ארצית דרום - המצטיינים

--- ענר חתואל, אלירן כהן ---

מצטיין העונה: אופיר פרחי (מכבי בת ים)

הוא אמנם לא היה "הגיבור הטראגי" מסיפור ההדחה של בת-ים בשלב חצי גמר הפלייאוף בעונה שעברה, לא השחקן שקלע את השלשה המנצחת ולא זה שסיים כטופ-סקורר של הסדרה כשפגש אותה מהצד השני כשחקנה של מכבי רחובות. אולם בקיץ, מבחינת בת ים, פרחי היה בדיוק האיש הנכון במקום הנכון. מחצית ממאמני הליגה הלכו איתו ובחרו בו ל- M.V.P של העונה. גם בקרב האחרים כמעט ולא הייתה התלבטות אם לתת לו את קולם לחמישייה, והאמת - שדי בצדק.

יחד עם דן שפי (עיין ערך) הפך פרחי למנהיג הקבוצה בצהוב כשהחתמתו הוכיחה את עצמה בגדול כבר במחזורי הפתיחה. הניסיון, קור הרוח, היכולת לנעוץ את השלשה ברגע הנכון - הם כל מה שקבוצה בליגה הזו צריכה מהרכז שלה כדי לעלות למגרש בראש שקט. בשנתיים האחרונות הוביל פרחי את רחובות לצמרת הטבלה ולעלייה ללאומית, השנה הוא יקווה שאת המסע לליגה השנייה עם בת ים הוא ישלים תוך עונה אחת. אופיר: "לפני הכל, אני רוצה להודות למאמנים על הבחירה. הייתה לנו עד כה עונה מאוד מהנה. מההתחלה ידענו שאם נצליח - זה יהיה בזכות הגיבוש והכיף שיש בקבוצה, ובהרבה מקרים זה כל ההבדל בין הקבוצות. לאורך העונה היינו הקבוצה הכי טובה ויציבה בליגה כך שהייתי בטוח שאחד השחקנים שלנו ייבחר למצטיין העונה. היינו קבוצה מגובשת ומאוזנת והתואר יכל להגיע לכל אחד מאיתנו. עוד בתחילת העונה ידענו שנהיה בנויים על היתרון החברתי שלנו - כמעט כולם או שיחקו ביחד לפחות עונה או שיחקו תחת יניב ככה שזה הקל על הבנייה וההכנה. יניב בנה קבוצה שהוא יודע ומכיר בדיוק מה כל אחד יכול לתת לה כך שהיינו מאוד ברורים בחלוקת התפקידים בינינו, במגרש ובחוץ. חלק גדול מההצלחה שלנו שייך גם לרן ואיתן שנותנים לנו את כל מה שצריך כדי שנוכל להתעסק רק בכדורסל. ברמה האישית - תודה לאשתי ולמשפחה שלי שנתנו לי את השקט להתעסק גם בכדורסל".

משלימים חמישייה:

עידן רג'ואן (אליצור יבנה)

הקלעי הירושלמי המצוין שהגיע בקיץ מאליצור רמלה היה, בדיוק כמו בעונה שעברה, אחד השחקנים הבולטים ביבנה ובליגה כולה. החזרה ליבנה הייתה עבור רג'ואן סוג של סגירת מעגל אחרי שהחל את קריירת הבוגרים שלו בשורותיה, עת שיחקה בליגה הלאומית. ואפילו קצת יותר מכך - הפעם השלישית בקריירה בה בחר לשחק תחת אוהד יתום אחרי שעשה זאת גם ברמלה וגם במגידו בליגה השנייה. אחרי שאת העונה שעברה רמלה חתמה עם סיומת טראגית למדי (הפסד בהארכה שנייה במשחק גמר הפלייאוף השלישי), רג'ואן קיבל העונה צ'אנס נוסף לעשות זאת כשלצידו קו אחורי קטלני במיוחד אליו שותפים גם אבי פוגל, אופק מלכה ויובל רחמילביץ'. יכולת הקליעה הנהדרת של רג'ואן סידרה ליבנה את המקום השני בטבלה - מקום אחד פחות מהעונה שעברה. אבל כמו שכבר למדנו - הדבר היחיד שמשנה הוא הדרך בה הפלייאוף מסתיים וכאן הוא ינסה ללכת עם יבנה צעד אחד נוסף, קטנטן, רחוק יותר. ארז מרקוביץ' (אליצור יבנה) משהו מצלצל לכם מוכר? השנים חולפות וארז מרקוביץ עדיין כאן, ועדיין - כמו שאתם רואים, בטופ של הליגה. מי שכבר עבר כמעט הכל ועשה כמעט הכל בכדורסל הישראלי מצא לו תפקיד חדש בשנים האחרונות. מרקוביץ הפך לקבלן עליות מוכח שינסה לעשות זאת בפעם הרביעית בקריירה, אחרי שהעלה את קריית גת, רמת השרון ורחובות ללאומית. אלא שלחדשות האלו לא ציפיתם - זו הפעם הראשונה בה מרקוביץ' נבחר לחמישיית העונה למרות העליונות הבלתי מבטולת שהפגין בליגה הלאורך השנים. מרקוביץ' הגדיר יחד עם שותפו לקו הקדמי של יבנה, סטנלי ברנדי הותיק לא פחות, את המושג "תאומי המגדל" מחדש. השניים היוו גוש חוסם בפני הגבוהים של כל יריבותיה. גם כשברנדי נפצע לתקופה ארוכה, מרקוביץ' היה שם בשביל לחפות עליו ועשה זאת בהצלחה. וכל זה היה שווה ליבנה שלו עונה יפה אותה סיימה במקום השני, ולו - את המקום בחמישיית העונה. בן לזר (אליצור רמלה) הפורוורד המגוון של רמלה השלים עונה אישית טובה גם אם מאכזבת משהו מבחינה קבוצתית. לזר בן ה-27 הצטרף בקיץ לרמלה שנבנתה מחדש ובאופן טבעי הפך לאחד ממנהיגיה של הקבוצה, אחרי שאשתקד עשה זאת במדי השכנה מלוד, שהעונה נאבקת על חיה בליגה. רמלה שאחרי האכזבה וההפסד בגמר הפלייאוף אשתקד קיוותה להצליח יותר העונה, פלירטטה עם הרביעייה הראשונה במשך רוב העונה. אבל חוסר היציבות היה בעוכריה והיא סיימה את העונה רק במקום החמישי, מחוץ לפלייאוף - ורק בגלל יחס סלים נחות מול שוהם. גם אם רמלה לא בפלייאוף, היכולת הטובה של לזר לא נעלמה מעיני מאמני הליגה שבחרו בו לחמישיית העונה. אלעד כנפו (הפועל חבל מודיעין) את עונת 14/15 פתח אלעד כנפו בשורות מעלה אדומים, שכמו היום - גם אז, חשקה בכרטיס לליגה הלאומית. אלא שכבר במשחק גביע האיגוד בטרום העונה הוא קרע את הרצועות, ולמעשה כלל לא פתח אותה. אבל כנפו, בחור שלא נשבר בקלות, לא נשבר גם הפעם, ואחרי כמעט שנתיים בחוץ הוא חזר השנה ועשה את זה כמו גדול. הפועל חבל מודיעין, מחזיקת גביע "ספסל", עברה עונת בלהות במהלכה איבדה ארבעה שחקני מפתח שנפצעו ולא חזרו. יוסי מזרחי נאלץ להרכיב את הסגל כמעט מחדש, ואחרי סיבוב ראשון מתסכל חבל מודיעין יצאה לסיבוב שני כמעט מושלם. במהלכו כנפו חגג עם דאבל-דאבל כמעט בכל משחק, ויחד עם רז ניסים כהן הוביל את הקבוצה אל מרחק נגיעה מהפלייאוף. הגרוש ללירה היה חסר, אבל העונה הגדולה של כנפו לא נעלמה מעיניי הסביבה, ומכבי קריית גת, שלמעשה כבר ירדה ללאומית, כבר סימנה וצרפה אותו לשורותיה עד לסיום העונה. היו קרובים ועמדו במרחק קול אחד מכניסה לחמישייה: - רז אלבז, שהוביל את מכבי שוהם לעונה נהדרת והיה אחד הגארדים הבולטים בליגה לאורך העונה כולה. - רז ניסים כהן, שהצטרף להפועל חבל מודיעין לקראת הסיבוב השני והוציא אותה מתחתית הטבלה לסיבוב שני כמעט מושלם. - עמית תמיר, שלראשונה בקריירה ירד לליגה הארצית והיה אחד הגבוהים המשמעותיים לאורך העונה הסדירה, כשהצעיד את מעלה אדומים למקום השלישי בטבלה. - אחיעד בוקרא, מעוז ההגנה של אליצור "איתו" אשקלון, שברגעים הקשים דאג להחזיק את הקבוצה עם הראש מעל המים. - אלכס וינוקור שהיה שותף לעונה הנפלאה של בת ים ועשה זאת כסנטר כמעט יחיד. - אסף סמואל, שאמנם נגרר עם הפועל לוד למשחקי ההישרדות, אבל העונה האישית הנהדרת שהציג לא נעלמה מעיני מאמני הליגה.

השחקן השישי: נדב נאור (מכבי שוהם)

במחזורי הסיום של העונה שעברה מצאה את עצמה מכבי שוהם נלחמת על חייה, ובתום עונה קשה ומורכבת בה נשארה בקושי רב בליגה - החליטו ראשי המועדון לפרק ולהרכיב את הכל מחדש. אחד המצטרפים החדשים לקבוצה היה נדב נאור הפתח-תקוואי שלא המשיך עם קבוצתו, שעברה למחוז הצפוני, וחיפש אתגר חדש. מי שהרוויחה מכך ובגדול הייתה מכבי שוהם שזכתה באחד השחקנים האיכותיים והיציבים בליגה שלנו ובעיקר בכזה שיכול לשנות את המשחק מהספסל.

ואכן, בלא מעט פעמים העונה - נאור היה שם בשביל הקבוצה, עם כל האנרגיות והנסיון שלו, כולל ברגע הכי זכור של העונה כשקלע את סל הניצחון מול קרית אונו, שנייה לסיום שהעלה את שוהם לפלייאוף. קור הרוח והיד היציבה של נאור לא נעלמו ממאמני הליגה שבחרו בו לשחקן השישי המצטיין של העונה.

שחקן ההגנה: דן שפי (מכבי בת ים)

לראשונה בליגה הארצית ב'ספסל', נכנסת לבחירות המצטיינים קטגורית שחקן ההגנה של העונה. והאמת? אם לייסד קטגוריה אז אין כמו אחד השחקנים הכי בולטים ואיכותיים בליגה שלנו כדי להיות הראשון. דן שפי נבחר לכאן, ובצדק. אם הסמל המסחרי של בת-ים העונה היה המשחק הקבוצתי ובעיקר משחק ההגנה שלה, דן שפי היה הבורג המרכזי במכונה ההגנתית של יניב ויצמן.

שפי, שלפני שלוש שנים הוביל את עמק חפר לזכייה בגביע האיגוד, ולפני שנתיים את הפועל רמת גן (ביחד עם ויצמן) ללאומית - נשאר בבת-ים בקיץ. לאחר האכזבה וההדחה המוקדמת בעונה שעברה, נשאר בדיוק בשביל להגיע לרגע הזה שוב ולנסות ולעבור עוד שלב ולהביא את בת-ים ללאומית. שפי גם נבחר למצטיין הסיבוב הראשון, אבל אם תשאלו אותו, התואר הקבוצתי בסוף העונה יהיה לו חשוב יותר מכל תואר אישי כזה או אחר.

השחקן הצעיר: יוחאי צוקרמן (מכבי מעלה אדומים)

על הפרקט הם שיחקו יחד, אבל בין מאמני הליגה ומערכת "ספסל" ניטש קרב מאוד צמוד בין יוחאי צוקרמן לעדי ברגמן על תואר "השחקן הצעיר של העונה", שהוכרע על חודו של קול אחד. שניהם גדלו במחלקת הנוער של הפועל ירושלים, אולם בעוד עבור ברגמן הייתה זו העונה השנייה במעלה אדומים, צוקרמן הצטרף לשורות הקבוצה בקיץ האחרון אחרי שאשתקד שיחק במדי הפועל ירושלים בליגה הראשונה.

היכולת הנהדרת שהפגיין צוקרמן - קלעי מחונן ושומר נהדר, שחקן הנבחרות הצעירות של ישראל לשעבר שעבר גם באקדמיה של וינגייט - לא הפתיעה אף אחד, וההחלטה לרדת לליגה הארצית העונה עשתה עבורו רק טוב, הסיומת של העונה אמנם הייתה מעט מאכזבת, אבל אם במעלה אדומים ישמרו על מערך הצעירים שלהם גם לעונה הבאה - יכול מאוד להיות שיהיה פה האפי-אנד. היו קרובים ולמעשה עמדו במרחק של קול אחד בלבד - אורי גרמיזו שעבר השנה להפועל חבל איילות והיה אחד השחקנים הבולטים בקבוצה, שבניגוד לכל התחזיות שמרה על מקומה בליגה. וגיא מאיו שהיה שותף לעונה הנפלאה של בת ים.

מאמן העונה: יניב וייצמן (מכבי בת ים)

זו לא הפעם הראשונה בה יניב וייצמן מוביל קבוצה לצמרת הליגה, הוא כבר עשה את זה בעבר עם הפועל גבעתיים. למעשה, זו גם לא הפעם הראשונה בה הוא נבחר למאמן העונה ברוב קולות כמעט מוחלט (10), גם את זה הוא עשה - עם הפועל רמת גן / גבעתיים.

לבת ים הוא הצטרף באמצע העונה שעברה כמחליפו של דרור בריגר. למרות ההצלחה בעונה הסדירה - הקבוצה הודחה בשלב חצי גמר הפלייאוף ע"י רחובות וראתה אותה ממשיכה את כל הדרך לליגה הלאומית. על אף המשבר הכלכלי וסכנת הקיום אליהם נכנסה בתחילת הקיץ - בת ים ידעה מצאה את הדרך להתאושש. ההחלטה הראשונה שקיבלה הייתה, כמובן, להמשיך עם וייצמן לעונה נוספת על הקווים. עם תקציב יחסית נמוך, עם סגל שחקנים קצת פחות נוצץ מהשנתיים האחרונות אבל עם אמונה בדרך - בת ים הפגינה שליטה כמעט מוחלטת בליגה לאורך העונה הסדירה. שליטה שבאיזשהו מקום הפתיעה אפילו אותה עצמה, ומהרגע שתפסה את המקום הראשון איש לא חשש לרגע שתאבד אותו. אם לא די בכך - את הטוענת העיקרית לכתר - אליצור יבנה - היא ניצחה פעמיים, בהפרש כולל של 44 נקודות. לא מעט משחקני הסגל של בת ים כבר שיחקו תחת וייצמן לפחות פעם אחת לאורך הקריירה שלהם. חלקם המשיכו מהעונה שעברה, עם כמה מהם הוא אפילו חגג את העלייה ללאומית כשאימן את הפועל רמת גן / גבעתיים, כך שנקודת הפתיחה בתחילת העונה הייתה נוחה. בבת ים יקוו שההצלחה מהעונה הסדירה תימשך גם לפלייאוף ויקווו שהעונה של וייצמן תסתיים כמו זו בה אימן את הפועל רמת גן / גבעתיים, ולא את גבעתיים לבדה. יניב: "אני מודה לכל המאמנים על הפירגון. העונה הזאת מאוד מיוחדת בשבילנו, סיימנו את הליגה במקום הראשון, היינו הכי יציבים והכי ביחד. הפלייאוף מבחינתנו הוא חלק בלתי נפרד מהעונה ואנחנו רוצים לסיים את המלאכה ולעלות ליגה."