השחקניות הגדולות שלא נכנסו לסקר

שמרית גיגי, אורלי גרוסמן, שירי פורת, ענבל שנפר, קרין אגסי וגם טל יעקב, דניאל קארש ואלי הינטון - כולן הובילו את קבוצתן לשיאים וסיפקו תצוגות בלתי נשכחות. אך מאחר והיו רק חלק קטן מתוך העשור האחרון בליגה, הקריטריונים השאירו אותן מחוץ לסקר. אבל לא שכחנו כי פשוט אי אפשר.


| שי ברק

 

יש לא מעט שחקניות גדולות (מהגדולות שידע ענף כדורסל הנשים) ששיחקו בעשור האחרון בליגה הלאומית ואפילו הביאו את קבוצתן להישגים גדולים ולתארים, אך נשארו מחוץ לסקר מאחר ושיחקו מעט שנים בעשור הנוכחי בלאומית. למרות הכל, סיכום עשור אינו שלם מבלי להזכירן ומבלי לתת להן את הכבוד שמגיע להן.

10 . קרין אגסי ­(מכבי רעננה) – עונתה המקצוענית האחרונה של אגסי היתה הראשונה והאחרונה שלה בליגה הלאומית. אגסי, אחת הקלעיות הטובות שידע כדורסל הנשים ואחת הכישרונות הגדולים של נבחרת העתודה האחרונה ששיחקה בדרג א', עשתה קריירה מפוארת בליגת העל ובשנת 14/15 עברה לשחק בליגה הלאומית ברעננה של יוני דנישבסקי. יחד עם שרון רשף, חן סגל, טלי בן ישי ואחרות, הן הגיעו לחצי הגמר על האליפות באחת העונות המוזרות שידע הענף. שביתת השופטים הובילה לכך שמשחקי ההכרעה בוטלו, נדחו והשתנו, התקיימו ללא שופטים ובתום שני משחקים ועל אף יתרון הביתיות בני יהודה גברה על רעננה והמשיכה לגמר.

9. שרון זאבי (הפועל פ"ת, הפועל באר טוביה) – זאבי, שחקנית נוספת עם עבר מפואר בליגת העל ובנבחרת עברה ב-2009 לליגה הלאומית (בגיל 31) לפ"ת. בעונתה הראשונה שהיתה בעשור הקודם הודחה בחצי הגמר למעגן מיכאל של שירלי שבתאי ומעיין לוי הצעירות, אך שנה אחרי כבר הצליחה להשלים את המשימה ולזכות באליפות עם פ"ת. אחרי אותה עונה זאבי לקחה הפסקה של שלוש שנים וחזרה לבאר טוביה במחזור הרביעי כדי לנסות ולהוביל אותן לצמרת. הקבוצה כשלה וירדה לפלייאוף התחתון וכמו רוב שחקניות הסגל גם זאבי עזבה (בשלהי ינואר). זאבי עברה לשחק בליגה הארצית, והעלתה את קבוצת הבת של פ"ת ללאומית. אז חזרה לקדנציה שניה ללאומית עם פ"ת (קלעה 7.35 למשחק) והגיעה איתן לחצי הגמר אך הודחה מול ירושלים וזו היתה עונתה האחרונה בלאומית.

8. עדן רוטברג (הפועל עמק יזרעאל) – הילדה רוטברג, רגע לפני שעברה לליגת העל עוד הובילה את עמק יזרעאל להישגי שיא בתולדות המועדון הבוגר (גם בנערות הגיעה להישגים היסטוריים אבל זה לסקר אחר). רוטברג היתה אחראית לאחד המשחקים הסנסציוניים. עם 16 נקודות בגמר גביע האיגוד ניצחו רוטברג והעמק את בני יהודה ב-17 הפרש (92:75), בגומלין היא קלעה 15 נקודות אבל את כל שאר הקבוצה הצליחו בני יהודה לעצור, ניצחה ב-19 הפרש והשאירה את רוטברג בלי הגביע. אבל לעמוד שווה בשווה מול חנה הללי, טל אנקונה וחן הולצר, בגיל 16 וחצי בלבד – השאיר את הענף בהלם.רוטברג זכתה בתגלית העונה וחמישיית העונה והוכיחה שכבר שייכת לליגה הראשונה (שנה אחרי כבר עברה לחולון).

רוטברג בגמר גביע האיגוד נגד בני יהודה (אלברט דישי)

 

7. טל יעקב (הפועל פ"ת, אס"א ירושלים, בני יהודה) – גם היום יעקב היא שחקנית לליגת העל ולנבחרת ישראל (ולראיה קיבלה את הזימון לפני חודש), אבל בעונת 16/17 החליטה יעקב לקחת הפסקה מליגת העל ועברה ללאומית. בלאומית במדי פ"ת היתה השחקנית הדומיננטית בקבוצה (יותר מחברותיה בן ישי, רפאל, שכט...) כשהיתה הקלעית המובילה בקבוצה עם 15.7 נק' בממוצע ונבחרה לחמישיית העונה. פ"ת איתה הגיעו למשחק על העלייה לליגת העל אך נכנעו לירושלים. אחרי הפסקה חזרה יעקב לירושלים ואיתם המשיכה לפיינל פור ולחצי הגמר ובעונה שעברה הובילה את בני יהודה ל-4 הראשונות והיתה סגנית מלכת הסלים בליגה. נותרה מחוץ לסקר מאחר ושיחקה פחות מ-3 עונות שלמות. אבל בהחלט השאירה חותם על הליגה ובהחלט עוד יותר שייכת לליגה הראשונה.

6. דניאל קארש (הפועל ראשל"צ) – מה הקשר בין דניאל קארש לליגה הלאומית? אז לא מזמן, בשנת (17/18) בגיל 16 וחצי עלתה קארש עם הפועל ראשל"צ ללאומית. קבוצת נערות הדהימה את כל הקבוצות המנוסות והעשירות בליגה בדרך לדאבל מדהים (כולל ניצחונות על גליל של רוס-נחמה-לוי...). קארש שהתחילה את העונה בקבוצת הנערות והלאומית המשיכה באמצע העונה ל"כרטיס כפול" (לאומית ועל), ובשנה כ"כ עמוסה ורוויית מסגרות קארש (יחד עם גילי אייזנר, גאיה סלס, ניקול מיכאליץ, עמית בן אליעזר ואנה שפובלוב) הצליחו לזכות בכל התארים לבוגרות. קארש נבחרה בסיומה של אותה עונה לשחקנית העונה ולשחקנית ההגנה של העונה ולכן מצאה את מקומה בטבלה הזו.

5. אלי הינטון (הפועל גליל עליון) – מי האמין שאפשר להנחית כזו שחקנית בליגה הלאומית? כנראה תום פלינק (שגם גייס את התקציב לכך). שנה לפני היתה אלי הינטון המתאזרחת של רמלה ובשנה שאחרי חתמה באשדוד. אך בין מעצמה אחת לשניה הינטון עברה לשנה בלאומית ובגליל העליון. היא היתה סנטרית מהסוג שלא רואים בליגה, הפגינה דומיננטיות אדירה (19.8 נק' בממוצע בעונה) לצד השחקניות הצעירות של הגליל רובן בתחילת שנות ה-20. והרבה בזכותה (אך גם בזכות לברון וצלציון), הצליחה הגליל העליון להגיע לגמר הגביע וגמר האליפות ואף לזכות בצלחת מול האימפריה שנבנתה באליצור ת"א באותה עונה.

דניאל קארש בגמר הפלייאוף מול גליל עליון

 

4. שירי פורת (הפועל פ"ת) – עונה אחת מצוינת פתחה את העשור. העשור האחרון היה הטוב בקריירה של שירי פורת כשהפכה לשחקנית חמישייה דומיננטית בליגת העל בפתח תקווה וברמת חן. בליגה הלאומית שיחקה פורת רק עונה אחת. זו היתה העונה שפתחה את העשור. שנה קודם פ"ת ופורת הפסידו את האליפות בחצי הגמר נגד מעגן מיכאל. אך בשנה שאחרי חתמו פורת ופתח תקווה את הסיפור עם 2-0 על ירושלים בגמר וחזרתה של פ"ת לליגת העל. פורת סיפקה עונה דומיננטית וחזרה עם פ"ת לליגה הראשונה בה נשארה עד שפרשה

3. שמרית גיגי (מכבי גני תקווה) – אחת ההחתמות המפתיעות שהגיעו לליגה הלאומית. גיגי אמנם כבר היתה עשור אחד לפני בלאומית כמאמנת קבוצת הבת של רמת השרון, אך כשחקנית בלטה בליגת העל (22 דק' שנה לפני בהרצליה). גיגי הגיעה כשחקנית נבחרת ישראל ובשנים בהם היתה בכושר שיא. היא הגיעה כהחתמה ראשונה של טלי נוי, מאמנת ראשית בשנתה הראשונה בגני תקווה והיתה ה"אס" של הקבוצה. התחילה את העונה כפורוורדית לצידה של גרוסמן, ואז בשיאה של העונה נפצעה לין גולן, רכזת הקבוצה וסיימה את העונה. גיגי לקחה על עצמה גם את תפקיד מנהלת המשחק, חיברה את הקבוצה והובילה לאליפות מדהימה. שנה אחרי המשיכה גיגי לעונה נוספת בגני תקווה, אך הקבוצה נעצרה בחצי הגמר כשנכנעה למי שתהיה האלופה – ירושלים.

2. ענבל שנפר (אס"א ירושלים, אליצור ת"א, בנות הרצליה) - ענבל שנפר פרשה מוקדם מדי. מבחינת היכולות האישיות לא היתה שוב סיבה שהפורוורדית הכי חכמה ששיחקה בליגה לא תמשיך ותוביל עוד קבוצות במהלך כל העשור לאליפויות ובעיקר גביעים נוספים. שלוש עונות שיחקה שנפר בעשור הזה בלאומית וסיימה עם 3 גביעים ו-3 גמרים על האליפות. במדי אס"א ירושלים זכתה שנפר בגביע האיגוד ונכנעה לפ"ת. שנה אחרי עם אליצור ת"א זכתה בגביע וככל הנראה גם היתה דאבליסטית אם לא היתה נפצעת ברגעי ההכרעה ונעדרת מסדרת הגמר מול ת"א. שנפר המשיכה לקבוצה שלישית ב-3 שנים וגם עם בנות הרצליה זכתה בגביע האיגוד והובילה את הקבוצה חזרה לליגת העל, אך במשחק האליפות נכנעה לגני תקווה. שנפר הציגה יכולת נהדרת ודומיננטית אך בחרה בסיומה של אותה עונה לפרוש. וההפסד שלנו.

1. אורלי גרוסמן (מכבי גני תקווה)– ההישגים של אורלי גרוסמן בשתי העונות ששיחקה בליגה היו לא פחות ממדהימים ואם היתה משחקת קצת יותר שנים בעשור הנוכחי בוודאי שהיה לה מקום ברשימת 20 הגדולות בסקר (לפחות). שחקנית "היכל התהילה" של הכדורסל הישראלי, העלתה בסוף העשור שלפני את הקבוצה הקטנה מגני תקווה לליגה הלאומית. בעונת 10/11 שפתחה את העשור הובילה גרוסמן את הבקעה לליגת העל. אמנם רק מהמקום השלישי בליגה, אבל הקבוצה החדשה וחסרת הניסיון זכתה לצמד גרוסמן-קליין שסיפקו את הכרטיס השלישי. כשגני תקווה חזרה ללאומית נבנתה קבוצת חלומות וגרוסמן שהיתה המצטרפת האחרונה סיפקה את המנהיגות והניסיון בדרך לאליפות היסטורית ומדהימה נגד כל הסיכויים (שהימרו על רעננה, ירושלים או הרצליה).

גרוסמן וצלחת האליפות