זמן סליחות: 3X3 / טור

[בתמונה: נבחרת הנערות נאבקות, צילום: DEBRECEN 3X3]

סליחה

לפני חודשיים בדיוק – טעיתי. סליחה. פרסמתי טור דעה שכותרתו " 3X3 ואדישות אגף הנשים". בכירים בענף תקפו אותי אישית "אויב הענף" כינו אותי. "מטנף", "מלכלך", נכתבו על סיקוריי ברשתות החברתיות. לא אבוש ולא אסתיר, החנקתי דמעה. רציתי להיות חזק אבל נשברתי.  אולי אני אכן זה שמטנף, מלכלך, במו ידי מחריב את הענף?

הרי כתבתי שמי שאמון על כדורסל הנשים בישראל, לא הצליח לגייס מספיק שחקניות לטורניר כדורסל בתל אביב והטורניר בסכנת ביטול.  ניסיתי להראות שענף שבשנים האחרונות הצליח להיות בטופ האירופי (מקום שלישי) והעולמי (מקום רביעי) שנבחרות מעפילות בו מדי שנה לטורניר הגמר – הוא ענף שנכון ואפשר להשקיע בו. עלויות הטיסה זולות יחסית (רק 5-6 שחקניות+אנשי צוות לטורניר שבזמן ברוטו נמשך פחות משבוע) – ביקשתי להביע דעתי שמדובר בהזנחה "טיפשית" בפוטנציאל שחבל שלא לממש....

אבל טעיתי. לסביבתי הקרובה, בכירים הסבירו ש"אין לי מושג", ש"הלוואי והייתי עושה 10% בהשוואה לאלה שעושים למען הענף". – ואם אומרים, כנראה שבאמת אני לא מבין.

לכן, בצניעות וענווה החלטתי שלא לקפוץ למסקנות בטור הנוכחי שיסכם את טורניר דברצן שהתקיים באוגוסט 2020.  אני כבר עכשיו אבקש להכריז – אף אחד לא אשם! כולם אנשים טובים! שכולם ימשיכו בדיוק בדרך שבה הם עובדים עכשיו, הם עושים לילות כימים בתפקידם!  זה כנראה הטורניר שלא יודע להעריך את זה ולכן דירג אותנו במקום האחרון.

הרי היום כל ביקורת נחשבת "פוליטית", כל דבר שלא מוצא חן נקרא "פוזיציה" או צהוב. צריך לכתוב בעד – אז במסגרת חשבון הנפש אולי אני אפנה את המקום ואתן לאחרים לכתוב בעד "טורניר דברצן", רק לפני כן אניח כמה עובדות על השולחן.

איפה אילן קובלסקי?

זו לא ביקורת ולא דעה. זו שאלה שמתחילה במילת שאלה ומסתיימת בסימן שאלה.

העובדות, אילן קובלסקי הוא מאמן כדורסל ישראלי. הוא אימן בליגות הגברים, בליגות הנשים (זכה אליפות עם חולון), אימן בנבחרות ישראל הצעירות לנשים.

במסגרת תפקידיו כחבר הנהלה במסודרות אירופאיים שונים (EUSA, FISU) זיהה את הפוטנציאל המתהווה במשחקי אליפויות ה-3X3 שבתחילת העשור הקודם הפכו להיות ענף ספורט רשמי (כולל אליפויות יבשתיות ואליפויות עולם ובאולימפיאדה הקרובה גם ענף ספורט אולימפי). קובלסקי החל לארגן טורנירים ברחבי הארץ, לגייס שחקניות, ללמד את חוקי המשחק החדש , לזהות מי מתאימה לסגנון המהיר ולדרישות הגופניות שנדרשות והחל לבנות נבחרות.

הוא היה המאמן המוביל בכל נבחרות ישראל. בנים, בנות, נערים ונערות. הסתובב ברחבי הארץ ופעל לשווק את הענף. ההצלחות הגיעו מהר. 2014-2016 היו תקופה נהדרת לנבחרות הנשים (נבחרת הנוער בנים לפני שנה זכתה גם היא במדליית ארד ומקום באליפות העולם תחת הדרכתו). נבחרת הנערות היתה הראשונה לזכות במדליה באליפות אירופה, שנה אחרי שסיימה רביעית בין נבחרות העולם. נבחרת הנשים דורגה גבוה באליפות אירופה וטסה למשחקי אירופה. מאז נבחרות הנערות בכל שנה העפילו לטורניר הגמר.

כל זה, כמעט ללא תקציב או אימונים, בזמן שהנבחרות האחרות, יוצאות לסופי שבוע של טורנירים ברחבי אירופה והעולם, בישראל התקיימו טורנירים מקומיים בלבד – את הבלתי יאומן היה צריך לעשות קובלסקי עם הרבה מוטיבציה ורצון טוב. ולכולם היה.

דווקא השנה הוחלט להיפרד ממנו. בתקופה "היום שאחרי קורונה" בזמן שנבחרות ישראל קיבלו פלטפורמות לאימונים, טורניר ה-3X3 נשאר מאחור (מכמות ההרשמות לטורניר שתוכנן בת"א ועד כמות האימונים והמשחקים הפנימיים שאפשר היה לקיים בתקופה הזו להכנה עתידית).

אז איפה אילן קובלסקי? ולמה השאלה הזו חשובה כ"כ – הבטחתי שלא אביע דעה. רק נתונים.

[היסטוריה קרובה. נבחרות ישראל במשחקים האירופאים]

"טורניר דברצן" – 4.5 נקודות בממוצע

אחרי אביב וקיץ פנויים יחסית לאימונים, יצאה נבחרת הנערות בסוף אוגוסט 2020 לטורניר בינ"ל ראשון. במקום אליפות העולם הגיעו להונגריה (הירוקה מקורונה) כמה מדינות וביניהן סלובניה, אסטוניה, צ'כיה וגם ישראל. עוד 3 קבוצות היו מהונגריה ונקראו הונגריה א', הונגריה ב' ונבחרת דברצן מקומית. 7 נבחרות ישחקו 6 משחקים בשלושה ימים, 6 הראשונות (מתוך 7) ימשיכו לשלב הבא.

בהודעה רשמית שיצאה נכתב כך: "...איגוד הכדורסל החליט לשלוח את נבחרות הבנים שהייתה אמורה להשתתף באליפות העולם ולצרף אליה את נבחרת הבנות." כך בהודעה, 2 נבחרות רשמיות יוצאות לייצג את ישראל.

הטורניר נפתח עם המשחק נגד נבחרת הנערות של אסטוניה. אסטוניה שסיימה במקום השני בבית ניצחה 15:7.  המשחק הבא היה נגד נבחרת הונגריה א', ללא ספק הנבחרת הפייבוריטית שניצחה את יריבותיה (שאינן ישראל) בהפרש ממוצע של 7.5 נקודות. הנבחרת הישראלית שיחקה נגד הונגריה במשך 9 דקות ו-50 שניות (משך משחק מלא הוא 10 דקות) וסיימה ללא נקודות. 10 שניות לסיום קלעה הונגריה את הנקודה ה-21 שמביאה לניצחון. והמשחק הסתיים 21-0.

ביום המשחקים השנים, היריבות כבר היו נוחות יותר. נגד נבחרת דברצן המקומית ונגד הונגריה ב'. הנבחרת הישראלית קלעה 4 נקודות נגד דברצן ו-5 נגד הונגריה ושוב כשלה מלנצח (10-4 לדברצן ; 14-5 להונגריה).

ביום המשחקים השלישי, סלובניה לא התקשתה לנצח את הנבחרת 21:7 תוך פחות מ-8 דקות והמשחק האחרון של הטורניר, נגד צ'כיה, הסתיים בתוצאה 18:6.

סה"כ הנבחרת הישראלית קלעה ב-6 משחקים 29 נקודות. דברצן שסיימה מקום אחד לפניה, קלעה כמעט כפול 47 נקודות.

נבחרת הנערות של ישראל הן בגיל ממוצע 16.5. "הבנות כולן מהאקדמיה של איגוד הכדורסל במכון וינגייט. פיי אולאולה, מיכל דהן, מיקה מידן ונוי חביב" (מתוך ההודעה הרשמית). חלק מהנבחרות היריבות שלחו שחקניות בגיל 17-18, אך נבחרות כמו סלובניה שלחו גם הן שחקניות צעירות בגילאים דומים ונבחרת צ'כיה שלחה נבחרת ללא נסיון קודם בטורניר.

אין פה ביקורת כלפי השחקניות, הן עשו כמיטב יכולתן ולא ויתרו. אין פה ביקורת גם כלפי אף אחד אחר (מוותר על עוד קמפיין שיימינג). יש פה הצגת עובדות על נבחרת ישראלית שפעם היתה במקום השלישי באירופה והיום מסיימת במקום ה-7, לראשונה בטורניר שכזה ללא ניצחון.

אז מה המסר?

עם מסרים צריך להיזהר. היום מסר הוא מילת גנאי נרדפת ל"שופר".

אז נסכם את המסקנות. פעם נעשתה עבודה מסודרת, כשטובות שחקניות ישראל התמודדו בטורנירים (בטורניר אחד אפשר היה למצוא גם את ניצן עמר ותמר קופילביץ הצעירות, גם את יערה יצחקי ועדן רוטברג מחזיקות הגביע, וגם את שי דורון, נופר שלום ולימור פלג). והיום.... מתי הפעם האחרונה שהתקיים טורניר?

פעם היה "פרויקטור" לענף הזה. הוא למד, לימד, טס, והטיס.

אין ספק שהיום עושים עבודה לא פחות טובה וממשיכים את דרכו. רק המזל הרע בדברצן גרם לנו להפסיד לנבחרת העירונית.

בזמן סליחות מתנצלים. בזמן סליחות גם עושים חשבון נפש. אני פתחתי את הטור ב"טעיתי. סליחה".
יש עוד מישהו מספיק אמיץ להצטרף?