"חשבתי על הרגע שבו אני אחלים ואחזור לשחק"

"החזרה הייתה מדהימה, לא יכולה לתאר אפילו עד כמה, סתם לקחת את הכדור ולעשות צעד וחצי זה היה אושר לראות שחזרתי להיות מי שהייתי לפני המחלה." כך מספר שירז הדר בת ה17, שחקנית בקבוצת נערות א' לאומית של הפועל כפ"ס. אחרי שהושבתה מפעילות לשנתיים בעקבות גילוי חוזר של מחלת הסרטן בגופה, בתחילת העונה שבה לעניינים. "החזרה לקבוצה, החזרה לחיים הלאה של שגרת אימונים ומשחקים, אין יותר טובה מזה, אני שמחה על הרגע שחזרתי."

הרומן של שירז עם הכדורסל החל כבר בגיל צעיר "התחלתי בכיתה א' בערך, ראיתי בנים בשכבה משחקים ואמרתי זה נראה ממש כיף ורציתי גם. אח שלי הגדול גם שיחק, וגיליתי שיש לי כישרון בזה והמשכתי וממש התאהבתי בזה." בכיתה ה' במעבר מביה"ס לכדורסל לגיל הקט סל הצטרפה הדר למחלקת הנערות של הפועל כפ"ס. "ישר מהיום הראשון זה היה חיבור חזק מקצועי גם כדורסל וגם חברתי, מאוד אהובה על הבנות וגם מחוץ למגרש וגם על המגרש." מספר מאמנה בקבוצה ומנהלת מחלקת הנערות, איתמר לוי. שירז התברגה בקבוצה, צמחה לגובה 1.73 והתחילה להראות יכולות, וזאת על אף שהיא משחקת עם עיוורון בעין ימין, זכר לפעם הראשונה בו חלתה בסרטן, בגיל חצי שנה בלבד. "האמת שלא שמתי לב לזה, זה לא היה עניין חשוב. זאת אני, זה מה שיש, את צריכה לראות איך את מתמודדת הלאה, לעשות כל מה שאת רוצה וששום דבר לא יפריע לך בדרך. לתת לכל המגבלות לא להוריד אותך אלא להעלות אותך."

עונת 13/14 הייתה אחת מעונות השיא של מועדון הפועל כפ"ס, עם הישגים בכל שכבות הגיל, כשמגדילה לעשות קבוצת הילדות בה שיחקה הדר שהגיעה לגמר הגביע וזכתה באליפות. בסוף העונה גילתה כי הסרטן חזר. "היה לי MRI ואחריו הגענו לשניידר לראות את הרופאה שלי, והיא סיפרה שאני עומדת לעבור טיפולים ארוכים ויקח זמן עד שהכל יעבור. השאלה הראשונה ששאלתי היתה אם זה יפגע בכדורסל, והיא אמרה שיכול להיות, יש ילדים שזה משפיע עליהם יותר ולא יכולים לקום מהמיטה ויש ילדים שיכולים לרוץ לעשות מה שהם רוצים זה תלוי במימון ובדרגה. לאט לאט הבנו שזה לא הולך להיות קל."

גם למועדון והקבוצה הבשורה לא הייתה קלה, אבל הם דאגו לתמוך בהדר לאורך כל הדרך עד להחלמה. "כשנודע לנו על המחלה, זה היה הלם ראשוני מבחית כולנו." סיפר לוי על התחושות בהפועל כפ"ס. "אבל שירז היתה הראשונה לאסוף את המשפחה שלה ואמרה לכולם שהיא הולכת לנצח את המחלה, ושכולם יתאפסו על עצמם. הקבוצה היא מאוד מחוברת, היא תמיד היתה, מאז שהבנות האלה קטנות, והקבוצה לא עזבה את שירז לשניה. ליווינו אותה בכל הטיפולים ובבתי חולים וכשהיא טסה לחו"ל חיכינו לה בשדה תעופה עם בלונים וזה היה רגע שכל מי שהיה מסביב מאוד התרגש, כמו איזה סצנה מסרט. הקבוצה לא עזבה אותה לרגע, ומסעדות ובילויים ובכל הזדמנות כאילו שום דבר לא קרה וזה בגלל האופי שלה. היא לא נתנה לאף אחד להרגיש שמשהו שונה. גם אחרי שהיא עברה כל כך הרבה ניתוחים בפנים היא תמיד הראשונה להצטלם והראשונה להיות במרכז העניינים."

"הם לא עזבו אותי לשניה, הגיעו לטיפולים לניתחוים, ניסו לשמח אותי בכל מצב. קנו לי סל כזה קטן שמעמידים בחדר שלא ישעמם לי בטיפולים. תמיד באו לביקור בכל מצב."

כאמור בתחילת העונה חזרה שירז למשחקים, כחלק מקבוצת נערות א' לאומית של הפועל כפ"ס, שלא הייתה רחוקה מלהעפיל לבית העליון בליגה. "תמיד חשבתי על הכדורסל כי התגעגעתי לזה מאוד, קשה לא לשחק יותר משנה, וחשבתי על הרגע שבו אני אחלים ואחזור לשחק. לא היה לי כח אפילו לקום ולזרוק לסל." אבל החזרה למגרש לא היתה פשוטה. "יש קושי, אם אני אתאמץ יותר מידי יהיו לי כאבים. אני מנסה לעשות הכל במידה שגם לא יפגע לי בבריאות אבל גם אני אוכל להתקדם עם זה לאן שאני רוצה מבחינת כדורסל, ודברים כאלה לא יעצרו אותי. אני אגיע לרמות הכי גבוהות מבחינתי וכל הכאבים אפשר לטפל בהם, אפשר לא להעמיס יותר מידי ולקחת בקצב שלי ולהתקדם הלאה."

"כשהיא נכנסת לשחק אתה חושב על זה שהיא לא תקבל מכה, שלא יכאב לה" מספר לוי על החזרה של הדר למגרשים. "אבל היא כל פעם הוכיחה מחדש באימון ובמשחקים שזה מאחוריה. כל פעם היא הוכיחה עוד קצת עד שהיום אני בכלל מתעלם מזה ואני גם גוער בה כשהיא משחק לאט. גם הבנות שמולה אני תמיד מסתכל באימון לראות אם הם שומרות עליה חזק או אם מישהי מוותרת לה, הן לא, חוטפים לה כדורים או שעושים עליה הגנה ויש פייט. כל אימון חוזר על עצמו, בודק אם הבנות באמת שומרות, והם שומרות חזק ולא מוותרות לה ומעריכות אותה מקצועית. זה לא פשוט לחזור מסיטואצי כזאתי אחרי כל מה שהיא עברה, היא עדיין מוכשרת מאוד והיא פייטרית והיום זה עוד יותר מקבל פרופורציות אחרות לראות אותה נלחמת על המגרש ולא מוותרת באימונים ואני מאוד מקווה ששנה הבאה היא תבוא לידי ביטוי אפילו יותר."

שאלנו את הדר אם לדעתה העיסוק בספורט לפני המחלה תרם לה בתהליך ההחלמה. התשובה היתה חד משמעית: "כן. דוגמא אחת: היה לי ניתוח מאוד גדול, שאחרי הניתוח לא יכולתי לראות כלום, והרופא אמר באנגלית תרימי את הרגל פעם אחת, והרמתי אותה 10 פעמים. לא שמעתי מה הוא אמר בכלל, הרמתי אותה כי לא הבנתי כמה, אמרתי אני ארים כמה שאפשר. הרופא אמר שאין דבר כזה לראות אנשים רגילים שלא התאמנו שעושים דבר כזה. הטיפולים מורידים שרירים ולבן אדם שמגיע עם יותר שרירים ויותר גוף בנוי אז הטיפולים מורידים כמעט את הכל אבל עדיין נשאר לו בסיס שהוא עבד עליו הרבה ובגלל זה הוא יכול להתמודד עם הטיפולים יותר טוב."

הסיפור של הדר בהחלט יכול לשמש השראה לבני נוער אחרים שמתמודדים עם המחלה, והיא מסכימה עם זה "אני חושבת שאפילו ילדים שנכנסים למחלה ורק שומעים את המילה סרטן, גם בן אדם שהוא לא ילד בן 12, ישמע את המילה הזאת וישר ירתע ממנה. הוא ישר ילך אחורה, ישר יחשוב על מוות ועל דברים לא טובים, וכשילד בא לעבור את הטיפולים כמו שאת עוברת ורואה שאת מחלימה והכל בסדר ואת חוזרת לשגרה שלך כמו שצריך והגעת למה שאת רוצה והמשך לשחק כדורסל ולמרות שבשנה הזאת שכבת על המיטה ולא יכלת, הוא יראה שכן יש לו תקווה לחזור למה שהוא רוצה להיות ולא קשור אם זה בספורט או בכלל."

כששאלנו את ההורים של שירז, אם לא היה חשש לתת לה לחזור לשחק, הם ענו חד משמעית- לא. "אי אפשר עליה, כדורסל זה החיים שלה. היא תעשה את הכל כדי להגיע למגרש."

ומה לגבי העתיד? "אצלי הכדורסל הוא בלב, הוא הראשון להכל. אני ארצה לקחת את זה כמה רחוק שאני אגיע, לליגות הכי גבוהות, לרמה הכי גבוהה. ולא רק לליגות, בשביל עצמי אני אוהבת לשחק את זה, לא קשור לגביע שאני אקח, פשוט אין יום שאני לא רוצה לרדת ולהתאמן."