סיכום העונה הסדירה: באר טוביה

מיקום במחוז הדרומי – 7 מתוך 7
מאזן עונתי – 12 נק' (0 ניצ', 12 הפ'). יחס סלים: 265-
קבוצת התקפה השישית בטיבה במחוז (764 נק'), ביחס ספיגה מדורגת שביעית (1029 נק')

ירושלים(ח) 95:63 ;  רמה"ש(ב) 89:82 ; כפ"ס(ב) 89:60 ; יבנה(ב) 96:85 ; בני יהודה(ב) 68:58 ; כפ"ס(ח) 85:54 ; אליצור ת"א(ב) 73:55 ; אליצור ת"א(ח) 93:74 ; רמה"ש(ח) 79:69 ; יבנה(ח) 98:56 ; בני יהודה(ח) 95:45 ; ירושלים(ב) 69:63

הקלעיות המובילות: ירדן עיבל (16.2 נק'), עידן שלוש (14), עינב אסולין (9.75), סול קרמר (8.3), מאיה מדרי (8.2), בר אביטל (7.9).

א. העונה בקצרה:

כמו כל שנה בדיוק. באר טוביה בונה קבוצה טובה, העונה מתחילה אופטימי "הפעם יהיה אחרת", סגל עמוק, סגל מנוסה, סגל שמשלב בוגרות וצעירות. מה צריך יותר? ואז מגיעות פציעות, שינויים, חילופים. הסגל מתקצר, הסגל חסר ובאר טוביה נכנסת למערבולת שיוצאת ממנה הכי רחוק שאפשר מהצמרת. יש משהו שפשוט עוצר את הקבוצה מלהצליח אפילו כשהכל נבנה נכון, אפילו כשצירפו את ירדן עיבל ועידן שלוש – שתי שחקניות בעשירייה הראשונה של הקלעיות. אפילו כשהחזירו את עינב אסולין לצבע ובר אביטל להוביל את הכדור וגם כשחיזקו את הסגל עם מאיה מדרי באמצע העונה, שום דבר לא נדבר.

זה לא מגיע לגיטה זיו, מאמנת הקבוצה ולבאר טוביה, לסיים עוד עונה בתחתית. אבל זה קרה גם השנה כשהקבוצה מהמועצה האזורית הדרומית סגרה שני סיבובים ו-12 משחקים ללא ניצחון ורק 2 משחקים בהפסד חד ספרתי.

ב. השפעת הקורונה:

קשה למצוא קבוצה שהקורונה לא פגעה בה, גם אם לא נמצאו בה חולים/חולות, ועדין ההשפעה תוך כדי העונה, פגעה בבאר טוביה באופן קשה יותר ביחס לרוב קבוצות הדרום. הקבוצה אמנם התחילה עם שני משחקים רצופים בתחילת העונה, אבל אז חלף חודש שלם עד למשחק השלישי ואחריו הגיע הסגר ועוד חודש חלף עד למשחק שאחרי ובסך הכל 4 משחקים שיחקה הקבוצה בחודשיים וחצי וזה קשה מאד. וגם לוח המשחקים השתנה ונוצר רצף של 4 משחקי חוץ מ-5 המשחקים האחרונים, כלומר כשהקבוצה כבר אמורה לצאת מהמשבר היא היתה צריכה לעשות את זה במשחקי חוץ. הקצב השתנה, לוח המשחקים יצא משליטה והתוצאות בהתאם.

ירדן עיבל. חזרה לבאר טוביה ולצמרת טבלת הקלעיות, אבל לא הצליחה להוביל את הקבוצה לחלק העליון.

ג. נקודות האור:

הבייתיות והמחצית הראשונה. באר טוביה כן הצליחה להתמודד עם ירושלים (במחזור הסיום), עם בני יהודה (משחק אחד הסתיים ב-10 הפרש בלבד ומשחק נוסף היה פיגור חד ספרתי במחצית הראשונה לפני ההתפרקות), נגד אליצור ת"א עוד היו בשוויון במחצית, נגד רמה"ש היה משחק צמוד עד לסיום וכו' וכו'. למרות 0 במאזן הניצחונות באר טוביה לא היתה "מחוץ לליגה" היא כן היתה בסגל חסר, ברוב העונה ללא בר אביטל, בחלקים ללא עידן שלוש או ירדן עיבל וגם כששיחקו עלו לא תמיד כשירות (ראם נונו). באר טוביה ידעה לתת את הפייט גם אם לעיתים התוצאה משקרת.

השחקניות: בין ירדן עיבל לעידן שלוש נתחיל דווקא בשם ה"אלמוני" יותר - סול קרמר. סול קרמר לא חדשה בליגה, שיחקה בלאומית מאז שהיתה בת 17, בשנים האחרונות בבאר טוביה (ועוד קודם בגדרה) תמיד שחקנית עם פוטנציאל גדול והעונה גם התחילה לממש אותו עם עם 17 נקודות נגד יבנה ו-14 נקודות נגד אליצור ת"א, בסך הכל סיימה עם ממוצע 8.3 נק' למשחק (רביעית בקבוצתה). ירדן עיבל המשיכה להציג את היכולת שיודעת להציג עם 4 משחקים מעל 20 נקודות וממוצע עונתי 16.2 נק', עידן שלוש סיימה את העונה מצוין עם 23 נקודות נגד כפר סבא וירושלים, בסך הכל 14 נקודות והיא כמו עיבל בין 10 הקלעיות המובילות בדרום.
עידן שלוש היא אולי הנהנית המרכזית מהכרטיס הכפול. בעוד כרטיס כפול הפך להיות נסיון "להתחזק" בשחקניות שלא זקוקות לליגה הלאומית ומהוות שובר-שוויון או שחקניות שנשארות על הספסל בשתי הליגות, עבור שלוש שלא קיבלה כמעט הזדמנות בליגת העל (למה?) היא הגיעה מדי שבוע ללאומית והוכיחה את יכולותיה המגוונות והזכירה לכולם שעדיין סקוררית מצוינת. שלוש עם קרמר היו נקודות האור של באר טוביה.
אפשר גם להזכיר את מאיה מדרי שחסרונה ביבנה בוודאי הורגש ומשהצטרפה לבאר טוביה ההגנה קצת התייצבה, מדרי בעונה סולידית תרמה 8.2 נק' והיתה יציבה כמו גם ראם נונו שעשתה את שלה.
 

ד. הסיבות שהביאו את הקבוצה לפלייאוף התחתון:

ביום שבאר טוביה יפצחו את התעלומה "למה זה שוב קורה להן" , הן כנראה ייזכו באליפות. אין ספק שהסגל המוכשר שווה יותר מהמקום אליו הגיע. אסולין, עיבל ואביטל (למרות הפציעה) הוכיחו את עצמן בעונה שעברה בצמרת עם בני יהודה, שלוש ונונו הן שחקניות צעירות אך מנוסות כמו גם ליאור שטיינברג ומאיה מדרי בצבע, ואין סיבה שקבוצה כזו תסיים ללא ניצחונות. אך אם בכל זאת צריך להצביע על כשלים יש 2 בולטים - ההגנה וסף השבירה. 
8 פעמים (מתוך 12) לספוג מעל 85 נקודות למשחק זה הרבה יותר מדי. נכון, צריך להפריד בין הפסדים שבממוצע בכל רבע ספגו מעל 20 נקודות ומשחקים שההתפרקות הגיעה ברבע האחרון, ולכן נכון לשלב בין השניים. גם אם מדובר בהגנה שלא הרשימה מתחילת המשחק וגם אם הגנה שהרימה ידיים במחצית השניה, בסופו של דבר כשהקבוצה ספגה שבוע אחרי שבוע כמות גבוהה (מדי) של נקודות, קשה להגיע למשחק הבא ולהתחיל מאפס, וכל הפסד שכזה גם אחרי תקופה טובה יותר שהיתה החזיר את הקבוצה אחורה.
גם הספסל הצעיר שלא הצליח למלא את החוסרים שהשאירו השחקניות הפצועות, יותר מדי משחקים שהקבוצה היתה רחוקה מסגל מלא, כל אלה מקשים על היציבות ועל תהליך שיוביל את הקבוצה למקסם את היכולות שלה. כך או כך, באר טוביה בתחילת העונה היתה שווה יותר מהמקום בו נמצאת ומהנקודות שצברה ובעיקר חבל על אחת מהשחקניות וכל אחד מהצוות המקצועי שנאלצו לעבור עוד עונה כזו.

בר אביטל. הפציעות פגעו בבאר טוביה גם העונה.

ה. לקראת הפלייאוף התחתון:

הימור לא פרוע יהיה שבאר טוביה לא תרד. בעיקר במשחקי הבית (גם על הגיאוגרפיה שתידרוש מהצפון להדרים עד ל"כנות" היא תצבור את הניצחונות החסרים לה, חלק משחקניותיה מתגוררות במרכז וצפונה ועבורן הנסיעות יהיו קצרות יותר יקל על הניצחונות שצריך לאסוף. אבל באר טוביה לא תשרוד רק על לוגיסטיקה , אלא כי היא באמת קבוצה מוכשרת שעם ניצחון או שניים יותר היתה נאבקת על צמרת הפלייאוף התחתון (אבל לסגור פיגור 5 משחקים זה גדול מדי גם על קבוצה שתגיע בכושר שיא. באר טוביה צריכה לנצל את המשחקים שנותרו כדי להבין איך נכון להתחיל את הקיץ לקראת העונה הבאה. אם פשוט "תשחרר" ותתנהל באס"ק עד סוף העונה שוב תגיע לקיץ בסימן שאלה ובניה מחדש, באר טוביה צריכה להתחיל את המסע של העונה הבאה כבר בחודש אפריל 2021.

ו. סיכום. איך העונה תשפיע הלאה?

המיקום בתחתית לא חדש לבאר טוביה, לצערנו ובוודאי לצערה. לכן התוצאות לא יפגעו בקבוצה בצורה שלא היתה עד כה. ולכן, כמו שנכתב בסעיף הקודם, העונה הבאה תראה כמו שזו תסתיים ואם באר טוביה יצליחו לסיים את חודש אפריל בטעם טוב ואולי לשמור גם על חלק מהסגל לעונה הבאה יהיה לקבוצה קיץ שלם לחזק את הדרוש ולא לבנות מחדש ומאפס כמדי שנה. אם הקבוצה תאבד עניין ותתפזר, שנה הבאה כנראה נחזור לאותו מעגל מתסכל.