הפועל נגד הפועל. הזוית האחרת

-- בועז נוריאלי --

שבת. פורים. משחק בשעה מוקדמת. המנהלת מפנקת. משום מה אצלי מועקה. אחרי התבוסה הביתית מול אשדוד לקבל עכשיו את ירושלים זה לא מה שאני צריך. מגיע כרגיל שעה ורבע לפני המשחק ומחפש את החבר'ה הקבועים כדי לשאוב טיפת עידוד. מרחוק אני רואה את לוריא. סוגר דילים עם המאבטחים בכניסה. תן לי להיכנס ראשון ואני אדאג כבר לפנק אותך באיזה ברד תפוגזר. מה יהיה היום לוריא? 7 לנו. קל. התשובה הקבועה.

נלחץ קצת יותר וממשיך הלאה. ברגר. ההבדל ביננו לבין ברגר זה שהוא לקח את זה עד הסוף. הוא גם עובד בהפועל. אם אצלי למחרת המשחק אני מגיע למקום שהקשר בינו לבין כדורסל מקרי לחלוטין' ברגר חי, נושם, עובד ומתקיים מהפועל. הכל סביב הקבוצה. ברגר שפוף. מה קורה ברגר מה הדיכאון? מודאג בועז. מודאג. גם וויליאמס לא מתלבש. יותר מזה כבר אי אפשר להוציא ממנו. קולט את יגאל מסתודד עם ההוא שתמיד שם ואני לא זוכר את שמו. יגאל הוא כוכב שצריך לקבל זמן אוויר באחד מערוצי התקשורת. פריים טיים. דיעה מוצקה על כל נושא שתבחר בכלל ועל הפועל ת"א בפרט. ויגאל לא מאכזב: והנה רמי הדר לא מה שחשבנו, והנה איפה שולדבראנד, והנה ננו מרקוביץ ואיפה ננו גינזבורג. במילה אחת: בזיון אחד גדול. אפילו אריה הנציג שלנו בהנהלה חסר אונים ומתאדה מהאזור. ממשיך הלאה. בלזר. אחד האהובים עליי. בזמנו בצוות האימון של קטש בקדנציה בהפועל, היום הוא מחזיק על כתפיו 4-5 קבוצות מקט סל עד בוגרים באזור השרון. מה יהיה איתכם בועז איפה הסבלנות, תנו למאמן לעבוד ותפסיקו לדבר כל היום. קוטע את השיחה כי האחיינים שלי אורי ואמיר מגיעים. גייסתי את מי שאפשר לבוא לעודד מהשער מאחורי הסל כי הגוש המעודד בסכנין. אחלה מנהלת ואחלה מי שקובע את שעות המשחקים והסנכרון עם הכדורגל. יאללה למגרש. שירי שחקנים והמשחק מתחיל. עולים עם שני זרים שבעזרת השם ומשרד הפנים יאוזרחו בקרוב. ככה צריכה להראות קבוצה. בלאט, לימונד וגינת. בירושלים לא חשבו כנראה על הליגה. שכחו שצריך שניים שלושה מקומיים דומיננטים. בקושי גרדו רביעייה למשחק כשאחד שם לא רלוונטי ועוד אחד עם ג'ט לג מחתימת החוזה שלוש דקות לפני. ג'רוז פותחת חזק. אליהו עם דאנק אחרי 4 שניות, עוד אחד אחרי פחות מדקה ואסיסט להלי הופ של אמארה וקבוצת הווטסאפ עם אוהדי ירושלים שלי עושה קולות של הקבוצה המקבילה שאני מחזיק של אוהדי הצהובה. בנקס מחזיר בשלשה, האוול מסתכל בלבן של העין של אמארה וגינת בכל מקום ופתאום בלי לשים לב לימונד מעלה את הפועל האמיתית ל 10:11. הרבע מסתיים ב 13:17 לנו והדבר היחידי שיושב לי בראש זה שאסתרון ישרוק כבר לסיום ושלא יגמר יותר מ 15 לג'רוז. השני נפתח בבליץ של הפועל כשמתן שומר לבד על ארבעה שחקנים בהגנה ומבקש מבנקס וליונס להישאר למעלה. פתאום 14 לנו. בר טימור חוזר ממנוחה ולא מתחשב בנו או בחברה שלו ביציע ומחזיר לבד את ג'רוז למשחק. האוול כבר מקבל את השלישית והחצי נגמר ב 34:37 לנו. סביר, אנחנו במשחק אבל גם עכשיו אני חותם על 10 לירושלים. פותחים מחצית וגינת מחמם מנועים עם 5 רצופות. בנקס עם שניים רצופים ולימונד עם שלשה מהפינה והפועל בדו ספרתי כשבר טימור משאיר את האורחים בתמונה. גינת עם שלשה והאוול עם השיניים מעלים ל14 שיורד בחזרה ל 9 עם סיום השלישי. ברביעי מיד אחרי סל מהיר של ג'רלס היתה רק קבוצה אחת על המגרש. זו של מתן נאור. מהלכים טובים בהתקפה, שלשות שנכנסות ובעיקר ישראלים. תומר גינת, מתן, לימונד, בלאט, צוף ורם (בו) אליאספור דאגו להגדיל את הפער ולהרגיע קצת את הרוחות וחוסר השקט בצד האדום של ת"א. השאלה הגדולה היא האם אותה חבורה ישראלית תקבל את הקרדיט והמושכות גם כשצמד הזרים החסרים יחזרו והפלייאוף יהיה על כף המאזניים. עד אז לפחות ברגר שחרר חיוך.