"שווה לחיות את האמת שלך"
מייקל גילת הוא מאמן כושר בן 25 מכפ"ס. אם אתם לא מזהים את השם, אולי תכירו אותו יותר בתור מיכל גילת, שם שמוכר לכל חובבי כדורסל הנשים בארץ. גילת העביר קריירה לא רעה בנבחרות ישראל הצעירות ובליגות הנשים, ובאוגוסט האחון בחר לעשות את השינוי בחייו. (כתבת וידאו)
| לילך וייס
אם תפגשו ברחוב או באיזה משחק כדורסל את מייקל גילת, הוא יראה לכם כמו כל בחור צעיר אחר. הוא בן 25, מאמן כושר, בצבא היה מ"מ טירונים והיום הוא גר בכפ"ס עם בת הזוג שלו וכלבה. אבל מי שעקב בשנים האחרונות אחרי כדורסל הנשים בארץ, מכיר אותו יותר בתור מיכל גילת.
"תקופה מאוד ארוכה שחייתי חיים כפולים, בבית משהו אחד ובחוץ משהו אחר". באוגוסט האחרון מייקל החליט באופן סופי לעשות את השינוי ולהפוך ממיכל, למייקל. "היה לא קל בהתחלה, בת הזוג שלי הראשונה שידעה, ולאט לאט התחלתי לספר לעוד אנשים מסביב ולעוד חברים. להורים סיפרתי כשכבר החלטתי על זה באופן סופי כי לא רציתי לבלבל אותם. הם מדהימים ומאוד תומכים בי ומקבלים ואוהבים אותי.
גם להם היה לא קל בהתחלה, אף הורה לא רוצה בשביל הילד שלו שיהיו לו חיים קשים והם נטו דאגו לי. הגיבו טיפה פחות נעים אבל היום הם סבבה לגמרי. החיים שלי היו הרבה יותר קשים לפני שהתחלתי את התהליך מאשר היום, ובאמת טוב לי וכיף לי עם מי שאני ואני שלם עם עצמי. תקופה שהייתי כל הזמן במלחמה."
גילת התחיל לשחק כדורסל בכיתה ג' בקבוצת קט סל בנים ברחובות, וגם היה הקפטן של הקבוצה. בכיתה ז' היה צריך לעבור לשחק בקבוצת נערות, אז הצטרף לאליצור חולון שנחשבה אז לאחד המועדונים החזקים בארץ. הוא שיחק מספר עונות בנערות לאומית, נבחר למצטיינות העונה כבר כשהיה בכיתה י', והיה חלק מנבחרת הנערות ב-2009 ו-2010.
אחרי הפסקה לטובת שירות צבאי, חזר לכדורסל למכבי גדרה מהלאומית, עבר עונה וחצי טובה בכפ"ס ואת העונה שעברה פתח בבנות הרצליה מליגת העל. אחרי שלא קיבל שם הרבה דקות, ירד חזרה ללאומית לגלבוע מעיינות. בסיום העונה, ולאור התהליך שהוא היה עתיד לעבור, פרש מהמשחק.
"דמיינתי את הקריירה שלי קצת יותר ארוכה, אבל זה בסדר, אני לגמרי שלם עם הבחירה שעשיתי, הכדורסל תמיד יהיה בחיים שלי באיזשהי צורה." מסכם גילת. "נהנתי מאוד, זה מאוד תרם לי באופן אישי וחיזק את האופי, הפכתי לבן אדם יותר חזק וזה עזר לי להתמודד עם דברים קשים שקרו לי בחיים. נהנתי מאוד בחצי עונה שהייתה לי בגלבוע וגם הגעתי למקום מדהים עם אווירה טובה ושחקניות ויוני אורן שבאמת נהנתי לשחק אצלו. היה לי איזה חלום כזה שניקח אליפות ואוכל לפרוש בסוף העונה בשיא, זה לא קרה (צוחק).
זאת הייתה עונה מאוד אמוציונלית בשבילי כי הרגשתי שכל משחק זה המשחק האחרון שלי ואף אחד מסביב לא ידע. כבר בגדרה חשבתי שכל עונה זה העונה האחרונה והמשכתי, ובעונה הקודמת באמת ידעתי שזהו. בגלל זה היה חשוב לי לעבור מהרצליה ללאומית כי רציתי באמת לשחק ושמחתי שזה קרה. ואז תוך כדי כבר ידעתי שזאת העונה האחרונה, גם זרקתי מסביב אבל לא כל כך האמינו לי. אם הם יקחו אליפות העונה אני אשמח בשבילם ואתבאס שאני לא חלק (צוחק)."
למרות שהוא כבר לא בין השחקנים שרצים על הפרקט, גילת עדיין נמצא הרבה במגרשים. "אני עובד בשגב ספורט, עושה סטטיסטיקה גם בליגת העל נשים וגם בליגה הלאומית. אני עושה את זה בעיקר כי כיף לי, נהנה לבוא לראות משחקים פעם פעמיים בשבוע. בהתחלה זה כן היה צובט לי כשהייתי נכנס לאולם ואני יושב בשולחן וכולם משחקים. אבל אני לגמרי שלם עם ההחלטה שלי ואני היום מגיע לשם בכיף, נשארתי בקשר עם שחקניות וגם אני נשאר קצת מעודכן ולגמרי נהנה מהחוויה.
פעם זה היה קצת מביך כשהייתי נכנס לאולם ומישהו היה צועק לי 'מיכל גילת'. אני גם התלבטתי אם לעשות את הראיון כי זה חשיפה שהיא לא קלה לי, אבל אני חושב שזה סגירת מעגל בשבילי וזה גם ימנע מצבים מביכים."
הוא גם לא שולל חזרה לפרקט כשחקן בכדורסל גברים או באימון. "אימנתי ילדות שנתיים ואם בהמשך אני ארצה וארגיש שזה חסר לי אני אחזור לעבוד עם ילדים, זה משהו שאני כן נהנה ממנו ומאמין שהוא חשוב. אם אני ארצה לחזור לשחק בקבוצת גברים אני אבדוק את זה. אני כן מניח שיש עניין מבחינה בירוקרטית, לא כל כך יודע איך זה הולך. אבל אם אני אהיה מספיק טוב ואצליח להתמודד מבחינת סייז וגובה אני מאמין שלא צריכה להיות בעיה. בנתיים מי שרוצה להחתים אותי בתור שחקן אימונים אני מוכן (צוחק)"
גילת במדי בנות הרצליה אשתקד
ההחלטה על השינוי לא הגיעה בקלות למייקל. "זה משהו שנורא הלחיץ אותי, פחדתי ממנו, ניסיתי להילחם בזה ועם הזמן הבנתי שזה מי שאני וזה מה שאני ואני הולך על זה עד הסוף. חשבתי על זה ב-4 השנים האחרונות ובדיעבד שאני מסתכל אחורה זה תמיד היה שם. תמיד רציתי את זה, תמיד חיפשתי את זה ולא הייתי מודע לזה, וב-4 השנים האחרונות זה משהו שהתחלתי לחשוב עליו ולהתעסק בו ביותר אינטנסיביות.
תמיד הרגשתי גבר, אני לא מרגיש שהיום אני מישהו אחר וקודם הייתי מישהו אחר, מרגיש שאני מי שהייתי תמיד. פשוט השם שלי והמראה לא התאימו למה שהרגשתי בפנים ולכן עשיתי את השינוי הזה בחצי השנה האחרונה. אני עדיין בשלב התחלתי, רק חצי שנה על הורמונים ולוקח לדברים זמן להשפיע. אני כן בסופו של דבר רוצה שהמראה שלי יהיה 100% גברי. המראה שלי תמיד היה גברי ואנשים היו מתבלבלים. גם נמאס לי כשחושבים שאני ילד בן 16, זה לא כזה סבבה בגיל 25 (צוחק)."
לחשיפה של גילת יש קווים מקבילים ליציאה מהארון של אורי קוקיה לפני קצת יותר משנה. למרות שגילת לא חושב שיגיע לשחק בליגות הגברים המקצועניות, הוא מאמין שהיום הקהל יותר פתוח לקבל שחקנים מהקהילה ושהשינוי שעבר הוא לא מה שיפריע לו. "זה לא משהו שאני מסתיר. כשאני פוגש מישהו זה לא הדבר הראשון שאני אומר כי זה לא משהו שמייצג אותי, אני מציג את עצמי בתור מייקל. לא מפריע לי שאנשים ידעו.
אני חושב שהיום יש יותר מודעות ויותר קבלה, אנשים יותר נחשפים ונתקלים בזה, וכשאתה רואה עוד מישהו עושה את זה זה נותן כח לעוד אנשים לבוא ולצאת. בסוף כשאתה מסתיר את זה זה רק עושה לך רע. אז אני כן מאמין שקהל ואנשים וסביבה יותר פתוחים לקבל דברים, וגם אם לא זה בעיה שלהם."
למרות התהליך האישי והלא קל שהוא עובר, גילת בטוח שהוא בדרך הנכונה. והתגובות מסביב, רק מוכיחות לו את זה. "לא נראה לי שזה נפל על מישהו מהחלל. זה תמיד היה שם, קצת מוזר אם זה הפתיע מישהו. קיבלתי המון המון תגובות מאוד מפרגנות והרבה תמיכה, הרבה מעבר למה שציפיתי. אנשים שלא דיברתי איתם שנים פתאום שלחו לי הודעות, אמרו שהם מאוד מעריכים ושזה מעורר השראה, היה לי כיף לקבל את כל התמיכה הזאת. לא נתקלתי באיזה תגובה פחות טובה ממישהו."
ויש לו גם מסר חשוב לכל מי שנמצא במקום שהוא היה בו עד לא מזמן. "אני חושב שזה שאתה נחשף זה לגמרי נותן לעוד אנשים כח לעשות את זה בעצמם. אני מאמין שאם אני לא עושה מזה עניין, אז אף אחד לא עושה מזה עניין. כשאני התביישתי בזה בעצמי אז הרגשתי שאנשים מתביישים בי. וכשאני התחלתי לאהוב את עצמי ולקבל את זה ולהיות גאה בזה, הרגשתי שזה לא מעניין אף אחד וקיבלתי רק תגובות חיוביות.
היום כל המקומות שאני מגיע אליהם ואני פוגש הרבה אנשים כולם מתייחסים אלי בצורה הכי רגילה שיש, בתור מייקל. אף אחד לא מתרגש מזה ונראה לי ששווה לבוא ולחיות את האמת שלך ואת מי שאתה, ולא את מי שהסביבה מצפה שתהיה, בלי לחיות במחשבות של מה יגידו ומה יחשבו. הרבה זמן הייתי שם, פחדתי מאוד מה אנשים יגידו, בעיקר בכדורסל שזה עולם קטן וכולם מכירים אחד את השני. היום אני במקום אחר לגמרי וזה רק עושה לי טוב. ואם למישהו זה מפריע ויש לו משהו להגיד, אז שיהיה לו בהצלחה. העיקר שאני מבסוט עם עצמי."
"התחלתי לאהוב את עצמי"