לאומית: עוד מכל הטוב הזה

"לנצור כל רגע"

1.  כשמתארים את המשחקים ומה שקרה בהם, זורם בין המילים מידע אינפורמטיבי חשוב. 'ריצת 10-0 של הפועל כפר סבא בתחילת הרבע השני סימנה את המהפך' כמו גם 'תשע דקות ללא נקודות בירושלים, גררו פער גדול' וגם הקאמבקים נשמעים אינפורמטיביים לחלוטין. 'בתחילת הרבע השלישי ירושלים חזרה והורידה את ההפרש מ-15 לשש בלבד' או 'בבני יהודה תוך 4 דקות משחק שהיה גמור נפתח מחדש ואחרי פיגור 16 נקודות, חמש דקות לסיום, בני יהודה הגיעו למינוס 3 וכדור בידיים שלהן'.... - אבל כל המילים האלה יכולות לתאר רק חלק קטן מהתמונה הגדולה, התמונה של פלייאוף לאומית נשים 2021.

2. הניצחון של כפר סבא הוא אחד הדברים הטובים שקרו לליגה הלאומית. זה לא משנה מי תנצח, שתי הקבוצות ראויות. בני יהודה קבוצה שנבנתה להמשיך לליגת העל (גם כפ"ס), הלוואי ששתיהן יעלו ובכלל שכל מי שרוצה יתמודד בליגה שמחפשת את המקצוענות. אבל הנושא הוא אחר. 
הפלייאופים (בכל הליגות) יצרו תחושה של בהילות. במקום ללבוש בגדי חג ולייצר קידום אינטנסיבי לסדרת הגמר על אליפות ליגת העל, היה הסיכוי שביום חמישי בשעה 21:30 תסתיים סדרת חצי הגמר וביום ראשון בשעה 18:00 תחל סדרת הגמר. באמצע יום שבת, מתי אפשר לחגוג את האירוע? אז רמת גן ניצחה וסידרה עוד כמה ימים להיערך לאירוע ובלאומית אותו הדבר. בזמן שהאוהדים (ובטוחני שגם השחקניות) מתענגים על כל משחק, כל שידור, כל קריאת עידוד מהיציעים - הליגה מתקצרת ומתקצרת. ה'סוויפ' בסדרות רבע הגמר הובילו לחצי גמר שהחל מיד אחרי יום הזיכרון ויום עצמאות (0 הזדמנות לקידום ושיווק), כמעט בלי זמן להנות מההישג. ולכן, דווקא העובדה שבשבוע הבא לא ייפתחו סדרות הגמר, אלא רק בשבוע שאחריו, נותן לכולם כמה ימים לנשום את הליגה, לחוות את הליגה, להתענג עליה. סדרות הטוב מ-7 היו מבורכות יותר. 1-1 בסדרה, זה המקסימום שאפשר לבקש כרגע.

3. כבר היו סדרות גדולות ועוד יהיו, אפילו בשנים האחרונות, אבל משהו במשחקים האחרונים בתקופה של אחרי הקורונה, עם הרעב של הקהל לכדורסל המקומי, האיכות והמקצוענות שהקבוצות הביאו איתו לשלבי ההכרעה יצרו תפאורה מדהימה שלא היתה מביישת את הליגה הראשונה, להפך. משחקים שמוכרעים בדקות האחרונות, מהפכים דרמטים, רמה גבוהה של כדורסל, קצב ואינטנסיביות גבוהים ובעיקר המון אנרגיות חיוביות מצד כל המשתתפות. זה לא מובן מאליו. כשמספרים סיפור על משחקי הכרעה, כשמפגישים את רבקה רוס וקרן נחמה עם ירושלים, או מחזירים את טל יעקב ומאיה איסרוב לבית דני (מצד אחד) ואת אורטל אורן ל'רמז' (מהצד השני) - אלה סיפורים שיכולים ללכת לכל כיוון, וחודש אפריל הביא איתו רק כיוון אחד - ספורטיביות ברמה הגבוהה ביותר. 

4. בתחילת העונה (כשעוד היו סגרים וערים אדומות), עלתה המחשבה "למה לא לפצל מחזורים?" נכון, זה מסובך לנהל לוח מפוצל כשיש ריבוי מסגרות וחסרים אולמות, אבל ויש אבל... העובדה שביום ראשון היה משחק רבע גמר אחד וביום שני משחק רבע גמר נוסף, מילאה את האולמות בשני המשחקים. העובדה שחצי הגמר בירושלים התקיים "ללא תחרות על רייטינג" מילאה את קוסל ובשידור החי היתה צפיית שיא, שלושה ימים אחרי גם בבית דני הגיעו מאות צופים (במגבלות התו הירוק) ונתנו אווירה אדירה. יותר חשיפה, ליותר קבוצה, לעוד כדורסל טוב - כן יירבו. 
ומחשבה נוספת באותו עניין, ימי שישי - יופי של יום לקיים בו משחקי כדורסל. נכון, אולי בחורף עם כניסת שבת מוקדמת קצת יותר מגביל, אבל המשחקים שהתקיימו בשבועיים האחרונים (כפ"ס, תל כביר, בית דני) הוכיחו שיש המון ביקוש למשחקים כאלה, הקהל מגיע להנות מכדורסל איכותי רגע לפני כניסת השבת, אווירת סופ"ש באוויר - למה לא?

5. נקודה אחרונה שלא מדברים עליה הרבה, וזה דווקא סימן טוב, כי התרגלנו (לחיוב). סדרת חצי הגמר בין כפר סבא ובני יהודה היא סידרה שמתנהלת בין שתי מאמנות כדורסל. טלי נוי מצד אחד ודניאלה ראובן מהצד השני. תענוג לראות, חובה להזכיר ולרצות שיהיו עוד.

שחר יום טוב, עם שלשת ניצחון החזירה את הסידרה לכפר סבא

בני יהודה 59 - הפועל כפר סבא 65 
(שוויון 1-1 בסדרה)

כשהפועל כפ"ס ניצחה את בני יהודה אי אז בחודש דצמבר, כפ"ס ניצחה 69:57, דיי דומה וקרוב לתוצאה של המשחק הנוכחי. אז קלעו אפשטיין ויעקב יחד 35 נקודות, הפעם 29 נקודות (בניגוד לניצחונות בני יהודה בהם קלעו השתיים 41 ו-38), כי כשכפ"ס מנצחת היא עושה את זה בזכות כל יתר שחקניות הסגל שמרשימות מאד ומוכיחות שהן אנדרייטד לצד השמות הנוצצים של השתיים. אז בדצמבר היתה זו מייברג עם 11 נקודות מבחוץ, הפעם היתה זו אופיר פרפרה הצעירה מתחת לסל ובשני המשחקים שחר יום טוב הצעירה היתה האקס פקטור, עם החזקת כדור מלאת ביטחון עצמי, קבלת החלטות נכונה - והפעם גם עם השלשה שנתנה לכפר סבא את הניצחון.

הפועל כפר סבא צריכה לצאת בעיקר מעודדת, הרי הקבוצה "נשארה בחיים" במשחק שיכול היה לסיים להן את העונה, והן גם החזירו את הבייתיות. מצד שני, הן חייבות להסתכל על חמש הדקות האחרונות ואיך כמעט איבדו 16 נקודות יתרון ואת העונה כולה בקאמבק של המקומיות. בני יהודה צריכה להפיק לקחים, אבל גם לצאת מועדדת. הפתיחה היתה שלהן, גם הסיום, ואולי אם היו משחקים כדורסל בחוקי נ.ב.א (48 דקות) היא גם היתה מנצחת, כשבדקות ההכרעה הצליחו להגיע עד מהלך אחד משוויון, לפני שהגיעה שחר יום טוב ונגמר הזמן.  
אם בני יהודה תעפיל לבסוף לשלב הבא, אפשר יהיה להגדיר את המשחק כ"הפסד שבא בזמן" חשף ליקוים שצריך לתקן לפני הגמר נגד אליצור תל-אביב. אם בני יהודה תודח ביום שלישי, היא תצטרך לבדוק איך שוב נתקעה ברבע השני מול כפ"ס ואחרי יתרון 1-0 ויתרון ברבע הראשון של המשחק השני - איבדו את הסידרה. 

כפ"ס יהיו חייבות להמשיך עם מה שהצליח. אם פרפרה ויום טוב קלעו בניצחון הראשון 11 נקודות ובמשחק השני 0, אם קלעו במשחק מס' 1 בסדרה 0 נקודות ובמשחק הזה 18 נקודות - נדמה שכבר ברור על מי כפ"ס צריכה לשחק ביום שלישי.

המשחק, כאמור, נפתח בשליטה מקומית, אחרי נקודות של בלייברג וברגל שלשה של מיקה יקיר העלתה את קבוצתה ליתרון 7:2 ומשם עד 11:4 כשבני יהודה שיחקה מהר, יצאה להתקפות מעבר והלכה עד הטבעת שוב ושוב. כפ"ס התחילה לסדר את ההגנה, בהתקפה חזרה לכלים המרכזיים שלה והכניסה כדורים לאפשטיין ויעקב שהלכו לקו ומשם עצרו את הריצה ועם שלשה של שלי שפית הצליחו לקראת הדקות האחרונות של הרבע לקזז מההפרש, אך ביכולת לא מרשימה 18:14 לבני יהודה. היכולת המרשימה מאד-מאד, הגיעה בתחילת הרבע השני. מול התקפות איטיו וארוכות מדי של בני יהודה שהגיעה לזריקות קשות בסוף שעון (הפוך מתחילת המשחק) כפ"ס יצאה מהר שטפה את המגרש ועם איסרוב, פרפרה, אפשטיין ויעקב הקבוצה רצה 10-0 בארבע דקות (24:18). בני יהודה לא מצאה את הטבעת וגם אחרי נקודות של בן ישי, המומנטום האורח לא נעצר, כפר סבא הגדילה את יתרונה לדו ספרתי 32:22(פרפרה עם 8 נקודות ברבע השני), ובהפסקה 36:25 מרשים של הירוקות.

ברבע השלישי כפ"ס המשיכה לשלוט, בני יהודה שיצאה מתוכנית ושיטת המשחק שלה ברבע השני לא הצליחה לחזור אליו, האורחות הכתיבו את הקצב ושלטו במשחק, שלשות של יעקב ומייברג העלו את כפ"ס להפרש שנגע פעם אחר פעם ב-15 נקודות היתרון, בבני יהודה התקשו גם ברבע הזה להגיע ל-10 נקודות והרבע הסתיים 51:35. עם אווירה מדהימה, תופים ועידוד בלתי פוסק, עשרות אוהדי כפ"ס כבר ראו את קבוצתן מנצחת בקלות, כשחמש דקות לסיום שלשה של מאיה איסרוב קבעה 58:42, 16 הפרש במשחק שעמד להיסגר. משם, מאמץ אחרון של בני יהודה נשא פרי. 
פסק הזמן שלקחה נוי, היה נראה ככזה שנועד למזער נזקים, אך מה שאמרה להן באותה הדקה יצר מהפך במשחק, לחץ, מלחמה על כל כדור וריצה שמצאה את טלי בן ישי ל-7 נקודות אישיות, התקפת כפ"ס קפאה, ברגל ואסף הלכו לטבעת ועשו נקודות, ההפרש ירד לכיוון החד ספרתי, ואז למרחק 2 פוזשנים ובתום 4 דקות של ריצה, צלפה דבי בלייברג שלשה גדולה וקבעה 62:59, מרחק שלשה משוויון. לבני יהודה עוד היה כדור אחד לנסות להשוות את המשחק, אבל עצירה כפר סבאית והתקפה מסודרת שמצאה בסיומה את שחר יום טוב לבד מחוץ לקשת, הבטיחה את הניצחון. יום טוב לקחה את הזריקה, קלעה את השלשה ו-20 שניות לסיום 65:59, נקבעה תוצאת המשחק.

הסדרה חוזרת לכפר סבא, למשחק מכריע, ביום שלישי 27.4, 20:30.

קלעיות בני יהודה:
מיכל אסף 15, טלי בן ישי 13, תמר ברגל 11, דבי בלייברג 9, מיקה יקיר 5, אורטל אורן 4, תמר אנגל 2.

קלעו להפועל כפר סבא:
אופיר פרפרה 15, מיכל אפשטיין 15, טל יעקב 14, מאיה איסרוב 12, שחר יום טוב, שלי שפית ודרור מייברג 3 כ"א.

אס"א ירושלים 46 - אליצור ת"א 64
(ת"א ניצחה 0-2 בסידרה)

זה לא בשביל לנסות לנחם את הירושלמיות, אבל אס"א ירושלים סגרה עונה גדולה למרות ההפסד. נכון, הקבוצה שנבנתה כצעירה בדרך לעידן חדש הוכיחה העונה שמסוגלת כבר השנה ללכת עד הסוף ולזכות גם באליפות, אבל גם החזרה לפיינל פור והיכולת שהציגו בסדרה מראה שהעתיד ורוד.  בסופו של דבר כדי לקחת אליפות צריך לנצח את כל הקבוצות, אבל תמיד תישאר השאלה מה היה קורה אם שיטת המשחקים היתה כזו שהקבוצה במקום השני בליגה תשחק עם יתרון ביתיות נגד מדורגת מתחתיה ולא תפגוש בחצי הגמר את המדורגת ראשונה ללא יתרון הביתיות. כך או כך אם לירושלים מגיעות המחמאות אז על אחת כמה וכמה לאליצור תל אביב. 

ת"א הגיעה לסידרה במצב לא אידיאלי, אמי רינת השחקנית הדומיננטית הגיעה אחרי משחק ליגת על בו עלתה בחמישייה, רבקה רוס ושיר תירוש סוחבות פציעות והסגל גם כך קצר. אבל במשחקי הכרעה אין תירוצים, וברבע הראשון לעיניי קהל ירושלמי שמילא את האולם (במגבלות התו הירוק) וסיפק אווירה לתפארת, הצליחה ירושלים לרדת בסוף הרבע הראשון ביתרון 17:15.