העולם מצמצם, אבל ארה"ב זה ארה"ב

סלובניה רביעית, אוסטרליה שלישית, צרפת עם הכסף, ארה"ב עם הזהב (ואחד לינוי אלוהינו). הסדר לדעתי משקף את הרמות בטורניר, אולי לאוסטרליה קצת חסר מזל לפגוש את ארה"ב בחצי, והגיע להם כסף. אמנם ארה"ב הפסידה את המשחק הראשון, ונקלעו לפיגורים, אפילו משמעותיים, זה היה נדמה שזה בשליטה שלהם ברוב השלבים.

סלובניה קבוצה כיפית, ולוקה הוא אליל, אם בכלל עוד צריך להגיד את זה. אבל המניירות הלברוניות האלה של להתלונן אחרי כל מהלך באות ממש מוקדם מדי בקריירה. אני תוהה אם יש סיכוי שמישהו עוד יתן לו שתי סטירות או שזה כבר מאוחר מדי, מעמדו  חזק מדי ואף אחד לא יעז. אגב, מישהו ספר עם כמה נייק אייר ג'ורדן לוקה הגיע ליפן? הוא החליף זוג כל משחק. לעזאזל, היום החליף גם זוג במחצית!

התחושה היתה שסלובניה כמו דאלאס, תגיע כמה רחוק שלוקה יקח אותה, אבל בחצי ובקרב על הארד הם שיחקו טוב גם בלעדיו. כששחקן כ"כ דומיננטי בקבוצה לפעמים קשה באמת להעריך מה הם שווים בלעדיו (ולפעמים זה קל כהפלוס מינוס תהומי איתו ובלעדיו). מייק טובי נתן טוניר אדיר והעלה את מניותיו עד כדי שאולי עוד ימצא את עצמו ב-NBA שנה הבאה. בכל מקרה, יש לו את אחת הזריקות ה"מעניינות". את מי היא מזכירה לכם?

רגע לפני שהוא עולה לחצי הגמר מול צרפת, אפשר שנייה לדבר על הזריקה של מייק טובי?
קודם כל שאני לא מדמיין - את מי הזריקה שלו מזכירה לכם? pic.twitter.com/MJVVOQRUUV

— Amit Silberbush (@Shaymess91) August 5, 2021

האוסטרלים מזכירים לי את הארגנטינה של פעם - קשוחה, שומרת, קבוצתית, שוברת אותך. טוב שזכו במדליה. קבוצה אדירה. ‏מישהו בסלובניה היה צריך להזכיר לפטי מילס לפני המשחק, שהוא כבר השיג את החוזה שלו בפרי אג'נסי הזה. איזה תוספת אדירה לברוקלין נטס.ומה נסגר עם מאטיס טייבול. יש מצב שזה השומר on-ball הכי טוב שראינו מאז קאווי?
ואז הוא מטביע בשתי ידיים מהמקווקו. איזה מפלצת אתלטית.

אחרי שהתהלך לו על המגרש עם חוזים מפלצתיים בשארלוט, ניק באטום הזכיר איזה 2-way player אדיר הוא. הגג שלו על פרפליץ' עם הבאזר היה רקע אייקוני במשחקים האולימפיים. ולכל מי שהרים גבה על החוזה החדש של אוון פורנייה בניקס ( 78 מליון ל-4 שנים), אז אחרי התצוגות האלה... ובכן, יכול להמשיך להרים גבה. זו עדיין הניקס וההחלטות המוזרות שלה. הצרפתים קיבלו את הרגע שלהם בטורניר כשניצחו את ארה"ב אבל אני בטוח שזה לא ינחם אותם. הם חשבו שהם יכולים לקחת את זה. בסוף דברים קטנים כמו 18-29 מהעונשין יכולים להכריע אליפות.

הם שחצנים (די בצדק), חושבים שהשמש זורחת מהתחת (יש מצב שזה כך) וכן, הפערים צומצמו. ועדיין בסוף זה ארה"ב, ואפילו די בקלות. הכדורסל לא מלבב, לא יצירתי במיוחד, אבל מי באמריקה עוד מחפש יצירתי כשיש אנליטיקס שאומרים לשחק פיק אנד רול ומשם נראה כבר מה יצא?

מה שכן, ארה"ב שוב חזרו ללחם והחמאה - הגנה מפחידה. ג'רו הולידי המשיך בדיוק מאיפה שסיים את סדרת הגמר. כמה שדווין בוקר היה מבסוט שהפעם הם באותו צד. ולמי שאומר שבלי דוראנט הם לא עושים כלום? נכון. אבל כדאי לזכור שזו בקושי ארה"ב ב'.  בלי לברון, סטף, הארדן, קיירי AD ועוד. אז כן, זה לא מפתיע שבסוף קבוצה צריכה את הכוכבים שלה טובים. והם גם לא ממש צריכים להתנצל על זה.

קידה גדולה לסקולה והגאסולים. חבל מאד שלא היה קהל לפרידה אבל כמה כבוד קיבלו בכל זאת מאנשי הכדורסל על הפרקט. כשמגיע, מגיע. ופופ. אני שמח בשביל פופ.