"הזכיה נתנה את התיאבון להצליח"

"אליפות הדובדבנים" כפי שהיא מכונה, הייתה נקודת השיא של הפועל גליל עליון בתקופה של כמה שנים טובות רוויות תארים והצלחות. תקופה שהחלה בזכיה היסטורית בגביע המדינה, בדיוק היום לפני 32 שנים. עם קבוצה צעירה יחסית ובעונתו הראשונה על הקווים בכפר גלעדי, מולי קצורין הוביל את הצפונים לעונה מיוחדת ששינתה את הכדורסל בצפון ופתחה לקיבוצניקים והמושבניקים את הרעב לתארים.

אני חושב שזאת הזכיה שבעצם נתנה את הפוש

"היתה זכיה מאוד מיוחדת, גם כי זאת היתה זכיה ראשונה לי וגם לקבוצה, וגם כי זאת היתה קבוצה חדשה לגמרי שעשינו בגליל, בעצם היחידי שנשאר משנים קודמות היה בראד ליף. היה את נדב הנפלד ועופר פליישר ויאיר בן עטר, קבוצה שהתחברה יפה מאוד. היה לנו את ווין פרימן הרכז האמריקאיי שזה היה משהו אחר בליגה, אף אחד עוד לא הביא רכזים בעמדות האלו. אנחנו הבאנו רכז בעמדה הזאת, וזה נתן לנו יתרון על הרבה מאוד קבוצות. היתה קבוצה ששיחקה כדורסל יפה, כדורסל טוב, וגם זאת היתה שנה מיוחדת כי שנה אחרונה ששיחקו באולם בכפר גלעדי, וניצחנו את מכבי ת"א שם, פעם הראשונה שהגליל ניצחו את מכבי ת"א במשחקי ליגה.

היתה הצטברות של כמה דברים בדרך לזכיה בגביע. מכבי ת"א שהיתה כמובן הקבוצה הכי חזקה הפסידה בשלב יותר מוקדם להפועל ת"א, אחר כך הפועל ת"א הפסידה לאליצור נתניה, ואנחנו באחד המשחקים הטובים שלנו ניצחנו את מכבי חיפה בחצי הגמר. הם היו קבוצה חזקה עם דורון שפע, עדי גורודן, ארי רוזנברג,  ג'ון פלאווארס הזר שהיה להם, קבוצה באמת חזקה, וניצחנו אותם בהפרש גדול. משחק הגמר היה מאוד דרמטי, נתניה היו באיזשהו מקום קצת יותר פייבוריטים מאיתנו, והובילו בחלק גדול של המשחק. נתניה עם קרל נברסון, הרכב חזק, הרכב אגרסיבי, פיזי, היינו בפיגור ואני זוכר שהיה איזשהו מהלך שנתניה עברו לאזורית וזה קצת עזר לנו כי היתה לנו קליעה טובה מבחוץ.

אני חושב שזאת הזכיה שבעצם נתנה את הפוש. היתה קבוצת כדורסל קודם ששיחקה בעצם בשביל להופיע, לא בשביל תארים, לא האמינו שיכולים לקחת תואר. הזכיה הזאת נתנה לכל המערכת את התיאבון הזה שאפשר להצליח יותר, לא רק לשחק אלא גם לנצח ולזכות בתארים, ואני חושב שזה נתן וסחף הרבה מאוד אנשים מתוך הכדורסל בגליל. צריך לזכור שבתקופה ההיא הגליל היה אזור של 14 אלף איש, לא יותר, לא כמו היום. גם היתה תקופה לא קלה מבחינה בטחונית שם בצפון, ולא היה אז גם כדורגל, הכדורסל היה הספורט היחידי ברמה גבוהה להזדהות ולהנות, והזכיה הזאת עשתה משהו אדיר לאזור בכל הקשור לחיבור בין קיבוצים, מושבים והעיר קרית שמונה. זה הגדיל מאוד את מאגר האוהדים של הקבוצה, וכמובן שהיתה גם תמיכה גדולה של המועצה האזורית. זה עשה ממש טוב ונתן פשוט דחיפה עצומה לכל הכדורסל בגליל העליון, ובעצם עד אז כל השנים הגליל היתה איזשהי קבוצה מהצפון ולא כל כך ספרו אותה בכל הנוגע לתארים או נוכחות במעמדים כאלה. פתאום היא הופיעה והראתה שהיא יכולה גם לזכות והיתה באמת זכיה מאוד מיוחדת."

תקציב יותר רזה ושחקנים צעירים

קצורין אימן במשך 5 עונות רצופות את הפועל גליל עליון, כשבעונתו האחרונה זכה בגביע נוסף. משם המשיך לקריירה ארוכה בליגת העל ובאירופה עם תארים נוספים, וכן 7 שנים על הקווים בנבחרת ישראל. ב-2013 היה חלק מ'משחק של פעם בחיים', בו נפגשו כוכבי העבר של גליל למשחק ראווה.

"התחלתי עם גביע וסיימתי עם גביע. זה היה גביעים שונים. שנה לפני שהגעתי הקבוצה הושקעה בהרבה מאוד כסף ולא הצליחו למרות ההשקעה הכספית, והחליטו להוריד את ההשקעה כי זה אזור של קיבוצים והתשלום לספורט מקצועני זה לא משהו שכולם חיו איתו בשלום. החליטו לשחרר את כל השחקנים היקרים וכשאני באתי הקבוצה הלכה על תקציב יותר רזה ושחקנים צעירים - הנפלד הפך לשחקן חמישיה, עופר פליישר הבאנו אותו, אבי מזרחי, ניר מטלון, שחקנים צעירים שהקבוצה נתנה להם את הבמה ולכן הזכיה הזאת היא ראשונית אבל שונה.

בזכיה השניה הקבוצה כבר היתה בתהליך מסויים של הרכב באמת מאוד איכותי, ויכולה לשחק שווה ולנצח כל קבוצה בליגה כולל מכבי ת"א שניצחנו בחצי הגמר. הסיפור הפיקנטי בזכיה השניה הוא בעצם מכבי ראשל"צ שעלו לגמר. הם היו מקום שני בליגה והיו קבוצה הרבה יותר טובה עם מיקי ברקוביץ, רוני בוסאני, חיים זלוטיקמן. ולפני הגמר הקימו בראשל"צ במות לחגיגות שהם תיכננו, באולם ליד היקב, כי היה ברור שהם פייבוריטים."

חזר לכפר בלום למשחק ראווה