"עונה שלא תישכח"

26/4/2006 היה אחד הימים הגדולים בהיסטוריה של כדורסל הנשים בישראל. באחת העונות היותר איכותיות שידע כדורסל הנשים זכתה הפועל תל אביב באליפות מהממת. מהמקום הרביעי בליגה ואחרי רצף של פציעות, הדיחה בחצי הגמר את רמת השרון, שעד לסדרה מול ת"א היתה במאזן מושלם של 21 ניצחונות רצופים. "בניגוד לקבוצות אחרות שמשחקות נגד רמה"ש, אנחנו מאד משוחררים. אנחנו שמחים מהעובדה שנכנסו לארבע הראשונות...." אמר מאמן הקבוצה, רועי איזנברג במה שתיאר את הציפיות מתל-אביב בסדרת חצי הגמר.

הסדרה המטורפת הסתיימה רק אחרי משחק חמישי, בניצחון דרמטי ללא יתרון ביתיות ניצחה ת"א 86:84 והשאירה את הקבוצה של דיאנה נולן, שריל פורד ולירון כהן המומות.  

זו היתה הפעם הראשונה שקבוצה שסיימה במקום הרביעי הגיעה לגמר. בגמר פגשה ת"א את רמת חן עם אמבר הול ודיאנה ג'קסון. התחושה היתה שזה יכול לקרות, ו-31 שנים אחרי האליפות האחרונה שלה, ניצחה הפועל תל-אביב 3-1 בסדרה וחגגה אליפות מטורפת והיתה לקבוצה הראשונה מזה 30 שנה שזוכה באליפות (ולא קוראים לה חולון, רמה"ש או רמלה).

משחק הגמר ההיסטוריה היה צמוד , עם יתרון קטן שהחליף ידיים והמהלך של המשחק הגיע פחות מדקה לסיום. טלי נוי, הקפטנית של האדומות קיבלה כדור מחוץ לקשת וצלפה מהפינה שלשה שקבעה 76:73 בדרך לניצחון 78:75 וגיבורת הניצחון הניפה אצל צלחת האליפות. ממש היום לפני  14 שנים.

" אני זוכרת שכקפטנית הזרות ניגשו אליי ואמרו לי שהן רוצות לעזוב את הקבוצה ...חיפשתי להגיד כל דבר כדי להשאיר אותן בקבוצה כי באמת הרגיש לי משהו מיוחד. לשמחתי הן הקשיבו לי ואני בטוחה שחלק מזה היה כי הן הרגישו בדיוק כמוני."

"נגד כל הסיכויים לקחנו אליפות מתוקה"

טלי נוי, היום מאמנת בני יהודה ואז מהישראליות המובילות בענף וקפטנית הקבוצה חוזרת לאותם הימים ומספרת על העונה הכי מטורפת שהסתיימה הכי מתוק. את הכותרת, אגב, היא נתנה:

בקיץ שלפני פתיחת העונה עם הפועל תל אביב, ההנהלה והצוות המקצועי בנו קבוצה שנחשבה לטובה על הנייר עם שחקניות ישראליות מובילות וכן צעירות מוכשרות. הזרות שהגיעו אלינו לא היו מהמוכרות בליגה וצעירות אף הן.

באותה עונה התאמנו באולם הכדורסל המיתולוגי אוסישקין שאני בטוחה שהיה חלום של כל שחקן או שחקנית לשחק בו כאולם בייתי וזאת בהחלט היתה חוויה מדהימה.

אני זוכרת שבשלב מוקדם יחסית הפסיקו לשלם לנו משכורת ונאלצנו להמשיך להתאמן ללא שכר ובנוסף לזה גם הוחלט להרוס את אולם אוסישקין באמצע העונה מה שאמר שלא היה לנו אולם להתאמן ולהמשיך את עונת המשחקים שלנו. בשיא העונה מצאנו את עצמנו מתאמנות באולמות שונים שבחלקם בכלל לא היו לנו כדורי סל ונאלצנו לעשות אימונים ללא כדור. לא תמיד מצאנו אולם פנוי ואז הצוות היה לוקח אותנו לחוף הים לשחק כדורעף רק כדי לשמור על מסגרת ולהישאר בכושר. אני חייבת לציין שהצוות המקצועי ( רועי אייזנברג ונועה רקאנטי) שידרו לנו לאורך כל התקופה הקשה הזאת מקצוענות ורוגע וזה משהו שעזר לנו להישאר מחויבות.

אני זוכרת שכקפטנית הזרות ניגשו אליי ואמרו לי שהן רוצות לעזוב את הקבוצה כי לא משלמים לנו שכר ואמרתי להן שאני בהחלט מבינה אותן אבל אני גם מרגישה שיש חיבור טוב בין השחקניות ולמרות כל הקשיים אנחנו מצליחות להישאר אופטימיות ואם נצליח ל"גרד" איזה תואר במקרה זה משהו שישדרג לנו את השכר בעונה שאחרי , חיפשתי להגיד כל דבר כדי להשאיר אותן בקבוצה כי באמת הרגיש לי משהו מיוחד. לשמחתי הן הקשיבו לי ואני בטוחה שחלק מזה היה כי הן הרגישו בדיוק כמוני.

אם אני זוכרת נכון סיימנו את הפלייאוף העליון במקום השישי ואיך שהוא הצלחנו להגיע למקום רביעי בסיום הסיבוב האחרון ולשחק את סדרת החצי גמר מול רמת השרון שאז היתה עם אחד התקציבים הכי גדולים בליגה עם רשימת שחקניות ישראליות וזרות מהטובות שיש. באנו לסדרה הזאת שבעצם אין לנו מה להפסיד וככה שיחקנו. הסדרה שוחקה הטוב מחמישה משחקים עם יתרון ביתיות ליריבה ובסיומה ניצחנו 3-2 ועלינו לסדרת הגמר. בשלב הזה התחושות היו מדהימות והרגשנו שאם עברנו את רמת השרון אנחנו בהחלט ראויות להיות בגמר וגם לנצח אותו.

" באחד המהלכים האחרונים של המשחק אם לא האחרון, שירי שרון שמרה עליי כשעמדתי בפינה על השלשה, אחת השחקניות שלנו חדרה לסל ושירי הלכה לעזור על החדירה, הכדור נמסר אליי וקלעתי שלשה שבעצם הפכה לחשובה ונתנה לנו את הניצחון."

את סדרת הגמר שיחקנו מול מכבי רמת חן ( כיום מכבי רמת גן) שגם היא היתה עם אחד התקציבים הגדולים בליגה ועם רוסטר שחקניות טוב. יתרון הביתיות היה שוב של היריבה ושיחקנו את משחק מספר 1 באולם זיסמן ואותו ניצחנו והובלנו את הסדרה 1-0, חזרנו למשחק מספר 2 "אצלנו בבית" ( אולם בית דני הפך להיות אולם הבית שלנו) וגם אותו ניצחנו והובלנו את הסדרה 2-0. הגענו למשחק מספר 3 בזיסמן שוב עם יתרון של שני ניצחונות בסדרה של הטוב מ-5 משחקים. ההרגשה היתה שמנצחים את המשחק הזה ואנחנו אלופות ואז קיבלנו באותו משחק 30 ומשהו הפרש.

הדיבור שנוצר בקרב אנשי הליגה הוא שאיבדנו את הסיכוי שלנו ושהיינו צריכות "להכות על הברזל שהוא עדיין חם" ורמת חן יהפכו את הסדרה ויקחו את האליפות. הגענו למשחק מספר 4 בבית דני ועלינו למגרש כאילו אין מחר אם אני זוכרת נכון המשחק היה די צמוד שבסופו באחד המהלכים האחרונים של המשחק אם לא האחרון, שירי שרון שמרה עליי כשעמדתי בפינה על השלשה, אחת השחקניות שלנו חדרה לסל ושירי הלכה לעזור על החדירה, הכדור נמסר אליי וקלעתי שלשה שבעצם הפכה לחשובה ונתנה לנו את הניצחון.

התחושות היו מדהימות כי עברנו עונה לא קלה ונגד כל הסיכויים לקחנו אליפות מתוקה.

הדבר שהכי לקחתי מהעונה המטורפת הזאת שאף פעם אסור לוותר ותמיד צריך להמשיך להאמין לא משנה מה, זה הולך איתי גם כיום כמאמנת על הקווים בשנים האחרונות ואני מנסה להשריש את זה בשחקניות שלי בכל עונה.

(צילום: מוטי קלינגר)