סיכום עשור: ניצחונות של רוח ואמונה

10 – האליפות הראשונה של מעגן מיכאל בלאומית (מאי, 2010)

מהאירועים הראשונים שפתחו את העשור והיוו "זעזוע" לכל מה שהיה יציב עד אז. שרית ארבל החליטה לתלות את הנעליים בגיל 37 ועברה לאימון. ארבל שחקנית עבר גדולה, אבל כמאמנת אז הייתה צעירה וחסרת ניסיון, והיא לקחה קבוצה של שחקניות מקומיות (עדי רוטשטיין, אורלי זילברברג, מאי אשל, הדר ארם...) ואיתן שחקניות צעירות כשירלי שבתאי (22), מעיין לוי (19) ורותם רוכסאר – והגיעה איתן למקום הרביעי בליגה. באותה עונה פ"ת בנתה קבוצת פאר במונחי ליגה לאומית ובכלל וסיימה במקום הראשון בקרב צמוד עם הפועל ראשל"צ שבנתה גם היא קבוצה לאליפות.

מעגן מיכאל הקטנה, ללא יתרון ביתיות אבל עם הרבה נשמה הדיחה את פ"ת 2-1, המשיכה לראשל"צ וגברה גם עליהן. 70:67 היתה התוצאה במשחק שהדהים את הליגה. פורת, בן ישי, זאבי, גולד ושנפר נשארו בלאומית בזמן שמעגן מיכאל המשיכה לגמר בו ניצחה 76:65 וגזרה רשתות בראשל"צ. מעגן תמשיך בעשור הזה לעוד 2 זכיות בלאומית לפני שתממש עליה. תישאר בליגת העל אך תתפרק בהמשך עקב קשיים כלכליים. אבל אותה אליפות תישאר תמיד כדוגמה לקבוצתיות על פני כוכבות ושיטה ודרך על פני "שמות גדולים". יעברו עוד 8 שנים עד שראשל"צ תשדרג את המסר. [ר' סעיף 4]

9 – הקמתה של ליגת הקיץ (יולי , 2012)

בתחילת העשור עוד היה חזון לקדם ולשפר את הענף. בעיית הפגרה הארוכה היתה ידועה שנים רבות ואת הכפפה הרימו אלי רבי שניהל את האגף המקצועי יחד עם שרון זאבי ואחריה תמר מעוז. גויסו תקציבים מ"אתנה" שנתנה את החסות לאירוע והליגה יצאה לדרך. שני סיבובים, ביולי ואוגוסט. 3 קבוצות שנבחרו בדראפט ונבחרת העתודה שהתמודדה כקבוצה הרביעית.  טובות שחקניות הענף השתתפו בליגה כדי לשמור על כושר במסגרת תחרותית (נעמי קולודני, שירן צעירי, אורטל אורן, מירב דורי, רוני בן נון, קטיה אברמזון, מיכל אפשטיין, לימור פלג, נופר שלום, עדי לוקס, שירי פורת, קרין אגסי... ). שחקניות, מאמנים, סוכנים ומאות אוהדים הגיעו בחודשי הקיץ ל"זיסמן" לאירוע שאורגן בצורה מופתית והכניס רוח רעננה בחודשי החום. הליגה המשיכה עד 2015 אך בשנתיים האחרונות שימשה יותר כיריבות אימון לנבחרות הצעירות ופחות למען הקהל הרחב והעניין שקע אט-אט.

מבחינה אישית זה אחד מאירועי השיא גם שלי, להגיע לליגה שמתקיימת מתוך אהבה ורצון לקיים אותה, לא כי "ככה כתוב בספר התחרויות". והאוהדים שהגיעו בשעות ערב מוקדמות ויתרו על יורו 2012 ואולימפיאדה כדי לצפות בכדורסל כחול-לבן.

8 – נערות א' , גליל עליון זוכה באליפות (אפריל, 2011)

בתחילת העשור הסתיים עידן. רוב העשור הקודם ובמשך 6 שנים רצופות היתה חולון אלופה , כדרך קבע. הליגה לנערות היתה איכותית וחזקה (רמת חן, הרצליה, רעננה, אבן יהודה...) אבל בחולון ידעו לעשות העברות נכונות ולהגיע לגמר כפייבוריטית קבועה ולקטוף תארים. מי האמין שדווקא קבוצה קטנה וצנועה מ"הר וגיא" על הגבול הצפוני תשבור את ההגמוניה. ענבר לברון, דרור מייברג, דר שנפ, אמה רוזנסון, נועה רודה ומיה מירון, עשו יחד את כל הדרך מילדות ועד נערות א', עם הנשים עלו מהארצית ללאומית וצמד אירועי שיא עשו היסטוריה. מול 30 נקודות של בר גילינסקי קלעה מיה מירון 17 נק' ודרור מייברג שלשת ניצחון 54:53. הגומלין התקיים בצפון ובתום דרמה גדולה המקומיות ניצחו 61:59 ופתחו עידן חדש. מאז חולון לא יזכו עוד באליפות אבל אימפריות חדשות יקומו (ראשל"צ ורעננה).

7 –  האליפות הראשונה של אשדוד (אפריל, 2012)

מסוף המילניום הקודם ועד 2011 היו שני מועדונים ששלטו בכדורסל הנשים. רמלה ורמת השרון. למעט סנסציה אחת ב-06' הן גם חלקו בכל האליפויות וכמעט בכל הגביעים. ב-2012 קרה דבר, כשמועדון חדש נכנס לתמונה. אשדוד זכתה באליפות וזו לא היתה "אליפות חולפת" כמו זו של הפועל ת"א, אלא תחילתו של עידן חדש. העשור הנוכחי היה בשליטתה הכמעט מוחלטת עם 6 אליפויות ב-8 עונות. ב-2012 לקח עדני דגן שחקניות שאפתניות כמו שילדס, יאנג, פירסון ודנסון (אבל בגמר הקלעית המובילה היתה כחול-לבן, נעמי קולודני) יחד עם אורטל אורן, מירב דורי וחן וייסבורט הצעירה ופגשו את האלופה, רמלה. טנישה רייט, וולינגהם, האריס ובירד עם אפשטיין, סלווין, לויצקי של עדן ענבר, ובמשחק החמישי והמכריע, אחרי הארכה זכתה אשדוד באליפות 70:66. היה זה עדני דגן ששם את אשדוד על מפת כדורסל הנשים. אחריו יגיעו אלי רבי ועדן ענבר וימקמו את אשדוד כאחד המועדונים המובילים בענף. אשדוד אגף זכתה בדאבל בעונה הזו.

6 –  זכייתה של רמלה ביורוקאפ (מרץ, 2011)

אין ספק שמדובר בהישג השיא בכדורסל הנשים. שנה אחת לפני שאשדוד החלה בשושלת שלה, רמלה היתה הדבר הכי גדול בענף בעונה נדירה. 2 זרות (רייט וווליניגהם) ו-2 בוסמניות (זאריצקה ואיבנסביץ') עם טובות הישראליות שהיו לענף להציע (דורון, גרינבויים, צעירי, סלווין, שוורץ) ובהמשך גם שארדיי יוסטון (צורפה למשחקי ההכרעה בליגה) ועל כולן ניצח המאמן היחיד שיכול היה לחבר את הסגל המוכשר לאימפריה אירופית – עדן ענבר. זה היה מסע מטורף של קבוצה שבנתה היסטוריה צעד אחרי צעד מדינמו מוסקבה דרך גראן קנריה ועד אתינאיקוס היוונית. רמלה הגיע לגמר נגד אראס הצרפתית. המשחק הראשון הסתיים בשוויון 61, הגומלין בצרפת היה חגיגה רמלאית. הקלעית המובילה היתה לייני סלווין עם 15 נקודות, אחריה שי דורון עם 14. ישראליות מביאות גביע אירופי ראשון לישראל, לרמלה. 61:53 היתה תוצאת הסיום. עדן ענבר נבחר למאמן העונה של אתר יורובאסקט, ליקו ווילינגהאם סגנית מלכת הסלים ואז רמלה חזרה לארץ והשלימה זכייה בגביע ובאליפות – בסך הכל טריפל היסטורית, ששמה את רמלה נשים בשורה אחת עם קבוצות כמו מכבי ת"א והפועל ירושלים.

5 – 40 נקודות ותואר. זכייתה של נעמה שפיר ב-WNIT (אפריל, 2011)

שנה היסטורית היתה 2011 וחודש אחרי זכייתה של רמלה באירופה, נציגה נוספת שלנו הביאה כבוד בעולם. נעמה שפיר, כוכבת עמק יזרעאל עברה למכללות בארה"ב והצטרפה לטולדו. אמנם לא מדובר בטורניר הגדול של ה-NCAA אבל ה-WNIT נחשב גם לאחד הטורנירים הגדולים והמסוקרים בארה"ב. נעמה שפיר מהמובילות בקבוצה התניעה מנועים ושברה שיא אחרי שיא. עם הכניסה ההיסטורית של טולדו ל-8 הגדולות, קלעה שפיר 19 נקודות וניצחה את אלבמה. הניצחון על סיראקיוז בהארכה כבר הכניס אותן לפיינל פור ושפיר עם 22 נקודות הצטיינה שוב. מול 7,000 אוהדים הביסה טולדו את שארלוט בדרך לגמר, שפיר קלעה 16 נקודות והוסיפה 9 אסיסטים ואז.... הגיע הגמר!

נגד סאות'רן קליפורניה ולעיניי 7,300 איש קלעה שפיר 40 נקודות (!) בבמה המרכזית. טולדו ניצחה 76:68. שפיר הפכה לשם דבר במכללות.

4 – הדאבל של ראשון לציון בלאומית נשים (מאי, 2018)

כסף לא קונה תארים. ב-2018 עשתה קבוצת בת של הפועל ראשל"צ בלתי ייאומן ודרסה את כוכבות הליגה הלאומית, ההישג התחיל עידן חדש בכדורסל הנשים. זיו ארז חיפש אתגר לנערות שלו ששלטו בליגה עד גיל 18, והעביר אותן לליגה הארצית לנשים ממנה בקלות העפילו ללאומית. על טהרת קבוצת הנערות א' (ששיחקה מדי שבוע פעמיים לפחות, ראשון-שלישי), חיפשו לצבור נסיון מול שחקניות בוגרות ורגע לפני שעולות לליגת העל. הפרויקט היה מעל ומעבר למצופה. זו היתה קבוצה שמציתה את הדמיון, אנרגיות, אתלטיות, אינטנסיביות ונחישות שחיפו על חוסר נסיון. דניאל קארש, עמית בן אליעזר, ניקול מיכאליץ, גאיה סלס, גילי אייזנר, אנה שפובלוב, שחר ברנר ו.... 7 בנות שהגיעו למעגן מיכאל ומול "כוכבות" כחג'ג', גור, שבתאי ואלון הניפו את גביע האיגוד.

ההיסטוריה נמשכה לפיינל פור (הדיחו את כפ"ס עם טלי בן ישי, חן הולצר ושירה שכט) ובגמר התמודדו נגד הגליל העליון עם כוכבות ליגת על רוס, נחמה ושני לוי. אחרי 1-1 בסדרה, המשחק המכריע חזר ל"גמי" . זה היה דרמטי וצמוד אבל בסיום 68:60 לנערות ראשל"צ שזכו בדאבל בליגה הלאומית כשחלקן בכיתה י"ב ורובן ב-י"א בלבד.  הן ימשיכו בקיץ לנבחרת הנערות ויובילו אותה לדרג א' ושנתיים אחרי אותו השלד יוביל את קבוצת ליגת העל למאבקי צמרת.

מבחינה אישית וכמי שמסקר עשור וחצי את הליגה הלאומית זו היתה הקבוצה האטרקטיבית ואיכותית ששיחקה בלאומית, היא עשתה בלאומית את כל מה שהליגה נועדה לעשות. לקדם ולגדל שחקניות ישראליות צעירות, לתת את הכבוד לשחקנית הישראלית ולהוכיח שדרך ושיטה שוות יותר מכל "קומבינה" בענף. עונה טהורה שנתגעגע אליה בעשור הבא.

3 – 3*3 מקום שלישי באירופה (אוגוסט, 2015)

עוד לפני שנבחרת הבנים זכתה במדלית ארד עשו את זה הנערות. בשנה השניה של אליפות אירופה לנערות, יצאו לדרך ארבע: יערה יצחקי, עדן רוטברג, ליאור הלוי ושיר לוי. הן ניצחו את גרמניה וליטא בשלב המוקדם ואת צ'כיה (20:14) ברבע הגמר. אחרי שהפסידו לבלארוס בחצי התמודדו נגד הצרפתיות על מדליית הארד וניצחו אימפריה צרפתית 16:12. ההישג המדהים התחבר להישג לא פחות מדהים שהתרחש חודשיים קודם. יערה יצחקי, נוגה פלג פלץ, טל לב וצליל וטורי יצאו לאליפות העולם עד גיל 18 וסיימו מקום רביעי בעולם (הפסידו הפסד דחוק להונגריה, בקרב על המדליה)!! בזמן שבעולם למדו את הענף שעוד יהפוך לאולימפי השחקניות שלנו היו למעצמה והביאו כבוד שלבנים ייקח 4 שנים להגיע להישג דומה. רק שלצערנו אף אחד לא ידע למנף את הכישרון וההישג ובשנים שיחלפו מאז ועד ימינו ההישג לא שוחזר.

2 – שביתת השחקניות (אוקטובר, 2011)

הרבה אירועי ספורט, משחקים גדולים והתעלות של שחקניות וקבוצות היו בעשור האחרון, רק חלק קטן מהן תואר עד כאן. אבל האירוע שעיצב את העשור בליגת העל, קרה דווקא מחוץ לפרקט. הוא התחיל במפגש חשאי בשבת בבוקר בפארק בהרצליה והמשיך במשרדים השונים. השחקניות הרגישו שאינן יכולות עוד. איגוד הכדורסל הודיע באותו הקיץ על ביטול החוק הרוסי, הקבוצות סירבו לנהל מו"מ על הסכם קיבוצי ותנאי השחקניות. השחקניות ביקשו "שכר מינימום, פנסיה, קרן השתלמות ודאגה לבריאותה, קידומה וכושרה של השחקנית", הקבוצות איימו בשביתת מגן "דרישות השחקניות אינן ריאליות" והמשבר החריף במהירות. במקום שיחות, היה לכלוך ואיומים. שחקניות המכללות התייצבו לצד השחקניות הישראליות. הליגה הושבתה. שבועיים בהן לא התקיימה ליגה מסודרת הסתיימו בהסדר שיוביל להפחתת מספר הזרות בליגה.

את ההשלכות של אותה שביתה אפשר לחלק ל-2, היא הובילה לחיזוק מעמדה של השחקנית הישראלית, יותר שחקניות היו מוכנות לנסות ולשחק בליגת העל, הרבה יותר צעירות נכנסו לליגה וזכו לדקות משחק, וזה לא במקרה שבשנים שיבואו נבחרת הנערות תעלה לדרג א' ושחקניות נערות ישחקו בליגה הראשונה אחרי עשור שזה כמעט ולא קרה. אבל היו גם השלכות שליליות שלקח שנים לתקן (יש כאלה שטוענים שעד היום נזקי השביתה מלווים אותנו). מכתבים של השחקניות לעיריית רעננה והרצליה הוביל לפירוקה של בנות השרון, שחקניות שהיו סמל בכדורסל הפכו מוקצות בקבוצות מסוימות והרבה יושבי ראש איבדו עניין בליגה ובקידומה של השחקנית הישראלית.

בקיץ האחרון הוקם ארגון שחקניות חדש, על פניו הדרך החדשה של ארגון הדור-הבא ושיתוף הפעולה עם יו"ר המנהלת נראה ככזה שיכול לייצר את המהפכה האמיתית שתוביל את השחקניות הישראליות לעתיד חדש.

1 – נבחרת הנערות מעפילה לדרג א' (יולי, 2014)

לא ברור אם זה ההישג הכי גדול בעשור האחרון (בתחילת העשור נבחרת הנשים עוד שיחקה באליפות אירופה), אבל זה מבחינתי האישית אירוע העשור ואנסה גם להסביר למה מקצועית זה אירוע מכונן. בתחילת 2014 קיבלו נמרוד מיטל ולירן בראל את אימון הנבחרת. שנה קודם הנערות סיימו במקום ה-13  והקדטיות במקום השישי, שום סיבה להרגיש היסטוריה מתהווה. אבל מיטל ובראל האמינו והצהירו שעולים. הנבחרת הובסה במשחקי הכנה אבל לא הפסיקה להאמין, לירון כהן צורפה כמנהלת ומנטורית, הנבחרת היתה בנויה על שחקניות מ-זיכרון יעקב, עמק יזרעאל, אשדוד, הרצליה, ראשל"צ ואקדמיה. 12 שחקניות מ-6 מועדונים. השלב המוקדם הסתיים במאזן מושלם, ברבע הגמר ניצחו ב-17 הפרש את מונטנגרו, בחצי הגמר הנבחרת הפסידה להונגריה , אבל במשחק הקובע על הכרטיס לדרג א'  ניצחנו את לטביה 71:64 ועלינו לדרג א'.  טל יעקב ודניאל רבר (הקלעית המובילה של הנבחרת בטורניר) סיימו עם דאבל-דאבל, מיכל ששון סיימה קלעית מובילה במשחק עם 15 נקודות והנבחרת עשתה היסטוריה. כל זה בזמן שברקע בישראל מבצע "צוק איתן".

זו היתה נבחרת מיוחדת, נבחרת שהבינה לכל אורך הדרך את המשמעות ולא התנצלה. מיום האימונים הראשון לא היו תירוצים ולא היו קלישאות לא שאפנו לעשות הכי טוב שלנו – שאפנו לעלות דרג. השחקניות והצוות עבדו עם התקשורת מהרגע הראשון. עדן פורת כתבה בלוג יומי וכל אחת מהשחקניות ובתורה שיתפו על החוויות מהמשחקים (גם אחרי ההפסדים).

היום עדן פורת, טל יעקב (מהקלעיות המובילות בנבחרת) ויעל גלילי משחקות בלאומית, עמית טולמן פרשה, מיכל ששון, שירה ששון ושיר לוי במכללות ובליגת העל משחקות דניאל רבר, נועה זליבנסקי, טל לב, אופיר בנט, אופיר לביא. מאמני הנבחרת כבר "לא בענף". משהו רע מאד קרה בשנים שאחרי שגרם לנו לאבד כ"כ הרבה כישרונות.

ברמה האישית זו היתה תקופה טעונה ומרגשת עבורי. כמי שליווה את התהליך מהשלב הראשון (הצוות הוא זה שדאג לשלב אותי בכל שלב בהכנה), אבל ברגע האמת זומנתי למילואים. את האליפות ראיתי בבונקר ואת המשחקים סיקרתי בלילות . הסיום היה הכי מתוק שיכול להיות.

יעברו שנתיי, עד 2018 כשהנבחרת תעלה שוב לדרג א' הפעם חמושה בכוכבות ראשל"צ ורעננה שיקחו את הנבחרת בידיים (גרזון חמישיית הטורניר) וצוות אימון שהכין את השחקניות בצורה נפלאה ליריבות העדיפות , אבל ב-2014 שני מאמנים בעלי חזון ו-12 לוחמות מ-6 אגודות התגייסו לכדי יחידה אחת שלא התנצלה על כך שהן מישראל ועשו את הבלתי יאומן (כי אם היה זה יאומן ספק אם היו נותנים להם את התפקיד ואם היו מאפשרים לכותב להיות כ"כ צמוד ומעורב בתהליך).

הלוואי שהעשור הבא יביא איתו עוד הרבה נבחרות כאלה. שיהיה עשור שמח!

רגע אחד אישי: נבחרת הנערות נגד לטביה - הצלבה 2016

זה אולי לא אירוע שעיצב או ייזכר בתולדות כדורסל הנשים. אבל עבורי זה היה רגע שיא בטורניר שילווה אותי לכל החיים. כמו ב-2014. לטורניר הזה טסה נבחרת ללא גבוהה דומיננטית (אלי רוזנבלום הודיעה שלא תגיעה 10 ימים לפני הטורניר), ללא שחקניות מובילות בליגת העל, אבל עם הרבה נשמה ואמונה. הנבחרת כיוונה לרבע הגמר , האמינה שהוא בהישג יד, ואם לא 2 פציעות במשחק אחד (יערה יצחקי שסיימה את הטורניר במחצית הראשונה, ועדן רוטברג שספגה מכה קשה באפה במאני טיים של המשחק), יתכן שגם היו מעפילות ל-8 הגדולות של אירופה, אך הפסד טרגי במהלך האחרון של המשחק (59:56). זה היה הטורניר הראשון שליוויתי בו נבחרת לאומית. החיבור לצוות ולשחקניות היה ברמה הכי עמוקה. רגע לפני שחשבתי לעזוב ולתלות את המקלדת הבנתי שיש פה דור חדש להמשיך וללוות גם לעשור הבא.

ה