הדר לזרוב - בדרך לפסגה

בקיץ שעבר היה נראה שאליצור יבנה בצרות, הקבוצה שייצבה סגל חזק ומנוסה עם הדר רפאל, לי קפיטולניק, מורן שטרית, חנה הללי ואחרות נפרדה בקיץ אחד מכולן והתקשתה להביא חיזוק דומה. כמעט בהיעדר ברירה נבנה ביבנה סגל צעיר ואלמוני, אלמוני רק עד שהחלה העונה. כפי שאומרת הקלישאה "אין ואקום" ואל המקום שהן השאירו נכנסה שחקנית צעירה ולא מוכרת עד אותה עונה. הדר לזרוב, שמתחילה את העונה ככוכבת כדורסל בהתהוות.  
כבר במשחק השני של העונה עם 10 נקודות נגד כפ"ס נראה היה שיש כאן שחקנית מיוחדת, בהמשך היא המטירה 19 נקודות על קבוצת הצמרת מהגליל וסיימה את העונה עם ממוצע 12.5 נקודות, אבל יותר מכך לזרוב נצצה כמנהלת משחק אחראית ובוגרת, רכזת מצוינת ושחקנית הגנה קשוחה.
את ההכרה התחילה לקבל גם כשזומנה בקיץ האחרון להיות חלק מנבחרת אוסטרליה למכבייה. הנבחרת האוסטרלית ביקשה חיזוק ישראלי ולצד שחקניות כמו גאיה סלס שיחקה גם לזרוב. "זו היתה חוויה מעניינת והיה ממש כיף! גם משחקים עם בנות מהעולם, להעביר אימונים באנגלית. לא היינו הקבוצה הכי טובה שם, אבל בסוף זה היה בשביל להנות והיה נחמד"

ברגע אחד צמחה בליגה הלאומית רכזת חדשה שאף אחד לא הכיר ובקיץ האחרון כל אחת מקבוצות הליגה רצתה אותה אצלה. ולזרוב? היא לא הסתנוורה מההצלחה, נשארה עם הרגליים על הקרקע ובראיון לפתיחת העונה אמרה "אמנם עשיתי שנה אחת טובה, אבל זה לא מספיק. אני צריכה להראות עקביות ושיפור, ולבסס את המקום שלי בליגה". לזרוב נשארה ביבנה במטרה ברורה אחת להוביל אותה לצמרת – להגיע שוב כאנדרדוג ולצאת הכי גדולה שיש. הכי גדולה שהיא מסוגלת – ו....היא לגמרי מסוגלת!

מי זו בעצם יבנה ביום שאחרי הרכש המאסיבי מהתקופה של הדר רפאל, מורן שטרית ואחרות?

אני חושבת שהמאפיין אותנו, שאנחנו בנות שלא גדלו אולי במקום הנכון, לא קיבלו את החשיפה, לא שמעו עליהן כמה הן מוכשרות, ויש לנו את הרעב והרצון "לטרוף את המגרש" ולהגיע רחוק. יש לנו עוד מה להוכיח שזה השלב הכי כיף. עכשיו יש לי רצון שיכירו אותי יותר ואחשף לקבוצות ולמאמנים וזה בעצם השלב הכיף. אני חושב שזה משותף לכולנו, אולי אף אחת מאיתנו לא שם גדול, אבל ביחד אנחנו כוח חזק.

השאלה האמיתית, שחיכיתי כל הקיץ כדי לשאול אותך רגע לפני פתיחת העונה: למה את נשארת השנה ביבנה, אחרי העונה הקודמת המצוינת שהיתה לך?

צריך להתחיל את התשובה לשאלה הזו בעונה שעברה. רק לפני שנה חזרתי מסוג של הפסקה אחרי שירות צבאי. ביבנה קיבלתי את הבמה להוכיח את עצמי, נתנו לי את המקום שלי בקבוצה והרגשתי שאני באה לידי ביטוי בקבוצה. אפילו יותר בסיסי מזה, בעיקר נהנתי לשחק וזה קרה בזעות הביטחון שאמיל, המאמן, נתן לי וליד שחר עמית שהיא החברה הכי טובה שלי, אנחנו משחקות יחד מכיתה י"א, אנחנו קוראות אחת את השניה ורוב האסיסטים אליה. לכן נשארתי השנה. בנינו השנה אחלה סגל ואחלה בנות והמקום שלי שמור לי בתוך אותו הסגל ואני מרגישה שיש לי עוד מה לתת לקבוצה.
ברור שגם הנוחות והקירבה ללימודים היו שיקול, אבל לפני הכל אני אוהבת את יבנה ואת האגודה וגם כי הם מאמינים בי ויש לי את המקום שלי בקבוצה.

בלי לזלזל במועדון אליצור יבנה, אבל הוא לא "קטן עליך" קצת?

היו לי הצעות מהלאומית השנה, אבל אני לא חושבת שהיתה הצעה שהיא הרבה יותר טובה מיבנה. אני מבינה שמספידים אותנו ופחות מאמינים ביכולת שלנו להפתיע, אבל אני חושבת שיבנה יכולה להגיע הרבה יותר גבוה ממה שצופים לה. אם לא הפציעות בעונה שעברה היינו מתמודדות בחלק העליון של הטבלה, וגם השנה אנחנו מכוונות גבוה. אז אמנם היו לי הצעות אחרות מקבוצות שמכוונות לאליפות, אבל חשוב לי להנות וביבנה נהנתי והרגשתי שאני באה לידי ביטוי. רק עכשיו חזרתי, זה שעשיתי שנה אחת טובה זה לא מספיק, אני צריכה להראות עקביות ושיפור, ולבסס את המקום שלי בליגה.
אני לא פסלתי שום דבר גם כשדיברו איתי, אבל לבסוף בחרתי ביבנה – ואני מרגישה, מאמינה וחושבת שבחרתי נכון.

עד מתי זו תהיה ההחלטה הנכונה?

אני בוודאות רוצה לצאת מיבנה באיזשהו שלב ולהתקדם לאתגרים יותר גדולים. אני חושבת שכשיגיע הרגע הנכון זה יעשה טוב לשני הצדדים, אבל אין לדעת. רק לפני שנה בכלל לא הייתי בטוחה במשחק שלי,  זכרתי שמתקופתי בליגת הנערות יש לי קליעה טובה משלוש ואני חודרת טוב, אבל יש הבדל בין נערות ונשים ולא שיחקתי כדורסל מקצועני שנתיים.  אם אתן עונה מצוינת, אי אפשר יהיה לדעת מה יהיה בעונה הבאה.

אז מה שואפת שייצא מהשנה הזו?

קודם כל מבחינה קבוצתית אני רוצה שנגיע הכי רחוק שאפשר, ואני לא אומרת את זה כקלישאה, אלא כי אני חושבת שאנחנו סגל טוב מאד. וגם מבחינה אישית אני רוצה להמשיך עם מה שהתחלתי, אני חושבת שאני עוד רק בתהחלה, ההשתפרות שלי היא בצעדים גדולים כי רק התחלתי. כמו בריצה כשאתה רוצה להתאמן אז בהתחלה ההשתפרות גדולה ולקראת הסוף ההשתפרות היא בצעדים קטנים יותר. אז אני נמצאת בתחילת התהליך, רק עכשיו חזרתי ורק עכשיו קיבלתי את הבמה ועשיתי את זה יפה – ובשנה הבאה אעשה הכל יותר יפה.

אפשר להעריך מה יהיה בעונה הבאה אחרי עונה נוכחית מצוינת?

אין לדעת. מבחינתי גם ליגת העל היא לא מילה גסה, אבל חשוב לי ממש להנות מהמשחק ולשחק. אז אני רוצה לראות שזה יקרה בליגת העל, אבל זו לגמרי שאיפה שיש לי.

שאיפה לליגת העל אומר שאת בוחרת לראות את הכדורסל כ-"מקצועני".

חד משמעית, כן. יש לזה מקום אצלי, אני כן אוהבת את הכדורסל ואעשה את הכל בשבילו, שלא תטעה. אם משתמע מהתשובות שלי שזה כ"הנאה" אני לא רואה אותו כתחביב. הכדורסל נמצא בראש סדר העדיפויות שלי וגם כח המשפחה שלי יודעת את זה ומכוונת את הלו"ז לפי זה.

"הכדורסל זה הכל בשבילי ואלך עד הסוף בשביל זה, כשמבקשים ממני להציג את עצמי אני אומרת 'היי, אני הדר, שחקנית כדורסל". אני באמת אוהבת את המשחק הזה".

"מעדיפה לבוא כאנדרדוג ולהפתיע"

אם אתם עדיין לא מכירים או לא נחשפתם להדר לזרוב (23, 1.65), זה לא בהכרח בגללכם. לזרוב חזרה לשחק בצורה מקצוענית רק בעונה שעברה, אחרי שירות צבאי מלא כמדריכת אימון גופני בקורס מ"כים. היתה לה האפשרות לקבל מעמד של ספורטאית פעילה, אך היא העדיפה שרות משמעותי. "ידעתי שאני רוצה להקדיש את השנתיים האלה לצבא, זה היה לי חשוב גם במחיר שזה יפגע בי. הבנתי שאשלם מחיר כשההתקדמות שלי תעצר, אבל האמנתי בעצמי והאמנתי בכישרון וביכולות שלי לחזור לכדורסל ולצמצם את הפערים וזה מה שעשיתי בשנה שעברה ומה שאני עושה עכשיו".

אמרת קודם ש"שכחת מי את", מה גילית על עצמך בשנה הזו?

האמת, שגיליתי שאני פייטרית – 'לוחמת בהגנה'. לשמור זה עניין של אופי ורצון כמו שנהוג לומר, אבל אף פעם לא ראו בי בקבוצות ששיחקתי כשחקנית ההגנה המובילה, שמקבלת את הכוכבת בצד השני כמשימה. עכשיו יש לי גם את התפקיד הזה. גם את תפקיד הרכזת וקבלת ההחלטות, התחלתי לעשות יותר. אם בעבר הציפיות ממני היו לעשות נקודות או למסור (תלוי בתקופה), הפעם יש ממני הרבה יותר ציפיות לעשות הרבה יותר דברים במשחק. לא ידעתי את זה על עצמי.

ומה גילית שאת אוהבת לעשות בהתקפה? לרכז? לתפקד כקלעית?

אצלנו הרכזת היא גם מייצרת נקודות, זה חלק משיטת המשחק שאמיל מאמין בו. אני באמת אוהבת את כל התפקידים שנותנים לי וכל המשימות שהקבוצה צריכה ממני, דרך המשימות בהגנה ועד התפקידים השונים בהתקפה.

אבל כשאת צריכה "למתג" את עצמך, מי את בעצם הדר לזרוב?

אני חושבת שאני יכולה לתת הכל, אין לי 'טייפ' ספציפי. אני מרגישה שהדברים השונים שאני עושה לא באים אחד על חשבון השני. אני יכולה לשמור על סטנדרט גבוה בכל האספקטים. אני מאד אוהבת לרכז ולהוביל את הכדור, לקבל את ההחלטות ולנהל את ההתקפה. אבל אין לי בעיה לזוז לעמדה של הקלעית ולתת לשחקנית אחרת להוביל. אני שחקנית של מאמן, ולא דורשת לשחק בעמדה מסוימת.

מה לא עבד שנה שעברה? לא באמת הייתם אמצע טבלה, ניצלתם במחזור האחרון אחרי דרמה גדולה. בזכות בית משולש לא סיימתם צמוד לקו האדום, אבל זו לא היתה עונה טובה.

קודם כל באמת הגענו למחזור האחרון שאם אנחנו מפסידות אנחנו יורדות ליגה, אבל גם כשניצחנו לא סיימנו לפני הירידה, זה בעצם האבסורד, שנלחמנו נגד הירידה אבל לא סיימנו בתחתית. אני חושבת שהתחלנו יחסית צולע וכולם מיהרו להספיד אותנו, לדעתי לא בצדק. אז התחלנו להתחבר ונכנסנו לרצף ניצחונות, ואז שחר עמית נפצעה, עוד שחקנית עזבה לחו"ל ומכאן כדור שלג והסתבכנו בתחתית.
זה נכון שאומרים שאין מגיע בספורט, אבל לדעתי זה באמת לא הגיע לנו, כי היינו בעונה טובה, בטח מעל למה שציפו מאיתנו. אני כשחקנית הרגשתי שאנחנו נסיים באמצע טבלה ומעלה.
אבל גם זה חלק מהכדורסל וצריך לדעת לעבור את המכשול הזה, אנחנו בליגה והשנה מתחילים מחדש.

ולמה שהשנה תהיה אחרת?

לא בגלל שחקנית כזו או אחרת. התווספו לנו לסגל מספר שחקניות טובות, חנה הללי שחזרה, יעל טננבוים, לנה פדולובה, ג'וי שמגיעה בכרטיס כפול – כך שיש סגל טוב והחיבור בינינו הוא טוב, שזה לא פחות חשוב. החיבור השנה היה מהיר  במיוחד, עוד לפני תחילת העונה.
אני למשל לא הכרתי את יעל לפני, אבל היום אני יכולה להגיד שהיא בן אדם נפלא וזה חשוב לא פחות מעבר לזה שהיא שחקנית ממש טובה. ואני מקווה שאת החיבור הזה נצליח לתרגם להצלחה מקצועית.

כי גם השנה לא נראה לי שבונים עליכם להצליח.

בסדר... שיגידו. אני תמיד מעדיפה לבוא בתור האנדרדוג. אז שלא יבנו עלי ואני אפתיע. זה הכי כיף.

"מבחינתי 'ליגת על' היא לא מילה גסה"

הדר לזרוב (23, 1.65), נולדה וגדלה בנס ציונה. כדורסל היא התחילה לשחק בעיר שלה, אבל באותם השנים לא היתה המחלקה הצעירה המצוינת שיש שם היום, למעשה לא היתה מחלקה צעירה בכלל והיא עברה לעיר הסמוכה, להפועל ראשל"צ. היא שיחקה שם תקופה קצרה לפני שהצטרפה לפרויקט של זיו ארז, שהיה בתחילתו וכזכור התחיל בכלל במכבי ראשון לציון. בכיתה י"א, הרגישה שצריכה שינוי, הסגנון והשיטה של האימונים פחות התאימו לה והיא מצאה את עצמה באליצור יבנה, מועדון בהתהוות. את הבחירה ביבנה עשתה אחרי מספר אימונים במסגרת פרויקט אתנה  "הייתי באתנה באימון של הפרויקט, הכרתי בנות שמשחקות ביבנה אז החלטתי ללכת לשם. בזמן שלי גם לא היתה כ"כ מודעות וכל מה שקורה ברשתות החברתיות. היום יש הרבה יותר מידע ופרסומים, לא ידעתי מה האפשרויות שלי ובחרתי ביבנה.

בחרת נכון?

אני לא יודעת להגיד לך אם היה לי יותר מידע אם הייתי בוחרת מקום אחר, אבל אני בתקופה שבה הייתי צריכה לבחור, לא ידעתי לפתוח בפניי את כל האופציות ובחרתי בזו שהיתה נראית לי כזו שאצליח לחזור ולהנות מהכדורסל בה.

הכדורסל באותה תקופה היה בגדר תחביב או כשאיפה לקריירה.

תמיד ראיתי את הכדורסל כיותר מתחביב. הוא היה מרכז העולם והחיים שלי, היה ראשון בסדר העדיפויות והאהבה הגדולה.

אז איפה מבחינתך את מרגישה את הפספוס, שיכולת להגיע יותר רחוק?

אולי בגלל שאף פעם לא היה מי שיכוון אותי. בסביבה שלי לא היתה המודעות שיש היום, לא היה מי שידחוף אותי לאתגרים גדולים יותר או להניע אותי למסלול הנכון.
אני אתן לך את הדוגמה הכי פשוטה, אני רואה את זה היום בנס ציונה, שם אני עושה אימונים אישיים, יש שם מודעות לכדורסל . יש הרבה אימונים אישיים מגיל נערות, ופרסומים, והאפשרויות להשתפר. כשאני הייתי נערה, לא הכרתי בכלל את האפשרות הזו, לא פתחו את עיניי לזה – אני רואה איך מאמן נס ציונה דוחף ומקדם את השחקניות כמו מעיין כהן ואיילה אורן, מנסים לספק להם את המעטפת ואפשרויות להשתפר כדי להיות יותר טובות – לי לא היה איש קשר שכזה. הלוואי שלי היה את זה בגילן, אבל אותי אף אחד לא הכיר.

מצד שני, את ראית את השחקניות ממכבי ראשל"צ שהתחילו יחד איתך והגיעו לפסגה של הכדורסל.

לא היה לי אז את הביטחון לחשוב בכיוון הזה. אחרי השנה בראשל"צ ירד לי הביטחון, אפילו התחלתי לחשוב אם כדורסל הוא בשבילי, אז לא חשבתי על זה בצורה כזו. היום ולמעשה גם אז, לא חשבתי שאני נופלת מהן, אבל כילדה הייתי צריכה שיתמכו בי ושמישהו יגיד שהוא מאמין בי. לא היה לי את הדמות הזו.

את מרגישה החמצה על הדרך שהלכת בה? אם היית יכולה לחזור אחורה היית עושה את הדברים אחרת?

הייתי רוצה לחוות חוויה כזו. אני חושבת שמבחינת היכולות שלי הייתי יכולה להגיע לשם, אבל דברים שקרו בדרך והחלטות שלקחתי... אין לדעת אבל מה היה יכול לקרות. מי יודע מה היה קורה אם הייתי מגיעה למועדון אחר. מבחינתי הכי חשוב לי שנשארה לי האהבה לכדורסל והאהבה לשחק. עצם זה שלא ויתרתי על המשחק ואני עוד אוהבת אותו זה הישג לא פחות גדול. וכן הייתי רוצה להיות בנבחרות ושיכירו אותי, גם אז בתור ילדה - אני אשקר לך אם אני אגיד שלא. אבל אני לא חושבת שזה עדיין מאוחר כל כך. אני חושבת שיש לי סיכוי עוד לייצג את המדינה, אולי ב-3X3 או בטורנירים כאלה. אני חושבת שעדיין לא מאוחר להגשים חלומות ולהגיע למקומות שרציתי להגיע אליהם.

מה השאיפה לעתיד? איך את בונה את החלומות שלך קדימה?

זה מורכב. התחלתי השנה ללמוד באקדמיה (במכללה למנהל) תואר ראשון במשפטים. תואר אקדמי חשוב לי לא פחות והתחלתי השנה בגלל שהכדורסל כרגע מאפשר לי. אני לא יודעת אם הייתי יכולה לשלב את הלימודים עם לו"ז של ליגת העל ומצד שני אני שואפת הכי גבוה שאפשר, ואני יודעת שאני יכולה להגיע לשם אם יש את הרצון. אז אני מאמינה שביום שיהיו הצעות רלוונטיות שיתאימו לי, אדע לתמרן בין כל הדברים. 
שיהיה ברור, השאיפה שלי היא ליגת העל. איך ואיפה? כשאגיע לגשר אחצה אותו.