"השרשרת": הבחירה של שירי פורת

שירי פורת , (36), אחת השחקניות היותר גדולות ששיחקו בכדורסל הנשים, שקיבלה הרבה פחות הכרה, בענף, ממה שהיתה ראויה לה. פורת, גדלה במחלקה בהפועל עפולה ובגלבוע, שם שיחקה מגיל ילדות ועד בוגרות לאומית. פורת שיחקה כעשור בליגת העל ובין היתר בהפועל חיפה/מוצקין, אליצור רמלה, מכבי רמת חן, מכבי תל כביר ומספר עונות בהפועל פתח תקווה שם הפכה לסמל כשהחזירה את הקבוצה לליגת העל ובשנת 2017 נבחרה ל"היכל התהילה" של המועדון.
במדי אליצור רמלה פורת גם שיחקה בשנת 2009 ביורוקאפ. למרות הרזומה העשיר שלה, החזרה לליגת העל עם פ"ת הביא להכרה מחודשת בשחקנית שבשנת 2012 זכתה בתואר פריצת העונה.

פורת שיחקה גם מספר עונות בלאומית כולל בגליל, ובעיקר בפ"ת אותה הובילה לזכיה בגביע האיגוד ובאליפות הליגה, ונבחרה לחמישיית העונה. בצעירותה נכללה בנבחרות ישראל הצעירות (נבחרת הקדטיות)

אחד האירועים המשמעותיים שיזכרו בקריירה של שירי פורת , שהיתה אחת השחקניות הבודדות שזומנה לסגל נבחרת ישראל הבוגרת כשהיא שחקנית בליגה הלאומית. בשנת 2006 כשהיא בת 22 בלבד, ובעברה משחקים במדי הגלבוע אותן הובילה מליגה א' , דרך הארצית ועד הלאומית - מאמן הנבחרת, אלי רבי, האמין ברכזת הצעירה וזימן אותה לצד שחקניות כשרית ארבל, מיכל אפשטיין, תמר מעוז, שרון זאבי ואחרות.

אני בוחרת ב: מור פורת

א. למה בחרת בה? -הכי נהניתי לשחק עם אחותי, מור פורת. זכיתי לשחק איתה בהפועל גלבוע, מאז שהייתי בת 14 בערך ובסביבות 4 שנים. אנחנו משפחה של כדורסלנים אז למעשה 90% מהתכנים בבית קשורים לספורט ואיך לא בעיקר לנצחונות, כי אף אחד מאיתנו לא מפסיד! אז גם החוויה של לשחק עם מור ביחד נכנסת לזה. עד היום מתי שהמציאות מאפשרת כשנפגשת המשפחה יש טורנירים (לרוב חיובים ובסופו של דבר מור ואבא שלנו נשארים אחרונים).

מור היא קלעית כמו אבא שלנו, לא מחטיאה מאף טווח - ממש! היא גם, פייטרית ו-ווינרית כשכל משחק איתה לא משנה אם זה משחק על אליפות, משחק אימון או סתם דוקים בחצר היא מעוניינת לנצח!... והיא מנצחת!!  אחותי היא גיבורה גדולה. מתגעגעת לטורנירים שלנו בסופי השבוע, בשישי ובשבת בבוקר. היה לנו בחצר חצי מגרש משורטט וסל. שם "מלחמות עולם" שהתחילו או נמשכו בארוחות ערב שתמד סבבו סביב שיח על כדורסל. אימונים משחקים טורנירים חוויות משותפות, ההורים שלנו שנוכחים, לשחק ביחד בקיבוץ עם שאר השחקניות היה כיף אדיר.. אחים ואחיות לא חווים דבר כזה ביחד.. ולהיות בספורט שהוא כל כך עוצמתי בתחושותיו ולעבור אותו ביחד זו חוויה... וכדורסל הוא החיים.

ב. זיכרון ספציפי אחד... -הזיכרון הוא לא מאחד ממשחקי הליגה, אבל מאירוע לא פחות משמעותי. במסגרת טורניר 3*3 בהרצליה שיחקנו שנינו ועם ענבל שנפר. זו היתה חוויה מדהימה! הגענו לגמר והשאר מצונזר...

ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... -בעולם חסר מגבלות היינו משחזרות את גמר ה 3*3 ואת הכדור האחרון הייתי מפקידה בידיים של מור עם המוח של שנפר (ורק שיהיה ברור שמור סופר אינטליגנטית ברמה של מדענית מוח, אבל היינו צריכות גם את שנפר באותו הגמר) -  אליפות!!

‎‎ 

טלי בן ישי בוחרת ב: שירי פורת

א. למה בחרת בה? - את שירי פגשתי לראשונה בטרום קדטיות. שנינו היינו דיי בודדות כאשר כל אחת הגיעה לבדה מהאגודה שלה (אני מבני יהודה והיא מעפולה) והיה ביננו חיבור מיידי. אחרי כמה שנים התאחדנו ל-4 שנים רצופות בהפועל פ"ת כששיחקנו 3 שנים בלאומית והמשכנו לליגת העל אחרי שעלינו ליגה. 
שירי היא שחקנית כישרונית, פנומנלית, חכמה בצורה בלתי רגילה, שיכולה לשחק בכל עמדה במגרש כולל עם הגב לסל, מסוג הרכזות שדיי נדיר למצוא היום, והכל בשקט וענווה. לא בכדי היא השחקנית הראשונה שזומנה לסגל הנבחרת הבוגרת מהליגה הלאומית. במשך 4 שנים ששיחקנו יחד היא תמיד חיפשה איך להפעיל אותי וידעה למסור לי בדיוק ומתי שאני צריכה, גם כששיחקנו בליגת העל (עם 4 זרות) היה מאוד חשוב לה שאכנס למשחק ושנשפיע עליו.

היה ביננו תיאום בלי לדבר. מן שילוב בריא מבחינה מקצועית וחברתית. וידענו מה כל אחת צריכה כדי למנף את הקבוצה. ההערכה שלה אליי נתנה לי דרייב ומוטיבציה בכל עונה מחדש. הרגשתי שאיתה צמחנו יחד עם הפועל פ"ת שהיה בית גדול בראשות בני סלע ז"ל. בין היתר זכינו בגביע האיגוד ובאליפות, וכן עשינו עונה יפה בליגת העל.

ב. זיכרון ספציפי אחד... - כשלקחנו אליפות ביחד זה היה בקוסל בירושלים. אני זוכרת שהרימו את שתינו על הכתפיים וגזרנו ביחד את הרשת. האליפות הזו היתה מתוקה במיוחד, כי היא אחרי שבעונה שלפניה הפסדנו את הזכיה באליפות, למרות שהגענו אז  פייבוריטיות.  זה היה רגע של גזירת רשת שהכיל בתוכו שמחה, גאווה, תיקון ונחת.

ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... - אני חושבת שעם שכל ואייקיו כדורסל כמו של שירי, אפשר לשחק גם אחרי שנים של הפסקה ועם כל המגבלות, עם או בלי כושר משחק. ואם היא תבחר לחזור לליגה האהובה שלנו, אני כבר יודעת איפה ארצה לשחק.

ענבר לברון בוחרת ב: טלי בן ישי

א. למה בחרת בה? טלי היא אישיות לפני הכל. אם אני צריכה לבנות מחר קבוצה, היא הראשונה שאחתים. הכבוד והמקום שהיא נותנת לכדורסל זה לא משהו שעוד רואים בענף. הכינוי שלה הוא "טלי כדורסלי"- זה אומר הרבה.
האמת שאני זוכרת את הרגע הזה שטלי עלתה כאופציה להצטרף לקבוצה. אני ויונתן (אורן, מאמן הקבוצה ש.ב) חשבנו על שחקניות לחיזוק ויונתן העלה כל מיני שמות ואז אני אמרתי "מה עם טלי בן ישי"? כשאני חושבת על שחקנית שתשחק איתי אני קודם כל חושבת עליה כחברה לקבוצה, יותר מהכל חשוב לי האופי והאדם שהיא. את טלי לא הכרתי באופן אישי, שיחקנו אחת מול השניה אבל מעולם לא החלפנו מילה, ובכל זאת, אך ורק מדברים ששמעתי וממה שראיתי, הייתה לי תחושה שהיא מישהי שאני רוצה לשחק איתה. יונתן אמר שהיא עובדת בעיריית תל אביב ושקשה לו להאמין שתרצה להצטרף אבל בכל זאת ינסה. מפה לשם, עברו חודש - חודשיים ונוכחתי לדעת שכל מה ששמעתי אכן נכון. חברה טובה, כל כך בריאה לחדר ההלבשה, נותנת כבוד ויחס לכולן, לא משנה אם מדובר בשחקנית מנוסה או בשחקנית בת 17 שהצטרפה מהנערות וכמובן שחקנית מדהימה והקלעית הכי טובה בארץ.

ב. זיכרון ספציפי אחד... - אני וטלי מאוד התחברנו בשנה שהיא הגיעה לגלבוע, היא ונועה שבת כהן היו מתארחות אצלי לא מעט בדירה וכתוצאה מזה נוצר בינינו חיבור מדהים וחווינו ביחד כל כך הרבה חוויות. חוץ מזה, יש לה כל כך הרבה מקרים וסיפורים שראויים לספר אותם, הרבה מהלכי קלאץ' וסלי ניצחון ובגלל שלא הצלחתי לבחור מבין כולם, אספר דווקא על רגע שכנראה היא תרצה לשכוח:

כמה פעמים יצא לכם לראות שחקנית שמנסה למסור את הכדור ופוגעת בעמוד הברזל שמחזיק את הסל? ופעמיים באותו משחק- כמה יצא לכם? אז טלי...
בעונה הקודמת, חצי גמר גביע,  אולם עין חרוד מלא. משחק ראשון מתוך 2, ההפרש בו משמעותי לקראת הגומלין. הפעם הראשונה הייתה תוך כדי חדירה שלה דרך הבייסליין, היא ניסתה למסור אליי לשלשה בפינה הרחוקה ופגעה בבסיס הסל (זה עוד היה נסלח ודי מצחיק), לא עברו הרבה דקות, רבע אחרון, למרות משחק לא טוב שלנו, הצלחנו להגיע לדקות האחרונות במומנטום חיובי. אנחנו מסתדרות לתרגיל אאוט מהבייסליין כשטלי היא זו שמכניסה את הכדור, אנחנו מסתכלות אחת על שניה ורק עם העיניים מבינות שאני הולכת לשבור את התרגיל ולברוח לפינה הרחוקה. זה בדיוק מה שקורה ואני באמת מוצאת את עצמי לבד בפינה, טלי שהבינה אותי, משחררת את המסירה אבל אז, שוב, פוגעת בבסיס הסל ושוב הלכה לי שלשה מהפינה. את הקהל זה הצחיק, אותנו קצת פחות...
היום כמובן שכבר צוחקות על זה וזה מוגדר כאחד מרגעי השיא שלה.

ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... - הסיטואציה שנוצרה בעקבות הקורונה, גרמה להפסקת הליגה ולצערי הרב קשה לי להאמין שעוד נחזור לשחק העונה. הספקנו להגיע לגמר הגביע וזה ברור שאם היינו זוכות להניף, הייתי לוקחת איתי את טלי לרגע ההנפה כי אני יודעת כמה היא רצתה את הגביע הזה ומבחינתי זה מסמל את ההערכה שלי אליה.
אז בעולם ללא מגבלות, הייתי רוצה כמובן לשחק איתה שוב, אבל מעבר לזה, לזכות להניף איתה גביע.

ענבר לברון בוחרת ב: דר שנפ

א. למה בחרת בה? את דר אני מכירה מכיתה ז', שתינו גדלנו ושיחקנו יחד בגליל. אנחנו גרות בשני קיבוצים שונים, 15 דקות אחת מהשניה. לאורך השנים בגליל, דר הייתה החברה הכי קרובה אליי בקבוצה. באימון, בכל פעם שהיינו צריכות להתחלק לזוגות, זה היה ברור לכולם שאני ודר ביחד- בין אם זה בתרגילי קליעות, מסירות, או 1 על 1. דר השחקנית היא בדיוק כמו דר הבנאדם, לא לוקחת דברים קשה מדי, תמיד מסתכלת על החיים ועל הכדורסל ב'קוליות' כזו שמייחדת אותה. על המגרש היא שחקנית שכיף לשחק איתה, עושה את הדברים הקטנים, העבודה השחורה, בהגנה היא שומרת כמו 3 שחקניות יחד ותמיד מחפה על כולן, בלי אגו. מצער אותי שהיא לא שיחקה השנה אבל אני בטוחה שהיא עוד תחזור, אין אופציה אחרת.

ב. זיכרון ספציפי אחד... נערות א'- משחק גורלי מאוד! אחת השחקניות היריבות החליטה שהיא מוציאה אותי מהמשחק ולא משנה הדרך, העיקר המטרה (זה כלל קללות, צביטות ועוד). דר שמה לב לכמה שזה פגע בי והוציא אותי מהפוקוס במשחק. אנחנו עולות מטיים-אאוט, כדור שלנו מתחת לסל ודר באה אליי ואומרת לי- "ענבור, תעשי תנועה לכיווני, אני אחסום אותה (את השומרת שלי)... אל תדאגי, את תהיי פנויה". עשיתי מה שהיא אמרה, קיבלתי את הכדור בלי נפש חיה סביבי, לא הבנתי לאן השומרת נעלמה, הסתובבתי אחורה וראיתי אותה מתקפלת מכאבים אחרי החסימה של דר (כן, יכול להיות שהייתה יכולה להישרק חסימה נעה, או אולי קצת יותר מזה). אני בטוחה שזו משאלה של כל שחקנית- שתהיה לה בקבוצה חברה כזו שתמיד תעמוד לצידה ו'תשמור לה על הגב'. גם ניצחנו בסוף, בנקודה!

ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... הייתי רוצה לשחק איתה שוב בגליל העליון כשעידן ביר הוא המאמן שלנו ועינת קורן ועמית חן הן המנהלות, שכל הבנות ששיחקו איתנו בגליל ופרשו לטובת שירות צבאי יחזרו יום אחד ונחווה פעם נוספת את הדבר המיוחד הזה שהיה לנו שם בגליל,תקופה של 4 שנים שאי אפשר לתאר בכתב, צריך להיות שם כדי להבין. כל כך הרבה מעבר לקבוצת כדורסל, משפחה.

עלית כהן בוחרת ב: ענבר לברון

א. למה בחרת בה? קודם כל היא הקיבוצניקית האהובה עליי. ענבר ואני שיחקנו אחת מול השניה בנערות, היא בגליל ואני בעמק, יריבות צפוניות. ההיכרות האמיתית הראשונה הייתה בנבחרת נערות, משם גם בעתודה המשכנו לשחק יחד ובהמשך גם עברתי לשחק איתה בגליל, לחלוק חדר ואפילו לאמן יחד לראשונה שתינו את קבוצת הילדות של המחלקה. בטוחה שכל מי שמכיר את ענבר יסכים איתי על כמה שהיא מיוחדת. מעבר לכשרון ולחוכמה שניכרת גם במשחק שלה היא מביאה איתה הרבה צניעות, פרגון ורגישות לסביבה שלה אבל הדבר שלדעתי הכי מייחד אותה זה שהיא יודעת לקחת דברים בצורה חיובית, תמיד אפשר לשמוע ממנה איזה מקרה מצחיק כזה או אחר שמתקשר לשיחה. מאמינה שהיא מסוג השחקניות שכל מאמן או שחקנית היו רוצים איתם בקבוצה

ב. זיכרון ספציפי אחד... נערות א, כיתה יב, משחק ראשון בחצי גמר הפלייאוף אצלנו בבית, משחק חשוב מאוד כשאנחנו יודעים שבגליל לא יהיה קל לנצח. לקראת סופו, התפתח משחק צמוד מאוד כשאנחנו מובילות בנקודה 2 שניות (!) לסוף. גליל אחרי טיים-אאוט מוציאות כדור מחצי המגרש. לברון מקבלת את הכדור, כשההגנה דבוקה אליה, היא מורידה כדרור הצידה וזורקת זריקה משוגעת מהשלשה עם יד בפנים. נכנס. זוכרת שלקחתי את ההפסד הזה קשה אבל באיזשהו מקום ממש שמחתי בשבילה.

ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... לשחק יחד אני מאמינה שעוד ייצא לנו אז בעולם חסר מגבלות הייתי רוצה שנחזור לאמן יחד ואם אפשר אז את אותן הבנות שאימנו בגליל, זאת הייתה חוויה מאוד מהנה בשבילי גם בגלל שזה היה עם ענבר וגם בגלל החומר האנושי של הבנות שהיו אצלנו. אני חושבת שהשילוב של ענבר ושלי כמאמנות שהן גם שחקניות צעירות נתן לילדות מעבר ליסודות הכדורסל, בעיקר את האהבה למשחק ואת הרצון להשתפר, להתקדם ולהצליח בו, מקווה שבכלל בשאיפה למצוינות בחיים.

דורין גבאי בוחרת ב: עלית כהן

א. למה בחרת בה? עם עלית התחלתי לשחק כדורסל כשהייתי בכיתה י' בקבוצה נערות ב' של עמק יזרעאל. אני חושבת שלעלית יש תכונות כבן אדם שהיא מצליחה להביא לידי ביטוי במגרש ואלה הדברים שאי אפשר ללמד. לא פגשתי שחקנית שמביאה את הלב שלה למגרש כמוה, שטובת הקבוצה תמיד לפני טובתה האישית, הכי ישרה, מחויבת ומסורה שפגשתי. הדברים באים לידי ביטוי במשחק שלה, היא עושה תמיד את העבודה הכי קשה, מפרגנת, רגישה למה שקורה סביבה מבחינה חברתית ומצליחה להיות "דבק" לשחקניות שאיתה על המגרש.

ב. זיכרון ספציפי אחד... המשחק האחרון שלי ושלנו יחד היה גמר גביע המדינה לנערות א' ב-2010. אני זוכרת את החיוך שלה מסוף המשחק הזה וכמה שהיא הרגשה והיתה באמת מאושרת כשניצחנו ואני חושבת שרק דרך המבט שלה אפשר היה להבין מה זו אהבה לספורט ואהבה לבנות בקבוצה. הזכיה היתה סוג של סגירת מעגל, היינו יחד באותו החדר בפנימיית הספורטאים בעמק ולא יכולתי לבחור סיום טוב יותר לתקופה שלנו יחד מהמשחק הזה ומהחיוך שלה.

ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... אני מאמינה שאיפשהו נפגוש את עצמנו גם היא וגם אני בקידום אוכלוסיה ובני נוער ופיתוח חברתי דרך הספורט. שם הייתי רוצה לראות את עצמי וזה גם העולם שלה, ככה שאני חושבת שהחיבור בינינו שם יהיה מוצלח.
בהזדמנות הזו אני גם מאחלת לה רפואה שלמה בתהליך השיקום מהפציעה.

שירה בן ברק בוחרת ב: דורין גבאי

א. למה בחרת בה? דוריני היא משהו מיוחד. אמנם עזבה את הכדורסל בשנים האחרונות, אבל מיישמת את כל מה שכה מיוחד בה במקום אחר, בצבא. דוריני היא לוחמת אמיתית, אחת כזאת שאת תמיד רוצה בצד שלך. יצא לנו לשחק יחד בקבוצות הנערות בהפועל עמק יזרעאל, נערות ב' ונערות א'. היא שחקנית ההגנה הטובה ביותר ששיחקתי לצדה, אחת שעושה בשביל הקבוצה את כל מה שכולן אוהבות לשכוח. והכל בשקט, בצניעות לא אנושית, ובפירגון בלתי נגמר.

ב. זיכרון ספציפי אחד... אם אני לא טועה, זה היה בכיתה ט', בקבוצת נערות ב', באימון הראשון של דורין בעמק, בימים בהם הקבוצה שתקבל בעתיד את השם ״האחיות הגדולות״ רק החלה להתגבש, אביחי עשה לנו מבחן ״ביפים״. כל מי שעשה ביפים בימיו יודע שמדובר ב10% כושר ו90% יכולת מנטלית. ודוריני, שטרם הכרנו, הראתה לנו יכולת מנטלית מהי. היא פשוט התחילה לרוץ, ולא עצרה. מאז ועד היום.

ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... בכל מקום, התנאי היחיד הוא איחוד בנוכחות מלאה של כל הקבוצה מאז.

עמית גור בוחרת ב: שירה בן ברק

א. למה בחרת בה? שירה הגיעה לשחק בירושלים ב2010, אני הייתי בכיתה י"ב באותה שנה וזו הייתה השנה הראשונה שלי בקבוצת בוגרות. אפשר להגיד ששירה באה בול בזמן מבחינתי, בלי לשים לב היא עזרה לי להתפתח מבחינה מקצועית ומנטאלית. מאז עברו 4 שנים בהן שיחקנו יחד בירושלים שכללו בעונה הראשונה זכייה בגביע ועליית ליגה בעונה וזכייה בדאבל בעונה האחרונה שלנו ביחד .לשירה יש חלק ענק ממי שאני היום בתור שחקנית ולא פחות חשוב גם מהבנאדם שאני. עברנו כל כך הרבה ביחד שאי אפשר באמת לסכם את זה במילים. אבל היא ללא ספק השחקנית שהכי השפיעה עליי.

ב. זיכרון ספציפי אחד... בעונה שעברה, בדרך למשחק פלייאוף 'סופר חשוב' בגליל, אני מבררת עם שירה אם היא הביאה את התיק עם מדי המשחק שלנו, לרגע היא חשבה שאני צוחקת, עד שהתברר לה שזה רציני והייתה אי הבנה, עברו עוד 10 דקות עד שהעזנו לספר לקבוצה על הפאדיחה. זה נגמר בשעה המתנה למונית שתביא לנו את התיק ומשם המשכנו לעוד 3 וחצי שעות נסיעה בלי אף עצירה והגענו על הדקה בנסיעה הכי לחוצה שיכולה להיות.
עוד זיכרון מבחינת הכדורסל זה הרגע ששירה לקחה אותי איתה להניף את הגביע והצלחת אליפות...רגעים שלא אשכח לעולם.

ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... לבנות קבוצה 'חלומות' עם השחקניות ששירה ואני הכי נהננו לשחק איתן במהלך השנים...מעבר לזה, כל עונה שאני אוכל לחזור ולשחק עם שירה באותה קבוצה, אני אהיה אסירת תודה.

דניאל חג'ג' בוחרת ב: עמית גור

א. למה בחרת בה? הפעם הראשונה ששיחקתי עם עמית הייתה בנבחרת הנערות ומהתחלה היה חיבור טוב על המגרש ומחוץ למגרש. במהלך השנים לא שיחקנו יחד אבל נשארנו קרובות וכל קיץ היינו משלימות יחד פערים וחוויות מהשנה שעברה. בתחילת השנה הייתה לי התלבטות איפה לשחק ואחרי שעמית חתמה במעגן מיכאל דיברנו על זה וזה גרם לי לרצות יותר לשחק פה, עכשיו אנחנו משחקות יחד במעגן מיכאל. על המגרש אני מרגישה ששיחקנו יחד כל הזמן התיאום וההבנה אחת עם השניה זה כנראה משהו שלא נעלם.

ב. זיכרון ספציפי אחד... האמת שלי ולעמית יש הרבה הומור וזיכרונות משותפים אבל יש זיכרון אחד טוב מהקיץ לפני שלוש שנים בערך שנסענו לכנרת 2 חברות עמית ואני. עמית בדיוק קיבלה רישיון ורצתה לנהוג ברכב שלי היא הייתה נראית מאוד בטוחה בעצמה אז זרמתי איתה, היא עלתה למושב של הנהג שמה חגורה העבירה את ההילוכים לרוורס ונתקעה בעמוד. מהכדורסל הרגע הזכור לי ביותר, הוא דווקא במשחק שהיינו אחת נגד השניה, בעונה שעברה שיחקתי בגליל ועמית שיחקה בירושלים הגענו יחד לגמר (אחת נגד השניה). המשחק היה צמוד נקודה לפה נקודה לשם, 50 שניות לסוף חדרתי לסל ודווקא היא זאתי שחטפה לי את הכדור ושלחה למתפרצת. למזלי הייתה לי עוד הזדמנות לתקן ולהוביל את המשחק להארכה מול הקהל שלנו אבל לצערי זה לא הספיק...

ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... עוד בנות שנהנתי לשחק איתן ויש לנו איזה רצון משותף לעמית, יעל שפיר, ענבר לברון ולי (ששיתפנו פעולה יחד את בנבחרת הנערות) לשחק שוב ביחד ביום מן הימים ולקחת אליפות וגביע.

ירדן גוט בוחרת ב: דניאל חג'ג'

א. למה בחרת בה? שיחקנו ביחד בגליל והיינו שותפות לדירה בקרית שמונה. את דניאל הכרתי עוד מנבחרת העתודה וכששמעתי שתהיה בקבוצה שמחתי, היא שחקנית שנותנת מעצמה ומשקיעה בשני צידי המגרש. מאוד התחברתי לסגנון משחק שלה, ידעתי שאפשר לסמוך עליה בכל מצב. בהתחלה קצת חששתי כי היא מאוד אמוציונלית אבל שלמדתי להכיר אותה הבנתי שזה גם חלק מהיתרון שלה על המגרש. דניאל היא אחת מהשחקניות שהכי נהניתי לשחק איתן, איכשהו היינו מבינות אחת את השניה על המגרש בלי לדבר זה היה פשוט קורה. יש לה הבנת משחק מדהימה לדעתי היא אחת מהישראליות המוכשרות בארץ היא עוד לא הבינה את זה אבל בטוחה שזה יגיע...

ב. זיכרון ספציפי אחד... קשה לבחור... בכל זאת, זכור לי שלפני כל משחק היינו יושבות בדירה וצופות במשחקים ומסיקות מסקנות. באחד מהערבים ראינו משחק שלנו מול ירושלים ובאחת מההתקפות דניאל חדרה לסל ורצה אחורה, דרור מייברג שהייתה איתנו בקבוצה נתקעה בה ודניאל נטרקה על הרצפה. כל הערב בוזבז על צפייה בסלואומושן של הקטע הזה. לא זוכרת מתי צחקתי כל כך הרבה.

ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... הייתי רוצה להתאחד איתה שוב על המגרש בגליל כשעידן ביר הוא המאמן. זו הייתה שנה שהייתי מוכנה לחזור אחורה בזמן ולחוות אותה שוב, זו הייתה שנה מלאה ברגעים שילכו איתי לכל החיים. עברנו ביחד הרבה, יש לי זיכרונות רבים מהשנה הזו חלקם טובים וחלקם רעים אך תמיד היינו זו לצד זו, תמכנו והרמנו אחת את השניה כשהיה קשה. זכיתי להכיר בנאדם מדהים וחברה לחיים.

פני גוט בוחרת ב: ירדן גוט

א. למה בחרת בה? ירדן גוט, הבת שלי, משחקת כדורסל בהפועל פ"ת בליגת העל. הסיבה שבחרתי בה היא ברורה שכן אין סיפוק והנאה גדולים מלשחק כדורסל עם הילדה שלי. זוהי זכות נדירה שלא הרבה זוכות לה, זכות לחלוק את האהבה הגדולה שלי - הכדורסל, עם האהבה הגדולה שלי ..ירדן. עובדה מעניינת לציין לגבי ירדן היא שהתחילה לשחק כדורסל רק בגיל 16!

כששיחקתי בקבוצת הכדורסל באבן יהודה, ירדן הצטרפה במהלך השנה כשהיא רק בת 17, היא אמנם לא שותפה במשחקים אך יחד איתנו לקחה חלק במשחקי האימון ובאימונים. מתוקף היותי אמא, הקפדתי לעודד ולהניע את ירדן לשאוף להיות הטובה ביותר ואחד המשפטים המאתגרים ששמעה ממני הוא, שכשיגיע היום בו תנצח אותי באחד על אחד היא תהפוך לשחקנית טובה והיום הזה הגיע מהר מאוד.

ב. זיכרון ספציפי אחד... הזיכרון שבחרתי לחלוק אתכם הוא מקרה שהפך לבדיחה באימונים שלנו. שיחקנו אחת נגד השנייה, ירדן חדרה לסל ו עשיתי לה חסימה קלילה, דקה לאחר מכן רצתי למתפרצת והיא רצה מאחורי וחסמה אותי כך שהורידה אותי לגמרי לרצפה. אז גם הבנתי את הכוח הטמון בה.

ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... בעולם הכדורסל- אם הייתה לי אפשרות הייתי חוזרת אחורה בזמן ולשחק עם ירדן באותה הקבוצה ולקחת איתה אליפות. ; בעולם המציאות- הייתי מאד רוצה לראות אותה פורחת ומשגשגת ומממשת את היכולות מדהימות שלה וקוטפת תארים בארץ, בחו"ל וכמובן בנבחרת ישראל.

כנרת בלאט בוחרת ב: פנינה (פני) גוט

א. למה בחרת בה? כשאני חושבת על ימי הכדורסל שלי מיד עולה במחשבתי אחותי האהובה פנינה (פני). התחלתי לשחק כדורסל בכתה ג באליצור נתניה בעקבות פני, שכבר היתה כוכב עולה בעיר.חברתה לקבוצה איריס ברדה פתחה קבוצת כדורסל לילדות ואני הצטרפתי. מהיום שעליתי לבוגרות ולאורך הרבה שנים שיחקנו יחדיו וצברנו אינספור חוויות רבות,אליצור נתניה, הפועל חיפה ואף את סיום הקריירה חלקנו יחד בקבוצת אבן יהודה אותה אימנו ארז דגן ורלף קליין, שיחקו איתנו שם גם חן נוסל, קטיה אברמזון, ושחר אלתרמן שהיו אז בתחילת דרכן בכדורסל .

בימי אליצור נתניה היפים, פני היתה הכוכבת של הקבוצה, בעלת זריקה מהירה ומדוייקת, משחק מצוין מתחת לסל והיתה ריבאונדרית מעולה! תמיד התלוננה שעושים עליה עבירות והשופטים לא שורקים, והאמת היא שזה היה נכון, משום שהיתה כל כך טובה ואי אפשר היה לעצור אותה לכן היו מבצעות עבירות.

הכדורסל היה ונשאר חלק בלתי נפרד מחיינו ואין יום שעובר מבלי שדברנו לפחות פעם אחת על כדורסל. כיום הבת של פני, ירדן משחקת בליגת העל לנשים ושני הבנים גולן וגלעד שחקני כדורסל. גולן משחק בליגה לאומית ובליגת העל יחד עם הבן שלי תמיר, כך שיש לנו הרבה ענין משותף.

ב. זיכרון ספציפי אחד... אם אתם חושבים שאחיות שמשחקות יחד זו אידיליה אזי טעות בידכם. מכיון שחיפשו מאבקים ואקשן באימונים, המאמנים היו שמים את שתינו כמעט ותמיד בקבוצות נגדיות, ואכן קבלו אקשן. היינו מתווכחות ונלחמות על המגרש אחת עם השניה יום יום משחק משחק, וזכור לי מקרה אחד שבו רבנו כל כך, שכשנגמר האימון רצתי הביתה ולא חיכיתי לה בכדי לחזור יחד. עד שהיא הגיעה הספקתי להירגע וכשפתחתי לה את הדלת התגלגלנו מצחוק.

ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב...
לחצות גבולות רבים בעולם בכדי לצפות בילדים שלנו משחקים בגביעי אירופה ובנבחרות ישראל.

רקפת אריאלי בוחרת ב: כנרת בלאט

א. למה בחרת בה? את כנרת פגשתי בקבוצת הכדורסל של גליל עליון, לפני למעלה מ-20 שנה. האגודה בה גדלתי ושעד היום אני מרגישה חלק ממנה. כנרת הגיעה ביחד עם בעלה, שבא לאמן את קבוצת הבוגרים, והצטרפה לבנות המקומיות ששיחקו בקבוצה. שיחקנו יחד כמה שנים, העלנו את הקבוצה לליגת העל ושיחקנו יחד בליגת העל. מאז ועד היום משחקת הקבוצה בליגות הבכירות. בתקופה ההיא, היתה חווית כדורסל מיוחדת בגליל, תושבי האזור היו מעורים במועדון ובאו בהמוניהם לכל משחק, היה גם חיבור בין קבוצת הנשים וקבוצת הגברים והיינו מבלות הרבה שעות יחד, במגרש ומחוצה לו.

כנרת הגיעה מחוץ לגליל והכירה היטב את ליגת הנשים, היא היתה החוט המקשר בינינו, ובין השחקניות האחרות בליגה. גדלתי בגליל העליון המרוחק והחשיפה אז היתה הרבה יותר קטנה מזו של היום. כנרת האמינה בי מאוד, תמכה ותמיד נתנה לי תחושה שאני לא נופלת מהשחקניות המפורסמות ולפני משחקים היתה מדרבנת אותי. בשבילי, כנרת היתה מנטורית ברמה המקצועית והאישית. בתור שחקנית, היה תענוג לשחק איתה, היא ידעה לנצל את היתרונות שלה-חכמת משחק, זריזות, מהירות וחוצפה חיובית. היא היתה מלכת החטיפות, היתה לה טכניקה ייחודית, היא היתה שומרת "הפוך" לא בין השחקנית לסל, אלא מאחורי השחקנית ואז היתה מעיפה לה את הכדור מהיד ורצה למתפרצת. היא היתה רכזת מוכשרת שאוהבת לצאת למתפרצות, בכל הזדמנות אפשרית.

בנוסף, אצל כנרת הכדורסל לא היה המהות העיקרית, תמיד היו לה עוד דברים בחיים, כמו משפחה, לימודים, עבודה וממנה למדתי שניתן לשלב דברים נוספים עם הכדורסל ועדין לשמור על רמה מקצועית גבוהה.

ב. זיכרון ספציפי אחד... בשנה שבה עלינו לליגת העל, אימן אותנו גיורא דורי (אבא של מירב דורי). גיורא, בעת לחץ ומתח, היה תמיד מבלבל את השמות שלנו, רצה להגיד רקפת ויצא לו כנרת ולהיפך. עד שהפנמנו שכשהוא אומר כנרת הוא מתכוון אלי וכשהוא אומר רקפת הוא מתכוון אליה. מאז, גיליתי שאנשים רבים מתבלבלים בין "כנרת" ו"רקפת" וכשמישהו צועק "כנרת", אני תמיד מסתובבת.

ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... אחרי המון שנים, הצטלבו דרכינו בנסיבות אישיות. כנרת מאז ומתמיד היתה יצירתית, עצמאית וכריזמטית והיום היא עסוקה בהמון דברים מעניינים. אני מקווה שנוכל לשלב כוחות מקצועיים, כל אחת בתחומה למיזמים משותפים הקשורים לכדורסל ומכיוון ששתינו עדין שומרות על אורח חיים ספורטיבי, מקווה שתהיה גם הזדמנות להתראות על המגרש.

עדי רבאון-רוטשטיין בוחרת ב: רקפת אריאלי

א. למה בחרת בה? את רקפת הכרתי לראשונה במדי מכבי חדרה, בשנת 1999. אני אז שחקנית צעירה בתחילת דרכי בלאומית. רקפת, שחקנית מנוסה ובעלת רזומה ארוך מגיעה אלינו לאחר ניתוח בברך ושיקום. שיחקתי עם רקפת 5 שנים במכבי חדרה ואפשר להגיד שחלק גדול מהכדורסל שלי למדתי ממנה גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה ערכית, חברית וקבוצתית. רקפת היא אחת השחקניות הכי "נשמה" שאני מכירה, שחקנית שעושה את "העבודה השחורה" גם בהגנה וגם בהתקפה, שחקנית בעלת חכמת משחק הקוראת את כל הכדורים בהגנה, ובהתקפה עובדת וחוסמת לאחרות ונעה על המגרש כל הזמן. בתור גארדית ששומרת בפרונט, תמיד ידעתי שיש מאחורי חומת מגן שמכוונת אותי ומחפה עלי ולכן יכולתי לתת את כולי בהגנה.

למרות שלא היתה קפטנית, תמיד דאגה לכל השחקניות וארגנה אירועים חברתיים אצלה בבית, היא חיברה בינינו כמו דבק והרבה בזכותה נשארנו כולנו בקבוצה במשך כל החמש שנים האלו.

ב. זיכרון ספציפי אחד... לצערי לא לקחנו אליפויות או גביעים בכל שנותינו בחדרה, אז אספר על זיכרון קצת משעשע. באימון הראשון בחדרה, צורי בוטביקה (המאמן) אמר לי ולנטע קרומר שהוא החתים את אחת הגבוהות הכי טובות בליגה, אני ונטע חיכינו בציפייה כל כך גדולה לגבוהה הזו ופנטזנו על שחקנית בגובה 2.00 מ'. אני זוכרת אותנו יושבות ביציע ומחכות שהאימון יתחיל ופתאום רקפת נכנסת. שתינו מסתכלות אחת על השנייה בתדהמה- זו הגבוהה שצורי דיבר עליה? 'כולה' 1.70 ומשהו. מה שלא ידענו, והתוודינו שרקפת היא באמת אחת הגבוהות הטובות בליגה, וכנראה שבשביל להיות שחקנית גדולה הגובה לא תמיד קובע.

ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... מבחינת משחק הכדורסל- הלוואי והיו ממציאים איזה השתלת ברך מהפכנית שתחזיר את רקפת למגרש ולקטוף איתה כמה תארים שלא הספקנו יחד. בעולם מחוץ לכדורסל הייתי רוצה לעשות איתה מיזם ענק של החזרת יותר ילדים למגרשים ולפעילות ספורטיבית מחוץ למסכים, מיזם המשלב מודעות לתזונה נכונה, ניסיון רב שרקפת רכשה ורוכשת עם השנים.

אורלי זילברברג בוחרת ב: עדי רבאון-רוטשטיין

א. למה בחרת בה? וואו!! למה בחרתי בעדי?? שאלה כל כך מורכבת ועמוסה שמרגישה שצריכה ארכיון בשביל לשמר את כל החוויות שעברנו יחד, ובכל זאת אנסה לתמצת... אני ועדי גדלנו ועדיין גרות יחד באותו הקיבוץ, מעגן מיכאל ומכאן מתחילה הכרותינו. ההיסטוריה שלנו כה ארוכה ומגיעה עד מחוץ לחיי הכדור סל, אך הכדור סל הוא ללא ספק המקום הכי טהור והכי אמיתי שבו המפגש הראשון שלנו היה. עדי אז שחקנית נערות (4 שנים מעליי), ואני שחקנית בתחילת הדרך בקטסל, אח"כ ילדות ונערות עד שלראשונה סוף-סוף שיחקנו יחד בקבוצת הנשים של הפועל מעגן מיכאל. היום אני יכולה לגלות שעדי אז הייתה עבורי מודל לחיקוי והערצתי אותה בתור ילדה, תמיד מקצועית, רצינית ושאפתנית..(פעם ראשונה שאני חושפת את זה, גם כלפיה. מקווה שלא תתלהב (-;). החיבור שלי איתה על המגרש הוא בעיני קסם , שחקנית שכל הזמן זזה על המגרש ואני שחקנית שאוהבת למסור וכנראה שזה קסם החיבור. במשפט אחד- מאוד נהנתי לשחק איתה.

ב. זיכרון ספציפי אחד... היא בטח לא תזכור על מה אני מדברת ( אולי כן), משחק גמר על האליפות מול ראשון לציון על עליה לליגת על ב 2010. מול הקהל המדהים שהגיע ומילא את היציע בצבעים אדום ולבן ושלטים ענקיים. עדי בשלב זה כבר בהריון ובעיקר מעודדת מהספסל, בסוף המשחק כל שחקניות הקבוצה הניפו אחת אחרי השניה את הגביע מול הקהל ובסוף עדי ניגשה אליי ונתנה לי חיבוק גדול ואמיתי ובמבט מלא בהתרגשות שאומר – אורלי עשינו את זה הבאנו אליפות לקיבוץ!! חלום שמתגשם וחבל שכל כך קצר. אני זוכרת שממש הערכתי אותה, ותהיתי לעצמי כמה איכפתיות,נאמנות וכמה אהבה למועדון הזה הרי היא אפילו לא שיחקה בשלבים האחרונים ובכל זאת כ"כ קשורה ומחוברת- מדהים בעיני!

ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... הייתי רוצה לחשוב שיהיה לנו יחד עוד רגע כזה כמו הזכייה באליפות אבל הפעם עם מימוש העלייה לליגת העל. אם אמשיך ממש לחלום אז לשבת איתה ביציע ולראות כל אחת את הילדה שלה שמשחקות יחד בקבוצת הקט-סל של הפועל מעגן מיכאל עם הבגדים, שהחולצה עדיין מגיעה עד לברכיים והנעליים הראשונות שלהן בכדור סל, ושתינו צועקות בקהל ומעודדות וכמובן רבות אחת עם השנייה מי יותר טובה וכמובן שתי הסבתות מאחורה משוויצות לכולם כמה שהן טובות.

שירלי שבתאי בוחרת ב: אורלי זילברברג

א. למה בחרת בה? הכרתי את אורלי כשהייתי בת 20. אורלי גדולה ממני ב- 5 שנים ובעלת ניסיון בליגה כך שלמדתי לא מעט מניסיונה.
הסיבה שבחרתי בה היא לא רק מקצועית. אורלי הייתה הכתף התומכת שלי בשנים בהם הייתי צריכה להתמודד עם מגורים רחוק מהבית, ליגה שהייתה חדשה לי וחיים שלא הכרתי. השלב הזה בו התחביב הופך לקריירה. אורלי הייתה שם בשבילי- הקשיבה, תמכה, לימדה. לא קל למצוא חברים אמתיים בענף הזה בגיל שאחרי הנערות. אך התמזל מזלי ואני מצאתי- אורלי עבורי היא לא רק שחקנית. היא חברת נפש. עברתי איתה כברת דרך ארוכה, המון עליות ומורדות, ייאוש, אכזבה, תסכול וגם רגע אחד מיוחד, אולי המתוק ביותר בקריירה שלי, אליפות!

ב. זיכרון ספציפי אחד... איך לא, אותו הרגע בו אנו מניפות יחד את צלחת האליפות, גאות, אחרי עונה ארוכה ומתישה. שרית ארבל על הקווים (שנה ראשונה כמאמנת), קבוצה שהתחילה כגדוד והפכה להיות קומץ עקב הריונות, צבא, פציעות וכו'... וצבא שלם שנקרא קיבוץ מעגן מיכאל מעודד במלוא גרון ביציע. כנגד כל הסיכויים עשינו זאת, ביחד!

ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... יום שני בערב, הפועל מעגן מיכאל בליגת העל, אורלי ואני מאמנות את הקבוצה כל הדרך לאליפות- סגירת מעגל. כי מותר גם לחלום :-)

שרון רשף בוחרת ב: שירלי שבתאי

א. למה בחרת בה? בחרתי בשירלי שבתאי לאחר יותר מעשור שלא שיתפנו פעולה יחד במסגרת מקצועית מכיוון שלעניות דעתי היא אחת מהשחקניות היותר טובות, מגוונות וחכמות שיצא לי לשחק עימן. היא מבינה את המשחק ברמה מאוד גבוהה, מאיימת בכל עמדה על המגרש וגורמת לשחקניות לצידה להיות יותר טובות. אבל יותר מהכל, המשחק עם שירלי שבתאי הגיע ממקום טהור ונקי, זה היה נטו אהבת המשחק, דברים שבכדורסל של היום קצת חסרים, לדעתי. שיתפנו יחד פעולה אי שם בקטסל ובילדות בכפר סבא וברעננה. יחד חרשנו את המגרש לילות כימים, אינספור משחקים בשכונה, אימונים משותפים, ניצחונות, הפסדים ובעיקר חלומות...

ב. זיכרון ספציפי אחד... גשם בחוץ, אנחנו במגרש, היושב ראש האגדי של מכבי כ"ס פוסע לעברנו עם מכתב זימון לקדטיות. ההתרגשות בשיאה והציפייה רבה אף יותר, עד שנוכחנו לדעת כי באימון עצמו נכחו מעל 50 בנות.

ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... במכבי רעננה ,בליגת העל. אמנם, יצא לנו לשחק יחד ברעננה רק עונה אחת, בכיתה ח', אבל עבורי רעננה זה הבית ומתוך השאיפה שלי לשחק בליגת העל במועדון הבית בו גדלתי ומתוך המחשבה שמקומה של שירלי שבתאי בליגת העל, אני חושבת שסגירה מעגל כזו יכולה להניב פרי.

הדס לוי שלמה בוחרת ב: שרון רשף

א. למה בחרת בה? אני רוצה רגע לצאת ממסגרת ההגדרה של שחקנית כדורסל ולומר מספר מילים מהלב, שרון היא חברת אמת, היא יודעת לקרוא את השחקניות החברות שלה גם לפני ואחרי המשחק, היא יודעת לתמוך ברגעי משבר ,יודעת לפרגן ברגע הנכון ובעיקר יודעת להיות הנפש החברית ואשת השיח כשהיא נדרשת לכך.
על המגרש התכונות שהזכרתי נוספות על היכולות המצויינות שלה ובונות את הדמות הלוחמת והמשקענית שהיא, זו שנותנת את הלב בהגנה ואת מלוא היכולת בהתקפה, היא שחקנית קבוצתית בעלת אחוזי קליעה מרשימים. ומלבד הבטחון שאני אישית מרגישה שהיא נוסכת בקבוצה, שרון מציבה רף גבוה ברמת האימונים ובמטרות שהיא מציבה לעצמה. מה שמסמן אותה כשחקנית איכותית ומצויינת שעדיין מיטב העשייה לפניה. שיחקנו יחד עד גיל נערות במחלקה של מכבי רעננה ובתיכון 'אוסטרובסקי'. יחד עם נופר שלום משתפות פעולה בטורנירי סטריט-בול.

ב. זיכרון ספציפי אחד... אני נזכרת במשחק חצי גמר ליגת התיכונים נגד ה"יובל" הרצליה. במהלך משולש משותף, כאשר נופר קוטפת ריבאונד חשוב בהגנה ומעבירה את הכדור אליי, אני מוסרת לשרון מסירה חדה והיא משלימה 2 נק' קלות וכופה טיים אוט על היריבה. לסל הזה היה חשיבות רבה בעיני שכן סיפק לנו אויר לנשימה והעלה את המורל בקבוצה..

ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... כמובן, שהייתי שמחה לשחק איתה שוב באותה הקבוצה אך הפעם לטובת הצבע הכתום (בבני יהודה) ולקטוף את כל התארים או אולי בעתיד הרחוק אף לשתף פעולה במיזם ייחודי משלנו בתחום הספורט. לא פעם דיסקסנו על קייטנה משולבת שתכלול בתוכה פעילויות מענפי ספורט שונים, כגון: פעילויות ספורט, משחקי חשיבה, טקטיקה, אסטרטגיה ועוד.. אך אם באמת היה מדובר בעולם חסר מגבלות, היינו מקדישות את הזמן לתכנון ועשייה נכונה בענף הכדורסל.

נופר שלום בוחרת ב: הדס לוי

א. למה בחרת בה? אמנם דרכנו נפרדו בגיל מאד צעיר, כשסיימנו את גיל הנערות כל אחת הלכה לכיוון אחר, אבל אני חושבת שאיתה היתה לי הכימיה הכי גדולה. היא היתה חודרת באין כניסה, אני חותכת איפשהו על המגרש והיא תמיד ידעה למצוא אותי. חיבור מיוחד. אני מקווה שחברות אחרות שלי לא יעלבו, אבל הזיכרונות מהתקופה עם הדס.... אשכרה כיף להיזכר. שיחקנו יחד עד גיל נערות ובשנים שאחרי היינו קבוצה קבועה בטורנירי סטריטבול יחד עם שרון רשף.

ב. זיכרון ספציפי אחד... אין איזה משחק מסוים שזוכרת, אבל כן מהלך מאותו משחק ברש"י כשהיינו יחד בנערות ב', היא חדרה באופן חסר סיכוי ומצאה אותי במסירה מטורפת לקרש סל. המהלך חרוט אצלי בראש, אני זוכרת לאיזה סל תקפנו ואת הבלטות מהן כל המהלך התרחש, רק מי היתה היריבה כבר הספקתי לשכוח.

ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... אלך על הכי מופרע - בקבוצת נשים מעל גיל 40, כמו מאמא-רשת. האמת, שכל שנה אנחנו מדברות וצוחקות על זה שאולי נחזור לשחק ביחד - יחד גם עם האחרות ששיחקנו איתן בנערות. מבחינתי כבר בשנה הבאה הלוואי שהיה אפשרי שנשחק יחד בליגת העל. אבל אני אבחר בגיל 40+ כשהלוואי שלשתינו עוד יהיה קצת משהו מהכדורסל.