תכירו: אקדמיית וינגייט ומכבי רעננה

שתיהן קבוצות על טהרת הנערות, שבעונה שעברה עשו עונת שיא. וינגייט סיימה במקום הרביעי בלאומית (הגבוה ביותר שלה) רעננה זכתה בגביע האיגוד כשהיא עדיין בליגה הארצית. העונה הציפיות מהן מגיעות באופן טבעי והלחץ עליהן. האם דור העתיד שוב יפתיע את ותיקות הליגה?


| שי ברק

 

אקדמיה לכדורסל בנות וינגייט

תלבושת: כחול-לבן ; אולם: י"א (300 מקומות), מתחם וינגייט ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 19:00; 
בעונה שעברה:  מקום 4

עזבו:  רומי לוי, ניצן עמאר, עידן שלוש, לינוי ביטון.
באו:  מיכל דהן, שירי ולנר (נערות וינגייט), מיילין גוא (גני תקווה)

1. אידיאולוגיה ואג'נדה: קל. האידיאולוגיה לגדל שחקניות לליגת העל. זה לא מוטו, זו עובדה שאקדמיה שלא משחקת על תארים או אליפות, לא תתעניין במיקום הסופי וזכות הקיום (והמשך התקצוב) יתאפשר רק אם ההשקעה בשחקניות יהיה שווה. כשאגודות רבות מפסיקות להשקיע במחלקה הצעירה – האקדמיה היא הבסיס למלא את הסגל בדור צעיר ולכן היא עדיין נמצאת שם. אבל בשנים האחרונות האג'נדה היתה להוכיח את ההצדקה לקיום דרך הצלחות. אפשר לקרוא לזה בכל שם שיבחרו, אבל "כרטיס כפול" לשחקניות מובילות כדור סער (או גרזון בתחילת העונה) במקום לשחקניות "בוסר" הזקוקות לו היו כדי לסיים כמה מקומות גבוה יותר.

בעונה החולפת בוינגייט גם הוסיפה "בוגרת" שלא ממשיכה לי"ג, ורומי לוי הצליחה להוביל את וינגייט למקום הגבוה ביותר שהגיעו אליו. השנה (כרגע) אין כרטיס כפול באגודה, אין בוגרות, הבסיס הוא השחקניות הצעירות שלא סומנו עד היום כ"כוכבות" והשאלה אם החיבור והכישרון יצליחו לייצר משהו גדול יותר מכל מה שהיה עד היום (מאז טל לב).

אז למה לצפות השנה?לקבוצה קשוחה, שומרת, שורטת, לוחמת. אולי לא מציתה את הדמיון עם "דונצ'יצ'ים" אבל תגדל שחקניות שתפורות על ליגת העל בהיבט היכולות וסט הכישורים, תמר ברגל, מאי נשר שירה חג'ג' ושני ברמן עומדות ערב פתיחת העונה בקריטריונים.

2.  3 היתרונות:  (1) שני ברמן –ההצלחות של וינגייט לאורך השנים היה באיתור שחקניות שינהלו את המשחק ויעשו את הסדר על המגרש. נכון, זו אקדמיה ושיטת משחק ואימונים וכו', אבל השנים המוצלחות מתאפיינות ברכזות מובילות, החל מיצחקי, דרך סער ועד עמאר. שני ברמן מקבלת השנה את המושכות להוביל ולהנהיג את הקבוצה. ברמן שהוכיחה את עצמה והיתה מהשחקניות המובילות בשנה שעברה הפעם לא תהיה ב"צל" של רכש בוגר ותראה את מה שמסוגלת לעשות, אם הכדור יהיה בידיים של בוינגייט יכולים ללכת לקראת עוד שנה מוצלחת.

(2) תמר ברגל – הצטרפה לוינגייט בסמוך לפציעתה בנבחרת שהשביתה אותה לעונה שלמה. לפני מספר חודשים החלימה וחוזרת לכושר כך שזו תהיה למעשה עונה ראשונה שלה. ברגל בקבצתה הקודמת (ראשל"צ) היתה מהמרשימות בהיבט הפוטנציאל הגלום בה. בוינגייט עשו עסקה טובה (בדומה לגרזון וסער) והביאו שחקנית שיותר משהאקדמיה יכולה לתרום לה, היא יכולה לתרום לאקדמיה. כניסה מהירה לכושר יכולה להיות המפתח של וינגייט להצלחה. ברגל בקלות יכולה ליהכנס למשבצת שהשאירה רומי לוי ובכך להשאיר את האקדמיה בצמרת. יותר מקליעה מבחוץ או סייז יש את היכולות הגופניות, ההגנה וחוכמת המשחק של שחקנית מנוסה שהיתה בגמרים ובמשחקי מאני טיים ומביאה איתה את הנסיון.

(3) הביתיות – לאקדמיה יש הרבה מאד תנאים להתפאר בהם. האולם הוא לא אחד מהם. חשוך מדי, מעט מקום ביציעים ופרקט שקשה לומר שהוא בסטנדרט של היורוליג... כל אלה מקשים על היריבה (וגם על הצלמים) ונותנים יתרון מאד משמעותי לשחקניות שמתאמנות באולם מדי יום-יום. לשחקניות זה הבית, ליריבות זה מוקש והרבה פעמים גם השיפוט מרגיש בייתי בתוך כל האווירה. בסך הכל אחת הקבוצות המובהקות שמשחק אצלהן מתחיל ביתרון למארחת. עכשיו נותר לשמור עליו.

3.  2 החסרונות: (1) היעדר כוכבת דומיננטית –ברמן, ברגל ועוד אחרות שלא הוזכרו ביתרונות אך מובילות (מאי נשר ותמר קופילביץ שחקניות נבחרת 3X3, שירה חג'ג' מנבחרת הנערות ועוד...) הן שחקניות מוכשרות ובעלות פוטנציאל. אבל בוינגייט אין השנה את ה-שחקנית. זו שקולעת קרוב ל-20 נקודות בממוצע למשחק, זו שאם תחזור מחו"ל כמה שעות לפני משחק תעלה בחמישייה. כל אלה יכולים להקשות על קבוצה שנקלעת ליום קליעה בינוני או שהיריבה מפתיעה אותן הגנתית. הצלחה בוינגייט תהיה בזכות שיטה ורוח, אם גם תהיה שם ה'ווינרית' שיכולה לקחת משחקים עליה החיסרון יעלם.

(2) רמת הציפיות – קבוצה שמגיעה למקום הרביעי מתבקש שתשמור עליו. קל יותר לבוא מלמטה ולהפתיע, קשה יותר כשקבוצות מגיעות אליך כמשחק צמרת ונלחמות על החיים. בשנה שעברה וינגייט הפתיעו כמעט את כל המוליכות (למעט חיפה) השנה חיפה לא בליגה והמוליכות לא יעזו לזלזל – בוינגייט יהיה האתגר לשחק על 100% יכולת מהדקה הראשונה.

4. סיבה לליגת העל לקנא: מילה ניקוליץ' היתה יכולה להגיע לכל קבוצה להוסיף מהידע והנסיון שלה (ועל הדרך לצרף למחלקה שלהן את הבנות שלה), אבל בחרה להצטרף לצוות המקצועי בוינגייט.

5. תוצאות האמת  - יעמדו בציפיות? בשנים האחרונו הוכח שחילופי הדורות וסגנון המשחק השתנה. רגליים צעירות, הרבה יחידות אימון וכושר גופני שוות עוד 10 נקודות בליגה. לכן כל מקום אפשרי, הציפיות להיות קרובות לרעננה 5-8.

אופטימי: שחקניות וינגייט מראות רוח קבוצתית, מצליחות להתחבר ליחידה שקשה לעמוד בפניה גם בשנה ללא כוכבות, נותנות נוק-אאוט לנערות רעננה ולכמה קבוצות מובילות בליגה ונצמדות למיקום מהעונה שעברה, הפעם חמישי.

פסימי: אף אחת לא נכנסת לנעליים של רומי לוי מהעונה שעברה או ליאור גרזון מלפני שנתיים. חסרון בולט בייצור נקודות, קצב גבוה יש אבל גם ממוצע 60 נקודות בסוף משחקים. מקום 10 שלא יזכר כהצלחה.

 

 

מכבי רעננה 'הס'

תלבושת: כחול-לבן (+צבעוני)  ; אולם: חט"ב השרון (500 מקומות), רח' הס רעננה ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:30; 
בעונה שעברה: אלופת מחוז השרון (ארצית) + מחזיקת גביע האיגוד

עזבו:  שיר תירוש, ירדן גרזון, גל כהן, רוני חגי, זוהר גולדמן, גלי קונטס, דורין רדט.
באו:  אמי רינת, רותם שוסטר, מאיה לוינשטיין, צליל אגמי, שירה לונדנר, גלי אונטר (נערות א' ו-ב').

1. אידיאולוגיה ואג'נדה:  האידיאולוגיה לקדם ולבנות דור של שחקניות שיובילו את ענף כדורסל הנשים (ובשאיפה גם יישארו ברעננה ויובילו את הקבוצה הבוגרת) השתלב עם אידיאולוגיית משנה של ווינריות ואיסוף תארים ובא לידי ביטוי באג'נדה להיות הכי טובים כל הזמן. למה לקבוצת כדורסל בליגת העל עם מחלקת נערות מפוארת לייצר קבוצת בת? יש 3 תשובות לשאלה, נענה על 2. המתבקש: לתת לצעירות לצבור נסיון מול יריבות מנוסות וקבוצות בוגרות חזקות כתחנה בדרך לליגת העל. הגיוני. התשובה המתבקשת עוד יותר: הדאבל של ראשל"צ לפני שנתיים. כששתי "אימפריות" נאבקות בכל הזירות הגיוני שרעננה תנסה לשחזר את ההישג. בינתיים הצוות המקצועי כולו התחלף ובמקומם של יוני דנישבסקי ואורן לם שבנו את המעצמה ברעננה, קיבל את המושכות לירון שרף, אחרי שנתיים בבוגרת, עונה שעברה ברמת חן וגם נסיון כעוזר בנבחרת העתודה, ינהל את המחלקה הצעירה וייאמן את השחקניות. שרף צריך מהר מאד להיכנס לנעליים שנשארו כדי לתת את הפייט לקבוצה ההיסטורית מראשל"צ ולזכות בדאבל משלו, בדרך של השחקניות הצעירות לליגת העל.

אז למה לצפות השנה?  שאלה טובה. משהו חדש. השיטה והחיבור בין השחקניות לצוות המקצועי יצר זיקה וסגנון יחודיים שאפשר היה להעריך איך יתמודדו מול יריבות הצמרת בליגה הלאומית. עם מאמן חדש, שיטה חדשה ודור צעיר שיוביל את הקבוצה, החיבור ו"טבילת האש" קריטיים ויכולים לנוע בין מאבקי צמרת למאבקי ירידה.

2.  3 היתרונות: (1) כושר, קצב, כישרון – כבר חצי עשור כמעט שמדברים בלאומית על חילופי הדורות. נכון, רמלה, חיפה, מעגן מיכאל זכו  על בסיס השחקניות הותיקות והמוכחות בליגה. אבל גמר גביע לעמק, דאבל לראשל"צ ו-ווינגייט אשתקד מוכיחים שקצב משחק גבוה ואינטנסיביות שנוצרה כתוצאה מרגליים צעירות, שני משחקים בשבוע ו-5 אימונים מצליחים להביא קבוצות גבוה יותר מסך הכישרון/נסיון שיש בהן. לרעננה תמיד היה את זה, הן הוכיחו בשנה שעברה וימשיכו להוכיח השנה.

(2) סגל כישרוני מ-א-ד – אמי רינת שסיימה בין מצטיינות טורניר הקדטיות כבר סומנה כאחת מהשחקניות הגדולות שצומחות בליגה. רותם שוסטר אולי לא "נותנת מספרים" אבל היכולות שלה בשילוב של כוח ואתלטיות יביאו אותה מהר מאד לצמרת הטופ-פליירס. גם נועה גבעון ורוני זהות באותה הרשימה של גארדיות שכבר עכשיו יכולות לעשות דברים יפים בליגה הראשונה. אמנם הן רק נערות אבל כבר עכשיו להזכיר את השמות שלהן גוררת תגובת 'וואו איזה סגל'.

(3) מאיה לוינשטיין – השחקנית הכי מסקרנת שבאה כסוג של 'אנדרדוג' לקיץ האחרון. בזמן שיש סביבה גרזון,ציפל,שוסטר וזינגר. לוינשטיין אלמונית יחסית עבדה קשה, הבנה וחוכמת משחק תמיד היו לה, שיפרה את קבלת ההחלטות והקליעה והפכה לאחת השחקניות הדומיננטיות בנבחרת הקדטיות בקיץ. לוינשטיין היא מה שכ"כ חסר בענף ובליגה. רכזת חכמה ומהירה עם מסירה מצוינת, שתעשה את השחקניות לידה ליותר טובות. לרעננה יש קלעיות מגוונות, לוינשטיין תדאג שהן ייצרו את הנקודות.

3.  2 החסרונות: (1) חוסר נסיון ועומס – אפשר לשחק עם סגל צעיר בליגה לאומית, עשו את זה קודם ויעשו בעתיד. אבל השחקניות המובילות עליהן תתבסס רעננה השנה הן שחקניות בנות 16-17 בלבד, רובן עוד היו שנה שעברה בנערות ב' והשנה כבר מתמודדות בליגה פיזית וחזקה. הן צריכות לעשות את קפיצת המדרגה בליגה מהמחזורים הראשונים. הכל כשהן גם בנערות א' ובתיכונים. עומס גדול, נסיעות ארוכות וגיל צעיר יכול להיות מתכון לשידורג הנבחרות וליגת העל בעונה הבאה או קריסה תחת המעמסה.

(2) היעדר גבוהה משמעותית  – לרעננה יש שחקניות שיודעות ויכולות לשחק בצבע, אבל אין סנטרית או אפילו פורוורדית קלאסית. חסרונה של אחת כזו תאלץ גארדית לשחק בצבע ובכך להתעייף יותר ולאבד את חלק מהיתרונות שיש לה בחוץ והשניה, קשה ללמד ולשחק משחק טבעי כשאין שחקנית מטרה בצבע. קשה יותר לחסום, לחפש מסירות פנימה או לכווץ את ההגנה כדי לקלוע מבחוץ. לרעננה יכולות להיות פתרונות, אבל הם לא יהיו אידיאליים.

4. סיבה לליגת העל לקנא: אם היתה רק קבוצה אחת לרעננה דיי ברור שרינת ושוסטר היו כבר השנה בליגת העל (ולא רק מתאמנות). יותר יחידות אימון. והאמת גם תארים. רעננה בליגת העל רחוקה מאד מלזכות בתואר, קבוצת הבת יכולה להוסיף עוד גביע לארון ומי יודע אם יותר מזה?

5. תוצאות האמת  - יעמדו בציפיות?  הציפיות ממחזיקת הגביע שעלתה מהארצית במאזן מושלם להתמודד בצמרת ולסיים איפשהו בין ראשל"צ שלפני שנתיים (1) לוינגייט של העונה שעברה (4). בציפיות כאלה קשה יהיה לעמוד.

אופטימי: הקבוצה מתחברת, מסתדרת ללא הקלעיות המובילות משנה שעברה תירוש, גרזון וגבעון. מציגה את כישרונות העתיד שכל הענף יירצה בקיץ ומניפה תואר. מקום בפיינל פור וגביע.
פסימי: ראשל"צ שלפני שנתיים עלתה כגוף אחד עם כל הכישרונות מנערות א' שהמשיכו יחד כבר כמה שנים, רובן תלמידות י"א-י"ב. חוסר הנסיון של הדור הצעיר ועזיבתה של גרזון גדולים מדי כדי לסגור פערים בליגה לבוגרות. אמצע טבלה מינוס, סביב ה- 8-9.