קונטס ואורבך עם הרוח החדשה ברעננה

לכאורה כשמסתכלים על השנה של נערות מכבי רעננה זה נראה כמו עוד שנה כבכל העונות האחרונות. קבוצת צמרת בליגה ובתיכונים שנאבקת על כל התארים וגם זכתה עד כה בשני הגמרים אליהם העפילה, כשניצחה את הפועל ראשל"צ בגמר גביע המדינה ועם תיכון אוסטרובסקי זכתה באליפות התיכונים, מה שהוביל לנסיעה ל-ISF. אבל עבור השחקניות בקבוצה, זו לא סתם "עוד עונה". לראשונה מזה שנים ארוכות, הפציעות הקשות מהן סובלות שחקניות צעירות רבות "תקפו" לא אחת אלא שתיים מהשחקניות הדומיננטיות בקבוצה. תחילה גלי קונטס, שקרעה את הרצועות באחד מהאימונים השגרתיים שקיימה הקבוצה, "לא קרה שום דבר מיוחד, שיחקנו אחת על אחת באימון, רצתי עם הכדור ו..זהו", כך היא מתארת את הרגל שהוביל לפציעה. קצת אחרי וגם רכזת הקבוצה, איילה רוט נפצעה וסיימה את העונה אף היא ומקבוצה דומיננטית ופייבוריטית, יחידה אחת מחוברת הן איבדו שתיים מהברגים המרכזיים. קונטס כבר הספיקה מאז לעבור את הניתוח לפני כחודשיים ובקרוב צפויה להתחיל בהליך השיקום שצפוי להימשך בין שמונה לעשרה חודשים, מה שיידחה את גיוסה וכנראה ישבית אותה לתחילת העונה הבאה, אבל קונטס לא נשברה היא בטוחה שתחזור לשחק ובינתיים מגיעה לכל אימון ונוסעת עם הקבוצה לכל משחק כדי לתמוך כמה שרק אפשר מהצד. חסרונה הורגש מיד, "גלי היא הדבק שלנו", אומרת ליעד אורבך חברתה לקבוצה, "אי אפשר להסביר את זה במילים אבל כשהיא על המגרש כולן מרגישות הרבה יותר רגועות. היא לא צריכה לדבר הרבה, זה משהו שהיא משדרת ומצליחה להעביר. היא מחברת בין כל הבנות, הדבק של הקבוצה שלנו, גם על המגרש וגם מחוץ למגרש". אם קונטס היא אולי שם מעט אלמוני לכל מי שלא עוקב אחרי ליגת הנערות, לליעד אורבך, כנראה כבר הספיק להיחשף. אורבך הצטרפה השנה לסגל הקבוצה הבוגרת של מכבי רעננה והחל מהסיבוב השני שותפה בעשרה משחקים מתוך ה-13 של קבוצתה ב-17 דקות בממוצע. בהן קלעה 3.3 נק' ולקחה 2.8 כ"ח, כשבמקביל המשיכה לשחק כמעט 40 דקות במדי קבוצת הנערות. השתיים הן תלמידות כיתה י"ב, כלומר זו עונתן האחרונה במחלקה הצעירה של רעננה ורגע אחרי הזכיה בגביע המדינה ולפני הטיסה לאליפות הבינ"ל לבתי הספר (ISF), הן נפגשו לסכם את התקופה, למרות שמתעקשות עדיין שלא לסכם, פשוט כדי לא להרגיש שזה הסוף " אני עוד לא רוצה לסכם", פותחת קונטס, "יש לנו עוד את טורניר ה-ISF ואת סדרות חצי הגמר והגמר. אני לא רוצה לחשוב על התקופה הזו כמשהו שעומד להיגמר. אני אסכם בסוף, ובינתיים לא רוצה לחשוב על זה שזה יהיה הסוף". אורבך מוסיפה "רק לחשוב על זה שהתקופה נגמרת, לא ממש נתפס" אז בינתיים בואו נדבר על העונה שלכן עד עכשיו, מה נשמע בקבוצה? קונטס: יש היום אווירה טובה. אחרי תקופה שונה ולא קלה שעברה עלינו מהזכייה באליפות התיכונים עם אוסטרובסקי הכל היה מוזר. אני נפצעתי ואז איילה נפצעה, היתה תקופה לא פשוטה בתוך הקבוצה. שונה מכל שנה. אורבך: פתאום בעקבות הפציעות התחלנו להרגיש חוסר וודאות, אנשים דיברו עלינו לפני גמר הגביע כאנדרדוג והיתה תחושה שאנחנו צריכות להוכיח את עצמנו. כשגלי, הדבק של הקבוצה, נפצעה היה לנו קשה להתרגל לסיטואציה שהיא לא על המגרש, אפילו שהיתה איתנו על הספסל. אבל לשמחתנו הצעירות שאיתנו, זוהר גולדמן, גל כהן ורוני זהות הצליחו להשתלב ולתרום לנו, כולן נתנו מעל ומעבר ועכשיו אחרי הזכיה בגביע התחושות השתפרו. סליחה על השאלה המתגרה קצת... זה מחמיא שראשון הופכות לפייבורטיות כשאת פצועה? קונטס: זו לא רק אני שנפצעתי גם איילה רוט. אבל, כן ברור שיש בזה משהו מחמיא. אני ידעתי שאנחנו חשובות לקבוצה, אבל כנראה שלא הבנתי עד כמה. באמת שהרגשתן אנדרדוג בגמר מול ראשון לציון? בכל זאת ניצחתן אותן כבר לא מעט פעמים, היה חשש שהפעם זה יהיה יותר קשה או בלתי אפשרי? קונטס: זה לא שבמשחקים רגילים אין לחץ, אבל בגמר הנוכחי היה לחץ מסוג שונה. ישבתי בצד, לא הייתי יכולה לעזור לחברות שלי על המגרש. הסביבה אמרה שהן יבואו לנצח אותנו כי הן יותר טובות. ניסינו לשים את כל הרעשים בצד ולהתמקד במה שאנחנו צריכות לעשות כדי לנצח וזה הצליח. אורבך: חששנו מהגמר. ידענו שכל אחת תצטרך לבוא ולתת מעצמה הרבה יותר ממה שבד"כ נותנת גם הבוגרות וגם הצעירות. בגלל החיסרון של גלי ואיילה הרגשת שאת צריכה להביא דברים נוספים ממך? כי התחושה היתה שהתעלית ועובדה שגם הוכתרת בסיום כשחקנית המצטיינת. אורבך: היה משחק קשה, גם בגלל הרמה והיריבה וגם מבחינת אוויר, בגלל שהיינו ברוטציה קצרה. כמו שאמרתי כל אחת ואחת ידעה שהיא צריכה לתת הרבה יותר, וגם אני מבחינה אישית נלחמתי ונתתי כל מה שאני יכולה, ניסיתי לקחת על עצמי יותר ולעזור לקבוצה – שמחה שהצלחנו. התחנה הבאה אליפות – ISF. קונטס: לצערי בטורניר הקרוב אני יכולה רק לתרום מהספסל. הטורניר באירופה זה ההזדמנות שלנו לנסות דברים חדשים ולהתמודד, יהיו משחקים קשים כמו שהיו לנו בסרביה. זה להתמודד עם משהו שונה לגמרי ממה שיש בארץ. זה כיף. אורבך: יצא לנו עד עכשיו לחוות את התחרויות באירופה במחנה האימון שקיימנו בסרביה, זו היתה חוויה טובה להתמודד מול רמה שונה. היו לנו שני אימונים ביום ומשחקים נגד יריבות אירופאיות. עכשיו ננסה להצליח גם באליפות הזו.  

סוד ההצלחה? ה-ביחד

למרות שיסיימו את השנה יחד כשכבה י"ב (יחד עם שיר תירוש), הן לא התחילו יחד. גלי קונטס (17, 1.70) היתה שם הרבה קודם כשהתחילה לשחק כדורסל במכבי רעננה כבר בכיתה א'. היא עברה את כל המסלול מהבית ספר לכדורסל, לקט-סל ולנערות ברעננה וראתה את כל ההתפתחות בקבוצה, איך חוזרת לצמרת של הכדורסל אחרי שנים שנעדרה ממנה. ליעד אורבך (18, 1.80) הצטרפה רק בכיתה ט', היא גדלה בתל מונד ואת הנסיעות כל השנים עשתה בעזרת משפחתה שלקחה אותה ומחזירה אותה מהאימונים או יחד עם חברות נוספות מהאזור. קונטס זוכרת את אותה ילדה ביישנית שהתחילה את הדרך עם הנערות ב' ועד לליגת העל, ומספרת "כשהיא באה היתה שקטה וביישנית, פחדה לעשות דברים ועם הזמן הצלחנו לשחרר אותה, אני ראיתי את כל התהליך שהיא עברה. אני חושבת שליעד לא הבינה כמה היא טובה וכמה היא משמעותית ויכולה לעזור לקבוצה, היום אני כבר חושבת שהיא יותר מבינה את חשיבותה עבורנו".

התקופה הזו כשאורבך הגיעה לקבוצה שנמצאות בה גם גלי קונטס ושיר תירוש, היא אולי אחת הטובות בתולדות המועדון. נכון הן לא לבד וגם לשכבה הבוגרת שאיתן כמו גילי אדם וסהר דגן ולשכבה הצעירה יותר עם שלי סירקיס, איילה רוט ושירה עתיר, יש חלק. אבל הן כאמור הדור המחבר. בתקופתן קבוצת נערות ב' זכתה בגביע ו-2 אליפויות אחרי קרוב לעשור, אוסטרובסקי חזרה לזכות בשתי אליפויות רצופות ובנערות א' זכו בעונה שעברה בטריפל והשנה עד כה בגביע. בסך הכל 8 תארים. מה מיוחד בקבוצה הזו שהפך אותה לכ"כ דומיננטית? קונטס: באמת שנגלה לכולם את הסוד? (צוחקת). אבל ברצינות, אין איזה דבר אחד שאפשר להצביע עליו. אולי זו העובדה שאנחנו יחד כ"כ הרבה שנים וחברות טובות מחוץ למגרש, שאנחנו באות לכל אימון ומשחק ונותנות את כל מה שיש לנו. אנחנו מתמידות ומשקיעות לכל אורך השנה, אוהבות לשחק ורוצות להצליח. זה שילוב של כל הדברים האלה. אורבך: אנחנו באות לכל משחק כאילו הוא הראשון שלנו מול היריבה, אנחנו לא מסתכלות על כל מה שעשינו ואז אנחנו מצליחות לנצח. מה החלק של המאמנים? קונטס: הצוות שלנו מדהים, אני חושבת שבלי יוני ואורן וכל שאר הצוות שמלווה אותנו לא היינו יכולות להגיע לאן שהגענו כל השנים. הם עוזרים לנו כ"כ הרבה, אני לא חושבת שיש ליווי כזה בעוד מחלקה בארץ בנים או בנות. אנחנו מתייעצות איתם על הכל קשור או לא קשור לכדורסל, הם כמו המשפחה שלנו. אורבך: אני מסכימה, זה הרבה מעבר לכדורסל. איכפת להם מאיתנו לא רק על המגרש, הם מלווים אותנו מתי שאנחנו צריכות ובמה שאנחנו צריכות. החופש שהם נותנים לנו כשחקניות, אני לא חושבת שיש כזה בעוד מחלקה, באמת איכפת להם מאיתנו. ובכל זאת, נדמה שהדור שלכן שבר את כל הסטנדרטים הקודמים. לפני שבאתן רעננה נעדרו מ-לא מעט גמרים ואי אפשר לדעת אם יצליחו לשחזר את ההישג בעתיד. עשיתן משהו דיי יוצא דופן... קונטס: אני חושבת שלא היינו מצליחות לעשות את כל מה שעשינו ולהגיע לאן שהגענו בלי הצוות שמקיף אותנו כל היום וכל הזמן ובלי שכל אחת ואחת היו איתנו בקבוצה, גם אלה משחקות יותר ואלה שמשחקות פחות – בלעדיהן זה לא היה נראה אותו דבר. אורבך: אנחנו קבוצה מיוחדת, יש חיבור שאי אפשר להסביר אבל גם יש גם דור איכותי שימשיך אותנו ואני מקווה שרעננה תמשיך להיות בצמרת. אבל חייבים להיות כנים, אין בליגה הרבה קבוצות חזקות, כל הגמרים שלנו הם נגד ראשון לציון. אני חושבת שהנתון הזה אומר משהו על הליגה מעבר ליכולת שלנו. קונטס: אנחנו לא נגיד שאנחנו גרועות, אנחנו יודעות שאנחנו טובות, אבל זה עניין של דורות ובדור הנוכחי יש רק את ראשל"צ כמתחרות. אולי בעבר כשהיתה ליגה חזקה יותר זה היה שונה. אני חושבת שזה גם אנחנו טובות, אבל זו גם הרמה של הליגה. איך אתן באמת חוות את הליגה? כשחקנית שנמצאת בפנים אפשר להסתכל בצורה ביקורתית או שאתן לא מרגישות שמדובר בליגה עם הבדלי רמות בולטים ותנאים לא אידיאלים כמו שופט אחד? אורבך: אני חושבת שזה כן מבאס אותנו שהקבוצה היחידה שהמשחקים הצמודים מולן הן ראשל"צ ושאנחנו יודעות שאת רוב המשחקים ננצח בעונה. אנחנו מנסות לתת את כלכולנו , כי ככה צריך לבוא אבל זה כן מבאס. אנחנו מחפות על זה באימונים, אבל אין ספק שליגה תחרותית יותר היתה מוסיפה לנו השחקניות. קונטס: אני לא חושבת שיש מישהי שלא שמה לב לפערי הרמות שיש ולעדיפות שיש לכדורסל הגברים ואני חושבת שאם הרמה היתה יותר גבוהה היינו יכולות להשתפר יותר, אבל כמו שליעד אמרה אנחנו מפצות על כך באימונים התחרותיים וברמה שיש לנו בתוך הקבוצה.

"יש דור המשך איכותי"

אמנם קונטס ואורבך יסיימו בסוף השנה את גיל הנערות, אך בזכות חזרתה של מכבי רעננה לליגת העל בעונה שעברה נדמה ששוב יש לצעירות של האגודה קבוצה בוגרת להמשך טבעי לקריירה. אורבך כבר נהנתה מכך בעונה שעברה כשיחד עם סהר דגן, שיר תירוש ושלי סירקיס זכתה לטעום, להתאמן ולהתנסות בליגה הבכירה ובשאיפה גם הצעירות האחרות ימשיכו בתהליך בשנים הקרובות. רק שכעת הן עומדות בפני הצומת שרוב השחקניות עמדו בה לפניהן האם פניהן לכדורסל המקצועני או לשירות צבאי משמעותי שאולי ישים קץ לקריירה המקצוענית. לשתיים ברור שהן רוצות לשחק כדורסל, אך בעוד לאורבך ברור שרוצה להמשיך בתהליך שהחלה בעונה שעברה קונטס עוד מתלבטת " עוד לפני הפציעה ועד עכשיו עוד לא החלטתי על העתיד שלי בכדורסל. אני יודעת שארצה להמשיך ולשחק, אבל אני עוד לא יודעת אם אעשה הפסקה בזמן השירות או שארצה לשלב את השירות עם הכדורסל. עכשיו אני לא יודעת, אחכה לראות מה קורה אחרי שאחלים ואקבל את ההחלטה".

אורבך, בקיץ שעבר החמצת את הקמפיין עם נבחרת הנערות, כי לא היית כשירה השנה את חוזרת? אורבך: אני מאד רוצה להיות חלק מהנבחרת אחרי הקיץ שעבר. אבל גם יצאו מאותו קיץ דברים טובים היה לי זמן לעבוד על דברים שהייתי צריכה לשפר ולחזק במשחק, כאלה שאין זמן לעבוד עליהם במהלך השנה, אז דווקא יצא מהסיטואציה טוב. איך את מסכמת את עונת הבכורה בליגת העל? אורבך: זו היתה שנת התנסות, לי אישית היה כיף ולמדתי דברים כמו לשחק נגד זרות או ישראליות גבוהות. בהתחלה היה לי קשה להסתגל, הרגשתי חסרת ביטחון, אבל לאט-לאט אני חושבת שלקחתי יותר על עצמי הבנתי שאני מסוגלת לשחק ולבצע את הדברים שאני יודעת אפילו אם זרה משחקת מולי או שומרת עלי. אני חושבת שההתמודדות בליגת העל שיפרה לי את הבנת המשחק. הופתעת מהדקות שקיבלת? אורבך: לא ידעתי למה לצפות ולא באתי עם ציפיות כלשהן לעונה. האמת שבהתחלה ציפיתי שרק נתאמן איתן ולא נהיה בכל המשחקים, אבל הסגל שנבנה איפשר לנו להפוך לחלק גם במשחקים. לא ציפיתי להיות שחקנית משמעותית, אבל כן, כשהבטחנו את ההשארות בליגה התחלתי לקבל יותר דקות ורציתי לבוא ולקחת כמה שיותר בהזדמנויות שקיבלתי במשחקים. למשחקים האחרונים בליגת העל עלית בלי רגשי נחיתות? אורבך: אני חושבת שהוכחתי שאני מסוגלת לשחק בליגת העל ולתרום, אבל אני צריכה להמשיך ולעבוד קשה כדי להוכיח את עצמי לקראת העונה הבאה ולקבל מקום משמעותי ברוטציה. הרגשת השנה חלק מהקבוצה? אורבך: כן. היינו קבוצה צעירה והיו הרבה בנות שאני מכירה, חלק שהיו איתי בנערות של רעננה או דור למשל שהיתה איתי בנבחרת. גם את ליאור הלוי ויערה יצחקי הכרתי מהשנים הקודמות ואחרי החלפת הזרות היתה תחושה שהפכנו לקבוצה מגובשת וכולן הרגישו חלק. אמנם לא מרגיש כמו המשך טבעי לקבוצת הנערות, המאמן השונה, ההנהלה, הכל היה חדש מבחינתי - לא הרגשנו שזה המשכיות למשפחה שיש בנערות אבל אני כן מרגישה שככל שהשנה התקדמה אז נוצר חיבור חדש גם בבוגרות. נשמע שכל אחת נמצאת במקום קצת שונה, לאן אתן שואפת? אורבך: אני רוצה להיות חלק מהנבחרת הבוגרת ולשחק באירופה ברמות הכי גבוהות. קונטס: אני רוצה להמשיך ולשחק כדורסל, אבל עוד לא החלטתי אם אני רוצה את זה יותר מדברים אחרים בחיים. אני רוצה להיות הכי טובה במה שאני עושה ועד הגיוס אני אנסה להבין כמה רחוק אני יכולה להגיע בכדורסל ואם אבין שאני יכולה להיות טובה ומשמעותית ברמות הגבוהות אז אשאר ואם לא אחזור אליו אחרי השרות הצבאי. מה אתן משאירות אחריכן, איך רעננה תראה ביום שאחרי? אורבך: אני חושבת שברעננה יש דור המשך איכותי. גם השחקניות הצעירות שאיתנו בקבוצה מוכשרות וגם הצעירות יותר שזכו גם הן בגביע המדינה עם קבוצת הילדות. קונטס: כל שנה זה משתנה, עניין של דורות. אני חושבת שיש דור המשך שאם ימשיכו בדרך שהן עושות וימשיכו להתקדם ולהשתפר הן יכולות להוביל את רעננה ולקחת תארים.