בדרך ל'לאומי' עוברים בלאומית

טור דעה: כשאין כדורסל יש זמן להתעסק ב"מסביב". דיון גדול היה על הליגה הלאומית כמקצוענית. דיון חשוב במהות אבל הוא עסק בכותרת. הליגה הלאומית היא הכי מקצוענית כש-10 שחקניות בנבחרת ישראל הנוכחית עברו בין 1-4 שנים בלאומית והובילו בה. השחקניות הגדולות בארץ שיחקו בה (ולא בשביל כסף קל). מבחינתנו זו ליגה של מקצועניות שצריכות לקבל כלים מקצועניים. בכותרת תרשמו מה שבא לכם.


| שי ברק

יש כלל גדול שאומר – כשאין במה להתעסק, מתעסקים בשוליים. חודשים ללא כדורסל הובילו לעיסוק "מיותר" בשאלה האם מדובר בליגה מקצוענית או לא - במקום לנצל את הזמן ולהפוך את הליגה למקצוענית, אנרגיות הושקעו בלהעלב שלא קוראים לה "מקצוענית".
[נשים בצד את האפליה המכוערת בשגיאה שהיתה בחוזר משרד הבריאות. זו היתה בושה גדולה וטוב שיצאה ההבהרה תוך 48 שעות - אבל היא לא קשורה לנושא]

אז למה זה מיותר? כי הליגה הלאומית לא צריכה אישורים ומחמאות מאף גורם בהגדרתה כ"מקצוענית". נכון, זה נחמד אם יש אבל זה לא הכרחי. 

מבלי להזכיר ולציין שמות, יש לא מעט שחקניות ליגת על שניסו לעבור ללאומית וגילו שפתאום העבודה שם הרבה יותר קשה. שחקנית בלאומית צריכה סט יכולות כדי להוביל את קבוצתה להצלחה שבליגת העל היא לא נדרשת לעשות. שחקניות בליגה הלאומית משחקות עונה ארוכה כמעט כפליים, שחקניות הליגה הלאומית משחקות הרבה פעמים מול יציעים מלאים – שחקניות הליגה הלאומית מקצועניות.

ברור, אנחנו רוצים את הליגה שלנו מקצוענית במונחים אובייקטיבים. אנחנו רוצים 3 שופטים על הפרקט, שידורים ישירים בטלויזיה, סטטיסטיקה רשמית ומלאה בכל אחד מהמגרשים, מזכירות מקצועית, פרקט מעץ, חדרי הלבשה ראויים, לוח קלעיות אלקטורני וזו רשימה חלקית – אנחנו מייחלים ליום שזה יקרה. אבל על כל אלה לא נלחמים וחבל.  

אנחנו רוצים את הליגה מקצוענית לא בשביל המחמאות, אנחנו רוצים את הליגה מקצוענית כי השחקניות שבה עושות הכל מקצועני ומסביב חובבנות (אגב, תחליפו את הביטוי "ליגה לאומית" ל"ליגת העל" והכל דיי נכון גם כך).

 

יהיו שיאמרו או יהיו שיגידו, "היי! אתה צבוע!! אתה הראשון שזיהה וכבר שנים קורא להפוך את הליגה למקצוענית - תקרא מה כתבת באוקטובר 2019 בפריווייו שלפני שנה: 

הגיע הזמן לקרוא לליגה הלאומית 'מקצוענית' גם אם אין בה בקרה. טלי נוי ולירון שרף אימנו בשנתיים האחרונות בליגת העל ובנבחרות ישראל, אוהד גל ויונתן אורן אימנו בליגה הראשונה וכך גם גלית מוסאי ונטע קרומר (שאימנו בנבחרות הצעירות). נג'מי מאמן את הנבחרת של המגזר, דניאלה ראובן הגיעה אחרי שנתיים כעוזרת ברמלה (עונה אחרונה דאבליסטית) ואלה רק חלק מהשמות שיאמנו את הקבוצות בליגה. אף אחד מהם לא הגיע ל"חוג" – אין פה מקום לעגל פינות.
אם לא יפריעו לליגה הלאומית לעשות את מה שהיא טובה בו – היא תמשיך לייצר שחקניות לליגה הראשונה ולנבחרות ישראל וקבוצות שיעלו את הרמה בליגה הראשונה."

להם אני עונה, צודקים! אין מי שרוצה יותר ממני שהליגה תהיה מקצוענית. אבל טעיתי, זה לא הזמן "לקרוא" לה מקצוענית. זה הזמן "להפוך" אותה למקצוענית. כי כאמור, המאמנות, המאמנים והשחקניות כולם במקצוענות שיא. אמרנו את זה לפני שנה-שנתיים-שלוש (עוד כשהאגף המקצועי רצה לייצר תקרת שכר ולהרחיק ממנה שחקניות) הליגה צריכה את היחס הראוי. 

 

אמי רינת, אחרי הופעת בכורה בנבחרת תפתח שנה שניה בליגה הלאומית (השנה בכרטיס כפול)

 

לקראת עונת 2020-2021 חייבים להחזיר את השיח למונחים שמקדמים את הענף. המלחמה על מקצוענות בימי קורונה כמעט גרמה ליותר נזק מתועלת. האימונים נסגרו גם כשניתנו האישורים לחזרה. מקצוענית = מקצוע, אז ההחלטה ברוב הקבוצות בין "עבודה" ל"חל"ת" נפלה בצד השלילי של הבחירה. הדרישה משחקניות להצהיר על הליגה כמקום עבודה מרכזי תוביל לפגיעה כלכלית בשחקנית, הדרישה לבקרה תקציבית ותקציב מינימום תוביל לקריסת הרבה קבוצות שמגדלות פה שחקניות.

אף אחד לא אומר שהליגה לא צריכה להיות מקצוענית על כל הכרוך בכך, אבל כולם צריכים להבין שהדיון הוא עמוק יותר, בעל השלכות על כל הגורמים וצריך להיעשות בשכל. בינתיים, חייבת לחלחל ההבנה – כל מי שאומר לשחקניות הלאומית שהן לא מקצועניות כי הליגה לא מוגדרת מקצוענית, פשוט מקנא (ועל כך ביום אחר).

 

 

"שחקניות הנבחרת התחילו בליגה הלאומית"

מתוך סגל נבחרת ישראל בקמפיין מוקדמות אליפות אירופה הנוכחי כמעט כל אחת מהשחקניות המובילות עברה בליגה הלאומית לכל הפחות עונה אחת והשאירה חותם.  הותיקות שבנבחרת שאהד עבוד ומרים חנון שיחקו בליגה הלאומית מספר שנים לפני שעברו לשחק במכללות. מרים חנון עלתה לשחק בבוגרות קצת לפני גיל 15 ושיחקה בנהריה בסך הכל 4 עונות, כשהשיא באופן טבעי היה בשנתיים האחרונות שלה בקבוצה. בעונת 2011-12 סיימה עם 15.6 נקודות בממוצע, נבחרה לתגלית העונה. שנה אחרי בעונת 2012-13 נבחרה לחמישיית העונה וקיבלה זימון לסגל המורחב של נבחרת ישראל.
שאהד עבוד שגדלה בעמק יזרעאל שיחקה עם הקבוצה שנתיים בליגה הלאומית (11/12, 12/13) ואחרי שנים של מאבקי תחתית דחפה את הקבוצה למעלה למקום השישי בליגה.

דניאל רבר שחקנית הדור הראשון של האקדמיה, הספיקה לשחק עונה אחת בליגה הלאומית, עונת הבכורה של האקדמיה בליגת הבוגרות, כשבשנתיים שקדמו לקבוצה הבוגרת הסתפקו בליגת הנערות. יחד עם דניאל רבר לקחו חלק בעונת הבכורה גם טל לב ויערה יצחקי.

טל לב המשיכה ל-4 שנים בליגה הלאומית, אחרי שנתיים בוינגייט שיחקה עוד שנתיים בכרטיס כפול בבני יהודה, הגיעה עם הכתומות לחצי גמר גביע האיגוד. יערה יצחקי שיחקה כשחקנית חמישייה בלאומית בסך הכל 3 עונות בוינגייט (13/14, 14/15, 15/16)

את אחת העונות הגדולות בתולדות עמק יזרעאל, הובילה עדן רוטברג בעונת 14/15, זו היתה שנתה השניה בלאומית. היא הובילה את העמק למקום החמישי ולגמר גביע האיגוד אותו הפסידו בהפרשים. רוטברג נבחרה לתגלית העונה ולחמישיית העונה באותה השנה, היא עשתה את זה לצידה של אופיר לביא שאשתקד היתה חלק מהסגל המורחב.  סך הכל שיחקה רוטברג שנתיים בלאומית כשבשנתה הראשונה שיחקה לצידה של דור סער. סער המשיכה אחרי העונה בעמק ל-3 עונות באקדמית וינגייט בלאומית וכיום מככבת במכללת מיין.

צליל וטורי הגיעה לנבחרת אחרי שנתיים בגני תקווה בליגה הלאומית ואז עשתה את עונת השיא שלה במסגרת כרטיס כפול כשחקנית מובילה באליצור רמלה שזכתה ב-2017 בדאבל (אליפות וגביע) וחזרה לליגת העל. גם וטורי שיחקה בסך הכל 3 עונות בליגה הלאומית.

המסע בין שחקניות הנבחרת מגיע לדור הצעיר, כולם בוודאי זוכרים את עונת הבכורה של דניאל קארש וגילי אייזנר בראשון לציון בלאומית. עונה שהסתיימה עם אליפות וגביע. קארש נבחרה לשחקנית העונה ושחקנית ההגנה ואייזנר לחמישיית העונה (זו גם היתה עונת הבכורה של קארש בליגת העל). רומי לוי שהיתה בסגל הנבחרת בחלון הקודם עשתה את הקאמבק לכדורסל דרך הליגה הלאומית במדי וינגייט (18/19) נבחרה לחמישיית העונה של הלאומית. השחקניות הצעירות בסגל הנבחרת אמי רינת ושירה חג'ג' (שהיתה ניפוי אחרון לפני הבועה), שיחקו בעונה שעברה בליגה הלאומית והיו מהמובילות בליגה, רינת במדי רעננה ושירה חג'ג' בוינגייט שהגיעה למקום השני בלאומית לפני שהעונה הופסקה.

עוד שחקניות שיגיעו בוודאי לנבחרת אחרי מסע המכללות נוגה פלג פלץ (2 עונות בלאומית ותגלית העונה), ליאור גרזון (2 עונות), ליאור הלוי (3 עונות) כולן פתחו את הקריירה בליגה הלאומית ואולי לפני סיום נכון גם להזכיר את עונות הבכורה המרשימות של נועה זליבנסקי (עונה אחת בוינגייט) ואופיר בנט (עונת בכורה בבוגרות בהרצליה שהסתיימה עם גביע והעפלה לליגת העל).

 

מה המסר מכל ה"ניים-דרופינג" ב-450 המילים למעלה? שלמרות שאוהבים ואהבו להכפיש ולזלזל בליגה הלאומית ובמקצוענות שלה בעשור האחרון, כמעט כל השחקניות המובילות בארץ היום עברו בליגה הלאומית, עשו את טבילת האש הראשונה בליגה הלאומית, הן הצליחו להגיע להישגים מרשימים אישיים או קבוצתיים והמשיכו כאמור הכי גבוה שאפשר לסגל הלאומי הישראלי.

היום כבר כולם מבינים שהליגה הלאומית שהובילה לסגל הלאומי היא ליגה ששווה לשים אליה לב (האגף המקצועי שנהג לזלזל בשחקניות המשחקות בה, בוחר לסקר את הליגה העונה, ושחקניות הלאומית מקבלות זימונים לנבחרת הבוגרת – זה מבורך כי מוטב מאוחר מאשר אף פעם).

זו לא כתבה של "אמרנו לכם", זו כתבה שנועדה להעביר מסר חד, שקט וברור לכל שחקניות הליגה הלאומית. עזבו את מה שאומרים עליכן בליגה הזו – אתן תעשו את שלכן, אתן תקבלו את ההחלטות הנכונות עבורכן וזה ישתלם. הליגה הלאומית השתלמה עד היום לרוב השחקניות ששיחקו בה, הליגה הלאומית מקדמת ובונה את דור העתיד.

הליגה הלאומית היא הדבר האמיתי, גם בלי שיקראו לה "מקצוענית", "חצי מקצוענית" או כל כינוי אחר. כמו פרת משה רבינו, בסוף תתגבש המסקנה וההבנה – לא צריך לקרוא לה היא פשוט תבוא לבד.

 

 

רומי לוי, אחרי שנבחרה לחמישיית העונה בלאומית - זומנה לנבחרת ישראל הבוגרת