לב ונשמה. עתודה מודל 2022

המיקרו:

נתחיל מהעניינים הפחות חשובים: אמנם סיימנו עם טעם קצת חמוץ בפה אחרי שני הפסדים, אבל האליפות הזאת, על אף שסיימנו במיקום הכי נמוך בארבע האליפויות הקודמת, הייתה הצלחה מסחררת. אחרי שקצת נהיינו מפונקים עם נבחרות ברמת כשרון לא פרופורציונלי, בנבחרת הזו הפעם לא היה אבדיה, לא בלאט, לא זוסמן, "אפילו" לא מדר. ברמת הכשרון היא לא הייתה קרובה לשנים עברו ועדיין עם אופי, לכידות, חוסר פחד וגם הרבה כדורסל טוב החבר'ה לקחו אותנו שוב עד חצי הגמר ושם נכנעו לנבחרת ספרדית שהלכה עד הסוף. אז מבחינה הישגית, מקום רביעי הוא הצלחה מעבר לכל הציפיות.

המאקרו:

ואחרי שעסקנו בזוטות, זמן לדבר על מה שבאמת חשוב, וזה מה אפשר ללמוד על השחקנים האלה והעתיד לבוא.
נועם דוברת הגיע אחרי עונה מאכזבת בהפועל ירושלים מצד אחד, אך גם כזו שעם כל הרעש בהגעתו, קצת השכיחה שהבחור הוא…בן 20. דוברת היה הסלע היציב של הנבחרת, סיים רביעי בטורניר בנק' עם 17.7 למשחק, ולקח אותה על הגב ברגעים הקשים באסרטיביות שהזכירה את ימי הנוער ואפשר רק  לקוות שתשא אותו לעונה יותר טובה. הוא קינח בבחירה לחמישיית הטורניר. מצד שני, לתחושתי היה עדיף לדוברת לשחק בכל קבוצה אחרת (חוץ מאולי מכבי תל אביב וחולון) כדי להיות רכז דומיננטי ולהמשיך את ההתפתחות. הציפיות להיות ישראלי מוביל בקבוצה עם לחץ וציפיות כמו ירושלים, עלולה לא להיות סיטואציה אופטימאלית בשבילו.

ואם הדברים רלוונטיים לדוברת, נדמה שלגלעד לוי אפילו ביתר שאת. עבור ישראלים רבים זו הייתה הזדמנות ראשונה לראות את ה-2.20 של לוי בפעולה, וברגעים רבים זה נראה כמו משהו שלא היה לנו שנים, אולי מעולם. מצד שני ברור שלוי עדיין בוסרי ומה שעבד מול בני 20, יהיה הרבה יותר קשה בליגה שבה רוב שחקני ה-5 הם זרים. אני מקווה שלוי ימצא קבוצה להיות מושאל אליה כדי לקבל דקות משחק ובעיקר דקות חסד לעשות בהן טעויות - כי הוא יעשה הרבה כאלה. אחרי שאנחנו למודי אכזבות עם גבוהים שהבטיחו ולא מימשו, קשה לי להיות אופטימי מדי. על אף הבלחות מעניינות (ראיית משחק, יד רכה מהעונשין, אגרסיביות מתחת לסל לפרקים) החשש שלי שעלול להיות כאן אלכס צ'וברוביץ' משודרג ב-20%. הלוואי ואתבדה.
ההפתעה הנעימה של הטורניר היתה ללא ספק הראל רינסקי. לא הייתה מניה בטוחה כמו הזריקה שלו משלוש (3.7 שלשות למשחק, אותה קלע במעל 54% (!) כשהוא גם מוביל את הטורניר בכמות קליעות) וזו תחושה כל כך נעימה ולא מוכרת לראות זריקה וממש להניח שכנראה היא תכנס. אחרי עונה לא טובה ברמת גן / גבעתיים בעונה הבאה רינסקי יהיה בליגת העל בגליל, מקום שידע להצמיח הרבה כשרונות. אם יצליח להראות הגנה טובה ויד יציבה מחוץ לקשת, עשוי לראות דקות ולהראות שהכשרון מהנוער של מכבי תל אביב לא בוזבז.

רינסקי. סיפק אליפות טובה מאוד (צילום: fiba europe)

מהפתעה לאכזבה - רועי פריצקי הגיע אחרי עונה מעולה בנתניה, ואחרי שחתם בבאר שבע לעונה הבאה, אבל הסקורר השמאלי לא הצליח לתת את האקסטרה שהנבחרת הייתה צריכה ממנו. בנוסף לקבלת החלטות לא אופטימאלית במקרים קריטיים בחצי הגמר ובמשחק על הארד, בסך הכל זה לא היה הטורניר שלו. עדיין, אני מעריך שנראה ממנו עונה טובה בבאר שבע והוא יהיה ישראלי משמעותי בליגה, אם רק ירצה להלחם על זה לאורך השנים.

עוד שמות ראויים לציון: איתן בורג שהיה ה"רז אדם של העתודה הנוכחית", הביא אנרגיות הגנתיות ונקודות ברגעים החשובים (עד המשחק החלש מול מונטנגרו). רון ציפר שהרגיל אותנו לתוגות שלשות משוגעות ולא מצא את הטבעת באליפות הזאת. עמית אהרוני שכמו אבא שלו נתן הופעות סולידיות אבל השלשות שלו יענו להכנס.

ומה לגבי הכדורסל?

ללא קשר להשוואות הבלתי נמנעות לנבחרות האחרונות שהראו לנו כדורסל ברמה אחרת, הנבחרת הזאת, ממש כמו הבוגרת, חסרה את היצירתיות. כל משחק ההתקפה מושתת על חסימה בין הרכז ל-5, אולי כמה hand off ואז עוד אחת ולסיום חסימונת נוספת. אולי צריך להתרגל שככה נראה הכדורסל המודרני, כשקטש משחק ככה כבר שנים, ספארופולוס הראה את זה במכבי עם ווילבקין רוב הזמן וכל זה כמובן שב-NBA זה רוב מה שעושים כולם. לי עדיין אבל נדמה שלפעמים אפשר גם לנסות משהו אחר.

כמו הנבחרת הבוגרת קמנו ונפלנו על השלשות (סיימנו שניים אחרי ספרד בשלשות למשחק עם 10.3 ב-34.6%, שלישיים), רק שבשונה לבוגרים לעתודה יש משהו שלבוגרים לא כל כך - גלעד לוי. במשחק על המקום הרביעי הפעלנו את לוי הרבה יותר וזה הביא קבלות (25 נק' ללא החטאה). הגנתית היינו סולידיים כשדוברת הראה שוב שהוא יכול לשמור בקלות על כל עמדות הגארדים, ועם מגן טבעת כל הגארדים הרגישו חופשי ללחוץ. 

קצת יותר מחודש לפני שהנבחרת הבוגרת תעלה לשחק באליפות אירופה בפראג עם לא מעט ציפיות, נבחרת שמתבססת בעיקר על שחקני העתודה משני הטורנירים האחרונים, קיבלנו הזדמנות לראות על הדור הצעיר עוד יותר. כמה כייף זה לראות כדורסל ישראלי וכמה מעט הזדמנויות יש לנו לזה בעונה הרגילה.