מאחורי הספסל: על חטיפות, נקודות ותהיות

- כשבקופה עוד שישה מחזורים, וכשחצי ליגה נמצאת על הגבול שבין הסיכוי (להכנס לפלייאוף) והסיכון (לא להיות שם), אפשר לקפוץ רגע שבועיים לאחור ולחדד את הטענה שהעלינו. אם בשנים האחרונות 12 נצחונות בד"כ הספיקו לפלייאוף בדיעבד, השנה, כפי שמסתמן, יכול מאוד להיות שתהיה קבוצה עם 13 נצחונות שתהיה בחוץ. 4 הראשונות כבר חצו את הרף. רחובות וקריית אתא נמצאות במרחק ניצחון אחד מ- 13 וגם הן יהיו שם. כך גם נס ציונה שהשיגה עד כה 11 נצחונות ובשום תסריט דמיוני לא אמורה להיות מחוץ לפלייאוף. הגענו ל- 7 קבוצות. מבין הארבע הנותרות - הוד השרון (10), מגדל העמק (10), גליל עליון (9) ועפולה (9) - נראה שדווקא הדרך של האחרונה לשם תהיה קשה מהמתוכנן, היות והיא תצטרך לפגוש בעיקר קבוצות צמרת. אבל מוקדם, באמת שעוד מוקדם, וכבר למדנו שאין באמת משחקים קשים, כי כולם כאלה. - נס ציונה הלכה עם רחשי ליבה, נפרדה מבילי מקשפרד, וזכתה, כמו שחשבתם, לשתי תגובות עיקריות: "צפוי" ו- "הזוי". סטטיסטית, מקשפרד היה השחקן הכי יעיל בנס ציונה העונה והעשירי ביעילותו בליגה, עד שנחתך. מקצועית, בקבוצה הבינו שהצורך בגארד זר דומיננטי גדול יותר מהרצון לא לבצע שינויים סגל, ועשו מהלך, שרק הזמן יגיד אם ההיה מוצלח. שתי שאלות שעולות: מאז החל הסיבוב השני, נס ציונה ניצחה בריבאונד רק פעמיים (בשבעה משחקים). השבוע היא הפסידה לבאר שבע 38:27 (שיא עונה שלילי) כשלראשונה העונה ירדה ממספר דו ספרתי של ריבאונדים בהתקפה (8). השאלה השנייה היא איך מסדרים מחדש את הרוטציה בקו האחורי, כשבזמן שלי רוברטס כמעט ולא נח לרגע (39:47 דק' נגד ב"ש) - חמישה גארדים בכירים נאלצו לחלוק ביניהם 120 דקות (ואחד נוסף ישב בחוץ) מבלי שאף אחד מהם יהיה דומיננטי. - אצל השכנה מרחובות, מנגד, ממשיכים לשדר עסקים כרגיל. הייתם מפסידים הרבה מאוד כסף אם היה בכם אומץ לשלוח לנו את ההימור שלכם לטבלת הליגה בתחילת העונה, בטח אחרי מחזורי הפתיחה, בהם היה נראה שמשהו ברחובות רחוק מלהתחבר, אבל אבנר יאור, בדיוק כמו בעונה שעברה בליגה הארצית, ידע לקחת את מה שיש לו ביד ולבנות את זה בהדרגתיות. בחודשיים האחרונים רחובות עומדת על ממוצע של 80 נקודות למשחק וקרוב ל- 50% מ- 2 ו- 40% ל- 3, כשמעבר לנתון היפה כשלעצמו, היציבות הופכת אותו למרשים הרבה יותר. מי שסחף אותה השבוע לניצחון על עפולה הוא איוון ייטס, שבלט בכל פרמטר, ומוביל אותה כמעט בכל פרמטר (נו טוב, חוץ מקליעות עונשין), בעונה כולה. כוכבית גם למרקיז אדיסון, שחרג השבוע ממנהגו וסיים את המשחק נגד עפולה עם 0 חטיפות, מה שעשה העונה רק פעם אחת. -הרמנו להנחתה, אז בואו נקדיש חצי דקה לחוטפים וחטיפות. שבעה שחקנים בלבד רושמים העונה ממוצע של שתי חטיפות, או יותר, למשחק. נתון מפתיע ראשון: ארבעה מהם הם גבוהים. נתון מפתיע שני: ברשימה תמצאו רק ישראלי אחד. ורנוון טיל בראש עם 3.05, גיא לביא אחריו עם 2.6, מרקיז אדיסון שלישי עם 2.5, מרכוס רלפורד רביעי עם 2.4, ואחריהם סטרום וורן, דומיניק פוינטר וג'מאל אולסוורה. שיא החטיפות למשחק אחד, עד כה העונה, שייך לורנון טיל (9), כשהכי קרוב אליו היה מרקיז אדיסון, מלך החטיפות בליגה הדנית בעונה שעברה (7 חטיפות בשתי הזדמנויות). השיא של כל הזמנים, אגב, לא רחוק, והוא עומד על 10 חטיפות שהשיג זיו בן צבי בעונת 14/15 במדי מגדל העמק. במקרה או שלא, מגדל העמק היא הקבוצה שרושמת את ממוצע החטיפות הגבוה למשחק (9.8), בעוד שהאחרונה - גליל עליון, חוטפת 4.2 כדורים פחות. המרחק בטבלה: מקום אחד. - 22 זריקות ל- 2 לקח השבוע דימיטריוס טרידוול. זה לא חריג, כבר היה לנו כזה השנה, יותר מפעם אחת, אבל זה מספר שעוד עשוי לשכפל את עצמו נוכח הסיטואציה הבעייתית שנוצרה בקו הקדמי של עפולה עם עזיבתו של נתנאל ארצי. טרידוול לקח יותר ממחצית מכמות הזריקות ל- 2 שלקחה עפולה כולה (43) והשאיר לקנון, נניח, רק 8. עפולה סיימה את המשחק עם 3 שלשות בלבד, הכי מעט שרשמה העונה. ברוב הפעמים בהן סיימה משחק עם 4-5 שלשות, התוצאה הסופית הייתה תבוסה כואבת. הפעם זה נגמר יחסית מתון, אבל במדד המשוקלל - 86:66 - רחובות ניצחהבקלות. באופן דומה, זה מה שקרה גם במשחק הנהדר בין רעננה לרמת השרון, שם הקבוצה של ברק פלג ניצחה רק ב- 4 נקודות הפרש, אבל במדד המשוקלל סיימה עם נוק-אאוט - 119:97. מה שנקרא - קרוב, בכאילו. - לא פחות מ- 17 שלשות רשמה גליל בניצחון על עירוני רמת גן, במה שלא הייתה תצוגת השלשות הטובה ביותר העונה, וגם לא השנייה בטיבה, כששני המקומות הראשונים שייכים להפועל חיפה, שחגגה, כזכור, עם 21 שלשות על רמת השרון ועם 18 על עירוני רמת גן. מה שעוד קרה המחזור הוא ששני שחקנים, בפעם השנייה העונה, סיימו משחק עם 6 שלשות ומעלה. בפעם הראשונה (מחזור 7) היו אלה נועם מטלון וארון בראון, הפעם היה תורם של אנטוני פישר ויניב שטראוס. בעונה שעברה, הצליחו לעשות את זה במחזור אחד שלושה שחקנים מקבוצות שונות (מרכוס מור, ג'וש אלכסנדר, עידו סטולרו), ובעונת 13/14 היו ארבעה שחקנים מקבוצות שונות (רוברט סאלי, סיימון פארין, דודו שמריז ואבי פוגל) שקלעו במחזור אחד למעלה מ- 6 שלשות. יש לאן לשאוף. - הפועל חיפה ממשיכה לשמור על מקומה כקבוצת ההתקפה הטובה בליגה, אבל עם הקצב בו קורים הדברים בשבועות האחרונים, היא עשויה לאבד אותו בעוד שבוע-שבועיים להוד השרון שדולקת מאחור והשיגה עד כה רק 6 נקודות פחות במצטבר (1662 לחיפה מול 1656 להוד השרון). אלא שהקרב על תואר קבוצת ההתקפה הטובה בליגה כמובן שלא מתקרב לקרב על ראשות טבלת מלך הסלים, שם סטרום וורן (24.75) מתחיל לפתוח פער על פני הנציג החיפאי, קינו בורואס (22.75). יניב סולומון הוא עדיין הישראלי היחיד בין 20 הראשונים, עם 19.1 נקודות בממוצע למשחק. הכי הרבה לשחקן ישראלי מאז יועד בית יוסף בבאר יעקב בעונת 11/12 (19.9 נקודות בממוצע למשחק), אורדון במיל' בפני עצמו. - אנחנו רק זורקים נקודת התחלה כי עוד אפשר יהיה לקחת את זה למקומות מעניינים, ועוד ננסה לעשות את זה במעט הזמן שנשאר לנו עד הפלייאוף, אבל לצד כל ההשוואות על סטטיסטקות פר משחק, על חטיפות ועל אסיסטים, אפשר לגרד הרבה נתונים מעניינים על נקודות פר פוזשן, ובכלל, על סטטיסטיקה פר פוזשן. קבוצה שמשחקת לאט יותר תשיג פחות פוזשנים ותקלע פחות נקודות, ולהיפך. קבוצה שמאפשרת ליריבה שלה יותר פוזשנים תחטוף יותר נקודות, ולהיפך. אבל אלה דברים ברורים לכולם שאתם כבר יודעים. בשבוע הבא נגדיר את חישוב ממוצע הפוזשנים למשחק (לא ממצאים לכם שום נוסחה, אל דאגה) וננסה להתחיל לסמן הנתונים שאנחנו פחות יודעים מה להגיד עליהם מבלי לראות אותם בעיניים. כמה מפתיע זה כבר יכול להיות? האמת שאין לנו מושג, אבל בשביל זה אנחנו כאן. לדמיין.