על הצלחת: רמלה וירושלים רוצות אליפות

אליצור רמלה (1) VS אס"א ירושלים (3) משחק 1: 4/5, 19:30- היכל הספורט העירוני ב'דוד רזיאל' המשחקים הבאים: אס"א ירושלים – אליצור רמלה (9/5, 20:30, "קוסל") אליצור רמלה – אס"א ירושלים (אם יהיה צורך - 16/5, 19:30) אליצור רמלה – לעלות עם דאבל:  אליצור רמלה רצתה לחזור לליגת העל, זה היה היעד ששמו בתחילת העונה ובשיטת המשחקים הנוכחית כשנקבע בקיץ ששתי קבוצות יעלו לליגת העל אז רמלה למעשה עמדה ביעד עם הניצחון הכפול על הפועל גלבוע מעיינות. אבל ברמלה רוצים יותר. מועדון מפואר כאליצור רמלה לא מסתפק בהעפלה, אלא רוצה לייצר עוד הישג היסטורי. בעונה שעברה זכתה הקבוצה לראשונה בגביע האיגוד. אליפות כבר יש להן מהפעם הקודמת שחזרו לליגת העל – כעת נותר לחבר בין השניים ולחזור למקומם הטבעי עם דאבל. רק שתי קבוצות הצליחו לעשות זאת בעשור האחרון. אליצור נתניה ואס"א ירושלים, רמלה רוצה להיות השלישית. לאחר שבחצי הגמר ניתחנו את ההישגים הקבוצתיים של רמלה, זמן לעשות כבוד לשחקניות שייקחו חלק במאבק על האליפות ולבחון מה החלק של כל אחת מהן בהישג 1 – צליל וטורי: השחקנית הצעירה שהגיעה לקבוצה בכרטיס כפול, היא אולי "השחקנית השישית" הטובה בליגה (לו היה תואר כזה בלאומית). וטורי עלתה מהספסל ועשתה שינוי כמעט בכל משחק שלקחה בו חלק, היא ידעה לעזור לקבוצה במשחק הפנים כגבוהה, התפוצצה על הגליל עם 21 נקודות (ועל כפ"ס עם 18) וכשהיה צריך גם עזרה בהובלת הכדור. היא כל מה שרמלה היתה צריכה ממנה והרבה יותר. סיימה עם ממוצע 10.3 נק'. 4 – אינה גורביץ: הסמל והנשמה של הקבוצה, אבל גם הרבה יותר מכך. גורביץ, גם השנה, היתה שחקנית שקשה מאד לעצור. היא אמנם היתה זקוקה ליותר דקות מנוחה ולא מעט ויתרה על הזריקה, אבל כשהקבוצה היתה צריכה אותה גורביץ גם קלעה 21 נקודות מול אליצור ת"א (אז עם בר גילינסקי) או הובילה את רמלה לגמר הגביע במשחק נהדר מול הגלבוע. סיימה עם ממוצע 9 נק'. 7 – מאיה איסרוב: ההחתמה של העונה. מעט מאד שחקניות יודעות לבוא באמצע העונה ולהפוך לכ"כ דומיננטיות בקבוצה שלא על חשבון האחרות. הצטרפותה של איסרוב היתה טבעית לתוך המרקם הקבוצתי, עם 30 נק' על הגלבוע, 22 מול ת"א ו-19 נגד פ"ת השאירה חותם בניצחונות שרשומים על שמה. ממצטיינות העונה בליגה וכל מילה נוספת מיותרת. סיימה עם ממוצע 12.9 נק'. 9 – אלונה מודלין: מי שהיתה אחת מהפתעות העונה בסיבוב הראשון סבלה מפציעה שהשביתה אותה לכל הפלייאוף. מודלין, בעברה בליגת העל, חזרה אחרי פרישה של מספר שנים והראתה שהיא בכושר כששמרה על גבוהות והובילה מתפרצות עם 10.1 נק' בממוצע אבל בתחילת הפלייאוף נפצעה ורק במשחק האחרון חזרה כדי לקחת חלק בהישג הגדול של רמלה. 10 – רבקה רוס: שובר השוויון של אליצור רמלה. כששחקנית חמישייה מליגת העל, בשיא כושרה מגיעה לליגה הלאומית ולא בשביל להעביר עונה, קבוצתה הופכת פייבוריטית. כשזו רבקה רוס שמביאה את כל היכולות שלה לשיא בעונה אולי הטובה שלה בקריירה, היה ברור שרמלה בדרך לגמר ואולי גם לדאבל. שחקנית העונה, הקלעית המובילה בפלייאוף, סטארית. 15.7 נק' בממוצע 11 – שני אברהם: כשלרמלה יש על הספסל קלעית מצוינת כמו שני אברהם ברור שמדובר באחת הקבוצות החזקות והעמוקות שנבנו (אולי מאז נתניה). אברהם היתה שחקנית מרכזית בכל קבוצת לאומית כמעט בשנים האחרונות והעונה חזרה הביתה ותרמה 5.5 נק' בממוצע למועדון שהתחילה בו ואיתו תזכה אולי באליפות הראשונה. 12 – מעיין דגן מזרחי: אולי זה השקט שבה שקצת מתעתע אבל דגן היתה מהשחקניות הטובות והחשובות ברמלה. כשהיא ממשיכה שם שנה שניה ברציפות כבורג מרכזי בקבוצה דגן סיימה שניה בין הקלעיות עם 13.6 נקודות בממוצע. העובדה שכמעט לא הורגשה רק מראה עד כמה היא יעילה. בלי רעש ועם 0 פוזה דגן החזירה את רמלה לליגת העל. 13 – יעל פלג: הקאמבק המסקרן של העונה. כשפלג עזבה למכללות היא היתה פוטנציאל גדול שהוביל את בני יהודה למאבקי צמרת על האליפות. אחרי שנים ארוכות מעבר לים חזרה העונה פלג לישראל ואחרי תקופת התאקלמות קצרה הפכה לבורג חשוב ברמלה, כמשלימה של רוס בעמדת הרכזת או כמובילת כדור שניה לצידה. לאט לאט גם הביטחון חזר, היציבות וגם דקות המשחק כשבחלק האחרון של העונה שיחקה מעל 20 דקות בממוצע וסיימה עם ממוצע של 5 נק'. 67 – שרית עטיה: כשיש גארדיות איכותיות, קלעיות מצוינות מכל הטווחים, שחקניות פנים מגוונות, הקבוצה היתה צריכה גם פועלת שחורה, כזו שלא מחפשת עוד סל שדה או עוד דקה על הפרקט ועטיה שכבר קרוב לעשור הופכת כל קבוצה שמגיעה אליה למועמדת לתארים עשתה זאת גם ברמלה, עם הגנה טובה, עוד זינוק אחרי כדור אבוד או ריבאונד מכריע. הרבה יותר מ-5 הנק' בממוצע שקלעה. 24 – יעל קונטנט: בוגרת המחלקה הצעירה ברעננה, היתה בעונה כ"כ מכריעה לא קיבלה יותר מדי הזדמנויות, אבל אין ספק שלמדה והפיקה העונה את המרב כדי שאולי בשנה הבאה כבר תתחיל לייצר את הפריצה. אס"א ירושלים – שלא תגמר להם העונה: כשבירושלים ויתרו בקיץ על המקום בליגת העל הם לא עשו את זה כדי לחזור אליה, עם הסגל שהיה להן היו שורדות עוד עונה בקלות. בירושלים רצו לבנות משהו אחר, דור חדש שיוביל את הקבוצה כמה שנים קדימה, לחזור לגדל בסיס ישראלי ולקדם אותו ואם אפשר גם להנות. אבל בירושלים לא יודעים "להעביר עונה" סתם כך ואחרי התבוסה לרמלה במחזור הראשון הגיעו הניצחונות על פ"ת ועל ת"א בגביע. הם לא הסתכלו קדימה אלא רק על המשחק הבא וכשהרימו את הראש גילו שהן בגמר הגביע ובחצי גמר הפיינל פור. ההתמודדות על הכרטיס לליגת העל נפתחה רע והמשיכה בשני משחקים מופתיים של ניצחונות על פ"ת ללא יתרון ביתיות ובלי כוונה מיוחדת ירושלים מצאה את עצמה בליגת העל. עכשיו ינסו השחקניות להפוך עונה נהדרת לכזו שתחתם עם צלחת. לאחר שבחצי הגמר ניתחנו את ההישגים הקבוצתיים של ירושלים, זמן לעשות כבוד לשחקניות שייקחו חלק במאבק על האליפות ולבחון מה החלק של כל אחת מהן בהישג 4 – דניאל חג'ג': שחקנית ההגנה של העונה ולא בכדי. עם היכולות האתלטיות שלה והשנה יותר מתמיד עם שקט במשחק שלה חג'ג' ממקסמת את היכולות שלה בשני צידי המגרש וכשהיא טובה הקבוצה שלה טובה. ב-4 השנים האחרונות זה עבד, נגד פ"ת עם 23 נקודות עשתה את השינוי בסדרה ועם 9.7 נק' בממוצע עושה עונה טובה ויציבה. מי שסומנה בתחילת העונה כבורג מרכזי פורעת את השטרות. 5 – גילי ליאור: גילי ליאור היתה חייבת את העונה הזו לעצמה. אחרי שנתיים בליגת העל שכמעט לא קיבלה דקות, עברה בכרטיס כפול ללאומית והראתה חלק מהיכולות שלה וכשהיא טובה קשה מאד לעצור אותה. הפציעה ממנה סבלה במהלך העונה רק הראתה את חשיבותה לקבוצה והיתה עבור ירושלים יותר מה-7.9 נקודות שקלעה בממוצע. הקליעה שלה תהיה המפתח בסדרה 6 – אורית פרחי: בירושלים בנו העונה קבוצה טובה וחזקה. אבל נדמה שרק ברגע שהחתימו את פרחי הקבוצה באמת הפכה להיות יריבה לצמרת. אחת מהרכזות הטבעיות האחרונות שנשארו בליגה. אמנם לקח לה זמן להתחבר לקבוצה ולקבוצה להתחבר אליה, אבל הקלעית המובילה טובה דווקא כשאחרות קולעות יותר והמשחקים המכריעים נגד פ"ת הראו כמה קטלנית ירושלים כשפרחי מריצה את ההתקפה ומוצאת כל אחת על הבלטה שלה. ממוצע הנקודות של העונה 12 למשחק. 8 – שני נאות: לא זכתה ליותר מדי דקות משחק. נאות שגדלה באגודה והספיקה לצבור גם 4 עונות בליגת העל מיעטה לקבל דקות, אך כשהקבוצה היתה זקוקה לה, עלתה והיתה טובה. 9 – רותם רוכסאר: בשתי הקבוצות יש לא מעט שמות גדולים, אבל כמו ששרית עטיה ברמלה היתה יותר ממה שאפשר להסביר במילים כך רותם רוכסאר. זה השקט הנפשי שמחבר את הקבוצה, היכולות ההגנתיות שלה לעצור שחקניות שגבוהות ממנה ב-20 ס"מ והקליעה האבסולוטית מחצי מרחק. רוכסאר לא עשתה דברים גדולים, אבל עשתה את כל הדברים הנכונים שבלעדיהם ירושלים לא היתה מגיעה למעמד. קלעה בממוצע 6.5 נק' 10 – אלואיסה כץ: כמעט הכל כבר נכתב העונה על שחקנית חמישיית העונה שהגיעה מירושלים. כץ היא לא גבוהה טבעית אבל כשירושלים היתה צריכה אותה מתחת לסלים היא עצרה שם את היריבות ונתנה את כולה, אבל כששיחררו אותה לקליעות מבחוץ כץ צלפה באחוזים גבוהים פתחה את ההגנה והיתה שובר שוויון כשהזכירה את הימים הגדולים של לפני הנסיעה למכללות. קלעה בממוצע 10.5 נק'. 11 – מעיין צוריאלי: בת 16 וחצי, עוד אחת משחקניות דור העתיד של ירושלים. העונה כמעט ולא שיחקה למרות שהיתה חלק מהקבוצה מתחילת העונה. בישורת האחרונה אחרי שמספר שחקניות עזבו ונטע רפאל נפצעה הקבוצה היתה זקוקה למספר דקות מצוריאלי וזו ערכה את טבילת האש בפלייאוף. בעונה הבאה תהיה משמעותית יותר. 13 – שי אלון: בתחילת העונה אלון בחרה להמשיך עוד עונה בלאומית במקום להתנסות בליגת העל. ירושלים הרוויחה מכך בגדול. מהשומרות הטובות בקבוצה ויחד עם כץ האיום של ירושלים מבחוץ. אלון סבלה מלא מעט פציעות אבל כשהבריאה הצליחה לעצור את הקלעיות המובילות אצל היריבה וכשעלתה מהספסל עשתה את השינוי במשחקים המכריעים שהובילו את ירושלים לגמר וסיימה עם 8.9 נק' בממוצע העונה. 14 – נטע רפאל: פריצת העונה. המרוויחה הגדולה מכך שירושלים בחרה לשחק העונה בליגה הלאומית. לרפאל ניתנה הבמה להיות הדבר הגדול הבא שיצא מירושלים. הצליחה לשמור על שחקניות גדולות וחזקות ממנה, לקלוע כל פעם שהקבוצה היתה צריכה אותה כולל משחק שיא של 15 נק' בתל אביב וסיימה עם ממוצע 6 נק'. בגמר לא תשחק עקב פציעה ונותר לקוות שתספיק להחלים לקראת הנבחרת. היסטוריית מפגשים בין הקבוצות: לא פחות מ-5 פעמים נפגשו הקבוצות העונה ובסך הכל 4-1 לרמלה. למרות העדיפות המוחלטת בין השתיים ירושלים הראתה שיש לה מה להציע לסדרת גמר אטרקטיבית. השתיים נפגשו לראשונה במחזור הפתיחה ורמלה לא השאירה לירושלים סיכוי כשניצחה 73:52. המפגש הבא בין הקבוצות היה המפתיע ביותר ירושלים אחרי 2 הפסדים רצופים אירחה את רמלה והשיגה את הניצחון הראשון 58:49 (וההפסד היחיד שרמלה ספגה בפלייאוף העליון) גם בגומלין בבית לא היה לרמלה קל וניצחה בתום משחק צמוד 63:60. שני המפגשים האחרונים בין הקבוצות התקיימו במסגרת גמר גביע האיגוד. רמלה הכריעה את ההתמודדות עם ניצחון בית ענק 69:44, אבל ירושלים שוב הראתה שיכולה לעמוד כשווה נגד היריבה כשנכנעה 63:61 בגומלין הגמר רגע לפני שרמלה הניפה את התואר הראשון שלה העונה – גביע האיגוד. לקראת הסדרה: אין מה לומר, מדובר בשתי הקבוצות הטובות בליגה. רמלה נכנעה בסך הכל ל-3 קבוצות העונה (שתיים בשלב הבית הדרומי)– ירושלים היא אחת מהן. השתיים העפילו לגמר הגביע, לליגת העל. הן ניצחו לפחות פעם אחת כל יריבה בליגה ועכשיו הן משחקות על הצלחת. ההבדל בין השתיים היה בתחילת הפלייאוף כשרמלה התגברה על הפציעה של מודלין שהחתימה את איסרוב וירושלים נאלצה להסתדר ללא גילי ליאור תקופה ארוכה מה שהוביל להפסדים נגד הגליל וחיפה ובדיעבד מנע מהן לסיים במקום השני. כעת ירושלים ללא נטע רפאל אבל גם בלעדיה הדיחה את קבוצת הפאר של פ"ת ואם ירושלים ניצחה את רמלה גם ללא גילי ליאור, אין תירוצים לסדרה עוד 80/120 דקות לסוף העונה. זמן לסיים עונה בלתי נשכחת בסדרת גמר בלתי נשכחת. 1. המפתח אצל רמלה- העומק. לירושלים ללא נטע רפאל יש 6 שחקניות בלבד. לרמלה אחרי החזרה של אלונה מודלין מהפציעה יש סגל של 9 שחקניות הרבה יותר מלגיטימיות, כאלה שיכולות להכריע את המשחק ביום נתון. רמלה התקשתה נגד הגלבוע במשחק אגרסיבי בו העייפות דיברה בסיום, אם תדע להשתמש בספסל ולהביא את שחקניות המפתח רעננות לדקות ההכרעה קשה לראות את ירושלים עוצרת את רמלה. 2. המפתח אצל ירושלים- הפתעה. אחד המפתחות של ירושלים נגד פתח תקווה היה שהגיעה פשוט מוכנה למשחקים נגד הכחולות והשאירה אותן בלי תשובות. אחרי 3 הפסדים רצופים, ירושלים ניסתה להפיק לקחים ולמשחק השני בסדרה עלתה במטרה לתקן את כל הטעויות שהובילו לאותם הפסדים. זה עבד מעל ומעבר והתמודדות שהיתה צמודה הפכה לשני משחקים שנעו סביב 15-20 הפרש. היכולת של ירושלים לעשות את זה גם נגד רמלה תפתח את הסדרה. 3. ראש בראש. סיון בלליס Vs. בועז טייב. המאמנת הצעירה בפלייאוף העליון (עונה שניה בבוגרות) נגד המאמן הותיק בליגה. טייב חגג השבוע את ההעפלה השמינית לליגת העל ב-20 שנות האימון שלו (שכמחצית היו בליגת העל), בלליס חגגה השבוע העפלה שניה ברציפות לליגת העל 2 מ-2. הגמר האחרון של שניהם הסתיים באליפות (טייב בירושלים לפני 3 שנים, בלליס עם מעגן מיכאל בעונה שעברה) והשנה הם הביאו את הקבוצות שלהן להישגים תוך מיקסום היכולות של השחקניות וכעת השניים יעמדו על הקווים בתקווה לספק סדרת גמר בלתי נשכחת – זה מגיע לנו אחרי עונה כ"כ איכותית.