פותחת עונה: שירה בן דוד נחשפת

ללא קיצורי דרך או הנחות עשתה שירה בן דוד את כל הדרך מ"לב השרון" ועד למשחק נגד רוסיה במדי נבחרת הנערות ולשנה הקרובה מגיעה כגבוהה הישראלית הבכירה ברעננה. בוגרת יותר, רעבה יותר ומכווונת הכי רחוק שאפשר, שירה בן דוד פותחת עונה בראיון מיוחד

בעוד קצת פחות מחודש תחגוג בן דוד יום הולדת 19 ותפתח את השנה הראשונה שלה כשחקנית בליגת העל. בשנתיים האחרונות גיל 19 כבר הפך "מבוגר מדי" לעשות בו את שנת הבכורה, אך בן דוד שהיו לה אופציות והצעות מהליגה הבכירה, כשחזרה מאליפות אירופה לנערות, בחרה להמשיך עוד שנה בלאומית לפני שעברה למכבי רעננה, היא לא מצטערת על ההחלטה גם כשראתה את חברותיה בליגה הראשונה "לשחק בלאומית ובאקדמיה כ'כיתה י"ג' נתן לי את הביטחון שהייתי צריכה , הובלתי את הקבוצה עם ליאור (הלוי), עשיתי דברים, שלא עשיתי בשנים הקודמות. העונה הזו הוסיפה לי המון", אומרת. לשירה בן דוד (18, 182) אין סיפור קלאסי של 'עילוי' שהגיעה בקלות לליגת העל, אלא כזה של דרך ארוכה ועבודה קשה זו הסיבה שבשבילה זה ממש לא מובן מאליו. הילדה שגדלה בעין ורד והתחילה לשחק כדורסל בכיתה ב' בלבד השרון שם עשתה את צעדיה הראשונים " בתור ילדה חיפשתי לי תחומי עיסוק ותחביבים לשעות הצהריים. הייתי בחוג לקרטה, עברתי כל מיני חוגים ואחד מהם היה כדורסל". בקט סל שיחקה אצל אייל שחורי שהיה מאמנה ותחת ארז דגן שהיה מנהל האגודה, היתה רחוקה מעיני המאמנים שבמרכז וכשביקשה להתקדם עברה לפרדסייה " מבחינתנו פרדסיה היתה האגודה הטובה, בכל המשחקים הם ניצחו אותנו", הסבירה את ההחלטה. אך מעבר לכך להחלטה גם היה השיקול הגיאוגרפי "לפרדסיה הייתי נוסעת עם חברים ומשם הייתי חוזרת בשעות מאוחרות יחסית למישהי שלמחרת יש לי בית ספר. בפעמים אחרות אמא היתה לוקחת אותי לאימון היתה יושבת ומחכה שעה וחצי ברכב עד שאסיים אותו – נסיעה לאגודות רחוקות יותר לא היתה באה בחשבון". זו אולי הזדמנות באמת להציף בעיה שיש בארץ, לילדות שלא מגיעות מערים גדולות, קשה מאד להתנייד ודורש הרבה הקרבה מההורים", סיפרה בן דוד "הלימודים בחטיבה בה למדתי היו ברמה מאד גבוהה, בית הספר שיתף פעולה עם תוכניות של האוניברסיטה ואני כילדה חנונית שהיה לי מאד חשוב להצליח בלימודים לא הייתי יכולה לעשות גם את הנסיעות למרכז. הייתי צריכה לבחור בין פרדסייה לנתניה". בפרדסיה הסיפור מקבל תפנית לא צפויה. בן דוד, לא השתלבה כמצטפה וההמלצה שקיבלה שם ממאמן הקבוצה היתה לפרוש מכדורסל "הוא ריסק לי את הביטחון", סיפרה. למזלנו בן דוד סרבה להקשיב ואז, כמו באגדות נשלח חבל הצלה- איך הגעת לאקדמיה דווקא אחרי שנה קשה שכזו? באחד המשחקים נוצרה סיטואציה של חיבור ושיחה. קצת אחרי הגיעו לדבר איתי נמרוד מיטל, ויטו גיליץ ולימור מזרחי שהסבירו לי מה הולך להיות. חששתי בהתחלה בטח אחרי שנה כמו שהיתה לי והם ענו שכולן מגיעות עם סימני שאלה ובלי סימני קריאה, זה משהו שהרגיע אותי. ההתחלה לא היתה פשוטה, לא שיחקתי כמו שרציתי והיו הרבה נקודות שבירה שהרגשתי שהנה אני עוזבת הכל וחוזרת הביתה . המון בכי, אני ילדה של בית והמעבר הזה והמרחק מהמשפחה, אחים, חברים לעזוב ב"בום". כל ההתחלות קשות? נכון וזה משהו שחשוב מאד להעביר לכל מי שמגיעה לאקדמיה בשנה הראשונה שלה. זו שנת הסתגלות. אני אגיד לה את תלמדי כדורסל זה נכון, אבל יותר מכך זה ללמוד ולהבין את המקום, ללמוד לחיות מחוץ לבית ולעשות את השינוי הזה בראש ומבחינה מנטאלית. הייתי יכולה לעזוב, היו כאלה שעזבו, אבל ידעתי שזו תקופה שתעבור ותחשל אותי. לא רציתי להרים ידיים ואני חושבת שהתהליך הזה בנה אותי לליגת העל. בשנה השניה הקפיצת מדרגה המקצועית כבר טובה יותר. מה דרש השינוי? קודם כל, ניתוק מהסביבה שגדלתי בה, להתרגל לחיות בחדר עם עוד מישהי, גם האימונים היו יותר רציניים מאלה שעברתי באגודה, אימוני בוקר שלא הייתי רגילה אליהם. להיות עצמאית, לבנות לעצמך את הלו"ז, משמעת עצמאית מאד גבוהה החל בלימודים ועד כיבוי אורות. היתה לך? כן. משמעת עצמית יש לי. כי כשאני מחליטה אז אני מחליטה. היית "חולה על כדורסל" ברמה של לעזוב את כל מה שהיה קודם? אני לא יודעת אם היתה בי את אותה תשוקה שיש לי עכשיו והרצון להצליח, אבל בעיקר סיקרן אותי, להכיר חברים חדשים, להיחשף לרמה יותר גבוהה ולהתנסות. אני בודקת גבול ואוהבת אתגרים. ידעתי שאני תמיד אוכל לעזוב שם ברגע שארצה. מעבר לשיקול המקצועי זו היתה החלטה נכונה לעשות את השינוי הזה? כן, מאד. המעבר בנה אותי ואת האופי שלי, בכל מה שקשור לביטחון ועצמאות. אני יכולה להגיד בוודאות שאם לא הייתי הולכת לאקדמיה הייתי עדיין ילדה מפונקת שעושים לי ודואגים לי. לדעת לנהל את עצמי ואת לוח הזמנים, להיות מספיק אחראית לוותר על בילוי עם חברה כי מחר יש מבחן בגרות, זה משהו שלא היית עושה בבית. איך התחושות להגיע מאגודה קטנה לאקדמיה מקום "עילית" ולהשוות את עצמך לשחקניות שהגיעו ממועדונים גדולים ועם רקע משמעותי יותר משלך. זה מבאס, ברור. בסופו של דבר זו תחרות, מדברים עליך בוינגייט שזה מקום קטן הכל מגיע גם לספורטאים בענפים האחרים שבעיקר שומעים על מי שעושה את הנקודות או בולטת ואני שעוד הגעתי עם ביטחון עצמי נמוך ושהורידו אותי, היה לי קל להרגיש הכי פחות טובה....אבל שרדתי את זה וכבר בשנה השניה התחלתי להרגיש את השיפור. מה הוביל לשיפור? הרבה עבודה עצמית לבנות מחדש את הביטחון שיש לי את הכישרון והיכולת. הצוות שבאקדמיה עזר לי המון, בעיקר ויטו גיליץ, שעבד איתי המון המון באופן אישי, מעבר לכך היו לי איתו שיחות ארוכות באימונים ואחריהן, ממנו קיבלתי את כל התמיכה שהייתי צריכה. גם נמרוד מיטל עזר לי מאד, הוא גם מאד האמין בי כשהגעתי לאקדמיה והמון מהשיפור בקליעה שלי זה בזכותו. היתה לי בעיה בזריקה שהאגודל היה נכנס פנימה. נמרוד בכל יום ראשון היה עומד איתי ושעות עובד איתי לתקן את הזריקה. סה"כ הייתי באקדמיה 4 שנים ומשנה לשנה הרגשתי את השיפור כשאני חושבת שהשיא היה בשנה הרביעית עם נטע ו-ויטו. מקצועית היה לי קל לדבר איתם בשפה של הכדורסל וקיבלתי את כל הביטחון שהייתי צריכה כדי להוביל. מתי הרגשת שאת טובה בכדורסל? שטעו לגביך בפרדסיה? אולי כשהגעתי לנבחרת. זו היתה נקודת ציון עבורי שגם הוכחתי לעצמי שאני טובה בענף הזה. גם בעונה הקודמת בי"ג, אחרי משחקים גם אם לא היה הולך לי טוב, אני מאמינה שהיו רואים שטעו לגבי. אני הרגשתי שעשיתי את קפיצת המדרגה. הגעתי לאקדמיה מאפס, עם פער מהבנות האחרות שלמדו את היסודות בחולון ורמת השרון. אבל עבדתי קשה והשתפרתי. ההתמודדות ותהליך שעשיתי בארבע השנים באקדמיה הביא אותי לליגת העל מוכנה יותר

"איך מתמודדים עם תורכיה 2.05 מ'? מוצאים פתרונות"

בן דוד המשיכה לעבוד קשה מעונה לעונה ונדמה שלשיא הגיעה כשהיתה בין 12 השחקניות בסגל הסופי של נבחרת הנערות ששיחקו בדרג א' באליפות אירופה, כולל משחק טוב נגד רוסיה החזקה כשסיימה בין 3 הקלעיות המובילות במשחק. הזימון לנבחרת היה רגע שיא מבחינתך? מבחינת הרגשה, כן, בסך הכל עוד לא לקחתי גביע (צוחקת). קודם כל זו חוויה מטורפת, מבחינת כדורסל זו רמה אחרת, גם לשחק וגם להגיע בערב האחרון לצפות בגמר של צרפת-ספרד בטורניר שהיית חלק ממנו זה מדהים. איך הרגשת באליפות? שייכת? זה היה לי מוזר. ידעתי שזה בר השגה, אבל אני לא יודעת אם כ"כ האמנתי בעצמי שאני מספיק טובה להיות בסגל הסופי כמו שנמרוד והצוות האמינו בי. איך מתמודדים מול נבחרות דרג א' כשקשה כשאת נמוכה משחקניות הפנים בלא מעט? מנסים למצוא את היתרונות. בתורכיה היתה שחקנית 2.05 למשל, אז נכון קשה להתמודד פיזית, אבל יש לי יתרונות אחרים. הייתי יותר מהירה ממנה אז ניסיתי להוציא עבירות, להרחיק אותה מהצבע או לסגור לריבאונד. באליפות אירופה גם לא שורקים על כל מגע וזה מאפשר יותר לשחק. והשנה, לא היית חלק מנבחרת העתודה. כמה מבאס היה לא להיות חלק מהנבחרת בקיץ? אם לומר את האמת זו היתה החלטה שלי לא להיות בה בקיץ. הרגשתי שאני צריכה חופש מכדורסל, לא לראות את הכדור ולא לגעת בו. היתה לי תחושת מועקה וידעתי שזה לא צריך להיות ככה, להגיע לנבחרת עם תחושות כאלה כלפי המשחק. איך שנגמרה העונה התגייסתי ומהיום האחרון של הטירונות הגעתי ישירות לאימוני הנבחרת. לא היה לי חופש. אני יודעת שזה צעד שיכול להיראות מוזר וקשה לי לשים את האצבע על הסיבה המדויקת, אולי העומס. לשמחתי המאמנות שירה ונטע הבינו את הסיטואציה ושיחררו אותי. והיום בהסתכלות אחורה מצטערת? לא. אני יודעת שהייתי צריכה את ההפסקה כדי לחזור עם רעב לעונה. הורדתי הילוך והמשכתי להתאמן באקדמיה עד סוף יולי. באוגוסט לקחתי חופשה מוחלטת של טיולים ונופש וחזרתי לאימונים בכיף ועם ציפייה לכל אימון ולתחילת העונה. זו התחושה שצריכה להיות. כמה חשוב לך להיות בנבחרת בקיץ הבא? חשוב, חשוב מאד. זו מבחינתי מטרה. עתודה, שנה אחרונה. אני אבוא הרבה יותר בשלה לנבחרת, גם מבחינה מנטאלית, ואלחם להיות שם.

"יותר מעיזה לעשות, פחות ביישנית"

שירה בן דוד גדלה במשפחה שהספורט לא זר לה, אביה היה שחקן כדוריד "הוא מבין אותי יותר כספורטאי, את רגעי המשבר והשאיפה להצליח וההתנהלות שמסביב" ,מספרת. אבל גם שאר המשפחה מעורבת ותומכת, האמא בפן המנטאלי והאחים שלה מגיעים למשחקים מתי שרק יכולים. מה המשפחה אומרת על הילדה שהתחילה בלב השרון ותפתח עונה בליגת העל? עבור אבא שלי זה מעין חלום שמתגשם לו. מהקט-סל לכל משחק שלי הוא מגיע, לא משנה אם בית או חוץ. המשפחה מאד תומכת, כל מה שאני צריכה כשחקנית, את כל הציוד גם כשלא זול, תמיד קנו לי ודאגו לי. תמיכה מנטלית, גם, כל הזמן. גם האחיות שלי מגיעות למשחקים. כולם תמיד תומכים. למה בחרת במכבי רעננה כתחנה ראשונה בקריירה? ראיתי איך הדברים מתנהלים שם שנה שעברה. ראיתי את היחס לצעירות בקבוצה וגם שמעתי מיערה יצחקי, דברים טובים על היחס והאמון שנותנים ועל ההזדמנות שקיבלה. בגלל שיש 3 זרות בקבוצה, אז בעיניי חשוב שתינתן הזדמנות לישראליות ובסגל שברובו צעיר יש יותר אפשרות לבוא לידי ביטוי. גם ההנהלה יואב, אשר ורפי, שישבו איתי הסבירו לי כמה חשוב להם לקדם את השחקניות הצעירות באגודה ובקבוצה. נתנו לי הרגשה שמאמינים בי כשאני למעשה הגבוהה הישראלית המחליפה לזרות, כך שגם אם לא אשחק הרבה דקות, אני יודעת שאקבל את ההזדמנות ואנסה להוכיח את עצמי. איך החיבור עם המאמן? לירון עשה עלי רושם טוב, הוא מקצועי, מאמין בשחקניות שלו ובצוות. ואיך החברות החדשות בקבוצה? מדהימות. ליהי מאד מחברת את כולן, אבל באמת יש אווירה טובה בחדר הלבשה, כולן ביחד אין מישהי שבחוץ, יש אווירה ודינמיקה שאני צריכה ומחפשת, שיהיה שמח, אקשן וצחוקים. לא צריך לבוא לאימון ורק להיות רציניים בלי לחייך בלבד. אנחנו מתאמנות באווירה טובה וזה מה שהכי חשוב. לאיזה מקום תגיעו? אנחנו מכוונים לפלייאוף עליון, זו המטרה. שנה שעברה הצליחו להגיע לשם, השנה הבנות עם יותר ניסיון ואני חושבת שהוא בר השגה ואפשרי. שנה ראשונה בליגת העל מרגישה כמו שנה ראשונה באקדמיה? יש דברים דומים כמו המעבר והצורך להסתגל לדבר חדש, לאופי משחק שונה וקצב אחר. אבל מבחינה אישית ומנטאלית אני לא חושבת שזה נכון להשוות. אני מאמינה בעצמי הרבה יותר, מודעת לעצמי הרבה יותר, לחולשות והחוזקות שלי ולמה שאני יכולה להציע בליגה. כמו קליעה מחצי מרחק, ראיית משחק והבנת משחק שלא היתה לי כשרק עברתי לאקדמיה. מה את מרגישה שצריכה לשפר? להוסיף אלמנטים למשחק ההתקפה שלי, כמו משחק עם הגב לסל ולגוון בסיומות. אני גם צריכה להיות יותר אגרסיבית במשחק שלי ולא לפחד ממגע וגם לא להוריד את הראש כשמשהו לא הולך לי. איך את רואה את המשך הקריירה? השאיפה שלי היא להשתפשף כמה שנים בליגת העל, לצבור נסיון, למצוא את המקום שלי ולצאת לאירופה ואז לחזור לשנת פרישה בישראל. אני פחות מתחברת לכדורסל אמריקאי, גם בגברים מעדיפה לראות משחקי יורוליג על נ.ב.א. איזו שירה נראה השנה? פחות ביישנית על המגרש, מעיזה לעשות. לטעות? ברור שאטעה, אבל אעשה את הדברים שאני יודעת ומאמינה בהם ולהשתלב בקבוצה ובדינמיקה, לרוץ , ללחוץ, לא לעשות חשבון יותר מדי למי שתתמודד מולי.