השטח מתעורר: חייבים להציל את הענף

די לפתוח את הפרויקט ביקשתי לזמן לא אחד אלא ארבעה שהיו פה בתחילת שנות ה-2000 ולאורך כל התקופה עד היום. כי אלה שיש להם קבלות על הצלחות בענף ואלה שעושים וחיים את הענף ואלה שכל-כך אוהבים את הענף, שווה לשמוע מה יש להם להגיד "היום הכסף שמוקצה לכדורסל נשים הולך לריק, וזה שורש הבעיה לטעמי." עוד לא התיישבנו, וזיו ארז מבקש לפתוח את הפגישה בין המנהלים המקצועיים באגודות שמובילות כהיום את הליגות הצעירות. כולם מסכימים עם הפתיחה הזו, וארז ממשיך: "בענף יש המון כסף, שהולך למקומות שהוא לא צריך ללכת אליהם. לדעתי, זה חוצה את כל הליגות והגילאים, מלמעלה ועד למטה. החל מקבוצות ליגת העל שיכול להיות להן יותר כסף אם יעשו את הדברים אחרת, אבל אני אתמקד בגילאים הצעירים. היום יש שתי מסגרות שלוקחות המון כסף: האקדמיה לכדורסל והנבחרות למינהן כמו הסגל האולימפי, אתנה ג'וניור ולא אכנס לכל הרשימה. אין לי שום דבר עקרוני נגד קיומה של האקדמיה, רק שבמחקרים שעשיתי התקציב שלה הוא קצת מעל מליון ₪ בשנה. המון כסף גם הולך למחנות האימון שמקיימים לשחקניות הצעירות בוינגייט. לשכן 8-9 בנות לסוף שבוע זה עולה כסף. להביא שחקניות בכיתה ח'-ט' לשישי-שבת בשביל לתרגל חדירה והוצאה, מה זה נותן?! הולך "ים של כסף" ללא תכלית ואני במקום מנהל האגף המקצועי הייתי בוחן מחדש בצורה שקופה לציבור את חלוקת המשאבים. עם 70 אחוזים מהסכום אפשר לבצע מהפכה, פשוט צריך להילחם שהכסף ילך למטרה מועילה לבנות". לא צריך יותר מפתיחה כזו כדי להבין עד כמה הנושא זורם בדמם של גלית מוסאי (א.ס. רמת השרון), זיו ארז (הפועל ראשל"צ), יוני דנישבסקי (מכבי רעננה) ויונתן אורן (הפועל גלבוע מעיינות). רק תארו לכם סיטואציה דומה בענף הגברים, לאחד את מכבי ת"א, הפועל ירושלים, הפועל חולון והפועל ת"א, סביב שולחן אחד באמצע יום עבודה כדי לזעוק את מה שהם חווים יום-יום. למרות לא מעט חילוקי דעות בנושאים מסוימים, משדרים חזית אחידה. הנכונות להירתם למען השינוי גם במחיר של הקרבה אישית צריכה להדליק נורות אדומות אצל מקבלי ההחלטות, שכבר חצי עשור לא מקבלים החלטה משמעותית בענף שהולך אחורה. גלית מוסאי היא הותיקה מכולם עם למעלה מ-20 שנות אימון, תחילה כעוזרת של אורנה אוסטפלד בליגת העל למשך כמעט עשור ומאז 2006 מנהלת את המחלקה הצעירה ברמה"ש, מגיל ילדות ועד נערות ותיכונים. בדרך היתה עוזרת מאמן בנבחרת הנשים של ישראל ומאמנת נבחרת הקדטיות והנערות, בסך הכל כ-10 שנים בנבחרות השונות. אחריה יוני דנישבסקי שהתחיל את קריירת האימון בנשים לפני כ-18 שנים ומאמן ברעננה, מגיל קטסל וילדות עד הבוגרות דרך קבוצות הנערות ובתי הספר. גם הוא לקח חלק בנבחרות ישראל הצעירות כולל בדרג א' עם נבחרת הנערות. יונתן אורן נמצא בגלבוע רק 3 שנים במהלכן פעל רבות בבניית האקדמיה לבנות והגדלת המחלקה הצעירה כמנהלה המקצועי ומאמן בבוגרות. אך ב-15 שנות עבודתו כמאמן בנשים עבד בגילאים הצעירים כמעט בכל האגודות המובילות, בהן רמת חן, רמה"ש (תחת גלית מוסאי), אליצור ת"א, היה עוזר מאמן (אשדוד) ומאמן בליגת העל ומאמן בוגרות בלאומית (הרצליה). זיו ארז, לכאורה "הצעיר" בכדורסל הנשים אך עם ותק של למעלה מ-20 שנים באימון בכל הגילאים והרמות בבנים, שכמה מגדולי השחקנים יצאו תחת ידיו. ב-7 השנים האחרונות הקים את אחת המחלקות המובילות בארץ בגילאי ילדות ונערות בראשל"צ ומאמן בכל שכבות הגילאים ובבתי הספר. אז חלוקת התקציב הקיים כיום פוגעת בכדורסל במקום לעזור לו? זיו ארז: ההתנהלות שלהם לדעתי היא פשע! במצב שהענף נמצא בו תעזרו לאגודות להתרומם! יש היום 3-4 אגודות שעובדות חזק ובתקצוב נכון הן יכולות להשתפר. כולנו יכולים להיעזר בעוד 100,000 ₪ כדי להיות יותר טובים, הכסף צריך ללכת לכיוון הזה. היום אפשר להקים עוד 2-3 אגודות חדשות לתפארת, ב200-250 אלף ₪, במקומות שאין שם כדורסל - במקום לייצר מחנות אימון לילדות בכיתה ז'-ח' שלא תורמים שום דבר. יוני דנישבסקי: אני פחות מעורב בסכומים ובחלוקת ההקצאות. אני כן מתחבר למה שאמרו לפני והצגתי את זה גם לגורמים באיגוד ולמרכזים 'מכבי' והפועל' שאגודות שעובדות טוב עושים הכל כדי להרוג אותן וזה הכאב במצב. אותי לא מעניין שאם יש כסף בלתי מוגבל ורוצים לתת מיליון לאקדמיה, שייתנו. אבל זה לא המצב, אין מספיק כסף. אז צריך ליצור קריטריונים ברורים, למשל אם יש אגודה פעילה עם 50 בנות, לתגמל בסכום כלשהו, ואם יש 75 בנות אז ההקצבה אחרת. אפשר להגדיר גם קריטריונים על בסיס איכות, אם האגודות מוציאות שחקניות לנבחרות אז או כל קריטריון שיימצאו לנכון – אבל זה חייב לבוא מלמעלה בצורה של החלטה שאת הכסף מחלקים עפ"י קריטריונים ברורים. גלית מוסאי: כסף זה שם המשחק... והשאלה לאן הוא מנותב ומה התועלת שלו. אני חושבת שהכסף צריך להיות מנותב למחלקות הצעירות, לפי קריטריונים ולא לפי הישג אליפות ואו גביע. יונתן אורן: גם השקעה במעטפת שווה כסף. אגודות שמעסיקות אנשי מקצוע בתחומי אתלטיקה, תזונה, פיזיותרפיה – גם זה יכול להוות מדד. חייבים לשנות את המצב הנוכחי שמדובר במועדון סגור שמחליט, קובע ומנהל את הכל.   בהחלטות שמתקבלות התחושה שהכל מתחת לשולחן, מן שמור לי ואשמור לך. תוך כדי השיחה על הכספים וחלוקתם, הנקודה שחוזרת אצל כולם היא התהיה על בסיס מה מתקבלות ההקצאות, איך זה שאף אחד בענף לא יודע על הקריטריונים. הם קוראים לזה שקיפות. יונתן אורן מסביר, " על כל החלטה שמתקבלת באיגוד אני יודע מ'חוזרים רשמיים' שנשלחים. אני לא יודע מתי דברים עולים להצבעה, איפה הפרוטוקולים, מה היו השיקולים בהחלטות, איזה נתונים בחנו?! אין כאן שקיפות". גם אם באתר האיגוד הישן פורסמו חלק מהפרוטוקולים, היום באתר החדש כבר אין יותר גישה אליהם והתסכול אצל הארבעה מורגש. דנישבסקי מבקש להוסיף, אלמנט נוסף "סטנדרטיזציה". "אנחנו יודעים שיש כסף בענף, אבל אין סטנדרטיזציה לניהול ספורט. אני בעד ניהול תקין ושאם יש סטנדרט אז המנהלים המקצועיים בחיפה, בנתניה או בבאר טוביה, הם יודעים לאיזה יעד לשאוף ולהגיע אליו כדי לקבל את הכספים שיעזרו להם להיות טובים יותר, לקנות ציוד ולהעסיק צוות מקצועי רחב יותר". הנושא שהתחיל ככסף מסתבר כעמוק יותר ונכנס לתחומים המקצועיים, "אין סטנדרט לכלום, לא רק לכסף, גם לכל דבר אחר בענף. זו שיטת ליגה שכל שני וחמישי משתנה כתלות בכוח שיש למועדון כזה או אחר באותו הרגע באיגוד וזה נוח לו, או שיטת שיבוצים כלשהי שלא מקדמת אותנו. שלא לדבר על כך שאין שום הגרלה במשחקי גביע, זה ממשיך במינויים כאלה ואחרים שנקבעים. הכל מתחת לשולחן, הכל ב'שו-שו', מן שמור לי ואשמור לך. הטענה תהיה שהכסף שמגיע הוא תמיד מיועד לפרויקט ספציפי ושאין אפשרות לעשות בו שום שימוש אחר  זיו ארז: אני לא מקבל את זה. למה נותנים לאגף המקצועי את הכסף עבור האולימפית? כי מישהו אמר להם שכדאי להשקיע דווקא בזה כדי לקדם את כדורסל הנשים. אז אני רוצה לשבת עם כל אחד מהמנהלים של הגופים האלה ולברר אם הם יודעים מה עושים עם הכסף הזה. אם הם יודעים מה עושים בסגל האולימפי, אם הם יודעים אם הפרויקט מצליח או לא, זה לטעמי התפקיד של מנהל האגף המקצועי.  

ארז ממשיך, "לפני מספר שנים התקיים כנס מאמני בנות. אלי רבי, שהיה אז מנהל האגף המקצועי כתב על לוח - שכדורסל נשים צריך להתנהל 'פוליטקלי-קורקט'. אני ישבתי באותו פאנל ואמרתי לו שזו בדיוק הבעיה. ככה מתנהל כשאף אחד לא רוצה לזעזע וככה זה ממשיך עד היום, לצערי. אני אומר שאפשר להרים את כדורסל הנשים לגבהים גבוהים עוד יותר".

אני מנסה לברר אם האגף המקצועי הוא הגוף שיכול להציל את הענף או שהוא הבעיה. וכאן עולה ההסכמה: טל נתן, יו"ר האגף המקצועי לנשים, הוא באופן אישי מוערך ע"י כולם. "הוא בן אדם שאכפת לו מאוד מהכדורסל, והוא מאוד חרוץ". מוסאי מוסיפה "אי אפשר להאשים בן אדם אחד במצב הקיים, המצב לא טוב כבר הרבה מאוד שנים", זיו ארז מסכים אך מסביר, "בשבילי יש בן אדם אחד שמנהל את העניינים, והוא מנהל האגף המקצועי. אני לא אומר את הדברים כי בן אדם ספציפי נמצא שם, אני מודה שבתפקיד שלו לא הייתי מחזיק יום. במצב הנוכחי של יחסי הכוחות, עם כל הפוליטיקה הקיימת, גם באגף המקצועי מעדיפים להישאר באזור הנוחות ולתמרן את הספינה ככה שלא תתנדנד יותר מדי. זה מה שקורה עכשיו וזה שאף אחד לא מנענע אותה, אז היא פשוט שוקעת". אתם מרגישים שהספינה שוקעת? יונתן אורן: לא יעזור לנענע, צריך לשנות כיוון לגמרי, צריך לבצע מהפכה. בבנים כבר הבינו. שם אמנם עדיין יש בעיות, אבל גם הרבה יותר שקיפות במינויים, והחלטות משמעותיות כששינו את מבנה הליגות, צמצמו את ליגת הנוער והרחיבו ליגות אחרות... זיו ארז: ...אבל בבנות אף אחד לא רוצה לגעת. יוני דנישבסקי: לי אין בעיה עם זה שיש אנשים באיגוד שזה לא מעניין אותם, אבל יש לי בעיה שלא נותנים לאנשים שזה כן מעניין אותם לעבוד. אני לא חושב שצריך להחליף את האנשים הקיימים, יש היום אנשים טובים וגם טל נתן כמנהל האגף המקצועי יכול לעשות את השינוי. אולי אם הוא ירגיש שהוא באמת מקבל את המנדט לעשות והוא הדמות שתקבע – אז דברים ייקרו, כי אני מאמין שהוא 'מיינדד' לכך. גלית מוסאי: צריכה להיעשות מהפכה, וטל נתן, כמנהל האגף המקצועי, צריך להוביל אותה. הבעיה שלא תמיד מקבלים את הרעיונות שלו וזה צריך להשתנות. אם הוא המנהל המקצועי, צריך לתת לו. השיחה שיזם עם המנהלים המקצועיים והמאמנים בשטח הייתה טובה, אבל לצערי שום דבר לא השתנה, הדברים נשארו באותו מצב ואולי החמירו. אורן + ארז: אף אחד לא ייתן לו את המנדט! בענף שלנו צריך לקחת. רק שאין מי שייקח. אצלנו בביצה אם אתה רוצה להמשיך בעבודה הזו אסור לך לריב עם האנשים אחרת תלך הביתה. אנחנו לא בטוחים שאם היינו במקומו היינו נוהגים אחרת. זיו ארז: תעשה בדיקה בין יושבי הראש את מי מעניין אותו ליגות הנערות ומי לא. אני מדבר עם היו"ר שלי, רועי סבג, באנדרסטייטמנט, הוא בן אדם מקסים וחבר בועדת נשים, אבל גם הוא לא יכול לשנות – כי כשמנסה מגלה שחוץ מבודדים, זה לא מעניין אותם, אין לו אפשרות לבד להזיז את העגלה הזאת. אז התנהל יותר טוב כשלא היה אגף מקצועי? כולם: לא. צריך שיהיה אגף מקצועי, אבל בשיתוף עם האגודות ולא בלהפעיל כוח עליהן.   "אני אמנם לא חקלאי, אבל חקלאי שמגדל , מפזר את הזרעים ולא שותל אחד על השני. פה מנסים לגנוב ממי שכבר יש לו...אני במקום אקדמיה הולך למקומות שאין בהם אגודות פעילות ומקים שם." (זיו ארז)"האקדמיה הפכה לאגודה לכל דבר – רק כזו שמקבלת מליון ש"ח" כל הארבעה כבר שני עשורים ומעלה בענף. היו שם בימים הגדולים ובשקיעה, ראו איך הרמה בליגה יורדת, איך אגודות פאר כאבן יהודה, עמק יזרעאל, אשדוד והגליל העליון נסגרות, ואיך במקביל נפתחה אקדמיה לבנות בוינגייט. כשהאקדמיה נפתחה היו לה תומכים ומתנגדים. נדמה שהיום לא נשאר כמעט מי שיאמר עליה מילים טובות. במצב הכלכלי שהענף נמצא בו ההשקעה באקדמיה היא כמעט חסרת תקדים, והמאמנים מוסיפים שהיא חסרת פרופורציה. הטורנירים אליהם מוציאה האקדמיה מדי שנה 24 שחקניות, הם דוגמא אחת בוטה לכך. "למה האקדמיה טסה לטורניר בחו"ל?", תוהה ארז ומוסיף "על חשבון מי? האם אותו אחד ששילם יודע מה הרמה של השחקניות באקדמיה וכמה מתוכן ייצאו להיות שחקניות ברמות הגבוהות. אני מוכן להיות אופטימי ולתת כבוד ולהגיד 1-2, אבל הוציאו 2 מחזורים מלאים ל-2 מחנות. זה עשרות אלפי שקלים. הכסף הזה יכול לעשות שינוי קיצוני בכל הענף". אין ספק שנעשית שם עבודה מקצועית, "עובדים שם אנשים טובים ומאמנים טובים", יש הסכמה גורפת בין המרואיינים סביב השולחן. "אבל הם, הפכו להיות כאגודה לכל דבר עם קבוצת בוגרות ושחקניות בוגרות. עוד אגודה שאוכלת את הכסף!!", אומרים אורן וארז. דנישבסקי ממשיך: "בעיניים שלי, זה שוב חוזר לשאלת הקריטריונים. אם החלטתם להגדיר "האקדמיה" כגוף ה'עלית' של כדורסל הנשים תנסו שנתיים-שלוש. הצלחתם? ממשיכים. אבל אין הגדרות להצלחה ואין הגדרות למה התפקיד של האקדמיה בכל המערך הזה של כדורסל הנשים. נוצר מצב, כרגע, שכמות המוכשרות בארץ בצניחה, בלי קשר לקבוצה כזו או אחרת, זה מה שיש...." אובייקטיבית אקדמיה זה לא טוב? יונתן אורן: בצורה שהיא מתנהלת, לא. יוני דנישבסקי: אם הסטנדרט הוא שהאקדמיה הפכה להיות סוג של אגודה, בלי להכריע אם זה נכון מקצועית או לא, צריך להתייחס אליה ככה. היא תקבל מליון ₪ רק אם כל האגודות האחרות יקבלו. אין הצדקה במצב הנוכחי שאגודה אחת, גם אם קוראים לה אקדמיה, תקבל יותר מאחרות. זיו ארז: כשמספר האגודות מצומצם מאד ולא לוקחים שחקניות מ2-3 האגודות המרכזיות, אתה מגיע לבנות בינוניות ומפרק על הדרך אגודות אחרות. בלי לפגוע, יש הרבה שחקניות שלא צריכות להיות שם. יוני דנישבסקי: מה שקורה באירופה, למשל בצרפת ובסרביה, היה צריך לקרות בישראל. האקדמיה היתה אמורה לקחת את 12-18 השחקניות הכי טובות בארץ, לשכנע את האגודות שהמהלך נכון ואז גם להוכיח את עצמה. אבל זה לא קרה, היא פשוט עוד אגודה בארץ. גלית מוסאי: הקונספט לא מתאים לארץ. העזיבה של שחקניות מהאגודות מעכבת את הבנייה של אגודה מהקטנה ועד הגדולה. מספר השחקניות שמסיימות את האקדמיה ולא הגיעו לליגת על גדול ממספר הבנות שמשחקות בליגת העל. לדעתי האקדמיה צריכה לפעול בשני מישורים: שחקניות שאין להן מחלקה צעירה מסודרת, או כמעטפת מקצועית. לקחת שחקניות מגיל 18-21, גילאים שהשחקניות "הולכות לאיבוד", לדאוג להן לספורטאית מצטיינת/פעילה, לשלב אותן בצבא ואחריו לדאוג להן למלגות לאוניברסיטה. ובתוך כל המערכת הזאת שתשחקנה בקבוצה בליגת על, אימונים אישים ושיפור היכולת האישית. זיו ארז: מקצועית זה בכלל טעות לחשוב שהאקדמיה שמתנהלת כאגודה יכולה להוציא כ"כ הרבה שחקניות מוכשרות. אי אפשר לגדל 2 רכזות ביחד, בטח במדינה שלנו שכולן רכזות. אני בבנים גידלתי הרבה שחקנים רכזים ויכול לומר בכנות, שעל כל אחד שגידלתי 'הרגתי' אחר. בצורה שהיא מתנהלת אין להן אפשרות אחרת. יונתן אורן: גם הרכז השני הכי טוב בעולם אם יגיע לקבוצה עם הרכז הכי טוב בעולם, הוא יישב על הספסל. אין מה לעשות. אז אצלנו מוסיפים חטא על פשע ואז לוקחים את הגארדית הכי גבוהה ומציבים אותה בעמדה לא מתאימה, כסנטרית. כשרואים מחלקות שלמות בנויות על איש חזון אחד ונסגרות כשהוא עוזב, השאלה אם אתם לא טועים כשמבקשים לתת את הכספים שיש בענף לאגודות שבנויה על נשמה וחזון ולא למערכת משומנת 'עסק' שיכול למשוך לאורך זמן? כולם: אתה קורא לאקדמיה 'עסק', היום היא עסק מפסיד. אתה לא נותן סתם ככה את הכסף, אתה נותן אותו בבקרה ומבקש דין וחשבון. יוני דנישבסקי: לא לתת את הכסף לאותה אקדמיה, שכיום לא מייצרת את מה שהיא אמורה לייצר. אם תיבחן עפ"י הקריטריונים שאמרנו, נראה שהיא דיי בוודאות לא עמדה בהם בשנים האחרונות. רצו שהיא תהיה מסגרת עילית, אבל היא לא. גלית מוסאי: מהאקדמיה הגיעו 8 שחקניות לליגת על בין השנתונים 1995-1998, כל זה עם השקעה של 4-8 מיליון שקל מהגופים הספציפיים ובנוסף השקעה של הורים בממוצע כ35,000 ש"ח בשנה על הילדה שלו. זה סכום מטורף! לעומת זאת מהאגודות בשנים האלו גדלו שחקניות, בלי שום תמיכה כספית. היום באקדמיה לא נמצאות השחקניות הכי טובות בשנתונים שלהן, אלא השחקניות של הורים שמוכנים לשלם כ40,000 ש"ח בשנה ומובטח להן טיסה אחת לחו"ל למחנה אימונים ו"סיכוי גדול" לאחת הנבחרות. זיו ארז: שנה שעברה בנבחרת הקדטיות לקחו 6 שחקניות מהאקדמיה. אני מזמין את כולם לבדוק את הסטטיסטיקה מה היתה התרומה של השחקניות מהאקדמיה ביחס לשחקניות מאגודות אחרות ועד כמה זה מצדיק את הקיום שלה. אתם מציינים שהאקדמיה כ"אגודה" כדבר שלילי, הכוונה שהיא תחרותית ורוצה לשדר הצלחה במקום לשרת את האינטרסים של קידום ופיתוח השחקניות? יונתן אורן: אני אגיד אולי מילים קשות, אבל היום משתמשים בכסף כדי לפרק את הכדורסל נשים. משתמשים בכסף כדי לפגוע באגודות הקטנות שעובדות טוב ומנסות להקים מחלקות. ברגע שגדלות שם 2 שחקניות מובילות יימשכו אותן לאקדמיה וככה, גם אם לא בכוונה, יפרקו את האגודה. למשל בנתניה, שם עושים עבודת קודש, יש מנהלת מקצועית שעובדת מצוין. אבל וינגייט יושבים לה על האף ובגלל שזה קרוב רק לוקחים לה. תסתכל איך אגודות שלמות נעלמות". האחרים מסכימים איתו. זיו ארז: אני אמנם לא חקלאי, אבל חקלאי שמגדל , מפזר את הזרעים ולא שותל אחד על השני. פה מנסים לגנוב ממי שכבר יש לו. אולי לנו יצליחו לקחת פחות, אבל באגודות הקטנות שמנסות להתקדם ואז לוקחים להם את השחקנית המובילה שלהם, צריך לחשוב מה זה עושה מנטאלית למועדון. אני במקום אקדמיה הולך למקומות שאין בהם אגודות פעילות ומקים שם. יונתן אורן: בראשל"צ, למשל, יש יותר כוח להתמודד מול האקדמיה החל מרמת ההנהלה. לי אמרו שבראשון אסור לגעת ואני מרגיש כאן שהאקדמיה מתנהלת באיזה חוסר הוגנות של לתקוף את מי שחלש יותר. זיו ארז: לפני כמה שנים בשיחת טלפון הודיעו לי שהולכים לפנות ל-5 בנות באגודה שלי. עניתי שאם תינתן לי הזדמנות לדבר עם השחקניות, הן יקבלו את ההחלטה הנכונה להישאר. עוד אמרתי שאני לא אהיה מוכן להיות סלחן על מהלכים כאלה שיפגעו באגודה שלי. אני התייצבתי מול האקדמיה. שלא תבין לא נכון, אני נגד שייפנו לכל שחקנית בכל אגודה, אבל אני לא יכול לשמור על כולם. אז האקדמיה הולכת למועדונים הקטנים יותר. בנצרת כבר שנתיים נמצאים בלאומית ומנסים להתקדם ולבנות. במקום לבוא אליהם ולראות איך מרימים את הקבוצה לוקחים להן את השחקניות המובילות ומפרקים את כל מה שנבנה. גלית מוסאי: אצלי במחלקה האקדמיה עשתה נזק גדול מאוד, כששלוש שחקניות עברו אליה. מתוכן לשתיים פנו מאחורי גבי, בלי ליידע, וזה גרם לחוסר אמון במערכת שנקראת אקדמיה. המעבר החליש את קבוצות המחלקה, והמצב לא היה אידאלי בלשון המעטה.

מסתבר שהתחושה בענף, בנוסף לכך שהאקדמיה למעשה "נלחמת" באגודות, שיש אפליה ברורה. היא "האגודה" המועדפת על האיגוד ובליגות תחרותיות זוכה להעדפות מפליגות שמשנות את השוויון, למרות שלא יכולה לקחת אליפות או לרדת ליגה, יש לה זכות להחתים בכרטיס כפול כמה בוגרות שרק רוצה" "שחקניות שסיימו את הלימודים, מגיעות לשחק על חשבון שחקניות שלומדות שם", מסביר אורן. "זה לא ספורטיבי או תחרותי, אז למה התוצאות נגדה בליגה נחשבות?" תוהה מוסאי. כך גם היו התחושות כשלטורניר בינלאומי נבחרו לטוס רק שחקניות מהאקדמיה . "אני רוצה להבין את ה'למה'", מבקש דנישבסקי. אם יש "למה?" אני מפרגן להן. אני בטוח שהן שחקניות נהדרות, אבל שיסבירו לי איך הן נבחרו לנסוע למחנה אימונים לשחקניות מובילות מכל אירופה. האם היו קריטריונים לבחירה? האם לא יכלו למצוא שחקניות מאחד המועדונים למחנה? האם הן לא בולטות מספיק כדי להיות מועמדות לנסיעה? תמוה ואפילו מקומם. יש תחושה חמוצה, הן נחשבות בסטאטוס יותר גבוה משחקנית מובילה באגודה שלי ? אני יכול לומר בגאווה שלא. הטיעון הוא לא כנגד האקדמיה, אלא לטובת האגודות"

השחקניות שהגיעו לליגת העל מהאקדמיה, היו מגיעות בכל מקרה, גם בלי אקדמיה?  זיו ארז: המצב בליגת העל לא מזהיר, יש קבוצות עם 8 שחקניות בסגל. היום כל מי שרוצה להיות בליגת העל יכולה, השאלה מה הא עושה שם. יש שחקניות שאני זוכר אותן בגילאים הצעירים באגודות שלהן, היו טובות יותר מאיך שהן יצאו לליגת העל אחרי האקדמיה. גם שחקנית קדטיות שמגיעה לאקדמיה בכיתה י', אחרי שכבר הוכיחה את עצמה בליגות לנערות, אפשר להגיד שהאקדמיה "עשתה את השחקנית"? יונתן אורן: לדעתי אפילו יותר קל להגיע לליגת העל מאגודה שהשחקנית צומחת מתוכה, כמו שהיה עם אופיר בנט בהרצליה, או מה שקורה היום בראשל"צ ורעננה. האגודות היום רואות בשחקניות אופק ומשקיעות בהן ובונות אותן לליגת העל. האקדמיה גם לא יכולה לשלוט במה שקורה לשחקנית אחרי שהיא מסיימת את התקופה אצלה כי על כל שנה בוינגייט השחקנית מחויבת לתת שנה לאגודה ממנה היא באה ואם האגודה לא רוצה לשחרר אז מה קורה לאותה שחקנית שההורים שלה השקיעו סביב 100,000 ₪ ועכשיו מחויבת להיות איפה שיושב הראש שממנו חשבה שהיא "בורחת" יגיד לה להיות. כולם: בהתחלה היה להם דור מוכשר של 4-5 שחקניות עם פוטנציאל להגיע לרמות הגבוהות. אבל הגיעו היום לרמת בינוניות כזו שאם היו נשארות באגודות שלהן, היו מגיעות לאותן תוצאות.

"בעבודה נכונה – תוך 3 שנים אפשר לעשות בענף מהפכה" הסגל האולימפי הוא אחד הנושאים הכי טעונים שעלו בשיחה. פרויקט שעולה כסף רב וכשנשאלו האם מיותר במתכונתו הנוכחית התשובה היתה חד משמעית "כן!". ההסברים נגעו בהיעדר תוכנית עבודה ברורה, בהיעדר שיתוף פעולה עם השטח ובהפעלת כוחנית של דרישה לשלוח את השחקניות מדי שבועיים, גם אם הדבר פוגע בקבוצה ובשחקנית. "כל פעם מגיע מאמן אחר שעושה להם אימונים קבוצתיים של יכולת אישית, בלי תוכנית מוגדרת, בלי להכיר את השחקנית מתוך האימונים שעוברת במהלך כל העונה. זה גוף שכיום בעיקר מקבל תקציב למשכורות האנשים שעובדים בו ומעבר לזה עסוק במריבות עם השטח ולא מקדם את השחקניות. אנחנו מעודכנים מהשחקניות מתי הן מוזמנות לאימון או מחנה וכל זה 3-4 ימים לפני, איך אפשר לתכנן תוכנית לקבוצות שהן מיודעות על כך ברגע האחרון?!", אמרו. "יש שחקניות ששיחקו ב-3 מסגרות במהלך השנה ויש להן במקביל לימודים, למה הן צריכות להעמיס עוד כדורסל? תפסת מרובה לא תפסת", מסבירה מוסאי.

אז הטענה שלכם שעבודת הסגל האולימפי מנותקת מהשטח ולא מספקת סחורה? גלית מוסאי: התוכנית האולימפית יכולה לעזור לאגודות, אבל לא בקונסטלציה הקיימת. השחקניות יכולות לקבל מעטפת- מעקב אחוזי שומן, גובה, מניעת פציעות, חיזוק הצד המנטאלי, לא חייבים לעבוד איתן על כדורסל. לדעתי מאמני האולימפית צריכים לראות את השחקניות בשטח ולעקוב אחריהן, לשתף את המאמנים בהחלטות על מה עובדים, מה התוכנית, ולא לקבל הודעה דרך השחקניות. ייאמר לזכות מאמני האולימפית שהם קשובים לבעיות ולעומסים במהלך השנה. אני פניתי מספר פעמים לטל ואו ויטו והם שיתפו פעולה, אבל התוכנית צריכה להיות יותר ברורה. אני מאמינה בדרך של שיתוף האגודות, נניח שיחליטו שכל שחקנית באולימפית שמגיעה ממחלקה מסוימת, המחלקה תקבל תקציב של 10,000 ש"ח לשנה על השתתפות השחקנית. כרגע המצב, שהאגודות מאוכזבות מהפרויקט מסיבות שונות ורבות. יוני דנישבסקי: מישהו מאיתנו יודע מה עושים בסגל האולימפי? מה קורה שם? אני מאמן שחקנית מסוימת, נניח ליעד אורבך, שהיתה שם בשנה שעברה. מי יודע לאן אני מייעד אותה ומכוון אותה? ויכול להיות שאני עושה את הטעות של החיים שלי והורס אותה... אבל מי יודע מה היא מקבלת או לא? עפ"י מה מחליטים אם מתקנים או משפרים אצל אותה שחקנית אלמנט X או Y. יונתן אורן: אני יכול לספר שביקשתי פעם תוכנית עבודה של שחקנית. אמרו לי שיישלחו, במשך 4 חודשים שלחו לי בדיעבד מה היה בכל אימון בלי תוכנית להמשך. עד היום אני מחכה להבין מה התוכנית ב-2 אימונים בחודש שזה כמעט 20 אימונים בשנה. הסגל האולימפי כשקם היה מתוקצב במליון ₪, אני רוצה היום להבין אם זה עדיין הסכום ומה עושים איתו, איך מליון ₪ משמשים לאימון פעם בשבועיים. זיו ארז: הגישה שלי אומרת שאין לי מה לשלוח את השחקנית ל-20 אימונים. אני רוצה לשלוח אותה חודש וחצי בשנה לנבחרת ובשאר הזמן לתת לה בעצמי את הכלים שאני חושב שהיא זקוקה להם מתוך עבודה יום-יומית. עשיתי בקריירה אימונים אישיים, אולי יותר מכל מאמן בארץ, ואם לא מכירים את הילד מעבודה של יום-יום זה לא תועלתי בכלל. אני יודע בדיוק מה שחקנית שלי צריכה לעבור בדיוק כמו שיוני יודע מה השחקניות בקבוצה שלו צריכות לעבור. אם אעבוד עם השחקניות של רעננה פעם בשבועיים – אני לא אתן להן עשירית ממה שהיתה מקבלת אצלה באגודה. יוני דנישבסקי: זו בדיוק הנקודה, זו חותמת. אם מישהו חושב שאני טועה שיסביר לי מה המטרה, האם האימון הזה אמור להפוך אותן לשחקניות יותר טובות ואיך. אולי אני אשתכנע, אולי זיו ישתכנע והכל בסדר. אבל אף אחד לא הסביר. הקוראים יבואו ויבקשו הצעות לפתרון – במקום להגיד מה לא בסדר, איך נכון כן לעבוד עם הכסף שקיים... כולם: עד שהכסף לא יפוזר נכון ולא יהיו קריטריונים ברורים, בעלי אינטרסים יימשכו לכיוון שלהם ולא לטובת הענף. זיו ארז: בכמות הכסף שמוקצה לכדורסל הנשים - תוך 3 שנים הענף אחרת לגמרי. אפשר להגיע ל- 12-15 אגודות טובות, שיוסיפו לענף 200-300 ילדות. הרמה תעלה, יותר מאמנים ישתלבו והרבה יותר עניין ואז אפשר יהיה לדבר על השינויים מלמעלה למטה, כמו כמות הזרות וכו'. אצלי באגודה, אם אקבל תקצוב של עוד 100 אלף ₪ אוכל להכשיר מאמן נוסף, יורש ולדאוג להמשכיות המחלקה, שלא תהיה תלויה ב"זיו ארז". אורן + ארז: אם נגיע למצב שבכל אגודה יש 300 ילדות בבית ספר לכדורסל וקבוצות נערות שעובדות ומאומנות בתוכנית עבודה מסודרת, אפשר יהיה לייצר המשכיות גם באגודות. אבל כשכולם חיים על הקשקש, מבחינה תקציבית ומול הקשיים הקיימים, אז זה בלתי אפשרי. זיו ארז: פתרון נוסף יכול להיות להגדיר "אחראי מחוזי". למנות מנהל שתפקידו להקים עוד אגודה או שתיים במחוז עליו אחראי, כך ששנה הבאה נדע שיש עוד 100 ילדות בבית ספר לכדורסל ביישוב כלשהו. אם לצורך העניין אני אהיה ממונה על המרכז ויבקשו ממני לעזור לעוד אגודות לקום, כמה שראשון יקרה לי, אני מוכן ללכת גם לרחובות או בת ים ולהקים שם מחלקות. תוך שנתיים-שלוש יהיו עוד קבוצות ואגודות חדשות וככה גם בצפון ובדרום, ואני בטוח שגם האחרים פה יסכימו לעשות את זה לטובת הענף. יוני דנישבסקי: מצטרף. אם יהיה שינוי בחלוקת הכספים, תוך 3 שנים יהיו תוצאות יותר טובות, מקצועית גרידא, והיוקרה שהענף יכול להציע ולייצר תעלה. גלית מוסאי: צריך שמישהו מהבכירים ומקבלי ההחלטות יחשוב מחוץ לקופסא. להתחיל לתגמל אגודות שמפתחות שחקניות, למשל על כל שחקנית שתגיע לליגת העל מאגודה מסוימת והיא לא משחקת במקביל בליגת הנערות, הקבוצה תקבל מענק כספי. ולכל ספורטאית שעשתה את המעבר יינתן גם כן מלגה בסכום כלשהו שיעודד אותה להמשיך ולשחק. מספיק לראות מה מספר הנערות בכתה יב' בכל הארץ, מצב לא סימפטי, אין יותר מ-5-6 שחקניות בכל אגודה, חייבים להעצים את השחקניות שלא יפרשו בגילאים ז' או י'-י"ב. מי אלה שצריכים להוביל את השינוי? גלית מוסאי: כבר היו הרבה וועדות ולא הגענו לשינוי. כסף הוא המפתח, וכמובן חלוקה נבונה. זיו ארז: צריכה להיות ועדה בלתי תלויה של אנשי מקצוע שייבחנו את כל הזוויות וכל הנתונים בענף ויסיקו מסקנות על שאלת הכסף ובשלב השני תבחן מה עושים עם הכסף. היא תהיה זו שתבחן אם נכון לשים את הכסף באקדמיה או בבתי הספר לכדורסל. זה לא מחייב שהאקדמיה היא הבעיה, רק אף אחד לא בחן את זה בצורה מקצועית אובייקטיבית. דנישבסקי ואורן: יש הרבה שמות שיכולים לעשות את העבודה, אבל צריך שמישהו, בשאיפה אנשי מקצוע שלא קשורים לאגודה כזו או אחרת יעשו את המחקר גם בכספים וגם באג'נדה. החל מהתוויית דרך מקצועי, תקנונים, ניהול תחרויות, מינוי מאמנים, סדרי עדיפויות ברמה הארצית ואיך עוזרים ברמה הפרקטית. כשהכל יהיה שקוף, כשנדע לאן הכסף הולך אפשר יהיה להתחיל לעבוד. כולם: תפתח את הראיון בכסף ותסגור אותו עם כסף – כסף, שקיפות וכסף.