סיכום העונה הסדירה: בני יהודה

אחת הקבוצות הכי מסקרנות שנבנו, הצליחה להביא רוח חדשה קבוצה עמוקה ללא אגו עם 8 שחקניות רוטציה שוות ביכולתן, כשברוב שלבי העונה גם שלטה בליגה והובילה אותה בביטחה. 3 הפסדים רצופים בסוף פברואר ותחילת מרץ, דירדרו את הקבוצה למקום הרביעי בליגה. בטוחה בשלב הבא אבל כדי לזכות באליפות תצטרך לנצח ללא יתרון ביתיות.


| שי ברק

 

מיקום במחוז הדרומי – 4 מתוך 7
מאזן עונתי – 20 נק' (8 ניצ', 4 הפ'). יחס סלים: 97+
קבוצת התקפה השניה בטיבה במחוז (889 נק'), ביחס ספיגה מדורגת רביעית (792 נק')

רמה"ש(ח) 80:83 ;  יבנה(ב) 63:69 ; כפ"ס(ח) 69:57 ; אליצור ת"א(ב) 57:65 ; יבנה(ח) 67:76 ; כפ"ס(ב) 67:77 ; באר טוביה(ח) 58:68 ; אליצור ת"א(ח) 87:76 ; ירושלים(ב) 69:67 ; ירושלים(ח) 68:66 ; רמה"ש(ב) 62:90 ; באר טוביה(ב) 45:95

 

קלעיות מובילות: דבי בלייברג (11.8), מיכל אסף (11.7), תמר ברגל (10.1), טלי בן ישי (9.9), מיקה יקיר (9.8), יעל טויטו (8.3), תמר אנגל (7.5), אורטל אורן (7.5).

 

א. סיכום העונה הסדירה:

בסוף העונה אפשר יהיה להיות "חכמים בדיעבד" ולקבוע עם שינוי השיטה עזר או פגע בבני יהודה. הכתומות בנו העונה את הקבוצה מחדש למעשה רק שחקנית אחת נשארה בסגל מהעונה שעברה. למרות הקבוצה החזקה והעמוקה שנבנתה, לא היו בסגל שמות גדולים שצועקים "פייבוריטית לאליפות", אבל בני יהודה היתה כזו כי טלי נוי בחרה להחתים שחקניות שהחיבור ביניהן אמור להיות ה"שובר שוויון" האמיתי מול הסגלים האחרים. בשביל חיבור צריך זמן, וזמן זה מונח "בעייתי" בעונת הקורונה ובטח בעונה שעברה על הכתומות. הפתיחה היתה יעילה. הקבוצה לא הבריקה אבל ידעה להכריע את משחקי הפתיחה ברמה"ש ומול יבנה גם אם בקושי וצברה ביטחון. אז הגיעו השינויים בסגל, אורטל אורן שאמנם חתמה כמעט אחרונה על הסגל שנבנה היתה דומיננטית בשיטת המשחק של בני יהודה במשחקים הראשונים, נפצעה ואיתה עדן כהן. בלעדי שתיהן בני יהודה היתה צריכה להיערך מחדש. זה לקח מחצית נוראית אחת מול כפ"ס בשיאה הקבוצה פיגרה 31:10 ולמדה לשנות את השיטה. במחצית השניה היו אלה הצעירות ברגל, יקיר, טויטו ואנגל לצד בלייברג ובן ישי שלקחו את ההזדמנות שניתנה להן והקבוצה חזרה עד 56:52 וכדור אצלן, אך נכנעו בסיום.

עבר משחק אחד בלבד ונגד הקבוצה החזקה בליגה, בני יהודה המשיכה להתחבר, גם בן ישי נעדרה אז אבל דבי בלייברג ושהפכה לבעלת הבית ולציד אותן צעירות אנגל, טויטו, יקיר וברגל הכניעו את תל אביב לפני פגרת הקורונה. באימונים הקבוצה המשיכה לבצע את ההתאמות ולבנות שיטת משחק שעבדה טוב גם אחרי הפגרה עם ניצחון בדו ספרתי על אותה כפ"ס וניצחון חוץ ביבנה ובאר טוביה. ואז הכל שוב השתנה. לצד מיכל אסף שהצטרפה קצת אחרי הקורונה ונכנסה חזק לרוטציה חזרה אורטל אורן שהחלימה מפציעה והמכונה שכבר רצה ומצאה את הדינמיקה והחיבור היתה צריכה לבצע שוב התאמות. זה היה קשה במאני טיים של העונה מול הקבוצה המחוברת מאליצור ת"א וזו מירושלים שהנחילו לכתומות 3 הפסדים רצופים ובעשרה ימים ממקום ראשון ירדו לרביעי. ב-2 המשחקים האחרונים של הסיבוב בני יהודה חזרה לנצח ב-30 הפרש.

ומכאן השאלה? האם נוק אאוט ברבע גמר עדיף לבני יהודה שרצה למרחקים ארוכים או שדווקא 7 משחקי פלייאוף עליון היו מאפשרים לקבוצה להגיע עד הצמרת ואולי למקום הראשון? – לא שזה נתון לשליטתה, אבל בבני יהודה הבינו בתחילת חודש מרץ שיש להן חודש להגיע לחיבור שיא ולהוציא מעצמן את המקסימום.

האמת, אין סיבה שזה לא יקרה. ללא יתרון הביתיות.

 


דבי בלייברג. הפכה לבורג מרכזי כמובילת כדור וכקלעית המובילה בקבוצה.

 

ב. הרגעים המשמעותיים של העונה:

שלושה רגעים עיצבו את העונה של בני יהודה.

(1) המשחק נגד אליצור ת"א, הפסד לכפ"ס בחוץ במחזור שלפני הוא הפסד "שיכול לקרות", כפ"ס נבנתה כקבוצה חזקה, מאיה איסרוב וטל יעקב מכירות היטב את טלי נוי ובני יהודה מהעונה שלפני, מיכל אפשטיין רק חתמה בקבוצה והוסיפה אנרגיות ו"רמז" הוא בייתי במיוחד. דווקא מתוך ההפסד ואחרי שאיבדו את טלי בן ישי, בני יהודה ידעה לקחת את כל היתרונות שלה ולהתעלות מעל הקבוצה שעד אותו משחק הביסה יריבות בהפרשים דו ספרתיים. עם 27 נק' של תמר אנגל ויעל טויטו ועוד 6 נקודות של מגי איזה בני יהודה שלטה במשחק כמעט לכל אורכו. בני יהודה הראתה שיש לה סגל עמוק ואיכותי לנצח כל יריבה. ויצאו לפגרת ה"סגר השלישי" מהצמרת.
(2) משחק הבית נגד כפ"ס, בני יהודה נראתה שונה לחלוטין מול אותה יריבה שפגשה חודשיים קודם לכן. עד המחצית כבר הובילה ב-8 הפרש ובסוף הרבע השלישי בסיסה את יתרונה עם 14 נקודות יתרון על היריבה. אלא שברבע האחרון כפ"ס הצליחה לקזז 4 נקודות, בני יהודה אמנם ניצחה ב-10 נקודות, אבל בגלל ההפסד ב-12 אצל הירוקות בבית סיימה את העונה במקום הרביעי ולא בשלישי ונקבע שתפגוש את הגליל ברבע הגמר. נקודה נוספת שהופכת את המשחק הזה למשמעותי היו 16 הנקודות שקלעה מיכל אסף, במשחקה השני בקבוצה השלימה את הקאמבק ותרמה לניצחון.

(3) 4 ימים בחודש מרץ. בשבוע אחד, מיד אחרי חג פורים, פגשה פעמיים את אס"א ירושלים. פעמיים במשחק צמוד ופעמיים שהסתיימו בהפסד. היה זה שיאו של "מיני משבר" עם רצף של שלושה הפסדים ובני יהודה שעד אותו רגע לא עסקה בחישובי ההפרשים מול כפ"ס (ר' סעיף 2) מצאה את עצמה במקום בצמרת, נאבקת על יתרון ביתיות בסדרת חצי הגמר. השיטה המשוגעת לא הותירה זמן לתקן ואותו השבוע קבע את המיקום הסופי של הכתומות. למרות הפסדים מינימליים (פעמיים ב-2 נקודות בלבד) ירושלים סיימה שניה, בני יהודה רביעית.

 


תמר ברגל. שחקניות דומיננטית במארג הקבוצתי

 

ג. השחקניות הבולטות בסגל:

כמו שנכתב בהתחלה, בני יהודה היתה קודם כל קבוצה. 10 שחקניות דומיננטיות שקשה לשים את האצבע על אחת שנמצאת מעל הקבוצה. 8 שחקניות בקבוצה קלעו בין 7.5 נקודות ל-11.8. אף אחת לא נמצאת בעשירייה הראשונה ולמעט שחקנית אחת, לכל אחת משחקניות הסגל היה משחק בו קלעה בדו ספרתי (נזכור את מגי איזה עם 16 נקודות בניצחון הגדול על קו הפנים החזק של יבנה). ובכל זאת אם לסמן את הבולטות-

דבי בלייברג, נדמה שלראשונה אחרי כמעט עשור בליגה הראשונה והשניה בלייברג מוכיחה שהיא שחקנית לקבוצות צמרת. למרות שסיימה עם הממוצע הגבוה בקבוצה (11.85 נק' למשחק), ו-9 משחקים בדו ספרתי, היא לא הפכה ל"סקוררית" אלא לקחה את האחריות וניהלה את בני יהודה בעיקר כשהקבוצה היתה צריכה אותה (כשאורן ובן ישי היו בחוץ), הפכה לשחקנית חמישייה בקבוצת צמרת ומהגורמים הבולטים להצלחה.

תמר ברגל, השחקנית שנעה השנה בין ליגת העל ללאומית (ספק אם זה עשה לה טוב, ימים יגידו), הפכה להיות הבורג החשוב בצבע של בני יהודה. היא אמנם סיימה את העונה כקלעית השלישית בקבוצה (10.1 נק') אבל עיקר ההשפעה שלה היתה הגנתית ושטף המשחק הקבוצתי. את הממוצע השיגה הרבה בזכות 3 משחקים בהם קלעה מעל 15 נק', אבל חשיבותה לקבוצה מזכירה קצת את חשיבותה של שחר ברנר אשתקד בשקט ובביטחון שמספקת על המגרש.

טלי בן ישי, היא ידעה ימים משמעותיים יותר מ-9.9 נק' בממוצע. אבל בן ישי לא הגיעה כדי לקלוע, היא חזרה הביתה למקום בו גדלה כדי להוות המנטורית, המבוגרת האחראית, זו שיכולה לתת את האקסטרה כשצריך כמו 17 הנקודות במשחק הפתיחה נגד רמת השרון כשהקבוצה היתה במצוקה ונקלעה לפיגור משמעותי. בן ישי היא המנהיגה על המגרש והמשלימה של המאמנת על הקווים – בהצלחה גדולה העונה.

תמר אנגל, אנגל אמנם סיימה "רק" עם 7.5 נק' בממוצע, אבל אם מסתכלים בחתך אחר על הנקודות מגלים שבניצחונות הקבוצה קלעה 9.5 נק' בממוצע, רביעית בקבוצה (והשיא במשחקים הצמודים נגד אליצור ת"א 16 נק' ויבנה 12 נק'), מול המשחקים בהפסדים שמיעטה לקבל דקות (בעיקר נגד ירושלים) וקלעה 3.5 נק' בממוצע. אנגל עברה השנה ללאומית ותורמת המון לבני יהודה כשהיא בין השחקניות ביחס נקודות לדקה מהגבוהות בקבוצה.

יעל טויטו, רק בארבעה משחקים קלעה פחות מ-5 נקודות (וב-6 קלעה דו ספרתי) השחקנית היציבה בקבוצה והמשלימה של תמר ברגל בכל הקשור לשקט שיש לקבוצה בצבע מול קבוצות פיזיות ובעלות יתרון במשחק הפנים. טויטו הפגינה יציבות חיובית בחלק הראשון של העונה וקצת הלכה לאיבוד בחצי השני של העונה כשהקבוצה ניסתה לייצר מחדש את ההיררכיה.

מיכל אסף, החזרה של מיכל אסף עושה טוב לכדורסל. אסף שחקנית שסומנה להגיע רחוק ונכנעה לפציעות הצליחה בעונת הקורונה שסיפקה יותר אימונים ממשחקים להתאמן עוד ועוד עד שהרגישה שיכולה לחזור לכושר ואת הקאמבק בחודש פברואר עשתה בצורה מוצלחת עם 11.7 נק' בממוצע (שניה בקבוצה)

 


טלי נוי. בנתה סגל עמוק ונטול כוכבת מובילה, שהוביל את הליגה ברוב שלבי העונה.

 

ד. על הקווים:

בכל העונות בהן היתה טלי נוי מאמנת בלאומית היא לקחה חלק במאבקי צמרת (מהם פעמיים סיימה עם אליפות) ובעונה שעברה ניצחה את המוליכה בדרך הבטוחה לפיינל פור לפני שהעונה נעצרה. גם השנה בנתה קבוצה מחדש, קבוצה שלא פשוט לאמן עם אוסף של 10 שחקניות שבכל קבוצה אחרת כל אחת מהן שחקנית חמישייה והצליחה למרות הקשיים להוביל את הקבוצה ברוב העונה לפסגה (עד אותו שבוע בחודש מרץ כאמור). אחרי 2 הניצחונות הגדולים שסגרו את העונה הסדירה ו-10 ימי הכנה מגיע המאני טיים לייצר מכל המרכיבים את התבשיל המוצלח. נוי, מאמנת מצוינת, שהצליחה למקסם את היכולות של כל השחקניות שלה (כל אחת בשלבים אחרים של העונה) צריכה כרגע לנווט את כולן לשיא ב-5-6 המשחקים המכריעים עד הצלחת.

 

ה. נקודות האור:

משחק ההתקפה של הקבוצה. עם ממוצע של 74.1 נקודות למשחק בני יהודה שנייה רק לאליצור ת"א (74.3). בלי אף שחקנית שמתפקדת כסקוררית מובילה הקבוצה קיבלה בעיקר הרבה מאד נקודות מהגארדיות, למעלה ממחצית הנקודות הגיעו משחקניות החוץ כשאין אף אחת מהשחקניות שהצליחה לשמור על יציבות של מספר דו ספרתי של נקודות, כל אחת ביום נתון הצליחה להיות השובר שוויון שמנצח לבני יהודה את המשחק.

הורסטיליות של הפורוורדיות. מתחבר לסעיף הקודם, גם תמר אנגל, יעל טויטו, ואפילו תמר ברגל הצליחה לייצר לא מעט נקודות מבחוץ או נקודות שייצרו לעצמן. היכולות שלהן לא להיות זקוקות לרכזות שייצרו להן מצבי קליעה מקשה על היריבות לזהות את מי ואיך לעצור את בני יהודה.

הובלת הכדור של בני יהודה. בתחילת העונה הכדור הופקד בידיה של אורטל אורן כמנהלת המשחק, אבל עם פציעתה התגלו היכולות של מיקה יקיר ודבי בלייברג כשטלי בן ישי מסייעת גם היא וכך לבני יהודה יש 4 מובילות כדור ומנהלות משחק כששתיים (לפחות) נמצאות בכל רגע על המגרש ליריבה קשה ללחוץ את הקבוצה שרצה.

 


מיכל אסף. קאמבק מרגש לכדורסל הנשים, הראתה יכולת גבוהה.

 

ו. מה עוד צריכות לעשות כדי לזכות בתואר?

1. כדי לזכות בתואר הקבוצה צריכה למצוא ולמקסם את סך היתרונות שלה ליום נתון. לבני יהודה יש 10 שחקניות שבכל יום נתון הוכיחו שהן מסוגלות להכריע משחקים, אבל המשימה הקשה והמאתגרת באמת היא לזהות עם מי מהשחקניות ללכת בכל יום. מלכודת ה"באנקר" (בליגת העל הן נקראות "שחקניות זרות") היא כזו שתשאיר על המגרש גם את השחקניות הפחות מתאימות ובבני יהודה ידעו העונה, ברוב הפעמים לדלג מעל המשוכה. בסגל עמוק ובמשחק על כל הקופה הדילמות מתחדדות והיררכיה נכונה היא המפתח.

2. קבוצת התקפה הטובה בליגה? עדיין נתקעו על פחות מ-60 נקודות בהפסד נגד כפ"ס ונגד ירושלים קלעו 66-67 נקודות. קבוצה שקשה ללחוץ אותה? בירושלים הגארדיות הצעירות הסתדרו איתן וכפו עליהן לא מעט איבודים.
כל מה שנכתב קודם על בני יהודה נכון, אבל עדין לא מדובר בקבוצה מושלמת ואולי המשבר שחוו יעבוד לטובתן, אם יבינו שהן מצוינות אבל לא "בלתי מנוצחות", אם כל אחת תעשה רק מה שיודעת ובדקות שצריך את זה ממנה, הקבוצה תנצח.
מי שתחשוב שיכולה להציל את המולדת, והכבוד חשוב יותר מעבודה שחורה בהגנה, תשלח את בני יהודה לפגרה עוד לפני יום העצמאות.

3. לא להסתכל רק על המשחק הקרוב נגד הגליל העליון. כדי לזכות בתואר הן צריכות קודם כל לנצח את הגליל ואח"כ להבין שעד סוף העונה ישחקו ללא יתרון ביתיות נגד ירושלים (אותה לא ניצחו) או כפ"ס ואליצור ת"א (להן גם הפסידו) או משחקי חוץ קשים בצפון (מג'דל כרום, למשל). פעמיים בשבוע מעכשיו ועד סוף העונה, יש מעט זמן לתקן (בטח כשתמר ברגל תהיה עסוקה בליגת העל ולא תעמוד לרשות הקבוצה בהכנות) וכל משחק מכריע – גם על התוצאה שלו וגם על התוצאה במשחק הבא.

4. ללמוד לשחק ללא יתרון הביתיות. בני יהודה הפסידה העונה רק פעם אחת בביתה, בשתי נקודות הפרש ובמשחק צמוד לאס"א ירושלים. כל יתר ההפסדים הגיעו מול הקבוצות שמעליה במשחקי חוץ (בכפ"ס, בת"א ובירושלים). כדי לזכות באליפות בסדרות ללא יתרון ביתיות הן יצטרכו לקחת נקודות גם במגרשי חוץ קשים בצפון ובדרום.

 


תמר אנגל. פקטור משמעותי עם ממוצע 9.5 נק' בניצחונות הקבוצה.