"נהדרת לקבוצה שלנו": עמית לוסטגרטן ב-USU

(Photo by: Utah State Athletics)

מבחינתי זו אחת הכתבות החשובות שעשיתי בשנים האחרונות, אבל יכול להיות שאם תשאלו אותה היא בכלל היתה מוותרת על הכתבה הזו ,  כשבחמש השנים האחרונות בשקט ותוך השקעה אדירה התאמנה כמעט 24/7 להשיג את המטרה שהציבה לעצמה – וזה קרה – בעוד חודשיים היא תעלה למגרש במדי יוטה סטייט ותתחיל את עונתה הראשונה בליגת המכללות דיוויז'ן 1.

עמית לוסטגרטן עוד לא בת 18 ובעוד חודשיים תפתח את עונתה הראשונה במכללת יוטה סטייט.  מאז עברה עם משפחתה לארה"ב היא עבדה ברמות הכי גבוהות כדי להגיע ולהיות שחקנית בדיוויז'ן העליון בליגת המכללות. למאמנים שעבדו איתה לא היה ספק שהיא שייכת לרמות האלה - אבל לוסטגרטן בצניעות וענווה מדהימים, לרגע לא הסתנוורה מהמחמאות ורק היתה אסירת תודה על כל הזדמנות והצעה שקיבלה. גם כשמכל רחבי ארה"ב הגיעו הצעות ממכללות בכל הרמות, היא הופתעה והתרגשה בכל פעם מחדש.

3 חודשים שהיא כבר שחקנית מכללות (האימונים החלו ביוני) , אבל עם ההכרזה על מועד פתיחת העונה בעוד חודשיים, זה זמן טוב לשאול על הרושם הראשוני ואיך עברו עליה חודשי ההתאקלמות " זו חוויה מטורפת. זה היה החלום שלי להגיע לרמה הזו, והייתי צריכה לעבוד עבורו מאד קשה כדי שזה יקרה ועכשיו כשאני כבר פה אני ממשיכה להתמקד במטרות שהצבתי לעצמי שהן להגיע הכי רחוק שאני יכול מבחינת הכדורסל", מספרת לוסטגרטן. "כל אימון שאני מגיעה אליו אני מנסה לתת את כל כולי ולקדם את הבנות שאיתי בקבוצה. הדרך שבה אני רואה את הכדורסל היא שהכוח שלנו תמיד כקבוצה. אם אני דוחפת אותן הן יידחפו אותי להגיע הכי רחוק. במקביל אני נהנית מהחוויה החדשה. זו רמה אחרת לגמרי של כדורסל , מהירות שונה קצב שונה, מסירות מהירות יותר ובנות שמשחקות רמה אחרת– אמרו לי שזה הולך להיות שונה אבל עד שלא הגעתי לכאן לא הבנתי עד כמה הכל באמת שונה, המקצוענות בקבוצה עם המאמנים – פשוט חוויה בלתי נשכחת"

"התחושה שלי היא שכל פעם שאני לא על המגרש מישהי אחרת עובדת קשה יותר ממני"
(Photo by: NWBA)

יש משהו לא מובן מאליו ודיי מדהים בסיפור של השחקנית הישראלית מהוד השרון, שבנתה את עצמה בכוחות עצמה במדינה זרה, והפכה לאחת השחקניות הבולטות בסולט לייק סיטי. נכון, אנחנו מכירים ושמענו על שחקניות ישראליות שעברו בשנים האחרונות לארה"ב למכללות, אבל כמה מהן סומנו ע"י מכללות מובילות כבר בגיל 14 וחצי? אז עמית היא אחת כזו וכשמאמנה בתיכון מצהיר שלדעתו "עמית יכולה להיות הכוכבת הכי גדולה שיצאה מתיכון סקייליין סולט לייק סיטי", אז אולי הגיע הזמן שגם בישראל יכירו את השחקנית שזוכה להערכה אדירה בקרב אנשי המקצוע שראו אותה משחקת ועבדו איתה בשנים האחרונות.

לוסטגרטן כנראה עדיין לא יודעת כמה היא טובה וזה סוד הקסם שבה. "עמית, היא חלומו של כל מאמן", מספרת עליה כוכבת הכדורסל לשעבר, נטלי וויליאמס, שאימנה אותה במשך שנתיים ומאמנה בתיכון, המאמן סמואל וויט מוסיף ומעלה "היא אחת הספורטאיות ושחקניות הכדורסל הכי מוכשרות שאי פעם אימנתי. היא ניחנה בכישרון טבעי ויכולות אישיות מרשימות, הרבה לפני שהתאמנה אצלי, כך שהקרדיט להצלחתה, ברובו, מגיע לה. עם שחקנית כזו יש למאמן מעט מאד עבודה כדי להביא אותה לטופ". 

אז למה ב-25 לנובמבר תלבש לוסטגרטן דווקא את מדי מכללת יוטה סטייט ולא מועדון "בכיר" יותר? הרי זו בחירה שיש בתוכה גם לא מעט סיכון, מכללה שלא הצליחה במיוחד בשנים האחרונות ולא זכתה עוד באליפויות או הישגים יוצאי דופן?  דווקא זה מה שמדליק את לוסטגרטן ומאתגר אותה  - והתשובה מעידה אולי יותר מכל על האופי שלה - "אני לא אוהבת ללכת בדרך הקלה, זה הרבה יותר עושה לי את זה שליוטה סטייט אין את אותו דירוג כמו לסטנפורד. אני רוצה להגיע לצמרת בדרך שלי, להגיע להישגים ולדעת שזה בזכותי. יוטה סטייט ברמה מטורפת, מאמנים מעולים, שחקניות נהדרות. אני לא רואה את המכללה הזו בשום צורה שהיא כהתפשרות, מבחינתי היא "וואו" ויחד עם זאת אני חולה על לבוא כאנדרדוג ולהפתיע"

"אני רוצה להגיע לצמרת בדרך שלי, להגיע להישגים ולדעת שזה בזכותי. אני חולה על לבוא כאנדרדוג ולהפתיע. יוטה סטייט היא אולי לא מכללה גדולה, אבל מבחינתי לשחק עבורה זה 'וואו' ויש לנו הזדמנות לעשות פה היסטוריה" (Photo by: Utah State Athletics)

"אני רוצה להיות הרכזת הכי טובה שקיבלו ביוטה סטייט"

עמית לוסטגרטן (17, 165), לא ניחנה בנתונים גופניים יוצאי דופן, אבל יש בה מה שכל מאמן היה רוצה בשחקנית שלו. כדי ללמוד על השנים של בחו"ל המסע שלנו מתחיל אצל אחת המאמנות הראשונות שלה, נטלי וויליאמס. וויליאמס, למי שלא מכיר, כוכבת WNBA (4 פעמים אול-סטאר) ומדליסטית אולימפית עם נבחרת ארה"ב. היום היא מפעילה 'קלאב' NWBA בליגת ה-AAU ומאמנת שחקניות עילית. לוסטגרטן היתה חלק מהקבוצה במשך שנתיים ובלטה בכל טורניר שהתקיים ברחבי ארה"ב. "היא אתלטית צעירה חרוצה להפליא. המשמעת שלה ומוסר העבודה הופכת את עבודת המאמנת לתענוג. יש לה את התשוקה להיות הכי טובה, אבל זה לא בא על חשבון האופי וזה מה שמדהים. כולם אוהבים אותה וכשהיא משחקת כולן רוצות להיות איתה בקבוצה, כשללא הרף תומכת ודוחפת את האחרות", מספרת וויליאמס.

אפשר היה להתייחס למחמאות האלה כמו, עוד ציטוט בראיון חגיגי, אבל וויליאמס מתכוונת לכל מילה. מאמני מכללות איתם דיברנו והתייעצו עם האול-סטארית שמעו ממנה בדיוק אותם דברים ובין היתר זה מה שהפך את לוסטגרטן לכ"כ מחוזרת ברחבי ארה"ב.

לוסטגרטן הגיעה לארה"ב בגיל 12, שנתיים אח"כ סימנו אותה כבר יוטה סטייט. "הם היו באחד המשחקים שלי והזמינו אותי למחנה אימונים להיבחן", מספרת. "ביום של המחנה נסעתי לביקור בישראל ולמרות שפספסתי את המחנה הם לא ויתרו וכשחזרתי הזמינו אותי לסיור באוניברסיטה ולאימוני התרשמות עם הקבוצה לראות את הרמה וההתאמה. אני חושבת שהרשמתי אותם כי בשנה שאחרי הם באו למשחקי הכדורסל בתיכון שלי, עקבו אחרי לאורך זמן".

ברגע שמסמנים אותך בגיל כ"כ צעיר ויש להם 4 שנים להתחרט זה לא מלחיץ, הרי מעכשיו אסור לך לאכזב?

זה היה דיי מלחיץ כי היתה להם הזדמנות לבוא כמעט בכל משחק והם היו מגיעים בהפתעה. כל משחק הייתי חייבת לתת את ה-100 אחוזים, אבל האמת שאני תמיד נותנת את המאה אחוזים, גם כי זה באופי שלי וגם כי אתה אף פעם לא יכול לדעת מי צופה.

לאור ההצעות שקיבלת, לא עברה בך המחשבה לבחור במכללה חזקה יותר?

באופן מוזר ואולי לא מודע – לא. אני אף פעם לא סוגרת לעצמי דלתות ולכן כן ניסיתי לאסוף כמה שיותר הצעות ואופציות, אבל בתת מודע ידעתי שלשם אני מכוונת. זו אפילו לא החלטה מודעת או רציונלית, אלא באמת מהמקום של הכרת תודה ליוטה סטייט שפנו אלי מאז שהייתי בכיתה ט', אז מאד רציתי לקבל הצעה מהם ולשם כיוונתי, הייתי כמו "בת בית" שלהם והרגיש לי טבעי להתחיל שם.

ואחרי כל זה, רגע לפני תחילת העונה, הכל פתאום משתנה.  את מגיעה ליוטה סטייט עם הערכה של המאמן ג'רי פינקביינר וצוות המקצועי כלפייך (שעבדו בקבוצה ב-7 השנים האחרונות) אבל כחודשיים לפני תחילת האימונים כל הצוות מתחלף. מה עובר בראש?

זה היה מאתגר אבל אהבתי את זה כי זה להתחיל בדף חלק. למרות הסיטואציה המוזרה שהובילה לכך שהשנה כל הצוות המקצועי שעקב אחרי כל השנים התחלף ושהגיעה מאמנת חדשה - בחרתי לראות את החיובי. כולנו עכשיו "דף חלק", לא משנה מי את, מה עשית בשנה שעברה וכמה שיחקת כולנו על אותו קו וכולנו מנסים להתבלט.

להתבלט בקטע טוב? או שכולן עכשיו עסוקות ב"להוכיח" אחת על חשבון השניה ונלחמות על מקומן?

אני חושבת שהשינוי עשה רק טוב, מעין 'ריפרש'. חוץ מזה שאין מה להתמסכן על מאמנים שכבר מחוץ לתמונה . בסופו של דבר אנחנו בקבוצה תחרותית שרוצה להגיע לאליפויות אז אנחנו דוחפות אחת את השניה בשביל להתקדם ולהשתפר. יש לנו מטרה אחת בסופו של דבר להגיע הכי רחוק יחד כקבוצה, אז מי שעל המגרש נלחמת ודוחפת את החברות ומי שעל הספסל מעודדת כל הזמן, וכל אימון לתת את המאה אחוזים ולהוכיח את עצמך. אין דרמות, מתמקדות במטרה- מתמקדות רק באיך להצליח.

הכימיה חייבת להיות מצוינת על המגרש ומחוץ לו. שנה שעברה לא הגיעו למקום הכי גבוה, הבנתי שהרבה דברים לא עבדו שם, אבל שחקניות שהיו בקבוצה מספרות עכשיו על אווירה שונה לחלוטין.

ואיך האנרגיות בקבוצה עם תחילת האימונים?

המאמנת הכניסה אנרגיות מטורפות לקבוצה, האימונים ברמה אחרת ממה שסיפרו לי שהיה שנה שעברה, הבנות שהיא גייסה לקבוצה במקום אלה ששיחררה מוסיפות לנו המון ואנחנו חד משמעית רואות את עצמנו מתמודדות נגד כל קבוצה, כן אפילו מכוונות לאליפות.

פרשמנית שמצהירה על כוונות לאליפות?

(צוחקת).  אני לא אומרת לך עכשיו שאנחנו לוקחות אליפות, אבל התחושות בקשוצה לשאוף לשם. אנחנו לא מסתכלות על מה שהיה פה בשנים הקודמות כי הכל השתנה, אפשר לחלום מאפס וליצור פה משהו חדש.

מה את מביאה איתך לקבוצה החדשה?

אצלי כפרשמנית כשהכל חדש לי אני נכנסת עם אנרגיות טובות, והאמונה שאפשר להגיע הכי רחוק, אני מנסה לבוא חיובית, להביא אנרגיה לקבוצה ולדרבן אותנו להצליח זה הכי חשוב מבחינתי.

כמה את מצפה לשחק השנה?

זה לגיטימי להגיע לכל קבוצה ולרצות לשחק, אבל ברור לי שהקולג' זה לא התיכון ולא אשחק 35 דקות בשנה הראשונה ואני מקבלת את זה. גם אם אשחק 30 שניות על המגרש או דקה, כשאעלה אתן את כולי כדי להוכיח שמגיע לי יותר ולא משנה כמה זמן אקבל. אני מבינה שזה תהליך, זה לא אומר שאני לא טובה, זה אומר שאני צריכה להרוויח את המקום שלי ולהוכיח שהגיע לי. לעלות על המגרש לתת את כל כולי. לא מקבלים במתנה להיות שחקנית חמישייה, אתה צריך להוכיח את עצמך ושאתה יכול וברור שאני כפרשמנית יש לי פחות ניסיון מהשחקניות הוותיקות שבסגל. אני עוד אפילו לא בת 18 ואיתי בקבוצה יש שחקניות שמעל גיל 20.

אז את מכינה את עצמך לשנה קשה?

אני מכינה את עצמי למקרה הכי גרוע, אפילו אם לא אקבל זמן משחק בכלל. ברור שיהיה איכפת לי, אבל אני לא אתן לעצמי להישבר. יש הרבה שחקנים שהגיעו לרמות הכי גבוהות ובתחילת הקריירה היו שחקני ספסל. יש לי מטרות שהצבתי לעצמי ואני אשאף לשם . אני רוצה להתבלט, להיות 'לידרית', להיות הרכזת הכי טובה שקיבלו ביוטה סטייט – אבל להישבר זה רק אם אבוא עם ציפיות שלא תואמות את המציאות.

"גם אם אשחק 30 שניות על המגרש או דקה, כשאעלה אתן את כולי כדי להוכיח שמגיע לי יותר ולא משנה כמה זמן אקבל. זו דרך שאני צריכה לעבור, זה לא אומר שאני לא טובה, זה אומר שאני צריכה להרוויח את המקום שלי ולהוכיח שהגיע לי" (Photo By: Skyline high-school)

"אני כ"כ אוהבת את מה שאני עושה כשכל אימון ומשחק מביאה את כולי ומשתדלת להיות הלידרית הכי טובה עבור הקבוצה"

את ארבע השנים שלה בתיכון סיימה עמית לוסטגרטן  עם 11 נקודות בממוצע, 4.1 אס' ו-3 חט', 3 פעמים נבחרה לאמ.וי.פי ושנה אחת לשחקנית ההתקפה של העונה. היא מחזיקה בשיא של הכי הרבה שלשות במשחק, אבל זריקה לסל היא אף פעם לא האופציה הראשונה שלה, "הייתי מהשחקניות הבולטות בקבוצה מה שהוביל להרבה משחקים של שמירות כפולות היו לי משחקים גם של 20 נקודות ומעלה, אבל באופי שלי תמיד העדפתי לחפש את השחקנית הפנויה. אני אף פעם לא חיפשתי את הסל בלי הפסקה". סמואל וויט מספר על הקריירה של השחקנית שלו, "עמית היתה שחקנית מרכזית בקבוצה, היא שיחקה בעמדת הרכזת כלומר היתה אחראית לנהל את המשחק, היא הריצה את ההתקפות שלנו, ידעה למצוא כל שחקנית בדיוק איפה שהיתה צריכה לקבל את הכדור ובהגנה היתה השומרת הכי טובה שלנו. היא הביאה מנהיגות, תחרותיות והיא השחקנית שהכדור היה הולך אליה בהתקפות האחרונות, כמעט ולא טעתה במאני טיים. לא היינו יכולים להגיע לאן שהגענו בלעדיה".

זה לא מובן מאליו שמצליחים להתבלט בליגת התיכונים בארה"ב, בכל זאת יש עשרות שחקניות "כמוך", שחולמות להגיע לאותו מקום. כשאני מבקש לברר עם לוסטגרטן מה היה המפתח שלה להצלחה, היא מסבירה "זה נכון, הרמה בארה"ב הרבה יותר גבוהה, יש המון תיכונים ושחקניות טובות. לכן, כדי שהפוקוס יהיה עליך ויאתרו אותך את צריכה להיות הרבה יותר בולטת משחקניות טובות סביבך. צריך ממש לעבוד בזה, להיות בקלאבים המובילים ולשמור על קשר עם צוותים מקצועיים שבאים לראות אותך משחקת".  כשהיא אומרת 'בכל מקום אפשרי' היא מתכוונת לזה. בכל קיץ במהלך התיכון, היתה יוצאת לטורנירים בכל רחבי ארה"ב. היא עברה בין אטלנטה, אריזונה ולוס אנג'לס ובעוד ערים ומדינות שרק הזמינו את הקבוצה להתחרות "היו שנים שהייתי ביוטה בקושי שבוע במשך כל חודשי הקיץ. ניסיתי בכל דרך לחשוף את עצמי, כשכל משחק מפוצץ במאמני קולג' ויש המון בנות מרחבי ארה"ב שמתמודדות מולי ורוצות להגיע לאן שאני רוצה להגיע,  אז צריך לקחת כל אופציה שעולה על השולחן ולפתח אותה ".

איך מתחילה קריירה של ילדה בת 12 בארה"ב?

שיחקתי כדורסל עוד לפני שהגעתי לארה"ב. גדלתי בהוד השרון והתחלתי לשחק בכיתה א', עם אחי התיאום שיחקתי בבנים במכבי הוד השרון. אז הגעתי עד לסגל נבחרת ישראל הצעירה. היה לי ממש קשה לעזוב את הארץ, בגיל 12, אבל לאבא היתה הזדמנות בעבודה ועשינו רילוקיישן. את ההתמודדות עם המעבר עשיתי דרך הכדורסל. הצלחתי להפוך את המעבר ליתרון ולמצוא בו את הטוב. בארה"ב הספורט ברמה אחרת, גם מבחינת רמת המאמנים שיש לי גישה אליהם ונגישות לאולמות. התאמנתי אצל המאמנים הכי טובים שהייתי יכולה לקבל וזה עבד בשבילי מצוין.

אחרי שהתמקמנו התחלתי לחפש איך אני יכולה להגיע לרמות הגבוהות. אבא שלי מצא באזור מועדון דיי חזק, שתוך שבוע מהרגע שהצטרפתי אליו כבר הייתי בדרך לטורניר בווגאס. הצלחתי לבלוט שם והמאמנת שראתה את היכולות והפוטנציאל שלי עבדה איתי צמוד עד שהתקדמתי ל-NWBA ולקבוצת התיכון ומשם אחרי טורנירים, מחנות אימון והרבה עבודה קשה הגעתי לקולג'.

כמה שעות התאמנת במהלך היום?

בתקופת החטיבה והתיכון הייתי מתאמנת כל יום אימוני קבוצה ואחריהם היו לי אימונים אישיים. עבדתי עם מספר מאמנים אישיים, חלקם מהסביבה שלי וחלקם מחוץ ליוטה כדי שכל אחד יתרום לי עוד משהו למשחק. התחושה שלי היא שכל פעם שאני לא על המגרש מישהי אחרת עובדת קשה יותר ממני.

היום במכללה יש לנו אימון של שעתיים עם הקבוצה, ואחריהן יש לי עוד אימון אישי שנמשך גם הוא שעתיים עם המאמנת, אבל אני מנסה מאד לחלק עומסים ולאזן. אמנם הכדורסל הוא כמעט כל עולמי, אבל אני יודעת להפריד ולשמור על "חיים מחוץ לכדורסל". אני יוצאת לבלות עם חברות מבית הספר ומתאווררת, זה שומר על איזון ועל ההנאה.

ההשקעה המטורפת הזו בכדורסל התחילה באמריקה או שגם בישראל עבדת ככה קשה והיית טוטאלית?

אני חושבת שהיחס הזה לכדורסל תמיד היה אצלי ככה, שאפתי להיות הכי טובה שאני יכולה. אבל אין ספק שהמוטיבציה התחזקה בארה"ב. כשהספורט ברמה כ"כ גבוהה כאן, זה נותן לך דרייב להצליח. הצלחה בארה"ב היא אולי האתגר הכי גדול לספורטאי.

גם בארץ עבדתי עם מאמנים אישיים, ואני מאמינה שאם לא הייתי עוברת הייתי מנסה להגיע למועדונים הכי גדולים, אבל גם המועדונים הכי גדולים בישראל זה לא כמו לעבוד עם צוות שעובד גם עם שחקני NBA ו-WNBA, זו רמה אחרת והרמה הזו דוחפת אותך לעבוד קשה יותר ולהשקיע.

"אנחנו חד משמעית רואות את עצמנו מתמודדות נגד כל קבוצה, כן אפילו מכוונות לאליפות"

מה היתרונות שלך כשחקנית?

אני חושבת שהשליטה שלי בכדור היא ברמה גבוהה, אני זריזה מאד ובהגנה נותנת את הכל. אני הופכת את הגובה שלי ליתרון בכל האלמנטים על המגרש. אך בעיקר אני חושבת שיש לי את התשוקה, שזה לא משהו שאפשר לרכוש, או שזה קיים בך או שלא. ואני כ"כ אוהבת את מה שאני עושה כשכל אימון ומשחק מביאה את כולי, משתדלת להיות הלידרית הכי טובה בשביל הקבוצה ובשביל להגיע רחוק.

אני מנסה להרים את החברות, לא נשברת בקלות. הרכזת היא הברומטר והמנהיגה, אני חייבת להישאר חיובית ולהרים את השחקניות גם כשקשה. אני חושב שהצד המנטאלי חזק אצלי.

במה את צריכה להשתפר?

אני לא מפסיקה לעבוד קשה כדי להשתפר בכל אלמנט על המגרש. לאחרונה עבדתי המון על הזריקה שלי ושיניתי אותה כדי שתתאים לקולג'. אני עובדת מאד על לחזק את הגוף ועל הפיזיות, כדי שאצליח להתמודד גם מתחת לסל עם שחקניות גדולות ממני ולהיות יותר פיזית עם הכדור.
בהבנת המשחק שלי אני מרגישה שאני משתפרת יותר משנה לשנה, אני עובדת על זה המון עם המאמנים שלי, על ראיית המשחק, לשלוט בהתקפה ולייצר לאחרות.

מה עם הדברים שרואים בסטטיסטיקה בסוף? אחוזי קליעה? אסיסטים?

אני לא אוהבת לדבר על עצמי ועל היכולות שלי. אני אוהבת לחדור לסל, לקלוע. אני אצטרך לבצע התאמות לחדור לסל ולראות את האופציות מסירה, בגלל הזריזות והגובה אני יכול למצוא את החברות שלי. קבלת ההחלטות מהירה זה מה שחשוב בקולג'. לשלוט בקצב.

"עמית עובדת יותר זמן ויותר קשה מכל שחקנית אחרת. היא משקיעה זמן, מאמץ וזיעה להיות המצטיינת. התמזל מזלי לאמן אותה ואת חברותיה לקבוצה לעונה בלתי נשכחת" (סמואל וויט, מאמנה של לוסטגרטן בתיכונים. Photo By: Skyline high-school)

מאחר וכבר למדנו שלוסטגרטן לא תחמיא לעצמה, מאמניה פחות מתביישים לדבר בשבחה. "העוצמה שלה היא בהגנה הנהדרת על הכדור. היא קלעית מצוינת מחוץ לקשת והיא למדה עם השנים לראות מגרש ולהיות מוסרת נהדרת", מסכמת נטלי וויליאמס, וסמואל וויט מוסיף "היא מהירה, חזקה, אתלטית, מאד מוכשרת ומאד ממושמעת" ומוסיף "עמית מאוד תחרותית ולא נותנת לאף אחת לנצח אותה".

שאלתי גם את סמואל וויט מה הוא חוזה לה בהמשך הקריירה וענה "לעמית יש את הפוטנציאל להגיע הכי רחוק שהיא רוצה. היא כרגע משחקת בדרג הראשון במכללות אבל היא יכולה להגיע הרבה מעבר אם היא רק תרצה"

. 

"לייצג את נבחרת ישראל תמיד היה חלום שלי"

לוסטגרטן אולי חיה כבר חמש שנים את החלום בארה"ב, אבל היא קשורה לישראל בצורה בלתי רגילה. "אני מאד ישראלית וגם המשפחה שלי. עברנו לשנתיים בעיקרון אבל הספורט השאיר אותנו כאן. אני חושבת שאם לא הספורט וכבר היינו חוזרים, גם ברור לנו שבאיזשהו שלב נחזור, רק שבינתיים קיבלתי הזדמנות וההורים והמשפחה תומכת ונותנת לי ללכת על זה אחרי החלום שלי".

לכן, גם אם היא לא תודה בזה,  בין השורות ובטון הדיבור אפשר להבין שהיעדר המודעות בישראל לקריירה שעושה בחו"ל מפריעה לה, כי באופן מדהים ואולי יותר מהכל, כשאני שואל אותה מה החלום שלה היא מתחילה ב"לשחק בנבחרת ישראל וללבוש את המדים הלאומיים".

אשאל את זה ישירות. חסר לך שלא מכירים אותך בארץ?

הייתי רוצה שיידעו על הדרך שעברתי ושגם אני משחקת במכללות ומתגאה בכך שאני שחקנית ישראלית. אבל אני עובדת קשה ולא "כדי שיראו", אני עושה את זה בשביל עצמי ולקדם את הקבוצות שמשחקת בהן.

באמת כ"כ חשוב לך להיות מזומנת לנבחרת ישראל?

לייצג את נבחרת ישראל תמיד היה החלום שלי ומקווה שיהיה לי מקום ושירצו אותי כשאסיים את הקולג'.
אני מאד רוצה להגיע למכביייה בשנה הבאה ואם יפנו אלי בקיץ ויהיה לי זמן, אני אשמח נורא להיות חלק מכל נבחרת. עד עכשיו כל קיץ היה עמוס, אבל אם היו מזמנים אותי הייתי עושה הכל כדי להגיע.
אני נורא ישראלית ונורא חסרה לי הארץ.

את מתכוונת לחזור לארץ אחרי המכללות או להמשיך ליעדים אחרים גדולים יותר?

אני תמיד בשאיפה להגיע הכי רחוק שאני יכולה, אז אי אפשר לדעת.
אחרי 4 שנים של עבודה קשה להגיע למקום הזה ואני רק מתחילה את אתגר חדש השנה. זה קיר חדש שאני מתחילה לטפס עליו ועוד אפילו לא התחילה העונה הראשונה. יש לי עוד כ"כ הרבה דברים להשיג במקום שאני נמצאת בו, להתקדם ולהשתפר כשחקנית מכללות. אני כרגע מתפקסת על להיות הכי טובה של יוטה סטייט ולנסות להוביל אותה להצלחות בשנים הקרובות

מה זה מבחינתך הכי רחוק?

הכי רחוק, זה קודם כל להיות שחקנית מקצוענית. האמת שעוד לא יצא לי לחשוב על העתיד הרחוק. אירופה יכול להיות אופציה, אבל אני לא יודעת עוד להגיד מה יהיה עוד 4 שנים. כל הזדמנות שתהיה לי על הדרך ותהיה טובה אני ארצה לקחת אותה. אני לא יכולה כבר מעכשיו להחליט מה אני הולכת להיות, זו תחילת הדרך ואני מקווה ושואפת להיות הכי טובה שאני יכולה כדי שיהיו לי האופציות להגיע רחוק.

היית רוצה לנסות להגיע למכללה גדולה יותר?

אני אף פעם לא פוסלת שום דבר, אבל אני הגעתי ליוטה סטייט מתוך בחירה ומתוך מטרה להגיע איתה הכי רחוק. להגיע להצלחות מהמקום הכי נמוך זו ההרגשה הכי טובה בעולם, הרבה יותר מלשחק מול יותר קהל או במקום שיכול להכניס יותר כסף. זו גם הסיבה שאני כ"כ רציתי להגיע ליוטה סטייט מכללה לא גדולה אבל יש יעד ושאיפה לעשות היסטוריה, להגיע למשהו שלא עשו קודם ועבור המקום שלי.
כרגע המטרה 4 שנים ביוטה סטייט להגיע לאליפויות, להשתפר כשחקנית, להתבגר, לעלות מאסה שריר  - ולהגשים עוד מטרה בדרך.  כל החיים שלי הייתי אנדרדוג ואני כל פעם מוכיחה מחדש. גובה, לא גובה אני הגעתי ליעד.

WNBA?

בשביל להגיע ל-WNBA  אני עוד צריכה להשתפר המון. WNBA  ברור שזה חלום ברמה מטורפת, אבל אני לא חושבת שזה המקום שלי בכלל להגיד את זה בשלב הזה. אני לא חיה בסרט, אני יודעת עוד כמה זה רחוק ממני וכמה אני צריכה עוד להשתפר בשביל להיות ראויה בכלל להגיד שאני רוצה להגיע לשם.

מילה על מצב הכדורסל בארץ במבט מעבר לים?

דווקא המצב הלא פשוט של הכדורסל בארץ עושה לי את זה ברמה של לחזור לפה ולנסות להרים אותו.  לדחוף ולעודד אנשים להגיע ולראות את המשחקים. אתה יודע כמה אנשים תומכים פה בכדורסל נשים ובאים למשחקים? איזה כיף זה? זו רמה אחרת לגמרי וחוויתי את זה ואני יודעת כמה בנות בארץ רוצות לחוות את אותה הרגשה, אז אם אני בסוף אחזור לפה זו תהיה המטרה שלי להרים את הכדורסל ברמת החשיפה והעניין.

קיילה ארד, "יש לנו בקבוצה כישרון לעשות דברים גדולים" (Photo by: Utah State Athletics)

"אני אוהבת את עמית ואני חושבת שהיא נהדרת לקבוצה שלנו"

קיילה ארד, היא המאמנת החדשה של עמית. כאמור, את התפקיד קיבלה לפני מספר חודשים כשהצוות כולו התחלף. היא עבדה כעוזרת מאמן ומגייסת שחקניות ב-4 מכללות מאז שנת 2010 והשנה אחרי 3 שנים מוצלחות בדנבר (כשבעונה האחרונה החליפה את המאמן הראשי ב-11 משחקים) קיבלה לראשונה מפתחות לקבוצה, כשסגן הנשיא ביוטה סטייט אשר מכיר אותה מתחילת דרכה ביקש ממנה להוביל את הקבוצה לדרך חדשה. "זו היתה החלטה קלה להסכים להצעה", היא אמרה בראיון איתה. "זה מקום נהדר לאמן בו. המתקנים הם ברמה הכי גבוהה, הסביבה מדהימה האוכלוסיה מאד תומכת ומאד אוהבת כדורסל נשים. זה מקום מדהים, אני קיוויתי שזה יהיה ככה וזה עוד הרבה יותר טוב ממה שחשבתי שיהיה. אני חושבת שיש פה פוטנציאל גדול ואני שמחה להיות פה".

ארד, מאמנת דעתנית ביצעה עם כניסתה לתפקיד 5 שינויים בסגל הקבוצה. אבל את עמית לוסטגרטן היא בחרה להשאיר. "אני מכירה את נטלי וויליאמס, המאמנת של עמית בתיכון והיתה לי איתה שיחה ארוכה על עמית וכל מה שהיא אמרה עליה היה נפלא. האופי, הגישה, העבודה על המגרש והאתלטיות. היא בן אדם מכבד שעובד קשה. שמעתי מבן אדם שאני סומכת עליו את כל מה שאני מחפשת בשחקנית והיה לי ברור שאני רוצה אחת כזו בקבוצה שלי".

ואחרי המילים החמות ששמעת עליה, איך היתה ההתרשמות שלך ממנה עד כה?

אמנם לא ראיתי אותה משחקת לייב לפני, אבל כן ראיתי וידאו, ואחרי שדיברתי איתה אהבתי גם את התשוקה והאנרגיות שהיא מביאה. מאז שהתחלנו להתאמן נוכחתי לראות שכל מה שאמרו לי עליה מדויק היא ילדה נהדרת, תמיד מחייכת, תמיד שמחה. היא זו שעובדת הכי קשה בקבוצה, כל אימון ומחוץ לאימון, כל ההכנות, היא טוטאלית.

כל השחקניות אוהבות אותה, היא אחת שאפשר לסמוך עליה ואנחנו יודעים מה נקבל ממנה בכל אימון אז אני שמחה מאד שהיא איתנו.

מה שאני עוד אוהבת בה שהיא מאד אסירת תודה להיות במועדון, כי גם אני בשנה הראשונה שלי בקבוצה מרגישה כך וזה משותף לשתינו ויוצר בינינו את החיבור המיוחד הזה של שתיים שקיבלו הזדמנות גדולה ורוצות מאד לקחת אותה .

איך את רואה אותה משתלבת בשיטת המשחק?

אנחנו משחקים משחק קבוצתי מאד, הנעת כדור, קצב גבוה, הרבה זריקות מבחוץ וזה מתאים מאד ליכולות שלה. היא מתאימה לשיחה יש לה ראיית משחק טובה, ויודעת לייצר ולמצוא את השחקניות הפנויות, יש לה יכולות שליטה בכדור מצוינות אז יכולה לחדור לסל. יש בה כל מה שאני מחפשת בשחקנית התקפה.

"אני אוהבת בעמית שהיא מאד אסירת תודה להיות במועדון. גם אני בשנה הראשונה שלי כאן מרגישה כך. זה משותף לשתינו ויוצר בינינו את החיבור המיוחד הזה של שתיים שקיבלו הזדמנות גדולה ורוצות מאד לקחת אותה"

כששאלתי את עמית לאן הקבוצה יכולה להגיע, היא אמרה שאנחנו לא מפחדות לכוון הכי גבוה שאפשר אפילו להיאבק על אליפות. את מסכימה?

אני בהחלט חושבת אותו דבר. יש לנו מספיק כישרון לעשות דברים גדולים. כבר בשיחה הראשונה שלנו תאמנו ציפיות כולנו על אותו דף מתחילים ביחד את הדרך ואני חושבת שאנחנו יכולים לעשות דברים גדולים.

לשחקניות ביוטה סטייט יש אופק להתפתח בכל זאת מכללה לא גדולה, מה דעתך?

שחקניות שיצליחו פה יכולות להגיע הכי רחוק. יש קשרים לאנשים כאן קשרים, גם לי יש. אני יודע שיש שחקניות ששיחקו במכללה הזו והגיעו לליגות מובילות באירופה זה מקום טוב לשחק בו.

וכמי שעסקה עשור בגיוס וזיהוי כשרונות איך את רואה את הפוטנציאל של עמית להגיע רחוק בעתיד. לאן היא מסוגלת להגיע אם תמשיך לעבוד קשה?

אני חושבת שכל אחת שמגיעה לקבוצה שלנו היא יכולה לשחק בכל מקום שתבחר. אני חושבת שהיא רוצה קריירה מקצוענית ואני חושבת שהיא יכולה להצליח. ברור שהגובה שלה יכול להוות מגבלה אבל היא מתמודדת עם זה יפה ומוצאת פתרונות ויתרונות במשחק שלה. הגישה, התשוקה והרמה באימונים היא יכולה להגיע הכי רחוק שתבחר.

עוד משהו לסיום?

אני אוהבת את עמית מאד, תמיד מחייכת, פשוט כיף לאמן אותה ואני חושבת שהיא נהדרת עבור הקבוצה שלנו.