סיכום העונה הסדירה: אס"א ירושלים

ארבע שנים חלפו מאז ירושלים היתה לקבוצת צמרת גבוהה והעונה זה קורה שוב בזכות החזרה לד.נ.א הירושלמי. נטע רפאל וגילי ליאור 5 שנים בקבוצה, עדן פורת בשנה השלישית, חצי מהסגל מתגורר בבירה חלקו לומד באוניברסיטה ובגזרת הרכש שחקניות צעירות, רעבות ומוכשרות וחיבור מושלם למאמן. כל אלה מציבים את ירושלים במאזן הטוב בליגה (בהפרש סלים במקום השני) ומועמדת לחזור להניף צלחת


| שי ברק

 

מיקום במחוז הדרומי – 2 מתוך 7
מאזן עונתי – 21 נק' (9 ניצ', 3 הפ'). יחס סלים: 80+
קבוצת התקפה הרביעית בטיבה במחוז (824 נק'), ביחס ספיגה מדורגת שלישית (744 נק')

הפועל באר טוביה(ב) 63:95 ;  יבנה(ח) 70:68 ; כפ"ס(ח) 51:58 ; אליצור ת"א(ב) 47:59 ; אליצור ת"א(ח) 74:54 ; רמה"ש(ב) 51:76 ; בני יהודה(ח) 67:69 ; בני יהודה(ב) 66:68 ; רמה"ש(ח) 61:65 ; יבנה(ב) 74:71 ; כפ"ס(ב) 57:72 ; באר טוביה(ח) 63:69

 

קלעיות מובילות: ניקול מיכאילץ (12.9), עדן פורת (12.3), גילי ליאור (11.4), נטע רפאל (11), שני ברמן (9.9), מוריה חסון (4.9), טליה פרידמן (4.7).

 

א. סיכום העונה הסדירה:

העונה של אס"א ירושלים היתה משונה מאד. היא הקבוצה הראשונה שפתחה את העונה, כשהמשחק מול באר טוביה התחיל בשעה 19:30 והאחרים בשעה מאוחרת יותר, כך שניצחון הבית שלה עם 35 הנקודות של ניקול מיכאילץ היה הראשון בלאומית שאחרי הפסקת העונה הקודמת. בשבוע שאחרי ירושלים הפסידה ביבנה בתום משחק צמוד והארכה ואז הגיעה לכפר סבא והשיגה ניצחון חוץ מרשים (גם כן בהארכה). מכאן וכשהן במאזן 2 – 1 התחיל הבלאגן כשירושלים היתה העיר היחידה בדרום שנצבעה "אדום" ומשחקיה נדחו (סערה ציבורית היתה כשקבוצות הגברים המשיכו לשחק, בעוד הנשים נאלצו להפסיק לשחק). חודשיים למעשה חלפו בין הניצחון על כפ"ס ועד המשחק הבא שהתקיים (באמצע פברואר), ירושלים חזרו מהפגרה חדות וניצחון את אליצור ת"א בניצחון מרשים כשקבוצת ההתקפה הטובה בליגה נבלמה על 47 נקודות.
למרות הניצחון הגדול ירושלים לא זכתה ל"פוקוס" ועדיין המבטים הלכו לבני יהודה או כפ"ס כמי שסומנו לצמרת. ירושלים דיברה על המגרש ואחרי הפסד חוץ בתל אביבי, הן פגשו פעמיים את בני יהודה וניצחו בשתיהן ניצחונות דחוקים אך מלאי אופי עם מהלכים מנצחים במאני טיים, וכשאירחו את כפר סבא השלימו גם על הירוקות ניצחון כפול.

ירושלים עשתה עונה אדירה נגד כל יריבות ברביעייה הראשונה (הפסד יחיד מול חמישה ניצחונות) וסיימו במקום השני רק בגלל "כבשה שחורה" מיבנה שניצחה את ירושלים גם ב"קוסל" (74:71) והורידה את ירושלים ל-3 הפסדים, מכאן וכמו בקרב על מקומות 3-4 המקום הראשון נמנע מהן על הפרשי סלים מול אליצור ת"א כי אחרי שניצחו אותן ב-12 נקודות, הן הפסידו ב-20 הפרש ואותן 6 נקודות הן ההבדל על יתרון הביתיות בחצי הגמר (אם יעפילו לחצי הגמר).

ירושלים סיפקה קבוצה אטרקטיבית שכיף לראות, עדן פורת חזרה להיות מנהיגה של קבוצה צעירה, גילי ליאור עם עונתה אולי הטובה בלאומית מאז הצטרפה לירושלים, נטע רפאל הזכירה לכולם כמה כדורסל יש בה (אחרי שלא קיבלה הזדמנות אמיתית בחיפה) וגם ניקול מיכאילץ זכתה לפריחה מחודשת וסיימה קלעית מובילה של הקבוצה. אבל המהלך המרשים של אוהד גל היה שלא חשש לתת דקות משמעותיות לספסל ותחתיו שחקניות כמוריה חסון, מורן שחם ובעיקר טליה פרידמן הפכו לשחקניות רוטציה משמעותיות בקבוצת צמרת ויכולות לעשות את ההבדל בשלבי ההכרעה ועל כך בהמשך.

לראשונה מאז עידן "בועז טייב" ירושלים שוב קבוצת צמרת (גם בשנתו של איציק בבי הקבוצה שיחקה ב-1-4 אך מהמקום החמישי) ואולי בשנה הבאה גם בליגת העל.

 


אוהד גל. החזיר את ירושלים לימים הגדולים שלה

 

ב. הרגעים המשמעותיים של העונה:

(1) המשחק נגד הפועל כפ"ס, שבוע אחרי ההפסד ליבנה הגיעה ירושלים למשחק קריטי נגד כפר סבא שסומנה כיריבה לצמרת. ירושלים הגיעה עם שיטת משחק מושלמת, בעיקר הגנתית שסגרה את הצבע והיקשתה על כפ"ס ליצר נקודות. בהתקפה ניצלו את היתרונות בצבע ולמרות אחוזי קליעה נמוכים מבחוץ הצליחו עם 19 נק' של עדן פורת ו-10 נק' של נטע רפאל לנצח. אחרי גם אחרי שמייברג כפתה הארכה ירושלים ב-5 הדקות המכריעות ניצחה 8-1. עם דקות מלאות אופי של גילי ליאור ושני ברמן. משם יצאה ירושלים לחודשיים פגרה של אימונים וחזרה עם הניצחון הגדול הבא.

(2) הניצחון על אליצור ת"א, בין כפ"ס לת"א חלפו חודשים של בידודים, עיר אדומה וסגרים. חודשיים בשיאה של עונה, אבל ירושלים חזרו ממנה חדורות מטרה (שהסתירה את החלודה). זה היה משחק משונה עם מעט מאד נקודות, אבל בירושלים ידעו לנטרל את כל הכלים ההתקפיים של אליצור ת"א ושוב משחק הפנים היעיל של פורת וליאור (30 נקודות יחד) הובילו לניצחון כשהן קולעות מחצית מנקודות הקבוצה. אחרי הניצחון הזה שהצטרף לכפ"ס היה ברור שירושלים תהיה כבר בין הרביעייה וכנראה בצמרת הגבוהה.

(3) ההפסד הבייתי לאליצור יבנה. דילגנו על הניצחונות נגד בני יהודה (אך מיד נחזור) ושני מחזורים לסוף העונה הגיע הפסד שני ליבנה, הפסד שמנע את הפיסגה מירושלים. הפסד רק ב-3 נקודות אבל הציף את הבעיות שירושלים תצטרך להתמודד איתן. קדמו להפסד ניצחונות על בני יהודה ב-2 נקודות. ניצחונות אדירים על יריבה חזקה, אך דחוקים בהפרש וניצחון נוסף ב-4 נקודות בלבד נגד רמת השרון. כלומר בישורת האחרונה של העונה ירושלים נמצאת על חודם של נקודות בודדות בין ניצחון להפסד, ויבנה הדגימה את הפגיעות של רצף המשחקים הצמודים. ירושלים קבוצה עם אופי אך כזו שמסוגלת להפסיד ביום נתון גם לקבוצה שסיימה בחלק התחתון, לתשומת לב היריבה הבאה מהצפון.

 


ניקול מיכאילץ. הזכירה לכולם איזו גארדית מצוינת היא.

 

ג. השחקניות הבולטות בסגל:

ירושלים נהנו מרביעייה יציבה שקלעה בממוצע 11-13 נקודות והרכזת הצעירה (ברמן) שהיתה רחוקה 0.1 מלסיים גם היא בספרות כפולות. היתרון הגדול בסגל המאוזן שנבנה, שמדובר ב"ריץ'-רץ' " הקלעית המובילה היא מיכאילץ גארדית קלעית שלשות, אחריה שחקנית פנים (פורת) וליאור ואחריהן גארדיות (רפאל וברמן).

עדן פורת, כשהגיעה מליגת העל לירושלים לפני שנתיים היא אמנם קלעה יותר נקודות והעמידה ממוצעים יותר גבוהים, אבל העונה פורת ממלאת את התפקיד של המנהיגה הגדולה, זו שגם הופכת את החברות שלה לטובות יותר. היא לא ה"גארדית הגבוהה" מליגת העל והסגל של נבחרת ישראל, שהגיעה להיות "גבוהה" בליגה הלאומית ושלטה בה. היא שחקנית נשמה "ירושלמית" היא הסמל החדש של המועדון בעידן חילופי הדורות והשחקנית שיכולה להחזיר את ירושלים לימים הגדולים. יותר מ-12.3 נקודות בממוצע פורת היא "סמל" לראשונה מאז עידן זיכרון יעקב.

ניקול מיכאילץ, שנתיים אחרי שפורת הגיעה מראשל"צ לירושלים וחזרה להזכיר את יכולותיה הגבוהות, מיכאילץ מגיעה גם היא מאותו המועדון, אחרי שנתיים בליגת העל ואחרי שכבר זכתה בדאבל בלאומית לפני 3 שנים, היא חוזרת לליגה כדי להזכיר לכולם איזו קלעית אדירה,  איזו שומרת מצוינת וכמה חכמה היא, ירושלים החדשה היא הרבה מיכאילץ (שגם פתחה את העונה ב"בום" עם 35 נקודות והמשיכה אותה כשחקנית מובילה בקבוצת צמרת). עונה נהדרת לשחקנית שהלוואי ותחזור בקרוב לליגה הראשונה.

נטע רפאל, כבר לפני 4 שנים רפאל היתה תגלית עונה ושחקנית חשובה בירושלים המועדון בו גדלה. בשנים שאחרי הפכה לשחקנית לאומית מצוינת אבל ירושלים סבלה מעונות פחות מוצלחות ובעונה שעברה רפאל נתנה את ההזדמנות גם לליגת העל. בשביל להצליח בליגה הראשונה צריך גם מזל והסיטואציה פחות התאימה, רפאל חזרה הביתה להוביל את המועדון שלה לצמרת ואולי לתואר – כי בסופו של דבר נטע רפאל היא אחת הישראליות המוכשרות לעמדתה וגילה,  משחקים קלעה בדו ספרתי ו-100% מהמשחקים היתה פשוט נהדרת הגנתית. הניצחונות על בני יהודה וכפ"ס היו בעיקר בזכותה.

שני ברמן, ברמן כבר הוכיחה את עצמה בליגה הלאומית אשתקד בוינגייט. במו ידיה כמעט הובילה את וינגייט לפיסגה ועבור ירושלים זה היה "הימור בטוח" ובעיקר "הצלחה גדולה" שהצליחו להנחית אותה בבירה. ברמן ניהלה, לא כפתה את עצמה על המשחק, התפוצצה עם 17 נקודות מול רמה"ש והיתה חלק משמעותי בפתיחת העונה המוצלחת של ירושלים ובניצחונות החשובים על כפ"ס ות"א.

גילי ליאור, מפה לשם כבר חצי עשור שגילי ליאור בירושלים, עוד מהימים שהקבוצה העפילה לליגת העל והגיעה לגמר מול רמלה ועד השנה דרך העליות והירידות שהקבוצה חוותה. ליאור העונה הצליחה להשלים עונה שלמה ונטולת פציעות (טפו טפו..), הרשימה בניצחון על בני יהודה (19 נק'), קלעה 4 פעמים מעל 15 נקודות והראתה יציבות וחלק בפאזל הקבוצתי.  

מוריה חסון, עכשיו אפשר להגיד באושר שהיא חזרה(!) חסון שסבלה מפציעות בשנותיה האחרונות באקדמיה הצטרפה שנה שעברה לירושלים לעונת התאוששות, קיבלה מקום ברוטציה של הקבוצה ולפרקים אף היתה לא רעה. אבל העונה חסון כבר היתה הרבה יותר דומיננטית, קיבלה הרבה יותר דקות, קלעה 12 נקודות נגד כפ"ס והיתה שווה הרבה יותר מהנקודות שייצרה. חסון היום היא שחקנית לאומית בקבוצת צמרת, כיף לראות והלוואי שיימשך. מגיע לה ולנו.

 


שני ברמן. ניהול משחק בוגר ואחראי, החתמה מצוינת של ירושלים.

 

ד. על הקווים:

אוהד גל רק עונה שניה בלאומית, ו"רק" עונה שלישית בכדורסל הנשים (שנה אחת בליגת העל עם בני יהודה) וכבר אפשר לומר שהפך ל"מותג". מאמן עם מעט מאד אגו, חיבור נפלא לשחקניות ובעיקר יחס מאד מכבד ומעריך את כדורסל הנשים. הוא מעורב במאבקים לשינוי וקידום הן בירושלים והן בענף בכלל, מוקיר תודה לתפקידו בכל הזדמנות, נראה שבד.נ.א תפור לירושלים (ורחוק מאד משאר הפוליטיקה שיש בענף). אבל "צבע" בצד, גל העונה מוכיח את עצמו כמאמן מצוין. שנתיים כבר שמתמודד בירושלים עם תקציב נמוך מזה שהיה נהוג כל השנים האחרונות ומוכיח את עצמו. מעט כוכבות מגיעות מבחוץ בתקציבי ענק, העדפה לצעירות ושחקניות עם פוטנציאל. אפשר לראות את ההשפעה שיש לבלייברג בבני יהודה, בויס בנתניה וקניג בכפ"ס ששיחקו תחתיו בעונה שעברה ואת מיקסום היכולות של הסגל חסר הנסיון שבנה.  אם ירושלים תצליח לזכות באליפות – לגל יהיה גדול בזכיה (ובוודאי יהיה מחוזר מאד הקיץ).

 

ה. נקודות האור:

קצב המשחק של הקבוצה. ירושלים היא לא קבוצת התקפה גדולה ולא הגנה משובחת, אבל היא קבוצה צעירה, חזקה פיזית, משלבת גארדיות גבוהות או פורוורדיות אתלטיות ורוטציה רחבה שמאפשרת לרוץ הרבה, ללחוץ, ובעיקר להכתיב את הקצב שלה. הכתבת הקצב מעל הכוח מוציאה את היריבה מתוכנית המשחק שלה וכשהיריב מבולבל ירושלים עושה את מה שצריך כדי לנצח. עם 10-24 על כפ"ס ברבע האחרון או 3-10 נגד ת"א ברבע המכריע. כל עוד היריבה איבדה את השיטה ונמצאת בורטיגו, ירושלים תנצח.  

הורסטיליות של הפורוורדיות. מזכירה מאד את בני יהודה ולכן גם היה משחק שקול מרתק בין יעל טויטו לגילי ליאור או נטע רפאל. נטע רפאל שמשחקת דקות רבות בצבע של ירושלים שיחקה אשתקד כגארדית בליגת העל. טליה פרידמן ששיחקה גבוהה בעונה שעברה יוצאת העונה יותר החוצה, עדן פורת היא "אול-אראונד" ולירושלים יש המון אופציות מגוונות לשחק עם הסגל הזה ולהתאים אותו כמעט לכל יריבה בליגה.

קידום הצעירות – העונה של טליה פרידמן. אם יש השפעה לטקטיקה או אסטרטגיה במשחקי גמר הן בעיקר בדרך ההפתעות הלא צפויות. מדובר בענף קטן, כולן מכירות את כולן ורובן שיחקו אחת נגד השניה. בעוד ברוב הקבוצות למאני טיים מחתימים את השמות הכי גדולים ומעלים את השחקניות הכי מנוסות, בירושלים בנו ספסל שמסוגל לעשות את השינוי. הדקות (המשמעותיות) שטליה פרידמן היתה על הפרקט במשחק נגד אליצור ת"א היו ההבדל בין ניצחון והפסד והובילו את ירושלים לניצחון הגדול. 15 נקודות שקלעה במשחק נגד כפ"ס הבטיחו לקבוצה את יתרון הביתיות. על מוריה חסון דיברנו קודם, גם על מורן שחם. בירושלים אין שמות מפוצצים על הספסל, אבל יש רוטציה של 9 שחקניות שמסוגלות להיות אקס פקטור בכל יום נתון, ומאמן שמאמין בהן.

 


גילי ליאור. כבר חצי עשור באס"א ירושלים, בעונה הטובה ביותר מאז הגיעה לקבוצה.

 

ו. מה עוד צריכות לעשות כדי לזכות בתואר?

1. להימנע ממשחקים צמודים. ירושלים מכריעה הרבה משחקים ברבע האחרון. זה מעיד על חוסן מנטאלי ואופי, אבל בקבוצה כל כך צעירה, להמר שוב ושוב שהמהלך האחרון יצליח זה מסוכן. הן הפסידו ליבנה בהארכה וניצחו בכפ"ס (50-50). הן ניצחו ב-4 הפרש את רמה"ש והפסידו ב-3 הפרש ליבנה. היריבות בשלב הבא (צפון ודרום) הן קבוצות שמענישות ובירושלים חייבים להראות אינטנסיביות וריכוז מהפתיחה ולהכריע את המשחקים, ככל הניתן עוד במחצית.

2. הבייתיות של ירושלים ידועה כבר שנים, אולם "קוסל" הוא מבצר (בעיקר בחורף), אבל השנה בעוד ההבדל בהגנה היא 4 נקודות פחות (שהקבוצה סופגת בבית, 60 בבית מול 64 בחוץ) בהתקפה ירושלים קולעת 11 נקודות יותר בממוצע. זו בשורה טובה למי שהשיגה יתרון ביתיות, אבל הקבוצה צריכה לקבל יותר נקודות מהשחקניות המשלימות גם באולם שאינו אולמן הבייתי ולקוות שניקול מיכאילץ תאפס את היד גם במשחקי החוץ (בבית קלעה 4 פעמים בדו ספרתי ; בחוץ קלעה רק פעם אחת 21 נקודות)

3. לשלוט בצבע. במשחקים האחרונים בהם ירושלים התקשתה לנצח קלעו פורת וליאור 13-15 נקודות יחד (חריג היה בבאר טוביה, המשחק שנעל את העונה ואולי סימן שיפור במגמה והתעוררות). ירושלים קבוצתית וכל אחת יכולה לקלוע או להכריע אבל הניצחונות הגדולים הגיעו כשהשתיים קלעו יחד מעל 25 נקודות והן צריכות להגיע בכושר שיא להכרעה, החודש האחרון יכול מעט להדאיג בבירה.

 


טליה פרידמן. פורחת בקבוצה שנה שניה ברציפות, והשנה ביצעה קפיצת מדרגה משמעותית.