ספסל חוגג 25 / ברכה אישית

"אז איפה היינו
היינו היינו
מה כבר עשינו
עשינו עשינו
איפה טעינו
טעינו טעינו
בכל זאת ניסינו תודה"

(כוורת/אלון אולארצ'יק ודני סנדרסון)

ב-48' לא היה פה כלום, לא היה ירוק הכל היה רק חום – שרה להקת כוורת.
ובפרפרזה, ב-אוקטובר 1997 "לא היה כאן כלום", לא היו אנימציות או אתר לבן הכל היה בשחור. ו"ספסל" הוקם.
את רוב החדשות צרכנו בעיתונות הכתובה. גוגל למשל יושק ויהפוך למנוע חיפוש פופלארי רק ב-98', אתר "וואן" במתכונתו הישנה יחל לפעול קצת לאחר מכן, אתר ל-YNET וערוץ הספורט יהיו רק בראשית שנות ה-2000, כמו גם פייסבוק.

האתר שהוקם ע"י שלומי פרי ומוטי גוסט, הפך תוך זמן קצר לאתר המוביל לכדורסל בישראל. זה קרה דרך הרבה אנשים טובים שעבדו בו בהתנדבות מלאה, הביאו את כל הדיווחים, הסיקורים, המידע והצבע. אורי סביר שהקים את מאגר הסטטיסטיקה שבעבר ועד היום שימש את כל גופי התקשורת ובכל שידור. ליאור ואורלי קלינגר (בשמן אז), הפכו את ספסל להיות ה-דבר בסיקור כדורסל הנשים, המקום היחיד שבאמת אפשר היה למצוא בו הכל.

אין מילים שייכתבו פה, כאוהד של הענף ומעריץ ספורטאיות צעירות ובוגרות, שיסבירו כמה האירוע הזה ענק, כמה עולם כדורסל הנשים טוב יותר בזכותו. אין מילים, אבל ננסה בכל זאת להפיק כמה -

שלומי פרי, היום מנכ"ל מנהלת ליגת העל בכדורסל גברים, היה משקיע בסיקור ליגת הנערות, נותן ידו בסיקור הליגות הנמוכות ודואג לשוויון מלא – סיקור כדורסל נשים כמו זה של הגברים, נערות כמו נוער – אין הבדל, ולהפך.

"ספסל" הפך לפורץ דרך, בהנהלתו של שלומי פרי, בין השנים 2006-2008 קיים מחנה בצפון הארץ, מחנה לבנים ולבנות, כדי לעזור בבניית דור העתיד. טובי אנשי המקצוע מרובי בלינקו ונעה רקנאטי, נמרוד מיטל ולירן בראל, מחנה לבנים ולבנות.
במאי 2008, אחרי שנתיים שאתר "ספסל" הפיק אירועי אולסטאר לנוער, הוא הוציא לפועל משחק אולסטאר היסטורי בנשים. צפון נגד דרום במסגרת הליגה הלאומית, אירוע האולסטאר היחיד לנשים שהיה פה.
ועוד ועוד... מ'ליגת פנטזי' שעד אז ראינו בעיקר בליגות שמעבר לים, היא הגיעה גם לליגת העל נשים (ולאומית גברים) ע"י ליאור ואורלי קלינגר ; גם חילקנו פרסים, חדנו חידות, ועוד... האתר הקדים את זמנו פעם אחר פעם ופרץ דרך. כך נמשך והמשיך עד 2020 שהיה לראשון להעלות לאויר פודקאסט שכולו כדורסל נשים וספורט נשים.

היום אנחנו חוגגים 25 בשנת 2022. כבר יש שידורים של כל המשחקים, טפסים עוברים בוואטסאפ, במקום כתבה אפשר להעלות פוסט או סטורי, ואחרי הכל, למרות הכל ולפני הכל – "ספסל" עוד כאן, כדי לעשות הכל קצת אחרת, להקדים ולחדש.
בעשרים וחמש שנים, האתר השתנה, התחדש, גם העיצוב, גם הצוות. שנים של ספסל בעברית ובאנגלית עם דיווחים ראשונים וראיונות בלעדיים עם כל זרה שמגיעה לכאן, דרך מגזין שבועי לסיקור כדורסל נשים, כתבות פרופיל, ראיונות עומק ומדורים שונים ועד פודקאסטים בני ימינו.

איפה היינו שם ב-97'? אתר ספסל הוקם ביום שני, 6.10 (ה' בתשרי), באותו היום התקיים המחזור החמישי(!) בליגת העל נשים של אותה עונה. כן, אז הליגה נפתחה בספטמבר עוד לפני ראש השנה. בני יהודה ניצחה את חולון והגליל העליון ניצחו את רמלה באותו מחזור מפתיע. אבל השתיים בסופה של עונה יסיימו במקומות 1-2 ויחלקו תארים כשאליצור רמלה עם האליפות ואליצור חולון עם הגביע.

לאליפות אירופה שהתקיימה באותה שנה לא הצליחה הנבחרת להעפיל מבית עם ספרד וגרמניה (33 נקודות של אורלי גרוסמן נגד קרואטיה הובילו לניצחון היחיד שלהנבחרת במוקדמות).

כמה חודשים קודם בקיץ 97', זו היתה עונת הבכורה של ליגה חדשה ומהפכנית, ליגת ה-WNBA.

ובתוך כל זה, קם לו אתר חדש. שיסקר את ליגת העל ויביא את כל הקלעיות (בעידן שלפני "שגב" ולפני ששלחו טפסים בוואטסאפ), את כל הידיעות על מי חתמה, מי עברה, את מי עצרו בביקורת הגבולות... יסקר את המשחקים הגדולים מליגת המכללות הותיקה ומליגת WNBA "החדשה". כתבי ספסל לדורותיו טסו (על חשבונם) וליוו את נבחרות ישראל השונות, בוגרות וצעירות בהעפלות לאליפות אירופה ובכישלונות, בהצלחות עם העפלה לדרג א' בנערות ובעתודה, ובימים הפחות טובים שלהם.

חילקנו גביעים למצטיינות, עשינו סקרים לקראת עונה ובסיום עונה, עשינו הכל מאהבה.

ואני? אני ב-1997 הייתי בן 14 כשהאתר הוקם, אוהד מכבי חיפה בכדורגל. בכדורסל התחלתי לצפות כמה שנים אחרי, בעצם התחלתי בלהאזין ל"צעד וחצי".  בכדורסל נשים התחלתי לצפות בראשית שנות ה-2000. ליגת "FILA".

והזווית האישית.

"ספסל" הוא יותר מבית למי שכותב בו. "ספסל" הוא גם יותר מתחביב. "ספסל" הוא ייעוד, תחושה שממלאת אותך בהרגשה של שייכות, בהרגשה שיש פה משהו גדול יותר מכל אחד מאיתנו, יש פה הזדמנות לעשות טוב, לגעת, לחשוף, לשנות ולשפר עוד קצת את הסביבה של שחקניות הכדורסל (והשחקנים), מקום שאוהב, מכבד, מעריץ ורוצה שיהיה לכולן נעים יותר.
בשנתו השמינית של האתר התחלתי גם לכתוב בו. סיקרתי את הליגה הארצית וקרבות ההעפלה ללאומית בין מעגן מיכאל, יד מרדכי ובני יהודה (קבוצת הבת) את טלי קליין, מיכל זרנקין, שרון רבינוביץ, נועה שור ואחרות. בני יהודה ומעגן מיכאל עלו אז ללאומית. מעגן מיכאל ויתרה על העליה ועלתה רק שנה מאוחר יותר.

כשהתחלתי לסקר את הליגה הלאומית בשנה שאחרי זו היתה ליגה של 12 קבוצות עם זרה(!), בבני יהודה שיחקה אז יאנה שפירו לפני שקיבלה אזרחות, באליפות זכתה מכבי תל כביר עם תמרה תומפסון (וגם שרית ארבל, חנה הללי וטלי בן ישי). בליגת העל, מנגד, היו 4 זרות.

מאז, 17 עונות של סיקורים בעיקר של הליגה הלאומית, אבל גם ליגת העל, הרבה נערות ונבחרות צעירות. טיסה אחת בלתי נשכחת עם נבחרת הנערות להונגריה ב-2016. 7 שנים של טקסי מצטיינות בלאומית נשים, 4 שנים של טקסי מצטיינות בנערות, ואירוע אחד גדול לסיכום עשור של כדורסל הנשים הכי טוב שהיה בליגה הלאומית.

אני התחלתי כחייל בשירות קבע, המשכתי כסטודנט ולאחר מכן כעורך דין, התחתנתי, נולדו לי 2 ילדים – ועדיין מבחינתי ערבי שלישי הם קודש, לפני שקובע תוכניות לדצמבר-ינואר, מברר מתי גמר התיכונים ומבקש שינוי שיבוץ בעבודה אם אחד האירועים מתנגש במשחק פלייאוף נערות א'.

ב-1997, הוקם האתר ששינה את חיי, אז עוד לא ידעתי את זה. אבל בשלהי 2005, אחרי שיחה אחת עם שלומי פרי ועוד אחת עם ליאור קלינגר, כבר ידעתי. החיים שלי מתחלקים לעד אותו רגע ומאותו רגע.

"ספסל" חוגג 25, אני מרגיש עלי את השנים, אבל גאה בכל אחד מהם, בהזדמנות להתפתח דרך כל יישוב שהגעתי אליו בזכות הכדורסל, מודה על כל חבר או חברה שפגשתי בענף – מזל טוב "ספסל" שרק תמשיך להשתבח כמו קברנה סובניון או פטיט סירה.

25 דברים שאולי לא ידעתם עלי ככתב כדורסל נשים בכלל (ולאומית נשים בפרט):

1. התחלתי לסקר כדורסל נשים בעונת 05/06.
2. החלום שלי ככתב היה להיות כ"משה קשטן של שירים ושערים" רק בכדורסל הנשים. ("אותה תקופה לא היו קווי שידור במגרשים, היה מקבל הודעות על שערים שנכבשו, והיה מכניס פתק לאולפן השידור, כדי שמידע זה ישודר בתוכנית. הוא היה האחראי לאיסוף וריכוז כל התוצאות והטבלאות של כל הליגות הנמוכות, ולשם כך הפעיל מערך של אנשי קשר לאסוף את כל התוצאות מכל המגרשים" מתוך וויקיפדיה).
   לדעתי הגשמתי אותו.
3. משחק כדורסל הנשים הראשון שהייתי בו היה הפועל פ"ת נגד מ.ס אבן יהודה במסגרת הליגה הארצית
4. הטופס הראשון שקיבלתי היה בעזרת שחקנית בני יהודה (ארצית) רונה דיוויס שהיתה גם באותה תקופה כוכבת תוכנית "השגריר".
5. בחמש השנים הראשונות באתר, חשבון הטלפון החודשי שלי הגיע ל-4 ספרות (כשהודעות סמס עוד עלתה סכומי עתק ומגבלת התווים היתה 120, ולפני חבילות "שיחות ללא הגבלה").
6. זו הסיבה שבשנה הראשונה לסיקורים, לא מעט מהתקשורת היתה דרך מערכת ה-ICQ.
7. רק פעם אחת יצאתי לדייט ביום של מחזור ליגה לאומית.
8. גם בדייט (שהיה דייט ראשון), עניתי להודעות ושיחות ממאמנים וביקשתי קלעיות (לא היה דייט שני).
9. 3 פעמים סיקרתי משחקים במהלך חתונות של חברים ו-5 פעמים במהלך אירועים משפחתיים.
10. תאריך החתונה שלי נקבע למהלך הפגרה.
11. בקורות החיים שלי גם למשרדים ממשלתיים ומשרדי עורכי דין, תמיד מופיעה העבודה ב"ספסל" ובראיונות עבודה תמיד מוצא את הזמן לספר על הענף והליגה.
12. במשרד שעבדתי בו הגעתי להסכמה שלכל משחק כדורסל נשים, בכל שעה, יש לי אישור לצאת. כולל 3 פעמים בשבוע למשחקי ליגת הקיץ שהתחילו בשעות הצהריים.
13. פעמיים ביקשתי משופט בבית משפט מחוזי לקדם או לקצר דיון כדי שאספיק להגיע למשחק. בפעם הראשונה בתיק משפטי ענק, כדי להגיע למשחק במעגן מיכאל (נגד רעננה), ובפעם השניה כדי להספיק להגיע לירושלים לגמר אליפות התיכונים (הגימנסיה נגד אוסטרובסקי).
14. משחק העפלה הראשון שלא הייתי נוכח בו היה ב-2.5.11. כשהפועל פ"ת, זכתה באליפות הליגה הלאומית בירושלים. רק כי למחרת היו לי בחינות הלשכה להסמכה כעו"ד.
15. עד שנולד נדב, שגרת יום שלישי היתה שיחות טלפון עד השעה 00:45, כתיבת כתבה עד 02:00 והגהה ב-06:30 לפני יציאה לעבודה. מאז 2017 זה השתנה.
16. את הראיון המשמעותי הראשון עשיתי ביולי 2007, עם מאמן נבחרת העתודה מאיר אליהו לפני יציאה לאליפות האחרונה שהיתה בדרג א'. זה היה ראיון משותף עם כתב עיתון "זמן תל אביב".
17. יו"ר האיגוד אז היה ירמי אולמרט שהגיע לאימון המסכם ולקח חלק בראיון.
18. ירמי אולמרט הפך לשותף וחבר בשנים שאחרי והרבה בעזרתו נוצר טקסט מצטיינות העונה, כשעזר לארגן את האירוע ב"לידר" בתפקידו במ.כ. הבקעה (בשנת 2014)
19. את ההעפלה לדרג א' של נבחרת הנערות 2014, סיקרתי מה"בור" של חיל אוויר. במסגרת מבצע "צוק איתן".
20. ההחלטה להצטרף לנסיעה עם נבחרת הנערות 2016 התקבלה ביום האימונים המסכם, כשמאמן הנבחרת הודיע שאני מצטרף. את הדרכון חידשתי (במחיר מופקע) שעה לפני העליה למטוס בשדה התעופה.
21. המקום הכי רחוק שנסעתי אליו כדי לקיים ראיון: אשדוד. ראיון עם שירה ששון.
22. הראיון הכי ארוך שעשיתי: 3 שעות וחצי, עם נופר שלום.
23. במשך 70 שבועות הפעלתי את מגזין "שישי ב-6" (2012-2016) ; ראיונות: מעל 60 שחקניות, 15 מאמנים, 3 ראשי ערים, 3 מנהלי אגף מקצועי ו-12 ראיונות מעבר לים.
24. עשר פעמים הודעתי על פרישה וחזרתי.
25. אני ממש (ובאמת) אוהב כדורסל נשים.