ליגה אחרת: בית הלוחמת

ענף הכדרוסל בכיסאות גלגלים צובר תאוצה בשנים האחרונות בארץ, עם שידורים ישירים, נבחרות פעילות, לגיונרים ואפילו הופעות ביורוליג. בדומה למרבית העולם, גם בארץ אין ליגה נפרדת לנשים והשחקניות המעטות שיש בענף משחקות בליגת הגברים. לשם כך נערך מידי שנה ביוזמת ההתאחדות לספורט נכים בארץ, בשיתוף עם "אתנה", סטריט בול לנשים בלבד. 14 נשים, בגילאים בין 13 ל60 ומכל רחבי הארץ, התייצבו ביום שישי בבוקר בבית הלוחם בת"א לטורניר השנתי. "אנחנו כל השנה מחכות לזה" מספרות ליליה, שולי ואתי, שחקניות ספיבק ראשל"צ שלא שוכחות לציין שהן גם סבתות במשרה מלאה. "אנחנו מאוד מעריכות את מה שלימור (מנהלת הטורניר, ל.ו) עושה ואנחנו רוצות שזה ימשיך כל הזמן כל עוד אנחנו יכולות. זה מאוד עוזר, לנפש, לגוף ולחברותא." זוהי השנה השלישית בה נערך הטורניר, שהולך וצובר תאוצה "כל שנה נוספות לנו עוד ועוד שחקניות וזה כיף" אומרת לימור גולדברג, שאירגנה את הטורניר מטעם התאחדות ספורט הנכים בישראל. "יש לנו פה פער נפלא של גילאים מה שמראה שזה לא עניין של גיל או מגבלה, פשוט לבוא ולעשות ספורט. זה כיף שכולם באות ביחד ומשחקות והזדמנות להגיד תודה למי שהגיע והתנדב, תודה לשחקניות שהגיעו ביום שישי בבוקר." אחד השמות הבולטים של הענף, עם עבר בנבחרת הנשים של ישראל וזכיה בתארים בליגת הגברים, היא מורן סמואל. "אני חושבת שזה ארוע מאוד חשוב שמתקיים כל שנה גם אם הנבחרת בפעילות וגם כשלא ומאפשר גם להרבה מהבנות של הסגל הקודם וגם לבנות חדשות לבוא ולשחק ביחד. יש שחקניות בכל הרמות וזה גם מראה שאין גיל לספורט, את יכולה לבוא להתיישב על הכיסא ולשחק כדורסל. זה גם איזשהי פלטפורמה שאם יש לנו שחקניות חדשות ויש פה כמה צעירות חדשות, אנחנו יכולות לשלב אותם. הן יכולות לשחק איתנו ביחד זה לא איזה ליגה או משהו באים בשביל הכיף." בעוד נבחרת הגברים ממשיכה להתקדם משנה לשנה (סיימה במקום ה-8 באליפות אירופה האחרונה ולא הייתה רחוקה מהכרטיס לריו), נבחרת הנשים לא הייתה פעילה בשנתיים האחרונות. בקיץ הנוכחי, יש מחשבה להחזיר אותה לפעילות. השחקניות שדיברנו איתם היו שמחות לראות הנבחרת חוזרת לפעולה וגם הבטיחו שאם יזמינו אותם יבואו. מעבר לחוויית המשחק, העיסוק בספורט, מקצועני או חובבני, עזר ועוזר למשתתפות הטורניר להתמודד עם המוגבלות הקיימת ומשפרת את איכות חייהן. "הרבה פעמים משתמשים במונח להשתקם. לא משתקמים מזה, אני כל החיים אשב על כיסא גלגלים. זה לא המקום השיקומי, זה המקום שבו את מחזירה לעצמך את תחושת המסוגלות." אומרת סמואל, שבעברה הייתה שחקנית בנבחרות הצעירות של ישראל בכדורסל ובעקבות פציעתה עברה להיות מהספורטאיות המובילות של ישראל במסגרת הפראולימפית. "ונראה לי אפשר לעזור לאנשים לשנות את התפיסה לגבי הספורט הפראלימפי- אנחנו באים לפה כדי לחוש את המסוגלות שלנו, הספורטיבית והגופנית, למרות המגבלה ולשים דגש על המסוגלות במקום על המגבלה. זה מה שהספורט נותן לי וזה מה שהחזרה למגרש נתנה לי. אני תמיד מרגישה שאני יוצאת מנצחת לא משנה מה הייתה התוצאה בסוף." והיה גם כדורסל. בטורניר עצמו חולקו השחקניות לקבוצות של 3, כשנעשתה הפרדה בין שחקניות מאותן האגודות. אחרי שעתיים של משחקים ואוירה טובה בין הקבוצות, הגיעו נבחרת האדומות והירוקות לגמר, בו ניצחה הנבחרת הירוקה. כמו כן נערך טורניר קליעות מ5 מצבים, והזוכות קיבלו שוברי קניה. כל השחקניות סיימו את היום בהרגשה חיובית והבטיחו להגיע גם בשנה הבאה.