צפון: וינגייט, נתניה, נצרת

אקדמית וינגייט

תלבושת: כחול-לבן ; אולם: י"א (300 מקומות), מתחם וינגייט ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 19:00; 
בעונה שעברה:   בין הארבע הראשונות בטבלה (מקום שני כשהופסק)

עזבו:  שירה חג'ג', שני ברמן, מאי נשר, עדי אלטמן, זיו דוידוביץ', תמר ברגל, אנג'לה חצ'דוריאן, תמר קופילביץ, דניאל אורן
באו:   ליאם בסטקאר, רבקה וויואג, עופר כספי, הדר דניאל, נוי חביב, פיי אולהאולה, שירה אלקיס, דשה סמרו, מיקה מידן

מזמן לא היתה כזו סיטואציה של חילופי דורות בשנה אחת באקדמיה. כשנפתח לפני שנתיים "בור" בנערות ב', הקימו דור חדש של שחקניות צעירות. גם שינויים פרסונליים היו אז בצוות את הדור הצעיר עברו לאמן קטיה אברמזון ורועי לוין. בסוף השנה הקודמת 9 שחקניות מתוך 12 סיימו י"ב שנים ועזבו את האקדמיה. רק שירי ולנר, מיילין גוא ומיכל דהן ממשיכות. זו גם היתה הזדמנות לרענן את צוות האימון בלאומית ואחרי הרבה שנים את הקבוצה יובילו בעונה הקרובה קורי קאר שמגיע אחרי שנתיים בליגת העל מהרצליה ומילה ניקוליץ' כשהשניים מאמנים גם בנבחרות הצעירות. השינוי יכול להוביל לרענון ולקו חדש באימון השחקניות שינסו לעמוד ברף השנתיים האחרונות של האקדמיה שהתברגה בצמרת. זה לא יהיה פשוט אבל יש הרבה סיבות לאמונה ואופטימיות. מיכל דהן, היא הבורג המרכזי שעמדת הפורוורדית תוביל את הקבוצה. בכלל נראה שבוינגייט העונה עיקר הכוח יבוא מהצבע כשלצד דהן (1.82) תשחק רבקה וויואג (1.80) שהצטרפה העונה לסגל וביחד יעמידו קו פנים גבוה ואתלטי שיקשה על היריבות בצפון. מבחוץ נוי חביב היא הבאנקר כקלעית השלשות המובילה של הקבוצה ומיילין גוא שמגיעה עם הכי הרבה ניסיון (והכי הרבה דקות, באופן יחסי,) בעונה שעברה בקבוצה הבוגרת. מי שסומנו להוביל את האקדמיה הן דווקא דשה סמרו, שירה אלקיס ועופר כספי אך שלושתן ייפתחו את העונה באיחור, ככל הנראה, בעקבות פציעה ונקווה שיכנסו טוב לעונה כי בוינגייט זקוקים להן.

1. התגעגענו בסגר: התגעגענו (1) קורי קאר הספיק עוד לסיים את העונה (ולהישאר בליגה) עם הרצליה רגע לפני שהופסקו כל המשחקים. אמנם הרצליה גם השנה לא הרשימה אבל קאר עבד עם הישראליות בכלל והצעירות בפרט ומבחינת יכולות אישיות הצליח לשדרג אותן (2 זימונים לנבחרת הבוגרת). כל הקיץ חיכינו לראות אם ימשיך בהרצליה, אך חוסר הוודאות סביב קיומה של הקבוצה שיחק לטובת וינגייט שהצליחו לצרף איש מקצוע בכיר לצוות ונשאר לחכות לראות אם יביא את הטירוף מליגת העל גם ללאומית ולקבוצה הצעירה. התגעגענו (2) שירה אלקיס, בעיצומו של הקיץ נבחרה להתמודד בנבחרת ישראל בכשרונות ('סקילס') היא הראתה יכולה לא רעה בכלל וחיכינו לראות אותה השנה בקבוצה הבוגרת, כשאנחנו תקווה שתפתח את העונה בהקדם.

2. מסעיר את הרגש: פיי אולהאולה סומנה כאחת השחקניות המסעירות והאטרקטיביות בוינגייט. בעלת יכולות אתלטיות נדירות, כשסרטוני וידאו שהועלו לרשת הראו אותה קרובה להטביע. אלא שזמן קצר לאחר מכן נפצעה ונעדרה מרוב עונת הבכורה שלה. בטורניר 3X3 לנערות שהתקיים בין הסגרים ראינו אותה מייצגת את ישראל ונראה היה שחזרה לעצמה. כעת נראה כיצד תשתלב ותשפיע על העונה הקרובה של וינגייט.

3. מצית את הדמיון: רבקה וויואג בת ה-16 שהגיעה מדנמרק, כבר סומנה להגיע לישראל והשילוב עם האקדמיה אולי יהיה זה שישדרג לקבוצה הצעירה והלא מנוסה את העונה בזכות הסייז והיכולות שתביא איתה. לפני שנתיים היתה זו רומי לוי שהצטרפה באמצע קיץ והפכה את האקדמיה לקבוצת צמרת, יתכן שהשנה תהיה זו ויוואג שתהווה האקס-פקטור בוינגייט.

4. בוער בעצמות: אם צריך בכל זאת להמר על זו שתעשה את הקפיצה הגדולה השנה תהיה זו ליאם בסטקאר. כל שחקנית שמגיעה לוינגייט ומקריבה בית ל"פנימייה" בוער בה להצליח, אבל בין כל אלה בסטקאר בשנתיים האחרונות נראתה כמי שהכי בשלה לקחת הזדמנויות לטרוף, היא ערכה הופעות ראשונות בסגל הבוגר בעונה שעברה והשנה ב"ואקום" שנוצר, יש לה מקום להתברג בו ולהוביל את וינגייט לעוד עונה טובה כמנהיגה חדשה.

5. אופטימי-פסימי: אופטימי- מצליחות לשחזרת את העונה שעברה ומתברגות בין ארבע הקבוצות בצפון בדרך לפלייאוף העליון. פסימי – 3 קבוצות מנתניה יהיו העונה בליגה, וינגייט תסיים את משחקי הדרבי במאזן שלילי ובאמצע הפלייאוף התחתון.

אליצור נתניה

תלבושת: כחול-צהוב; אולם: ביה"ס אלדד (200 מקומות), רח' אריה לוין 1, נתניה ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:30; 
בעונה שעברה:  נאבקו על ההישארות (היו קרובות מאד להבטיח את ההישארות)

עזבו:  עלית כהן, עדן מצארווה, דניאל שקד, ליאן פרוג'ה, לי אורן
באו:   שירה חג'ג' (וינגייט. כ.כפול עם פ"ת), ענבל מיכל (בני יהודה), סבינה מרדנוב , שירי יום טוב (אליצור ת"א), דניאל אורן (וינגייט)

אף אחד לא מופתע או יתאכזב לשמוע שאליצור נתניה רק רוצה לעבור את העונה בשלום. אנחנו רוצים לראות את חצי הכוס המלאה אבל בסגל של 7 שחקניות, כש-3 מהן כמעט ולא שיחקו בלאומית בשנים האחרונות, נשארת קבוצה מצומצמת ומדויקת שחובת ההוכחה עליה. ואולי דווקא זה יעבוד. בלי לחץ, עם אפס ציפיות לקבוצה יש רק מה להרוויח, כבר הספידו אותה (טרם עת?) וכעת נשאר להוכיח ולגרום לאנשים לאכול את הכובע. הפוטנציאל קיים – כי איך אפשר לסגור את הדלת מאחורי קבוצה שמשחקת בה שחקנית סגל מורחב נבחרת ישראל (שירה חג'ג') ואחת הגבוהות עם הכי הרבה פוטנציאל ובכושר הטוב ביותר בליגה. סבינה מרדנוב והילה מימון הן סקורריות מוכחות. ענבל מיכל קצת נעלמה בשנים האחרונות אבל הכישרון הפוטנציאל קיים. עדן אהובים היא שחקנית אנדרייטד לתפקיד שלה, פועלת שחורה שעושה עבודה שקטה ושומרת טובה ושירי יום טוב אחרי הרבה שנים של כמעט מקבלת את ההזמדנות להוכיח. זו קבוצה שתבוא להתאבד על היריבות, כושר גופני ומצב מנטאלי יכריעו אם הן מתחת לקו האדום או קרוב למקום ממנו עולים לפלייאוף העליון ומדהימים את הליגה.

1. התגעגענו בסגר: התגעגענו (1) סשה רוזנבלט חוזר לקבוצה. אמנם זמנית (ככל הנראה עד תום תקופת חל"ת) אבל מנהל הקבוצה שהיה מסימני ההכר הכי מזוהים איתה ואחת הדמויות החשובות באגודה מצטרף לצוות המקצועי מה שצפוי לשדרג את המקצוענות שתהיה בקבוצה העונה. מי שראה אותו עובד יודע, ומי שראה אותו בטירוף על ספסל הקבוצה מבין שהוא שווה בין 5-7 נקודות במשחק. התגעגענו (2) שירה חג'ג' חזרה הביתה אחרי הרבה שנים באקדמיה מחוץ לנתניה היא חזרה ותשלב כרטיס כפול עם הקבוצה. חג'ג' שכבר סומנה וזומנה לנבחרת ישראל (היתה ב-14 האחרונות), נרתמה לניסיון להציל את הקבוצה שנקלעה למאבקי תחתית בשנתיים האחרונות ולמען הסמל תנסה לעזור לקבוצה לחדש ימיה.

2. מסעיר את הרגש: שמחה לב-צור חוזר לעמוד על הקווים. המאמן הותיק של נתניה הוא הרבה יותר ממאמן, הוא אליצור נתניה כולה, בימים הטובים והפחות טובים הוא היה שם, יום-יום בכל מזג אויר לעבוד עם השחקניות ולהצלחת הקבוצה. מי שנמצא בכל משחק ליגה (בימים פנויים) עושה סקאוט על היריבות, בונה מערכי אימונים ומשקיע כל דקה פנויה וכל שקל פנוי בקבוצה – יוצא ל'מלחמה' חדשה שוב כדי לנסות ולייצב את הקבוצה שבפעם המי יודע כמה נבנתה מחדש. רק עבור התשוקה שלו והאהבתו לענף נרצה בהצלחתה.

3. מצית את הדמיון: הילה מימון שגדלה דווקא בקבוצה השניה שבעיר פותחת באליצור נתניה עונה שלישית. אחרי שנתיים כשחקנית רוטציה היא תקבל העונה מפתחות להוביל ולהנהיג את הקבוצה. בסגל קצר ועם מעט מאד גארדיות זו ההזדמנות הגדול של מימון בת ה-24 אך עם ותק של 7 שנים בליגה. אם תגיע במצב מנטאלי מדויק לעונה היא יכולה להיות מלכת הסלים של הליגה וגם להצעיד את נתניה לעונה נוספת בליגה.

4. בוער בעצמות: ענבל מיכל וסבינה מרדנוב מקבלות את הבמה והפעם בלי תחרות. השתיים שגדלו בחולון ובתיכון "קרית שרת" עשו את אחת הסנסציות הגדולות בליגת העל לתיכונים כשניצחו את הפייבוריטית מראשל"צ וטסו ל-ISF. מיכל אז (ועוד קודם) סומנה כדבר הבא בכדורסל אבל חוסר מזל וסיטואציות בעייתיות עיכבו את הפריצה שלה. השנה רחוק מאור הזרקורים ובקבוצה קטנה ללא ציפיות או לחץ היא יכולה להשתחררו להתחיל להראות מי שיודעת. ליד חג'ג' ואורן תוכל לחזור לשחק כגארדית ואולי לפרוץ סוף-סוף. גם מרדנוב שהראתה ניצוצות בשנים האחרונות בת"א מצאה אכסנייה חדשה להתרעננות והשתיים ינסו לפתוח דף חדש ולעוף הכי גבוה שיכולות.

5. אופטימי-פסימי: אופטימי- ייאבקו בחלק התחתון של הטבלה בסיבוב המוקדם ובפלייאוף התחתון יימצא החיזוק שיוסיף עומק לחלק העליון של הבית התחתון. פסימי – ייאבקו על ההישארות עד המחזור האחרון ויישרדו בליגה בזכות אחת מקבוצות הארצית שתוותר על העליה.

אליצור עירוני נתניה

תלבושת: אדום-לבן ; אולם: " בי"ס אהרון דוידי (200 מקומות) אגם כנרת 6, נתניה  ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:30 ; 
בעונה שעברה: אלופת מחוז השרון בארצית

עזבו:  שיר תירוש, גלי קונטס, דורין רדט, ירדן קלירס, ליאור ראשית, עינת סינגר
באו:   גלי בן מרדכי (מכבי רעננה), קרן בויס (אס"א ירושלים), לינוי ביטון (וינגייט), דניאל שקד, עמית כהן (נתניה), עמית כהן (מכבי רעננה, כ.כפול), יעל שטיינברג (יבנה), תומר נוב (הפועל חיפה – ארצית), יעל קונטנט. הדר כהן, שי מסד, ליאל ליבוביץ, רדה ביקטשב, אופק פירוז (נערות)

אליצור עירוני נתניה היתה שנים "'ידועה" במחלקת הנערות שלה. תחת ידיה של הגר שמעוני עברו לא מעט שחקניות שהגיעו ללאומית וגבוה יותר. שחקניות כמו בר אביטל, הילה מימון, זוהר כחלון, עדן גיוסי, לינוי ביטון (רשימה חלקית מאד) התחילו אצלה. השיא של האגודה בשנים האחרונות היה בהעפלה לחצי גמר גביע המדינה לנערות א'. אז גם נוצרה התחושה שאולי הגיע הזמן לייצר לנערות פלטפורמה להמשך אחרי גיל נערות. הן התחילו בליגה הארצית, לפני שנה, ההחתמה של המאמן דן ג'י היוותה הצהרת כוונות ואז נפלו לידיו שחקניות כשיר תירוש, דורין רדט, גלי קונטס וליאור ראשית. כצפוי, הקבוצה לא התקשתה להעפיל ללאומית ונבנתה הקיץ מחדש. המאמן נשאר לעונה שניה ובתקציב הצנוע נבנתה קבוצה מעניינת שיכולה לסיים כמעט בכל מקום בליגה מפלייאוף עליון ועד מאבקי ירידה. סיכויים טובים יותר לאפשרות הראשונה ונסביר. קרן בויס היא אחת הגארדיות האתלטיות ושחקניות ההגנה הטובות יותר והוכיחה עצמה שנתיים בגלבוע וירושלים. דניאל שקד צברה קילומטרז' מרשים בלאומית ממעגן מיכאל ועד נתניה, עמית כהן מביאה איתה את הניסיון מרעננה ואם לינוי ביטון בריאה לנתניה יש הרבה אופציות בהובלת הכדור. כשזו ההזדמנות הגדולה של תומר נוב לפרוץ, של גלי בן מרדכי להראות שהיא שייכת לליגה הראשונה ושל נתניה להשיג דריסת רגל בלאומית. הקבוצה המסקרנת של העונה שבקלות יכולה להפוך להפתעת העונה.

1. התגעגענו בסגר: התגעגענו (1) עדן אסטטקאו הרשימה כשבמדי הנערות הדיחה את עמק יזרעאל בדרך לחצי גמר הגביע, מאז חיכינו לראות אותה בליגה הבוגרת וזו הזדמנות ראשונה להנות מיכולותיה גם בבוגרות. התגעגענו (2) לינוי ביטון. פציעה לא קלה עברה על הגארדית ששיחקה בשנים האחרונות באקדמיה, ראינו אותה חוזרת מהשיקום ועולה מחדש על הפרקט אבל אחרי הפסקה ופגרת קורונה נקווה שהיא בקו הבריאות כדי להנות ממנה עונה שלמה.

2. מסעיר את הרגש: קרן בויס מקבלת את המפתחות לקבוצה בלאומית. אם השם שלה עדין לא מספיק מוכר זה רק מדגיש את המסר, כי בויס שגדלה במחלקה הצעירה של רמה"ש ושיחקה בלאומית במעגן מיכאל, גלבוע וירושלים כבר שחקנית ותיקה שהוכיחה את עצמה בליגה, שחקנית חמישייה דומיננטית לכל קבוצה בליגה שתמיד היתה "בצל" של כוכבות. השנה בקבוצה הצעירה היא המבוגר האחראי וזה הזמן שלה להוכיח שהיא גם כוכבת בדרגה של להוביל קבוצת על כתפיה.

3. מצית את הדמיון: נערות אליצור עירוני נתניה ביחד בליגה הלאומית. אמרנו שכבר יצאו מהאגודה שחקניות ללאומית אבל זו הפעם הראשונה שכאגודה ויחד תעלה 'מאסה' של שחקניות בפיקוח המנהלת המקצועית שגידלה אותן, שמעוני, וינסו להראות מה הן מסוגלות על הבמה המרכזית. האם ביום שאחרי רעננה/ראשל"צ האגודה של עירוני נתניה תהיה הדבר הגדול הבא? אם התשובה חיובית – השנה נראה את יריית הפתיחה.

4. בוער בעצמות: כמעט כל רשימת הסגל כוללת שחקניות שבוער בהן להוכיח. מגלי בן מרדכי שאחרי שנתיים על הספסל ברמלה וברעננה תרצה להוכיח שהיא שחקנית מובילה לגיטימית, תומר נוב שתקבל את ההזדמנות בליגה הלאומית להראות ששייכת לליגה של הגדולות, עמית כהן תרצה כבר השנה ובמקביל לכרטיס הכפול להוכיח שהיא שווה, עוד העונה, דקות משמעותיות בליגת העל. עמית כהן שמגיעה מנתניה תרצה להוכיח שצודקות כל הקבוצות שכבר שנתיים מחזרות אחריה. בוער לכולן בעצמות להוכיח שהן שוות והבמה שלהן.

5. אופטימי-פסימי: אופטימי- אליצור עירוני נתניה מתחברת, דן ג'י מאמן העונה, מקום שביעי בפלייאוף העליון. פסימי – מעט מדי ניסיון, יותר מדי חבלי לידה, הקבוצה נשארת בליגה אבל מבטיחה הישארות רק בחודש האחרון.

הפועל אורתודוקסי נצרת

תלבושת: כחול-לבן ; אולם: " אורתודוקסי" (300 מקומות), שכונת המעיין 6053/7, נצרת ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:30 ; 
בעונה שעברה:  אלופת מחוז צפון ליגה ארצית

עזבו:  שאדן עזאיזה
באו:   מרים ג'רג'ורה-חשיבון

עונת 15/16 היתה הפעם האחרונה שהפועל נצרת היתה בליגה. היא נאבקה עד הרגע האחרון מול כאוכב והפועל טבעון, אבל במרחק משחק אחד חזרה לליגה הארצית. זה קרה באמצע העשור הקודם שההגמוניה העירונית השתנתה, אחרי שבתחילת העשור היתה בלאומית מכבי נצרת ובעונת 12/13 שיחקו שתי הקבוצות בלאומית, מאז עונת 14/15 כשירדה מכבי נצרת (של האני עבוד) לארצית נשארה הפועל נצרת (של סעיד אבו ערב) להיות הקבוצה הבכירה. בעיה אחת נותרה לנצרת והיא תקציבית – לקבוצה סגל צעיר מוכשר כשאבו ערב מצליח לגדל דור אחרי דור ברמת הליגה הראשונה לנערות. התוצאה שליטה מוחלטת כמעט במחוז הצפוני של הליגה הארצית אבל קושי לנעוץ יתד בלאומית וכך לסירוגין אורתודוקסי נצרת עולה ויורדת מליגת המשנה בתקווה שהפעם יהיה שונה. הקבוצה הנוכחית כמעט חדשה ולא מוכרת מהסיבוב הקודם, ג'ולין שאמא, נדין עבדו וג'ומאן אבו נופל שהובילו את הקבוצה ב-2016 והיו אז נערות (היום בנות 22-24) לא נמצאות בקבוצה ולמעשה רק 3 שחקניות מאז ממשיכות בקבוצה מנאר קובטי שתהווה את העוגן בצבע, לובנא עתאמנה (עבדאללה) ששיחקה בלאומית עם מכבי העירונית תחזק את הקבוצה וכך גם מרים חשיבון (ג'רג'ורה) שהצטרפה. אך המנהיגה והשחקנית שתוביל את הקבוצה היא סוהיר אבו ערב. הרכזת עדיין אחת השחקניות המוכשרות בלאומית, ואחת השחקניות המוחמצות, שהיתה יכולה להפוך לכוכבת גדולה בליגה. מלבדן הקבוצה בנויה על שחקניות צעירות (18-21) בוגרות המחלקה שמי שינסו להוביל את הקבוצה לעונה נוספת בלאומית יהיו מריאנא שאמא ולין קסיס ובתקווה שאחת הצעירות תיקח את ההזדמנות והמושכות ותפרוץ השנה בליגה של הגדולות.

1. התגעגענו בסגר: התגעגענו (1) להפועל נצרת של סעיד אבו ערב. נכון, הקבוצה הזו אף פעם לא דיברה חזק ברמות הגבוהות בלאומית, אבל זו תמיד היתה קבוצה מאומנת, שכיף לראות ולשחק נגדה והרבה פעמים נפלה על ניסיון ועוד שחקנית אחת או שתיים שהיו יכולות לעשות את השינוי. אותודוקסי נצרת זו קבוצה שצריכה להיות בלאומית והלאומית צריכה נצרת. התגעגענו (2) לסוהיר אבו ערב ומנאר קובטי שתי שחקניות לגיטימיות בלאומית שקיבלו החלטה להישאר בנצרת וטוב שנצרת בליגה בעיקר כדי לראות אותן.

2. מסעיר את הרגש: סוהיר אבו ערב כבר לא ילדה. הרכזת בת ה-33 היתה יכולה להיות בכל קבוצת צמרת בליגה הלאומית (ואולי אפילו גבוה יותר) אבל לאורך השנים והעונות סרבה כמעט לכל הצעה שהגיעה אליה ובחרה להישאר בהפועל נצרת. היא עזרה לגדל דורות של שחקניות, שימשה מנטורית ובורג מרכזי בקבוצה שהתמודדה באופן קבע בצמרת הארצית (או בלאומית), אבל כבר הרבה שנים שלא ראינו אותה וכיף לחזור ולהיזכר בכוכבת הגדולה הזו.

3. מצית את הדמיון: מנאר קובטי ומריאנה שאמא הן שתי שחקניות בגובה הנכון לליגה (180 ס"מ), שכבר משחקות יחד מספר שנים וכעת כשהן בשיא הקריירה שלהן קובטי בת 25 ושאמא בת 21, הן מגיעות בשלות ללאומית להוכיח את עצמן גם מול היריבות בצפון ולהוביל את נצרת לחוף מבטחים.

4. בוער בעצמות: להישאר בליגה. בנצרת מקווים שעונת הקורונה תעשה טוב לקבוצה. בינתיים זה עובד רע מאד (סגרים ועיר אדומה), אבל השיטה החדשה והעובדה שרק אחת יורדת יכולה להשאיר את נצרת בליגה העונה ונדמה שזה כל מה שהקבוצה צריכה שנה אחת להתחיל את הבנייה בחודש מאי ולא לחכות לאוגוסט לקבל הצעה לעלות. כי הבסיס קיים ומצדיק הישארות בליגה ועם עוד קצת יותר ניסיון וכמה חיזוקים נקודתיים, יכולה הקבוצה להיות גורם משמעותי בלאומית.

5. אופטימי-פסימי: אופטימי- בעבודה שקטה ועם הניצחונות שאפשר וצריך לקחת נצרת מטפסת לכיוון מקום שישי במחוז הצפוני ובפלייאוף התחתון מגיעות מחוברות ובביטחון לסיים באמצע הטבלה. פסימי – חילופי הדורות שוב פגעו בקבוצה. הן משיגות ניצחונות יפים שבימים אחרים היו משאירים אותן בליגה אבל בליגה הצמודה השנה ייאבקו נגד הירידה את המחזור האחרון.