סיכום עשור: בין גליל לברצלונה

הדבר הכי רלוונטי מבחינת סיכום העשור הספציפי הזה הוא שחזרתי לכתוב ב"ספסל". אחרת בכלל לא היה סיכום עשור. אז הסכמתי לסכם את עשרת הרגעים הגדולים מבחינתי בעשור האחרון, אבל ללילך היה תנאי. לא יותר מחמישה אירועים שקשורים לגליל עליון. אז הנה הם, עשרת הרגעים הגדולים של העשור האחרון, חמישה מתוכם לא קשורים לגליל, ואחד אפילו לא קשור לכדורסל. יוצאים לדרך.

10. בני יהודה זוכה בשני גביעים

אוקיי, סליחה סליחה סליחה. אני יודע שכדורגל הוא ענף נחות. אבל מה לעשות, יש לי חיבה עזה לאנדרדוגים. בני יהודה היא הקבוצה המועדפת עלי בענף ההוא שאין לנקוב בשמו. (זה בארץ, אבל אם מדברים על אירופה או ספרד – אז ברצלונה). בכל מקרה, לעשות את זה פעמיים, על הראש של מכבי, עם שחקנים ששנה לפני כן עוד שיחקו במגרשי חול בליגה א – וואו. כשמגיע, מגיע. שאפו ענק (אגב, לבני יוהדה יש גם מחלקת כדורסל. ואפילו כדורסל נשים. רק אומר).

9. ברצלונה זוכה באליפות ספרד 2014

רק הבהרה - חזרתי לכדורסל. לא מדבר על זאת עם הגמד שמבקיע הרבה. אז כמו שאמרתי בסעיף הקודם, ברצלונה היא הקבוצה שלי בחו"ל, ומכל ההישגים (המעטים, יש לציין באכזבה) של הקבוצה בעשור הזה – האליפות האחרונה, של 2014, היא הכי מרגשת. לנצח את ריאל 3-1, כשהביתיות שלה, אצלה בבית. עם פאבלו לאסו שמאמן את ריאל בכיסא גלגלים ומורחק , עם אנטה טומיץ' שקולע 22 נקודות, ועם מצ'אי לאמפה שקולע רק שלשה אחת, אבל איזו שלשה, בדיוק הרגע הנכון. זו הייתה אליפות מתוקה. מאז? שממה ושיממון.

8. כספי בגולדן סטייטס

האמת? זה מטורף. הילד הזה מיבנה, אשכרה סגר עשר עונות בליגה הטובה בעולם. האמת היא שהבחירה שלו בדראפט הייתה הרגע הגדול באמת, אבל זה היה בעשור הקודם אז זה לא נחשב. ועדיין – גולדן סטייט הגדולה, קבוצה שרצה לאליפות ה-NBA, מחתימה את עומרי כספי שלנו (ומשחררת רגע לפני הפלייאוף. אנטישמים) – קראו לי פרובינציאל, תגידו שאני מאדיר אותו כי הוא שיחק בגליל, וואטאבר. הילד ענק. ענק.

7. מחזור 5 בסלניוז

אוקיי, הנה רגע מכונן שהתרחש בעשור האחרון, אבל התקשורת לא תספר לכם עליו. עונת 2016-2017, מחזור 5 בליגת העל. גולשי פורום סל ניוז מהמרים על תוצאות המחזור, וביניהם עבדכם הנאמן. עכשיו תראו, אני גרוע בהימורים. ממש. אני כמו פול התמנון רק ההיפך. רוצים לעשות המון כסף? קחו את ההימורים שלי על כל משחק ספורט שהוא, ותהמרו בדיוק ההיפך. לאורך זמן אתם תעקפו את ביל גייטס.

והנה, מחזור 5 בעונת 16-17, הכוכבים הסתדרו בשמיים, מרקורי נכנס להיבט עם שבתאי, אין לי מושג מה – מכל הגולשים היה זה צוד בדיחי שהימר נכון הכי הרבה תוצאות. ההישג הזה מעולם לא שוחזר, כמובן, אז תסכימו איתי שיש לו מקום של כבוד.

6. יניב שטראוס בעין שרה

2013-2014 הייתה עונה קסומה. גליל עליון שחזרה ללאומית, הייתה פייבוריטית מוחלטת לעליה. צמד זרים מפחידים, דייויד לאבו ואריק אטרלי, זיו ברתנא על הקווים ואבישי גורדון אחד בתור קפטן. משחק העונה מול נהריה בעין שרה, זה לא היה קל. אבל עם הבאזר אבישי דופק שלשה ששולחת את המשחק להארכה. ואז, פוזשן אחד לסיום, בשוויון 94, יניב שטראוס מתרומם מעל ערן אסנטי אסרא, הכוכב הגדול של היריבה, ושם שלשה שמעניקה לגליל ניצחון שביעי ברצף. איזו עונה זו הייתה, יא אללה.

5. ההדחה הכפולה של נתניה

מכבי נתניה, קבוצה מליגת העל, מגיעה לכפר בלום למשחק גביע. לכאורה משחק קליל ליהלומנים. דגש על לכאורה. החבר'ה באדום מוכיחים שלב ונשמה שווים יותר מכסף. הם נלחמים על כל כדור, ולאט לאט, מפוזשן לפוזשן, הם מצליחים לעשות את הבלתי יאמן ולהדיח את נתניה. שנה אחר כך, אותו מקום, אותה קבוצה, אותה יריבה ושוב הדחה. איזה כיף זה היה.

4. אילת מדיחה את מכבי ת"א

מה עוד אפשר להגיד על הסדרה המדהימה ההיא? מכבי כבר הובילה 2-0, אבל קטש זה קטש. אילת הצליחה להפוך את הסדרה ולעלות לפיינל פור על חשבון מכבי תל אביב. זה אמנם לא הספיק לה לאליפות, אבל לדעתי זה הישג לא פחות גדול. אפילו יותר.

או כמו שאמרה הבדיחה שרצה ברשתות אחרי הסדרה ההיא: "פנו אוהדי אילת לקדוש ברוך הוא ואמרו לו: ריבונו של עולם, מכבי מובילה עלינו 2-0, בבקשה בבקשה תעשה משהו. בסדר, ענה ריבונו, אני אפיק ניסים".

3. גמר פלייאוף מול חיפה

הגענו לטופ 3 של העשור, והסדרה מול מכבי חיפה בהחלט יכולה וצריכה לככב פה. גליל כמעט עפה מול אשקלון ברבע הגמר, אבל הפכה את התוצאה, חלפה בחצי על פני מוצקין, ואז הגיעה חיפה עם המאמן החדש וקרון דשילדס המנוול. איזו סדרה זו הייתה, יא רבאק. כפר בלום מלא כמו בימים היפים, משחקים שמוכרעים על נקודה או שתיים. הארכה שהוציאה לנו את הנשמה. מה אגיד לכם, נגמר 3-1 לרעים אבל לרגע אחד הרחנו שוב את ליגת העל, ממש כמו לפני 13 שנה. איזה צמרמורת, יא אללה.

2. גליל עולה ללאומית

כמו עוף החול שקם מהאפר של עצמו, הקבוצה התאחדה עם הפועל קצרין בליגה ג' ולאט לאט טיפסה עוד ליגה ועוד ליגה. זו לא הפועל תל אביב שהייתה גדולה על כל הליגות שעברה בהן כמו היריבה העירונית שלה, וחוץ מסיני ניר אין אף אדם בעולם שנסע לראות את הקבוצה בכל משחקי החוץ מול ג'לג'וליה כזו או אחרת בליגות הנמוכות, אבל המסע הגיע לצעד הלפני אחרון שלו (בעצם שני צעדים מהסיום, כי כשנעלה לליגת העל נרצה עוד צלחות, אבל זה כבר לא יקרה בעשור הנוכחי). הגליל חזרה, יש כדורסל בעמק, היכל הפיס התעורר לחיים. כמה טוב לחזור הביתה ולמצוא אותו מואר וחמים.

1. אבישי גורדון ממונה למאמן

לא באמת חשבתם שיש מישהו או משהו שיכול לתפוס את המקום הראשון ברשימה הזו, נכון? אבישי גורדון, הקפטן, 5 לב אדום, האיש שבגללו הסכמנו ללכת למשחקי גלבוע גליל – חזר הביתה כקפטן, פרש, אימן עונה אחת את הנשים וחזר בדלת הראשית לקבוצה שאיתה הוא מזוהה יותר מכל. המשחק הראשון היה הפסד 40 הפרש לחולון בגביע, ולרגע אחד, אני מודה, היה לי חשש מסוים שאולי החלום הגדול יהפוך להיות קצת מבאס בהתגשמות שלו. אבל אבישי טיפס מלמטה, בעונה הראשונה שלו הבטיח הישארות, בעונה הבאה פלייאוף עליון, עונה אחר כך גמר צמוד צמוד עם חיפה ואני לא רוצה לנחס אבל אתם מבינים את הכיוון לבד. איזה מאמן גדול ואיזה איש ענק.
יאללה אביש, תביא לנו ליגת על ונסלח לך על זה שלקחת אליפות עם חולוניה.