מאחורי הספסל: עולה, עולה לנו

 איזה מזל שכבר סגרנו את כל ענייני הנקודות, השיאים והנוסטלגיות לפני משהו כמו חודש אחרי המופע של דייויד הווארטס ברוממה. עכשיו אפשר להתרכז בעיקר ולזכור שמותר לנו לדבר רק על מה שאנחנו רואים. ומה שאנחנו רואים זו סטטיסטיקה רשמית שנכנסה לליגה בסה"כ לפני 11 עונות, שבמהלכן רק שחקן אחד הצליח לחצות את מחסום 50 הנקודות. עד שבא סטרום וורן. מי זה אתם שואלים? קראו לו אלכס קראקמו, ואת 51 הנקודות שלו הוא קלע כשחקן מכבי אשדוד במשחק החוץ נגד בית"ר בנימינה. או במילים אחרות: סל שדה אחד הפריד בין סטרום וורן להיסטוריה. שמישהו יגיד לו.

המפתיע הוא, שתצוגת 50 הנקודות של וורן לא לקחה אותו רחוק מידי בראי ההיסטוריה בכל הקשור למדד היעילות המשוקלל, כש- 49 הנקודות שרשם סידרו לו עמדה דחוקה על התפר שבין המקום ה- 17 למקום ה- 25. על שיא המדד למשחק אחד רשום לא אחר מאשר אדריאן יוטר, ששיחק בלב השרון בעונת 08/09 תחת דני נגב ז"ל ובתצוגת שיא של 40 נקודות, 23 ריבאונדים ועוד כמה קטנות מסביב גרף 63 נקודות מדד. שני אחריו: טוני וושהאם, שגרף 61 נקודות מדד בערב 49 הנקודות הנוסטלגי שלו, ושלישי - אלכס קראקמו, שאת חגיגות ה- 51 סיים עם 60 נקודות מדד.

מבט אחרון על עשרת מובילי המדד בכל הזמנים יגלה ששאר חברי העשירייה הראשונה עדיין מסתובבים כאן איתנו, שלושה מהם אפילו עוד בלאומית. הראשון - בראיין אסברי (5) - רשם 55 נקודות מדד (48 נק' 10 רב') בניצחון של טבעון על לב השרון בעונת 09/10, השני - בילי מקשפרד (8) - השיג 52 נקודות מדד (32 נק', 25 רב') בעונה שעברה בהפסד של רמת השרון לקריית אתא, והשלישי - ג'רמיין ג'ורדן (10) שהשיג 51 כאלו (32 נק', 18 רב') בעונה שעברה כשעוד שיחק באשקלון. בין לבין תמצאו 3 הופעות אדירות של סטנלי ברנדי מימיו בראש העין ונצרת עילית (מוזמנים לקפוץ להגיד שלום בימי ראשון ביבנה, בארצית) ועוד אחת של פול דילייני שהחל את העונה בחולון (אך נפצע וגמר את העונה).

כאילו שמישהו בא להעביר רמז מסוים, או סתם לזרוק איזה מסר באוויר (איפה, איפה קרבות הטוויטר של הליגה?) אבל שיא הנקודות העונתי של וורן שבר את שיאו של דייויד הווארטס, שקלע 42 נקודות ונעזר ב- 11 שלשות לשם כך. ומה קרה השבוע? 0/7 ל- 3 לקלעי הפורטו-ריקני של הפועל חיפה, שעלה לשחק עם חום לא פחות גבוה מאחוזי השלשות שלו העונה (38.7. הגזמנו?) ולמעשה סיים משחק ראשון העונה עם 0 שלשות. בכלל, במשחק האחרון נגד כפר סבא חיפה קלעה 5 שלשות בלבד - הכי מעט שעשתה השנה, במחזור בו אחוזי קליעה מחוץ לקשת לא היו הצד החזק של הליגה, כשרק קבוצה אחת, עירוני ר"ג, שהיא במקרה קבוצת השלשות הגרועה בליגה, סיימה עם למעלה מ- 40% מבחוץ.

הרבה דיונים עלו באוויר סביב הפגרה שנכפתה על עירוני רעננה בחודש דצמבר ועל ההשלכות שלה, אולם נראה שהניצחון האחרון על קריית אתא החזיר את הקבוצה של ברק פלג לתבנית המשחק שלה. פעם אחת בלבד הפסידה רעננה משחק בו קלעה למעלה מ- 80 נקודות, זה קרה שעתיים לפני 2017 בזיסמן. מאידך, כמעט בכל הנצחונות שלה העונה, היא עמדה על סקור שנע בין 80 ל- 87 נקודות. מלבד הניצחון על קריית אתא במחזור הפתיחה. הסגל הצעיר שהעמיד ברק פלג ברעננה העונה הוא הימור. הימור שהיה מסוכן מעצם הסיטואציה, והפך מסוכן עוד יותר נוכח הצורך לחבר את הקבוצה מחדש באמצע החורף.

הצלע אולי הכי משמעותית בהימור של ברק פלג ברעננה הוא יובל זוסמן, שבעונתו הראשונה כשחקן משמעותי בבוגרים הוא עולה כמעט דרך קבע בחמישייה הראשונה של רעננה ורושם 24 דקות בממוצע למשחק, משהו שמזכיר קצת את הדרך שעשה רועי הובר כשהיה שחקן משמעותי בסגל של כפר סבא בגיל 18 בלבד. עזיבתו של נמרוד רינסקי כנראה שעוד תביא את רעננה לחפש אחר גארד נוסף להשלמת הסגל, אבל אם לשפוט על פי המשחק האחרון של הקבוצה - אולי אין ממש סיבה למהר. במדד היעילות, זוסמן נמצא במקום ה- 24 מבין הישראלים בליגה, ועוקף בדרך שמות שלבטח תופתעו לשמוע כמו רביב פיטשון, רון סבג, גל איתן, טל דן, אוראל לב והרשימה עוד ארוכה. הימור יקר, אבל משתלם.

משהו מעניין קורה בנס ציונה בשבועות האחרונים, אפשר לכנות אותו כ"תסמונת היכולת לנצח משחק ברבע אחד", ולרוב קוראים לו הרבע השלישי. תנו למספרים לדבר: 28:11 על רחובות במחזור האחרון, 21:6 על עפולה ברבע הרביעי (אחרי 19:10 בשלישי) לפני שבוע ו- 21:12 ברבע השלישי נגד חיפה לפני שני מחזורים. אפילו במשחק הגביע נגד מכבי ת"א רשמה הקבוצה של נדב זילברשטיין רבע שלישי לפנתיאון - 26:12, שהשאיר אותה בעיקר עם המחמאות בסיום. אפשר להמשיך ללכת עוד קצת אחורה עם 29:18 על הוד השרון ו- 31:17 על מגדל העמק. גם הם, ברבע השלישי. כפר סבא הייתה הקבוצה האחרונה שעשתה את זה לנס ציונה, ברבע השלישי כמובן, ויצאה מהסיפור עם ניצחון. את הניתוח של מה שקורה שם נשמור להזדמנות הבאה.

המחזור המלא שעברנו סופסוף נותן לנו את הצ'אנס לעשות דברים שאפשר לעשות רק עם מחזור מלא, כמו למשל - השוואות. חמישה משחקים במחזור האחרון הסתיימו בדיוק באותה הדרך בה הם הסתיימו במפגש הראשון העונה בין שתי הקבוצות. עפולה לא התקשתה נגד עירוני ר"ג (וניצחה 23:7 את הרבע הראשון), כפר סבא ניצחה את חיפה ב- 6 הפרש כשדנזל לוינגסטון וטרנס ווטסון קולעים יחדיו למעלה מ- 40 נקודות ועדי כהן-סבן מעמיד מספר אסיסטים דו-ספרתי, רחובות עשתה חיים קשים לנס ציונה, שהצליחה להסתבך אבל לא לשמוט את הניצחון, ר"ג / גבעתיים ניצחה את גליל עליון בזכות מחצית שנייה התקפית טובה (45/50 נקודות), ורעננה השיגה ניצחון גדול על קריית אתא, ששוב סחט "וואוו".

מה קרה בשתי החריגות אתם שואלים? בראשונה באר שבע החזירה את הנקודות האבודות מול רמת השרון עם ניצחון חוץ במשחק שקצב המחצית הראשונה שלו (49:41 לבאר שבע) לא היה רחוק מתוצאת המפגש הראשון כולו (57:52 לרמת השרון), אלא שכאן הקבוצה של יניב בורגר יותר מהכפילה את כמות הנקודות שקלעה בצבע (38 מול 14) וקיבלה פי 2 וחצי נקודות יותר מהזרים שלה. בחריגה השנייה הוד השרון ניצחה את מגדל העמק ומחקה את הפער מהמפגש הראשון כשצמד הזרים שלה - סטרום וורן ו-וורנון טיל קלעו יחדיו 78 נקודות, נקודה אחת פחות ממה שקלעה הקבוצה כולה בסיבוב הראשון. במפגש הראשון הספסל של מגדל העמק נתן 9 נקודות יותר, שהיו כל ההבדל בתוצאת המשחק, הפעם הוא תרם 19 נקודות יותר, שלא השתקפו בתוצאת הסיום.

תופעה מוזרה פקדה את הליגה בחודשים האחרונים, שאפשר לומר שלא לגמרי הוכיחה את עצמה - מכירה מזדמנת של כרטיסים למשחק, כלומר - פעם כן, פעם לא. חלק מהקבוצות בחרו למכור כרטיסים או מנויים כמדיניות עוד בתחילת העונה כמו נס ציונה, באר שבע והפועל ר"ג / גבעתיים - כל אחת מהשיקולים שלה. אחרות פתחו את שעריהן לכל מאן דבעי, ובהן כמה שמפעם לפעם הוציאו כרטיסים למכירה. הסטטיסטיקה הלא רשמית מספרת שבמשחקי הבית בהן כפר סבא מכרה כרטיסים לא רק שהאולם נותר חצי ריק - הקבוצה בד"כ יצאה עם הפסד. כך קרה גם בדרבי הרמת-גני, כך קרה השבוע ברחובות, במשחק שמשך הרבה אש ועניין. זה בסדר לבחור במדיניות, זה בסדר גם להחליט לשנות אותה, אבל יש איזה עניין לשמור על עקביות. דברים חריגים לא בהכרח מביאים את התוצאות הרצויות, לפעמים הם עושים בדיוק את ההפך. תשאלו את אלכס קראקמו, שחזר את כל הדרך מבנימינה לאשדוד עם 51 נקודות אישיות, והפסד.