סיכום העונה הסדירה: הפועל כפר סבא

מיקום במחוז הדרומי – 3 מתוך 7
מאזן עונתי – 20 נק' (8 ניצ', 4 הפ'). יחס סלים: 106+
קבוצת התקפה הרביעית בטיבה במחוז (833 נק'), ביחס ספיגה מדורגת ראשונה(!) (727 נק')

אליצור ת"א(ב) 68:57 ;  אס"א ירושלים(ב) 58:51 ; רמה"ש(ח) 54:67 ;  בני יהודה(ב) 57:69 ; באר טוביה(ח) 60:89 ; רמה"ש(ב) 42:74 ; בני יהודה(ח) 77:67 ; באר טוביה(ב) 54:85 ; יבנה(ח) 50:64 ; יבנה(ב) 69:85 ; אליצור ת"א(ח) 66:68 ; ירושלים(ח) 72:57

קלעיות מובילות: טל יעקב (19.3), מיכל אפשטיין (16.1), דרור מייברג (9.5ז), מאיה איסרוב (8.1), לירז קניג (7.2), שחר יום טוב (5)

א. סיכום העונה הסדירה:

בכפר סבא עשו הפקת לקחים מסוימת מהעונה שעברה. פחות במקום שהצעירות מקבלות בקבוצה, למרות שגם בגזרה הזו נעשה שינוי מסוים, ויותר ברכש שהגיע. את עמדת הגארדית איישו השנה בשתי השחקניות שהובילו את בני יהודה לצמרת אשתקד, מאיה איסרוב וטל יעקב, החזירו חזרה לקבוצה את לירז קניג אחרי עונה טובה בירושלים אבל נדמה שמעל הכל ההחלטה לקדם בהיררכיית הרוטציה את דרור מייברג היא זו שעשתה את השינוי ועל כך בהמשך. למרות הכל בכפ"ס פתחו את העונה עם שני הפסדי בית. הקבוצה נראתה טוב נגד שתי קבוצות שסיימו את העונה במקומות 1-2, מול ת"א הוליכו במחצית ולירושלים נכנעו רק בהארכה. אבל בכפ"ס מיהרו לעשות שינוי ובמקום לבנות קו פנים צעיר ומוכשר עם נועה שרביט (כרטיס כפול), עדן גיוסי ואופיר פרפרה, צירפו לקבוצה את כוכבת ליגת העל ונבחרת ישראל מיכל אפשטיין שחזרה מפרישה ארוכה. אפשטיין הוסיפה את הניסיון (והנקודות) מתחת לסל ובכפ"ס צברו ביטחון מההחתמה בדרך לרצף 4 ניצחונות רצופים. לא בצורה מרשימה אמנם (נגד רמה"ש ללא הדר לוי רק 13 הפרש) ומול בני יהודה פתחו נפלא אבל איבדו יתרון 21 הפרש למשחק צמוד בסיום. אחרי הפגרה כפ"ס הפסידה אמנם לבני יהודה בחוץ, אבל השיגה את ההפרש שהבטיח להן מקום 3 בדרום (ולא 4). הן השיגו ניצחון גדול בהארכה מול אליצור תל אביב והיו הקבוצה היחידה שניצחה באולם שבתל כביר, אך את הסיבוב הראשון הן סיימו בהפסד חוץ בירושלים וכבר שנה שניה שלא מצליחות לנצח את האדומות מהבירה (ההזדמנות הבאה תהיה עם השתיים יעפילו לגמר).

פסקה שלמה ולא הוזכרו הצעירות וחבל. נכון, כמו שנכתב למעלה העונה הן קיבלו קצת יותר מקום. שחר יום טוב בכמה משחקים טובים כשהיתה משמעותית נגד בני יהודה, רמה"ש ומשחק שיא מול באר טוביה. גם רוני דן הצעירה קיבלה דקות ראשונות. אבל קשה לומר שהן קיבלו באמת מקום ברוטציה, פרפרה שפתחה טוב התקשתה להשתלב בחצי השני של העונה ושלי שפית סיימה עוד שנה עם פחות מ-4 וחצי נקודות בממוצע.  בהפסדים כפר סבא נפלה על הדברים האלה, בפלייאוף עם שני משחקים בשבוע היא תהיה חייבת אותן וצריכה לקוות שהדקות שקיבלו הכינו אותן לרגע הזה.

ב. הרגעים המשמעותיים של העונה:

(1) הניצחון על בני יהודה, כל העונה של כפ"ס על רגל אחת לפי צמד המשחקים נגד בני יהודה. סיפור הניצחון הוא גדול, זה היה משחקה השני של אפשטיין בקבוצה ואחרי רבע ראשון חלש הצליחה לסיים עם 22 נקודות. לא עליה הוכרע המשחק, אך במשחק צמרת הראתה שהיא בכושר להתמודד מול כל יריבה ושלחה מסר מאיים לליגה. מי שעזרה לכפ"ס לנצח היתה שחר יום טוב בדקות משמעותיות שקיבלה היא החזירה עם 8 נקודות וקבלת החלטות טובה ואת המשחק הכריעה דרור מייברג, כשבני יהודה כבר חזרה, היא היתה שם במאני טיים עם הנקודות מחוץ לקשת ששברו את המומנטום של האורחות. אפשטיין ויעקב קלעו יחד 35 נקודות. זה חשוב כי גם בגומלין אפשטיין ויעקב קלעו יחד אפילו יותר (41 נקודות), אבל מייברג לא שיחקו, יום טוב ופרפרה ירדו מ-11 יחד ל-0. וכפר סבא הפסידה.
(2) ניצחון החוץ על אליצור ת"א, לא רק הבטחת המקום השלישי נסגרה שם, זה גם האופי בניצחון חוץ במגרש קשה (ובהארכה). אבל שוב הסיפור כמו קודם – הדרך. הפעם אפשטיין רק עם 13 נקודות, אבל אותה מייברג שוב היתה במאני טיים עבור קבוצתה עם 17 נקודות, איסרוב הוסיפה 14 ואפילו יום טוב סיימה עם 2. כשאת ההחלטות והזריקות לוקחות השחקניות הנכונות אצל הירוקות דברים טובים קורים לקבוצה.
(3) הפסד הבית לאס"א ירושלים. אותו הפסד בית שהיה שני העונה, הוא זה שהוביל לעונה של כפ"ס כמו שהיא. הקבוצה שנבנתה והתכוננה כל הקיץ נעלמה. נעשה "ריסט" להתחלה מחדש. גיוסי ושרביט נעלמו, והמשחק השתנה. מיכל אפשטיין שהגיעה לא תרמה רק את הנקודות, אלא בעיקר נתנה ביטחון לשחקניות שעל הפרקט. איסרוב ידעה שיש על מי לסמוך, יעקב נהנתה מהעובדה שלא הביאו עליה שמירה כפולה, הקלעיות קיבלו את הקשת פנויה יותר כשההגנה התכווצה. המשחק נגד ירושלים בסגל "הישן" היה שקול, הוכרע על אחוזי עונשין מהקו בהארכה. לא היתה שום סיבה לעשות את השינוי, אבל אם התוצאה היתה הפוכה – אולי גם לא היה נעשה וכל העונה של כפר סבא היתה נראית אחרת. ראובן עם הפרחים לגל?

דרור מייברג. הווינרית של כפר סבא העונה.

ג. השחקניות הבולטות בסגל:

אי אפשר להתעלם מה-שחקנית. וכל סיקור וכל סיכום העונה, הכל יעבור דרך טל יעקב עם 19.3 נקודות למשחק, מלכת הסלים בדרום ואולי של הליגה כולה. 5 פעמים קלעה מעל 20 נקודות ורק פעמיים פחות מ-15(13, 10). אחריה בקלעיות זו אפשטיין עם 16.1 נק' בממוצע. השחקנית הבאה כבר קלעה 50% פחות. אבל כמו שכתבנו קודם, ה-'סקור' ממש לא מספר את סיפור העונה של כפ"ס

דרור מייברג, היא השחקנית שממנה צריכים להתחיל להסביר את העונה של כפ"ס. מייברג היא ווינרית, עוד מימיה בגליל ובכל יתר התחנות שעברה. "פיור-שוטר" (קלעית טהורה? בתרגום לעברית) שחקנית שכשתקבל את הזריקה הנכונה מחוץ לקשת גם תקלע אותה. היא שברה מומנטומים (ת"א, בני יהודה), שלחה משחקים להארכה עם הבאזר (ירושלים). אולי קלעה רק 8.7 נק' בממוצע אבל כל נקודה בדיוק בזמן. שנה שעברה את ההחלטות בסיום והזריקות האחרונות קיבלו השחקניות שהפסידו לכפ"ס 4 משחקים צמודים, מייברג ואיסרוב שינו את זה.

מאיה איסרוב, בתחילת העונה כמעט סירבה לזרוק. 4 מחזורים ראשונים סיימה עם 15 נקודות (ביחד!). ניסתה להכניס את חברותיה למשחק ולחבר את הקבוצה. זה באמת שידרג את הקבוצה, היא זו שידעה למצוא את מייברג על קשת השלוש או את יעקב ואפשטיין בצבע. אבל כשהיה צריך היא גם קלעה 14 נקודות בת"א או 16 נגד יבנה והפכה לבורג המרכזי של הקבוצה בעונה סולידית שלה היתה המנוע של כפ"ס.

טל יעקב , ה-שחקנית של כפ"ס. מי שקיבלה בתחילת העונה זימון לנבחרת הבוגרת ובכך פתחה בכפ"ס את העונה שחקנית נבחרת ישראל. היא התחילה עם 29 נקודות, המשיכה עם 19 נקודות בניצחון הבכורה. מהשחקניות הבוגגות העונה בליגה שלא ירדו מהדו ספרתי, אבל גם לא לקחה בכוח או פגעה בשטף הקבוצתי. יעקב ייצרה כשהקבוצה היתה זקוקה לה וכצפוי היתה לכוכבת שלה.

מיכל אפשטיין, הרבה כבר נכתב עד פה. אפשטיין הפתיעה. לא שלא ידענו למה שחקנית נבחרת ישראל ב-3 אליפויות אירופה מסוגלת, אבל כן הגיעה שחקנית רעבה (גם אם מנסה לשדר שלא) ומחוייבת, בכושר משחק טוב. מתעצבנת במידה, חוסמת שצריך וקולעת מחצי מרחק כמו בימים ההם. היתרון הכי גדול של כפ"ס בהחתמה של אפשטיין, שהיא לא "שוברת שוויון". היא לא לוקחת את הקבוצה על הגב לבד ולא הפכה את כפ"ס לבלתי מנוצחת. אפשטיין עושה בדיוק מה שהקבוצה צריכה ממנה וכיאה לשחקנית ברמתה עושה את זה טוב – זה מספיק.

שחר יום טוב, איזכור יחיד לשחקנית צעירה בוגרת המחלקה. יום טוב סיימה עם ממוצע 5 נקודות (הרבה בזכות משחק בו קלעה 16), אבל יום טוב הראתה שיש לה את הפוטנציאל, החזיקה כדור, שמרה היטב, קיבלה החלטות נכונות וגם לא פחדה לקחת את הזריקות במשחקים החשובים. העובדה שאין הרבה מה להרחיב עליה ממש לא באשמתה. וכן אפשר לציין שהיא עוד יכולה להתברר כאקס-פקטור במשחקי האליפות (אם רק תקבל מספיק דקות).

לירז קניג, החזרה של קניג לכפר סבא, נתנה למערכת שקט בתחילת העונה. קניג לא מזכירה את השחקנית של העונה שעברה בירושלים. זו שלקחה זריקות גדולות והכריעה משחקים, קלעה בדו ספרתי והובילה לניצחונות. העונה קניג משלימה רק עם 7.2 נק' בממוצע. אבל היא שם בשביל המערכת, מבוגר אחראי לעשות את הסדר ושומרת טוב. אולי שומרת את עצמה למשחקים הגדולים כי יש בה יותר לתת מאשר הציגה עד כה.

מאיה איסרוב. ניהול המשחק והכתבת הקצב שמתאים לקבוצה הן יתרונה הגדול של כפ"ס.

ד. על הקווים:

עונה שניה לדניאלה ראובן על הקווים. הפעם קיבלה את העזרה הנכונה כדי לנצח את המשחקים הצמודים ולהוביל את הקבוצה לצמרת. כשיש על המגרש את מאיה איסרוב ששולטת, מנווטת ומובילה את הקבוצה ולצידה מיכל אפשטיין עם כל הניסיון והבנת המשחק שצריכה, ראובן יותר רגועה על הקווים. ההחלטות הנכונות מתקבלות במשחקים הצמודים, הכדורים מגיעים לשחקנית הנכונה ולא רק המובילה (בעיקר למייברג או יעקב, כאמור) ובהרבה משחקים שהוכרעו במחצית היתה ההזדמנות לתת גם לספסל את דקות המשחק. העונה השניה של דניאלה ראובן עוד יכולה להיגמר בקלות בתואר (מוצדק) ובשיא נוסף בקריירה של המאמנת הצעירה (בגיל, לא בניסיון).

ה. נקודות האור:

משחק ההגנה של הקבוצה. קבוצת ההגנה הטובה בליגה. רק פעמיים ספגה הקבוצה מעל 70 נקודות ורק 5 פעמים מעל 60 נקודות. זו תוצאה של מאמץ קבוצתי, שחקניות שחושבות קודם כל הגנה, גם המגרש הקטן והבייתי עזר ושליטה בקצב המשחק. כפ"ס שמשחקת כדורסל איטי ומבוקר (גם בניצחונות קלעה רק 3 פעמים מעל 80 נקודות)  מצליחה להכתיב את הקצב בניצחונות ובהפסדים. פעמיים כשהיריבה הצליחה להכתיב את הקצב שלה (בני יהודה עם 77 נק' וירושלים עם 72 נק') כפר סבא הפסידו, בכל יתר הפעמים ההפסדים היו דחוקים (אחד בהארכה) ולכן מובילות הכדור בשילוב ההגנה הקשוחה והירידה המהירה מול קבוצות שרצות הן ממפתחות העונה.

הקליעה מבחוץ. על דרור מייברג ושלשות הקלאץ' לא נחזור, אבל כשטל יעקב מסוגלת לקלוע מכל טווח (גם אם פחות בוחרת בזריקות מבחוץ), שלי שפית שעולה מהספסל ואי אפשר להשאיר לבד, לירז קניג ואפילו מיכל אפשטיין, שתעדיף צעד לתוך הצבע, אבל יכולה לקלוע מחוץ לקשת. יצרו קבוצה מסוכנת שקשה לצופף את הצבע (מול החדירות – הנשק המועדף של הקבוצה). הימור על השלשות עוד לא השתלם לשום קבוצה וההפסד של אליצור ת"א מספר את הסיפור.

סקוררית. רק בני יהודה הצליחו העונה לעצור את טל יעקב וגם זה היה על 13 ו-16 נקודות. כשהיריבה יודעת שיש לקבוצה שחקנית שתעשה סביב 20 נקודות בממוצע מדי ערב, כל שיטת ההגנה ותוכנית העבודה מסתובבת סביבה. במצב כזה פתאום שחקניות כמו לירז קניג ואפילו הצעירות שפית ויום טוב (כשמשחקות) מקבלות את הזריקה החופשית ובכפר סבא היו משחקים שידעו לנצל את זה. אם יהיה להן ביטחון לשחק כך גם במאני טיים היריבות מהצפון יתקשו לסדר מולן הגנות בסדרה קצרה של 3 משחקים.

מיכל אפשטיין. הוסיפה לכפר סבא המון חוכמה למשחק ומנהיגות על הפרקט.

ו. מה עוד צריכות לעשות כדי לזכות בתואר?

1. לדעת להתמודד עם משחק מהיר. לצד היתרון ב"קבוצת ההגנה" והשיטה המסודרת שמכתיבה כפר סבא, נגד יריבות הצמרת קרסו לא פעם כשהיריבה הצליחה להתעלות. כך למרות התוצאה הנמוכה במחזור הפתיחה מול ת"א, 12 דקות של לחץ וריצה תל אביבית הכריעו את ההתמודדות ובמשחק הניצחון על בני יהודה, איבדו ברבע וחצי יתרון 20 נקודות גם כן כשהקצב השתנה. על התוצאות במשחקי החוץ מול בני יהודה וירושלים כבר נכתב קודם ובשלב הבא מחכות קבוצות שרצות. כל היריבות שמגיעות מהצפון הן קבוצות גארדיות לוחצות ומשחקות מהר ומהדרום עלו רק הקבוצות שלמדו איך לשחק מול כפ"ס. עכשיו כפ"ס צריכה לעשות את ההתאמות.

2. ללמוד לסגור משחקים. בהפסדים לירושלים ואליצור ת"א הובילה כפ"ס במחצית בהפרשים קטנים ואיבדה את המשחקים באמצע רבע שלישי או תחילת רביעי. גם בניצחון על בני יהודה הובילה ביתרון מבטיח וכמעט שאיבדה אותו ברבע האחרון. בסדרות נגד יתרון הביתיות (לפחות עד הגמר ואולי כולל), חייבות לשמור על עקביות במשחק ולהגיע לדקות האחרונות רעננות, אחרת יהיו תלויות בשלשות "שוברות מומנטום" ולפעמים סטטיסטיקה מתיישרת.

3. לחלק את העומסים בין השחקניות. סיכום של סעיף 1 ו-2, עם תזכורת לכישרון של בוגרות המחלקה שנמצאות על הספסל. קשה לחשוב על סיבה להשקיע את עיקר המאמץ בליגת נערות שלא משחקים בה על אליפות, וכשלקבוצה הזדמנות לעלות לליגת העל. הקבוצה חייבת להשתמש בכל הסגל שעומד לרשותה כדי להמשיך ולהכתיב את הסגנון, כדי לא ליפול לעייפות ברבע השלישי, וכדי להשתמש בשחקניות שיישארו חופשיות והסקאוטינג היריב פספס. אם כפ"ס תמשיך בשיטה שמשחקים מכריעים הולכים לסגל קצר – כמו בשנה שעברה וכמו 4 פעמים העונה, זה עלול להסתיים בהפסד.

שחר יום טוב. הראתה המון פוטנציאל גם במשחקים גדולים.