סיכום העונה הסדירה: אליצור ת"א

מיקום במחוז הדרומי – 1 מתוך 7
מאזן עונתי – 21 נק' (9 ניצ', 3 הפ'). יחס סלים: 164+
קבוצת התקפה הראשונה בטיבה במחוז (833 נק'), ביחס ספיגה מדורגת שניה (728 נק')

יבנה(ב) 57:104 ;  כפ"ס(ח) 57:68 ; רמה"ש(ב) 47:78 ;  בני יהודה(ח) 65:57 ; ירושלים(ח) 59:47 ; רמה"ש(ח) 60:79 ; ירושלים(ב) 54:74 ; בני יהודה(ב) 76:87 ; באר טוביה(ח) 55:73 ; באר טוביה(ב) 74:93 ; כפ"ס(ב) 66:68 ; יבנה(ח) 56:66

קלעיות מובילות: שיר תירוש (16.7), דוריאן דהן סוויץ' (12.2), קרן נחמה (11.8), אמי רינת (10.5), מאיה לוינשטיין (10.1), רבקה רוס (9.7), גלי קונטס (6.3).

א. סיכום העונה הסדירה:

אליצור יבנה היתה אשתקד קבוצת צמרת ששמרה על רוב הסגל שלה ואף התחזקה בצבע. אליצור ת"א נבנתה מחדש, סגל מבוסס שתי שחקניות ליגה מנוסות, כוכבת שחזרה אחרי שירות צבאי ושנתיים בליגה הארצית והרבה נערות מוכשרות. כשיחסי הכוחות האלה הסתיימו בתוצאה בלתי נשכחת 104:57, אליצור תל אביב הפכה בן ליל לפיייבוריטית לתואר. המשחק השני היה משחק חוץ קשה מול עוד קבוצה שסומנה להגיע הכי רחוק, כפ"ס, גם שם תל אביב הצליחה במחצית שניה מצוינת לנצח משחק קשה ונראתה טוב. אבל רגע לפני הסגר, בדומה למה שקרה לגלבוע לפני שנה (שתיים מהשחקניות של ת"א חוו זאת גם אז) הקבוצה בכושר השיא הגיעה לבני יהודה, פגשה סגל חסר ונכנעה שם. אמנם חלפו כחודש וחצי של סגר, אבל הכושר הרע של תל אביב נמשך גם במשחק חוץ שאחרי וכמו שקלעו 57 נקודות בלבד נגד בני יהודה, נבלמו על 47 נגד ירושלים וספגו הפסד שני שהרחיק אותן מהמקום הראשון.
אחרי התאוששות מסוימת מול רמה"ש הקבוצה ספגה מכה נוספת כשרבקה רוס נפצעה מול ירושלים, אבל דווקא אז הקבוצה התעוררה לחיים וחזרה להיות "תל אביב של יבנה". 20 הפרש מול ירושלים מחקו את הפרש ההפסד ו-11 הפרש מול בני יהודה מחקו את הפרש ההפסד גם נגדן, 2 ניצחונות קלים על באר טוביה ואז הגיע ההפסד השלישי, משחק צמוד (אבל רע מאד של ת"א) מול כפ"ס הסתיים בהפסד דרמטי בהארכה. הקבוצה כבר עמדה לאבד את הפיסגה אבל ירושלים הפסידה גם היא וההפרשים הצילו את תל אביב בדרך למקום הראשון.

קבוצת התקפה טובה בליגה וקבוצת הגנה שבינה לבין ההגנה הטובה בליגה מפרידה נקודה, מראה את העוצמה של תל אביב השנה, לא קבוצה מושלמת, אין גבוהה דומיננטית, ספסל קצר, אבל מאמן רעב, סגל צעיר שעשה קפיצת מדרגה משוגעת, ושחקניות שמקומן שייך לליגת העל הצליחו לייצר את הפייבוריטית לתואר. אבל ויש אבל חשוב, תל אביב היא לא "אימפריה". היא קבוצה פגיעה שהפסידה לכל אחת מהיריבות לפיינל פור. היא מגיעה לרגעי ההכרעה כשיודעת שכל אחת מהקבוצות האחרות מסוגלות לעצור אותה. עכשיו מצפה לה מבחן הבגרות. עם שנה של כדורסל יחד תצליח לחבר בין הנערות המוכשרות (שתרמו יחד לקבוצה 33 נקודות בממוצע) לבין השחקניות הותיקות ואם המכונה תשרוד גם משחקים צמודים זה יכול להסתיים באליפות. לפני שלוש שנים קבוצת נערות (ראשל"צ) ניצחה את רוס ונחמה (בגליל). הפעם רוס ונחמה נמצאות בצד של "הנערות" האם זה יספיק לאליפות? כדי לענות על השאלה הזו פשוט צריך להזכיר עוד שם אחד שיר תירוש... עכשיו כבר קשה יותר להמר נגדן.

קרן נחמה. מבוגרת אחראית בקבוצה הצעירה.

ב. הרגעים המשמעותיים של העונה:

(1) הניצחון על יבנה, המשחק הבלתי נשכח של העונה התקיים כבר במחזור הפתיחה, 104 נקודות נגד הקבוצה שסומנה להיאבק בצמרת היתה הצהרת כוונות מובהקת של אליצור תל אביב (גם אם לא התכוונו לה). 29 נקודות של דוריאן דהן סוייץ' הצעירה מול הסגל המנוסה ביבנה הבהיר שקורה פה משהו חדש. לוינשטיין ותירוש הוסיפו יחד 34 נקודות – הליגה לא ציפתה להן והן יתנפלו עליה.
(2) ההפסד בירושלים, 104 נקודות קלעה ת"א במשחק השיא שלה. אבל חודשיים אחרי פתאום תל אביב נראתה פגיעה כשקלעה בירושלים 57 נקודות פחות. למעשה בהפסד לבני יהודה ואחריו לירושלים קלעה ת"א יחד 104 נקודות. בשני משחקים קלעה את הסכום של הניצחון הראשון והפסידה בשניהם. הסיבה שההפסד בירושלים היה משמעותי יותר מזה שקדם לו בבני יהודה, היתה היכולת שהפגינו. רק 3 נקודות ברבע המכריע. פתאום קשה לרוץ, הזריקות לא נכנסות וכמו שיבנה הרימה את שחקניות ת"א – כך ירושלים איימה להוריד.
(3) הניצחון על ירושלים. בשיאה של תקופה לא טובה, כשהרכזת הראשונה נפצעת 3 דקות בתחילת המשחק, זה יכול לרסק קבוצה. אבל נקודת הציון השלישית בעונה המטורפת של ת"א היתה 10 ימים אחרי ההפסד בבירה. תל אביב שהיתה חייבת את הניצחון ופתאום היא בסגל חסר, חזרה ליסודות. דהן סוייץ' קלעית מובילה, 28 נקודות יחד של תירוש ולוינשטיין,  אז נכון, הסקור לא הזכיר את אותו הסקור (בכל זאת יריבה יותר חזקה וללא רוס) אבל תל אביב שוב נראתה קבוצה והצליחה לשמור על הפסגה משם ועד סוף העונה (גם אחרי ההפסד הצמוד לכפ"ס).

דוריאן דהן סוייץ'. עונת פריצה נהדרת לשחקנית הצעירה

ג. השחקניות הבולטות בסגל:

אליצור ת"א של השנים האחרונות היתה קבוצת תחתית. הכסף הגדול מימי הגביע והגמר לפני עשור כבר לא שם וגם לא קבוצות הצמרת עם שטרית, רפאל, הללי ובן ישי. למרות הכל הצליחו לבנות תלכיד חזק עם חמישייה מצוינת (גם אם מחציתה נערות שהוזיל את הבנייה) אבל גם ספסל קצר וצעיר. לכן הקבוצה היתה עם שישייה מובילה, גלי קונטס כאקס-פקטור מהספסל ושחקניות צעירות שהשלימו (ואולי חבל שלא קיבלו יותר הזדמנות). זו הסיבה ש-5 שחקניות הגיעו לסוף הסיבוב עם ממוצע דו ספרתי ורוס שקרובה מאד וחסרים לה 0.3 לדו ספרתי.

שיר תירוש, ת"א היא קבוצה נמרצת, רצה, משחקת מהר, נלחמת, מזנקת על כל כדור בהגנה ושומרת על הצבע והריבאונד גם בלי שחקניות פנים. אליצור ת"א משחקת את הכדורסל של שיר תירוש. תירוש, שחקנית חמישייה בליגת העל שקיבלה זימון לנבחרת הבוגרת לפני שהודיעה על "פרישה" מכדורסל מקצועני, חזרה אחרי שנתיים בארצית. היא העלתה את רעננה ללאומית (וגם זכתה בגביע) ואת עירוני נתניה גם כן, וחזרה הפעם ללאומית כדי לסיים רביעית בין קלעיות הליגה וכברומטר של ת"א עם 9 פעמים בהם קלעה מעל 15 נקודות העונה. תירוש היא השחקנית שבשבילה מגיעים לראות כדורסל והיא סיפקה אותו השנה.

רבקה רוס, רוס היא רוס, אם זה בירושלים בליגת העל, רמלה או גלבוע. רכזת מצוינת, שומרת גדולה ואחת השחקניות עם הג'אמפים הכי מסוכנים בליגה. אבל רוס של השנה נראתה שונה, התאימה את עצמה לרוח הקבוצה, גם אחרי כל מה שעברה בקריירה, בשום משחק ליגה (משעמם ככל שיהיה) לא ויתרה בהגנה, היא ותירוש ביחד היו חומה בחצי המגרש, חטיפות, מתפרצות ונקודות קלות ניצחו את כפ"ס בחוץ והחזירו את הקבוצה מפיגור דו ספרתי להארכה בבית ועד אי אילו ניצחונות. עם התקדמות העונה רוס גם למדה למצוא את השחקניות החדשות טוב יותר והיכולת שלה למשוך את ההגנה ולמצוא את האחרות פנויות יכול להיות ההבדל בין עונה טובה לתואר.

קרן נחמה, על פניו ידעה עונות דומיננטיות יותר. "רק" 11.8 נקודות הוא הממוצע הנמוך ביותר מאז הגיעה ללאומית. אבל בתל אביב שחיזרו כל הקיץ אחרי נחמה ידעו למה, חוכמת המשחק, היכולת לוותר על הזריקה, ההגנה והיכולת לשמור על שחקניות פנים גבוהות וחזקות ממנה ובעיקר הניסיון הם מה שהקבוצה צריכה. "נקודות כבר תהיה מי שתעשה" ונחמה בשקט ובאחריות היתה ל"מנהיגה שקטה" שיודעים שהיא שם, שתתן מה שהקבוצה צריכה ממנה ואת ה-"וואו" תשאיר לדור הבא שגדל לצידה.

דוריאן דהן סוייץ', אולי הפתעת העונה, החל ממשחק הפתיחה נגד יבנה ועד הניצחונות על כפ"ס וירושלים. 9 משחקים שקלעה בדו ספרתי, הפורוורדית שפירקה הגנות מבחוץ ועם קבלת ביטחון גם התחילה ללכת יותר לסל. עבור סוייץ' הצעירה זו היתה עונה שצריכה להפוך אותה מגבוהה בליגת נערות לגארדית שתוביל נבחרות בעתיד. בלא מעט משחקים היא גם עשתה את זה תוך שהתאוששה מפציעה ממנה סבלה אחרי המחזור ליגה השלישי ועד לסוף הפגרה. סוייץ' ביכולותיה בעמדות 2-3, לא ברחה מהצבע, היתה לחוסמת הטובה ביותר של הקבוצה, כשהיא מגיעה לפני כולן מצד לצד של המגרש ובזמן כדי להוריד את השחקנית שמנסה לעלות מולה לסל. עונת בכורה נהדרת.

מאיה לוינשטיין, לוינשטיין בנערות היתה פורוורדית מנהלת משחק, מנהיגה, חכמה, משלימה את הפאזל. בנבחרת הקדטיות היתה לקפטנית ואת היכולות שלה הראתה דרך תכונות האופי האלה. לוינשטיין מצאה את עצמה העונה בקבוצה עם 2 שחקניות מנוסות וגארדיות דומיננטיות ובסיטואציה פיתחה את עצמה כשחקנית התקפה, לא עוד אחת שמנהלת משחק, אלא כזו שקולעת 5 שלשות במחצית בבני יהודה, או 19 נקודות מול רמה"ש ו-15 מול יבנה. ברעננה אשתקד היו מי שיעשו את הנקודות, העונה היא הפכה לשחקנית הזו שמסיימת עם ממוצע דו ספרתי וביחד עם כל יתר התכונות לאחת השחקניות המסוכנות בקבוצה.

אמי רינת, יותר משרינת היתה צריכה כרטיס כפול בת"א, תל אביב היתה צריכה את רינת. אמי רינת העונה כבר פרצה בליגת העל והפכה לשחקנית חשובה ומשפיעה באליצור חולון. אבל רינת (כמו חברותיה בראשל"צ או רעננה) התרגלה בשנים האחרונות ל-3 מסגרות לפחות, ומה זה בשבילה להוסיף לצד ליגת העל עוד מסגרת כמו ת"א, אם זה עוזר לחברותיה. אז רינת הפכה לשחקנית חשובה עם 28 הנקודות שניצחו את הגומלין מול בני יהודה, קלעה סלים חשובים גם מול ירושלים והיתה לשחקנית הנוספת שהיתה חסרה לת"א כדי להפוך מקבוצה טובה לטוענת לכתר האליפות.

שיר תירוש. הקבוצה משחקת בדמותה של תירוש שגם בטופ5 קלעיות הליגה.

ד. על הקווים:

אורן לם חזר לכדורסל הנשים ולראשונה כמאמן בוגרות בהגדרה (לאמן קבוצה בוגרת של רעננה כשכולה מורכבת מנערות זו כותרת ולא מהות). תחילה בנה לם את קבוצת הנערות שמכיר עם חיילות משוחררות תירוש וקונטס. אבל אז הצטרפו נחמה ורוס ולם התחיל ללמוד את כדורסל הבוגרות. השילוב בין העולמות לעיתים פגע בקבוצה, אבל נראה שבישורת האחרונה של העונה השיטה מתחילה להתחבר. קצב מהיר ולחץ עם האפשרות גם להתקפה מסודרת וטקטיקה שמתאימה את עצמה ליריבה. הקבוצה לא שינתה את האופי גם כשיאנה שפירו הותיקה הצטרפה והיא תורמת כמיטב יכולתה בתוך השיטה המיוחדת ליוצאי רעננה. אורן לם הביא רוח חדשה ללאומית נשים, בדרום זה הספיק למקום הראשון. עכשיו מי שזה בטריפלים בנערות, צריך להראות שמסוגל גם בליגה של הגדולות.

אמי רינת. יותר משהכרטיס הכפול עזר לה, היא עזרה לקבוצה.

ה. נקודות האור:

משחק ההגנה של הגארדיות. ההגנה לא מורכבת מחילופים מתוחכמים או אזוריות מתחלפות, הן יודעות ויכולות, אבל הכוח נמדד באינטנסיביות. תל אביב כשרצתה והכריעה משחקים עשתה את זה מדקות יעילות של לחץ על מובילות הכדור, חטיפות ומתפרצות, ירידה מהירה בצורה קיצונית להגנה, מטריה אווירית של דהן סוייץ' מתחת לסל, והרבה מאד אינטנסיביות. הקבוצה מבינה את מגבלות הסייז שלה וניסתה לעצור את היריבה הרבה לפני שהגיעה לקשת השלוש. לרוב זה עבד.

הקליעה מבחוץ. במקור, מתפרצות של תירוש, ג'אמפים מחצי מרחק של רוס ונקודות מכל מקום על המגרש של נחמה זו ההתקפה של הקבוצה ערב פתיחת העונה. לוינשטיין שחקנית פנים, דהן-סוייץ' בכלל גבוהה וגם רינת פורוורדית ידועה (שהראתה קצת קליעה מבחוץ בנבחרות, אבל פחות בבוגרות) ואז התחילה העונה ושלוש הצעירות כשקיבלו כדור טווחו מחוץ לקשת גם 5 ו-6 שלשות במשחק ולא הזכרנו את גלי קונטס (וצריך להזכיר). קצת ביטחון ומסירה בטיימינג הנכון הפכה את תל אביב לקבוצת שלשות אדירה, וכשההגנה יצאה החוצה, זה כמו "לחם וחמאה" לרוס ונחמה שנשארו חופשיות בצבע.

דור עתיד. משלים את החלק הקודם ומוסיף לו. נחמה ורוס עדין מצוינות אבל כבר לא "ילדות" את קריירת ליגת העל נראה שסיימו (מבחירה שלהן, ביכולות הן לגמרי שם). אבל כשרואים את מצב הענף ושואלים מי עוד יכולה לעזור לשדרג את עתיד הכדורסל הצעירות (רינת , לוינשטיין, דהן-סוייץ') נמצאות בחזית, עם עוד קצת התפתחו גם גל שקורי וחצ'דוריאן יהיו לשחקניות לגיטמיות וחבל שיהלי בן הרוש היתה צריכה להתגייס רגע אחרי שפרשה. אם תל אביב תוותר על העליה, לצרף לקבוצה את נערות חולון שהיו על הספסל העונה (סארג', נורבינד ושבתאי) יכול להוסיף עוד ועוד שחקניות כדורסל למען עתיד הענף.

מאיה לוינשטיין. קפיצת מדרגה התקפית של שעדיין בגיל נערות.

ו. מה עוד צריכות לעשות כדי לזכות בתואר?

1. לדעת להתמודד עם אגרסיביות ומשחק איטי. כשקלעו 104 זה קל. אבל מול בני יהודה (57 נקודות), ירושלים (47 נקודות) ואפילו כפ"ס (66 נקודות בהארכה) , גם זה כדורסל וגם את המשחקים האלה צריך לדעת לנצח. בשלבי ההכרעה לא יהיו יריבות חלשות להתאושש מולן ולא תהיה פגרה להפקת לקחים. מול כאוכב/גלבוע האינטנסיביות ובוודאי מול כל יריבה אחרת שייפגשו בהמשך אם יעברו, יהיה ליריבה המאצ'-אפ לעצור את הריצה של תל אביב. אחרי שנה של כדורסל וכל כך הרבה כלי נשק, הן אמורות לדעת להתמודד גם עם משחקים כאלה, אבל עד היום עוד לא הוכיחו.

2. להתמודד עם סייז בצבע. נכון שבבית ניצחו את ירושלים, אבל בחוץ הפסידו ל-30 נקודות של פורת וליאור. את כפ"ס ניצחו לפני עידן אפשטיין שקלעה מולן 13 נקודות וקבוצה כמו בני יהודה יכולה ת"א לפגוש גם מול כאוכב או גליל, לא תמיד הלחץ עוזר לעצור את היריבה ואם המשחק יאט ויגיעו להתקפה עומדת, בתל אביב צריכות למצוא את הפתרונות מול הסגלים הגבוהים שמולן שרגילים לחפור ולתקוף פנימה.

3. לחלק את העומסים בין השחקניות. למצוא עוד שחקנית מהספסל. ככל שאליצור חולון ואמי רינת ימשיכו את העונה הטובה שלהן, רינת לא תצליח לעמוד ב-4 משחקים בשבוע (ולפעמים פעמיים ביום). רוס סוחבת פציעה כבר הרבה זמן ולא מרשה לעצמה לנוח ולהבריא. בתל אביב יש כלים על הספסל, לא רק גלי קונטס שמוכיחה את עצמה ואולי בטח בסגנון התל אביבי, גם דניאל קריינין המוכשרת מאד וגם גל שקורי הצעירה יכולות לקבל דקות ואף לתרום, גם אם זה במאני טיים של העונה.

רבקה רוס. אנרגיה ורעב משני צידי המגרש.