה של שחקניות צעירות יכולה להוות אבן דרך עבור כולם. (3) אליפות היסטורית. מעל הכל ולפני הכל, המועדון הוותיק שכבר זכה בגביעים עדיין לא זכה להכניס לארון צלחת אליפות. היסטוריה שכזו תרעיד את הענף.

יגדיר את העונה כאכזבה עד כישלון - (1) למרות השם החדש והמיתוג הרענן ועם גב עירוני והמשך מאבקי צמרת, זיסמן עדיין נותר עם יותר ספסלים פנויים ממאויישים. (2) השחקניות הישראליות מהוות תמיכה יעילה ליכולת של הזרות אך נשארות בצל של התצוגה מעבר לים ושם גדול נוחת בינואר להבטיח תואר. (3) כמו בשנים האחרונות, גמר גביע, חצי גמר על האליפות - אולי אפילו מקום ראשון בעונה הסדירה, אך הדחה בחצי.

איזה כיוון זה ילך? – הרבה על הכתפיים של ענבר. מי שהיה "הקוסם" ברמלה שהביא תואר אירופי לישראל ושרשרת אליפויות לאשדוד- ינסה להמציא את עצמו מחדש בתקופה של חילופי דורות. מענבר גם מצופה לייצר קפיצת מדרגה לישראליות, לחבר אותן לזרות, לייצר משחק מספיק אטרקטיבי להביא קהל.... יש הרבה גורמים משפיעים על האליפות, אם הכל יתחבר למאמן, זו תהיה עונה היסטורית.