ארצית צפון - המצטיינים

--- אדי מינץ, אלירן כהן ---

מצטיין העונה: איתי קרביוב (אליצור נתניה)

הפורוורד הנתנייתי עושה זאת שוב. בפעם השלישית בארבע עונות, איתי קרביוב גורף את מרבית קולות מאמני הליגה ונבחר ל- M.V.P של העונה. הפעם הראשונה, לפני 3 שנים, הסתיימה עם עלייתה של עירוני רעננה לליגה הלאומית, בפעם השנייה - בעונה שעברה, הוא הוביל את מכבי בת ים לפלייאוף מהמקום השני, והעונה הוא סחב על גבו יחד עם צוות מסייע מוצלח במיוחד את נתניה לגמר הפלייאוף, מהמקום הראשון בטבלה, ואם לא די בפיקנטריה אז אפשר גם להוסיף - במדי קבוצת נעוריו.

לצערנו, סטטיסטיקה רשמית בליגה הארצית היא עדיין חלום רחוק, אולם ממרבית הטפסים שהגיעו לידינו לאורך העונה קשה שלא היה לשים לב לעובדה שכמו בשנים שחלפו - גם הפעם, קרביוב היה המוציא לפועל העיקרי של אלופת העונה הסדירה, שלאורך העונה נהנתה מערבים נהדרים גם מצד יתר שחקני החמישייה שלה, שחלקם עוד יפגשו אותנו בהמשך, אבל ידעה שהמניה הבטוחה שלה, בצבע, תמשיך להשאר בטוחה. איתי: "הבחירה מאוד מחמיאה לי, ובאמת לא מובנית מאליה, במיוחד שזו הפעם השלישית. אני רוצה להגיד תודה לכל מי שפרגן ובחר, אבל זה לא היה מתאפשר ללא ההצלחה והעזרה של השחקנים שמשחקים לצידי והצוות שתומך. קלישאתי ככל שישמע, אבל אני באמת הייתי יותר שמח לתת תגובה על איך זה מרגיש לעלות ליגה עם נתניה כי זאת המטרה האמיתית שלנו. יש לנו קבוצה מדהימה שמעבר ליכולת המקצועית שלה נרקמה בה חברות אמיתית ופרגון אמיתי בין כולם וזה לא משהו שקורה כל יום בקבוצת כדורסל וזו אחת הסיבות העיקריות שאני כל כך נהנה בנתניה ולא רוצה שזה יגמר. אנחנו מתמקדים עכשיו במטרות שהצבנו לעצמנו בתחילת העונה , עובדים מאוד קשה בשביל שבאמת נצליח ואני מאמין בלב שלם שזה יקרה כי עיר כמו נתניה חייבת קבוצה לפחות בליגה הלאומית. שוב תודה לכל מי שבחר ויאלללהההה נתניה!".

משלימים חמישייה:

אדיר הרוש (אליצור נתניה)

לא הרבה נתנו פייט לקרביוב בקרב על תואר מצטיין העונה. למעשה, רק עוד שחקן אחד קיבל יותר מקול אחד לתואר, אבל זכה במספיק קולות אחרים כדי להיכנס לחמישייה. באמצע העונה שעברה הצטרף אדיר הרוש למכבי בת-ים ויחד עם קרביוב הוביל אותה לפלייאוף העליון. איך זה נגמר אתם יודעים, אבל הרוש - כמו קרביוב, היה אחד השחקנים המחוזרים בליגה בקיץ האחרון ובסופו של דבר בחר להצטרף אל האחרון בנתניה כדי להשלים את מה שלא הצליחו לעשות יחד לפני שנה. כבר מתחילת העונה היה ברור לאן זה הולך מבחינת נתניה, כשהקלעי הכפר-סבאי הפך במהרה לגארד הכי משמעותי בסגל של אסף דותן ונתן פוקה טובה אפילו יותר מזו שציפו לה. הרוש סיים בלא מעט מהמשחקים כקלעי המוביל של הקבוצה והמשיך בגרף השיפור הנהדר שלו מהשנים האחרונות, בעיקר בקליעה מחוץ לקשת שכבר הפכה לאחד מכלי הנשק הקטלניים שלו. עכשיו רק נותר לו להביא את הרוח הווינרית לגמר הפלייאוף. עידו קוז'יקרו (מכבי קריית מוצקין) הרבה לפני שכל הקבוצות האחרות החלו בהכנותיהן לעונה, קריית מוצקין נעמדה לפני כולן ופתחה את עונת המלפפונים עם החתמה שוברת שוויון בדמותו של סנטר נבחרת ישראל לשעבר, שבצעד אמיץ החליט לחזור לכדורסל חצי-מקצועני והצטרף לפרויקט הנהדר של מוצקין. "שוברי שוויון", כפי שכבר למדנו לאורך השנים, יש בעיקר באגדות, אבל הדומיננטיות של קוז'יקרו בצבע לאורך העונה עשתה לא אחת את ההבדל מבחינת מוצקין בין ניצחון להפסד. קיר בטון חבר לאחד מקווי הפנים הדומיננטיים שראינו בליגה הארצית בשנים האחרונות ויחד עם ייבגני ליוטרין ואלמוג ברק הפך את הקבוצה של יוסי שוורץ לבלתי עבירה בצבע. השליטה האבוסלוטית מתחת לסלים, ההגנה, יכולת החסימה שאין שניה לה - הביאו את הקבוצה מהקריות למעמד הגמר ואת קוזיקרו, שכבר ראה הכל בכדורסל שלנו וזכה בערך בכל תואר אפשרי, לחמישיית העונה הצנועה של הליגה הארצית. עזמי אבו אחמד (הפועל עכו) הילד בן ה- 21 מנצרת הצטרף בקיץ האחרון לעכו הישר משנה בה בילה בג'וניור קולג' בארה"ב, אליו הגיע אחרי שכיכב בקבוצות הנוער והבוגרים של הפועל קריית טבעון בהן בילה 4 שנים נהדרות והצליח להביא את קבוצת הנוער של המועדון לגמר היסטורי. עזמי הוביל את עכו למקום שלישי בעונה הסדירה כשהוא מסיים משחקים עם ממוצעים מרשימים של כ- 16 נקודות לערב. את דריסת הרגל הראשונה הוא עשה עוד תחת שרביטו של שי ברוך שאימן את הקבוצה במחצית הראשונה של העונה ונתן לו את המפתחות, והיכולת הנהדרת שלו המשיכה גם תחת יוסי בוכניק שהחליף את ברוך בשלב מאוחר יותר והמשיך להאמין בו. עם יד נהדרת מטווח השלוש, הגנה בלתי מתפשרת והרבה התלהבות - הכיוון נראה חיובי, ובענף בו אין הרבה שחקנים מהמגזר הערבי אבו אחמד בהחלט מהווה קרן אור (וד"ש מכארם משעור). הראל קרני (הפועל עמק חפר) אם יש שחקן שעמק חפר רצתה, ניסתה וגם הצליחה להשאיר בשורותיה בקיץ האחרון, לא נאמר "כנגד כל הסיכויים" אבל בכל זאת, הרי שזה הקפטן הנהדר שלה, שרשם יופי של עונה ויחד עם מושון יעקוסי והחבורה הצעירה שגיבש ניב רבי (ושלא בכך תמו דיבורניו אודותיה)- הצעיד את הקבוצה הצנועה לפלייאוף העליון. קרני, מעבר לניסיון ולרוח הלחימה שהביא איתו לעמק חפר, סיים העונה כאחד הקלעים המובילים של הקבוצה ונתן לניב רבי את השקט על הקווים כל רגע שהיה על הפרקט. על אף פתיחת העונה הבינונית של עמק חפר, בקבוצה ידעו והאמינו כל הדרך בצוות המנצח שלהם גם אחרי ההדחה מגביע האיגוד וההבנה שלא יהיה בק-טו-בק. ההעפלה לפלייאוף מהמקום הרביעי אמנם לא הכניסה שום פריט חדש לארון הקבוצה, אבל הביאה לה ים של סיפוק וגאווה, וקרני, על אף שלא הניף שום דבר בסיום העונה, יכול להיות גאה בחבורה שהוביל. היו קרובים ו(חלקם) עמדו במרחק קול אחד מכניסה לחמישייה: - יואב דביר, שהוביל את הקו האחורי של נתניה יחד עם אדיר הרוש והוביל בפעם השלישית בשלוש העונות האחרונות שלו בארצית קבוצה למקום הראשון (אחרי מגדל העמק ובאר שבע). - יותם שירן, שהצטרף לכפר יונה באמצע העונה וסחף את הקבוצה לשינוי חד ביכולת שהציגה ולמרחק נגיעה מהמקום הרביעי והכרטיס לפלייאוף. - אלירן גואטה, הקפטן הנתנייתי שעל אף העובדה שהוא כבר לא ילד - עדיין היה השחקן שרץ הכי הרבה על הפרקט ב"ישורון". - רז מנשה, האיש הקשוח של עכו מתחת לסלים שאמנם לא חגג הפעם עליית ליגה אבל בהחלט סגר יופי של עונה. - שי קליימניץ, שהיה אחד השחקנים המשמעותיים בקו האחורי של הפתעת העונה מעמק חפר. - אילן ברקוביץ', כי איך חשבתם לעצמכם לעבור כתבת מצטיינים בליגה שאילן ברקוביץ' משחק בה מבלי לראות את השם שלו.

השחקן השישי: ערן סעודאי (מכבי קריית מוצקין)

מבלי ששמנו לב, הילד כבר בן 37 אבל זה עדיין לא הפריע לו להיות אחד הגארדים המהירים והזריזים בליגה, שעדיין קשה מאוד לעצור כשהוא בדרך אל הסל. בקבוצה עמוקה ומוכשרת כמו מוצקין כל שחקן בעשיריה הראשונה מסוגל לנפק 25-30 דקות בערב נתון וערן בהחלט עומד בהגדרה של שחקן שישי היודע לשנות מומנטום מהספסל ולייצר מקסימום נקודות במינימום דקות.

את השנים האחרונות הוא בילה בין ליגה א' לליגה הארצית ואחרי מסעות ארוכים ברחבי הארץ השתקע שוב בצפון כשבעונה שעברה העלה לשם את מעלות ולפני כן היה אחד השחקנים המשמעותיים בעכו. סעודאי הצטרף בקיץ לפרויקט של יוסי שוורץ במטרה לסייע לו לעלות ליגה, ועד כה במבחן התוצאה זה עובד לא רע בכלל. סדרת הגמר, נגד נתניה, כבר תתן לנו את התוצאה הסופית.

שחקן ההגנה: אופק בוגדונובסקי (אליצור נתניה)

אחרי שנים ארוכות בהן הוביל קבוצות מרכז טבלה כמו עמק חפר וחדרה, בקיץ האחרון בחר אופק בוגדונובסקי ללכת על אתגר מסוג אחר והצטרף לנתניה הגדולה בעלת יומרות העלייה. עד כה זה עבד נהדר, כשהקבוצה סיימה את העונה במקום הראשון, העפילה לגמר הפלייאוף וזכתה בגביע האיגוד, ואם לפני כן הזכרנו איך זה עבד הודות שני הכלים ההתקפיים המשמעותיים שלה, אי אפשר להתעלם מהצלע ההגנתית השלישית.

בוגדונובסקי יודע לשמור לפחות כמו שהוא יודע לקלוע (והוא יודע) והרבה בזכותו הקבוצה מעיר היהלומים הייתה קבוצת ההגנה הטובה בליגה (ספגה כ- 65 נקודות בלבד בממוצע למשחק). לרוב, דיבורים על "שחקני ההגנה של העונה" תמיד מביאים התפלגות נהדרת של 12 שחקנים ו- 12 קולות (או בליגה כמו שלנו - 13) אבל הבחירה בבוגדונובסקי הייתה די חד משמעית. כנראה שמאמני הליגה "סבלו" ממנו מספיק.

השחקן הצעיר:טל יזרעאלי (הפועל עמק חפר)

מהעמק (יזרעאל) ועד העמק (חפר) כוחו של טל יזרעאלי עלה, וההחלטה לרדת לליגה הארצית ולהוביל קבוצה הוכיחה את עצמה היטב עם עונת פריצה נהדרת. יזרעאלי, שגדל בעפולה (ולא, אין קשר משפחתי לגוני) והספיק להוביל קבוצות נערים ונוער (בגלבוע/מעיינות) ולהיות אלוף תיכוניים (עם עמק חרוד, שם נבחר ל- M.V.P) בחר בקיץ האחרון בעמק חפר אחרי ניסיונות השתלבות בלאומית שצלחו פחות וכולם הבינו שבדיעבד זו הייתה החלטה מצוינת.

כרכז ראשון הוביל טל את עמק חפר לעונה חלומית כשבמשחקי המאני טיים היא ניצחה יריבות ישירות על הכרטיס לפלייאוף והשתחלה עם הבאזר לפיינל פור, כשגם הוא, כמו הקבוצה כולה, הלך והשתבח ככל שהעונה התקדמה. זכור במיוחד המשחק הקריטי בכפר יונה בו הוא סיים ערב נפלא בטריפל דאבל נדיר של 13 נקודות, 10 ריבאונדים ו- 10 אסיסטים, שהסתיים בניצחון של עמק חפר ונתן את התחושה שבאמת אפשר לעשות את זה. והם עשו. ניר נצר ממכבי קריית מוצקין היה הכי קרוב ליזרעאלי כשסיים עם קול אחד פחות. שישה שחקנים נוספים קיבלו קול אחד, כל אחד.

מאמן העונה: ניב רבי (הפועל עמק חפר)

בתיאוריה, היינו אמורים לכתוב כאן את המשפט הבא: "בעמק חפר ידעו שיתקשו מאוד לשמור על מרבית שחקני הסגל מהעונה שעברה והבינו שיכול מאוד להיות שגביע האיגוד לא ישאר עונה נוספת בארון הגביעים של הקבוצה, אבל הסתפקו בתובנה שכדאי שרוב המאמצים יתרכזו בהישרדות בליגה. בעצם - כמו בשנה שעברה, לא?", בפועל - מחשבות על הישרדות או הסתפקות במועט לא ממש היו בתכניות של הקבוצה מרופין, שכבר עם פתיחת העונה שמה לעצמה מטרה: פיינל פור. הזוי? אולי. יומרני? טיפה, אבל ניב רבי הוכיח (שוב) שהדרך למטרות גבוהות מתחילה בסימונים אליהן. וזה עבד שנה שנייה ברציפות.

אז כן, בעמק חפר ידעו שיתקשו לשמור על שחקני המפתח מהעונה שעברה, אבל סימנו את מושון יעקוסי והראל קרני כשומרי הגחלת - והשאירו אותם. בעמק חפר הבינו שזכייה שנייה ברציפות בגביע האיגוד היא אתגר לא קטן בו למעשה הם לא עמדו, אבל עם כל הכבוד לגביע - מישהו כאן האמין שבעונה של 24 משחקים הקבוצה הצנועה, בעלת אחד התקציבים הנמוכים בליגה, תסיים לפני כפר יונה, מעלות ופתח תקווה? ניב רבי, שניצח על המקהלה הנהדרת הזו עונה שנייה ברציפות והוביל חבורה צעירה להישג מרשים שאיש לא חשב עליו - יכול להיות מבסוט, אפילו פעמיים, כששניים משחקניו אשתקד, שקפצו ללאומית, עשו גם הם חיל העונה, והעפילו עם קבוצותיהם לשלב חצי גמר הפלייאוף: שי בסיס (הוד השרון) ועידו דוידי (כפר סבא), אמנם לא כשחקני מפתח - אבל את השדרוג בו זכו העונה הם חייבים לא מעט למאמן שנתן להם להוביל לפני שנה. רבי זכה בתואר מאמן העונה בתום קרב צמוד עם יוסי בוכניק, מאמן עכו, שהוביל את הקבוצה למקום השלישי בסיום העונה הסדירה וזכה בקול אחד פחות, ואסף דותן, שהצעיד את נתניה למקום הראשון בטבלה ולזכייה בגביע האיגוד. ניב: "קודם כל תודה רבה לכל מי שבחר בי, זה מרגש ומחמיא מאוד. הגורם העיקרי לכך הוא חבורת הגברים שאני מאמן שעבדו קשה השנה והוכיחו שהם עשויים מחומר מיוחד וההנהלה המדהימה שעוזרת ותומכת".