עכשיו הזמן שלה - ליאן עודה

בקיץ 2018, זומנה שחקנית צעירה בת 15 וחצי מכאוכב לנבחרת הקדטיות של ישראל, היא לקחה חלק במשחקי ההכנה בחו"ל והרשימה נגד היריבות ששיחקה מולן, אך בסוף היתה האחרונה שנותרה מחוץ לסגל הסופי.
ליאן עודה, הגארדית הגבוהה בת ה-20 מהפועל כאוכב, היתה כישרון ענק כבר בגיל 15. באותן שנים המחלקה הצעירה של כאוכב היתה בשיאה, כשעודה צעירה בשנה מפירוז חאג', נור נג'מי, סירין מוחמד והיא סלאח, השלימה את הדור הנהדר של המועדון.
בשנתיים האחרונות עברה ליאן עודה תהליך התבגרות מהיר. בכאוכב סבלו ממכת פציעות, כשהקבוצה איבדה שנה אחרי שנה 2 ו-3 שחקניות חמישייה ובסגל הקצר שנותר, עודה תפסה את המושכות כדי להוביל את הקבוצה. שנה אחת הצליחה להעפיל לרבע הגמר על האליפות ושנה אחרי לשרוד בליגה במחזור הסיום.

עודה הראתה שכל הכישרון שהיה לה בין בגיל 15 וחצי בין 13 השחקניות הטובות בארץ לגילה (בדור של ציפל, גרזון, רינת, ברמן, שוסטר, צימרינג ואחרות), המשיכה להשתפר, לגוון את המשחק שלה, לנוע בין פורוורדית שנלחמת בצבע, לגארדית שקולעת מבחוץ וחודרת בכוח לסל, והיום כשהיא כבר בת 20 וביחד עם חברותיה שהחלימו מפציעות היא חולמת לקחת את כאוכב כל הדרך לליגת העל. והאמת, זה יותר סביר ממה שאפשר לחשוב, "אני מקווה שנעשה עונה טובה ונגיע רחוק", מסכמת.

יש תחושה שעושים משהו מיוחד?

בהחלט. כולן עובדות קשה, לוקחות את הכדורסל ואת העונה הזו בשיא הרצינות ויודעות למה אנחנו מסוגלות ורוצות להגיע לשם. כבר חודשיים שאנחנו עושות 4 אימונים בשבוע, ועוד חדר כושר ובמהלך העונה נתאמן לפחות 3 פעמים בשבוע לצד המשחקים.

מבחינה אישית, איך את מגיעה לעונה שנפתחת השבוע? מרגישה מוכנה?

מוכנה מאד! עשיתי אימונים אישיים עם המאמן החדש שלנו נמרוד גונן שהוא מקצוען ברמה הכי גבוהה. בנוסף גם עשיתי אימונים עם מאמן כושר צמוד טארק מנסור שעובד עם קבוצת הכדורגל אבל לא רק. בסך הכל היה קיץ טוב. אני מקווה שיהיה טוב ואנחנו נצליח.

למה היה חשוב לך לעבוד כל כך קשה בקיץ הזה? יש לך איזה רצון מיוחד או מוטיבציה להצליח השנה יותר מכל עונה אחרת?

קודם כל כדי לא להיפצע. בשנתיים האחרונות היו הרבה פציעות בקבוצה שלנו. אז בשביל הבריאות שלי וכדי להגיע בטוחה בעצמי לעונה ובכושר טוב. חשוב היה לי לדעת ולהרגיש שעשיתי הכל כדי להביא את עצמי הכי מוכנה לעונה. גם בשביל להתחזק ולהגיע לעונה יותר טובה.

מה השאיפות שלך באופן כללי? לאן את רוצה להגיע בכדורסל?

ליגת העל.

באמת?? זו השאיפה? זה לא שכיח לשמוע את זה משחקניות שגדלות בכאוכב או במגזר בכלל.

כן, זו לגמרי השאיפה שלי, להגיע הכי רחוק ולרמה הכי גבוהה שיש. אבל אני רוצה להגיע לשם ולהיות שחקנית משמעותית. אין לי שאיפה להגיע לשחק 2-5 דקות ולשבת על הספסל, אני רוצה להוביל. בשביל זה אני עכשיו עובדת קשה ומתאמנת הרבה, הרבה יותר ממה שהייתי עובדת לפני.
אני לוקחת את הכדורסל בכל הרצינות והמקצועיות.

כיף לשמוע. לא שומעים על הרבה שחקניות מכאוכב או מהקבוצות במגזר ששואפות לליגת העל, הרוב מעדיפות לפתח קריירה אחרת. ואת מחפשת להתקדם ולצאת לאתגרים חדשים.

נכון. בקיץ האחרון חשבתי לעבור לשחק בגליל עליון, זה היה תלוי בלימודים שלי ואם אתקבל ללימודי הוראה וחינוך גופני, אבל בינתיים דחיתי את הלימודים. למרות שאני חייבת להיות כנה ולהגיד שגם אם הייתי מתחילה ללמוד, כנראה שלא הייתי עוברת לגליל, מעדיפה להמשיך ולשחק בשביל כאוכב השנה.

אז בחרת להישאר בכאוכב.

כאוכב בנו אותי, עבדתי איתם, גדלתי פה ואני אוהבת את המועדון. אבל אני לא חושבת שמועדון חייב להיות לכל החיים, יש עוד שאיפות ואתגרים להתמודד איתם ואם תהיה הצעה שתקדם אותי, אני לא פוסלת שום דבר.

מתי את חושבת לנסות לצאת?

לא יודעת, זה תלוי בהרבה דברים. תלוי בלימודים ותלוי אם תהיה אופציה אחרת שבאמת תהווה שידרוג מבחינתי. השנה בכאוכב נותנים לי את כל מה שאני צריכה, מאמינים בי, נותנים לי את המקום שלי על המגרש ובקבוצה. לא תמיד תהיה לי קבוצה שתבנה עלי, תראה בי שחקנית מטרה ושחקנית מרכזית. אני לא אצא מכאוכב רק כדי לעבור לקבוצה אחרת שאני לא אהיה בה דומיננטית.
עכשיו זה עדיין זה לא הזמן.

"רוצה להיות הכי טובה שיכולה, יותר מטובה, רוצה להיות מצוינת"

ליאן עודה (20, 1.74) גדלה בכפר השכן, אעבלין. לא מעט שחקניות הגיעו לכאוכב משם. נג'מי בעצמו הוא תושב אעבלין, וכך למעשה הגיעה עודה לכדורסל. אמא שלה היתה שחקנית עבר באעבלין, גם אותה נג'מי אימן, אבל ליאן עודה בחרה בגיל הצעיר יותר בכדורגל ושחיה, כדורסל לא היה בתכנון. "הוא היה רואה אותי בכפר מדי פעם ובאחת הפעמים הוא קרא לי לבוא לכאוכב להתאמן איתו. הוא ביקש שרק אנסה. אני דווקא הייתי בטוחה שדווקא אהיה שחקנית כדורגל אבל הייתי מוכנה לבוא ולנסות. זה היה בגיל 13 בערך. הלכתי איתו והתאמנתי תחתיו וביחד עם פיירוז ונור שהיו אז במחלקה. נג'מי כל הזמן אמר לי שאם אקשיב לו ואשקיע אני אהיה שחקנית טובה. אני הרגשתי שאני משתפרת ומצליחה להתקדם.
ככה התחלתי – בטעות." (צוחקת)

ואז, תוך שנתיים הגעת לנבחרת הקדטיות והיית קרובה להיות ב-12 האחרונות בנבחרת שיצאו ממנה הרבה שחקניות מובילות בענף. היית בכל ההכנה, גם בטורניר הכנה בחו"ל והיית ניפוי אחרון. כמה זה היה לך עצוב?

האמת, מאד, רציתי להיות בנבחרת והתאכזבתי שלא טסתי. אבל יש גם צד חיובי לסיפור, היתה לי הזדמנות להצטרף אחרי זה לנבחרת המגזר, אז טסתי איתם לאליפות בחו"ל והיה כיף יותר האמת. האווירה שם היתה טובה, הרגשתי בנוח. בנבחרת ישראל היה לי קשה מאד, לא שלטתי אז בשפה העברית, היה לי קשה להסתדר עם הבנות ובקבוצה בגלל השפה – אז בסוף הכל לטובה.

איך הרגשת לשחק ברמה הזו? עם השחקניות הכי טובות בארץ בגיל הזה (ציפל, גרזון, רינת...), הרגשת מתאימה?

כן. אמנם מצד אחד הרגשתי שאני מתאימה ויכולה להתמודד עם השחקניות בנבחרת, אבל גם הבנתי וראיתי שיש לי הרבה מה לשפר - לא הייתי טובה כמו עכשיו. הייתי צעירה ואולי לא מספיק בשלה לכדורסל, לא ידעתי כמה אני שייכת למשחק הזה וכמה אני רוצה אותו. היום אני יודעת שאני מאד אוהבת את הכדורסל ואשקיע המון בשבילו את הכל, אבל כשהייתי צעירה באותה סיטואציה זה היה קשה.

ומה שיפרת מאז?

קודם כל אני יותר רגועה, ומקבלת החלטות יותר טובות. אני עובדת קשה לשפר את הקליעה, כשכולם יודעים שאני חודרת רק שמאלה, אני עבדתי ועובדת מאד קשה כדי לפתח גם את החדירה מצד ימין. אני יודעת שכדי להיות שחקנית טובה שאי אפשר לעצור יש לי עוד על מה לעבוד ומה לשפר ואני עושה את זה, אני עובדת קשה מאד כל יום.

אחרי הנבחרת הזו, לא חזרת לנבחרות. רצית להיות שם או שויתרת?

שאלה טובה. את האמת, זו לא היתה איזו שאיפה להיות שם. אני הייתי רוצה להיות בנבחרות, זה כבוד גדול, אני אוהבת ללבוש את המדים של הנבחרת, אבל אני מודעת לעצמי ואני יודעת שאני צריכה להיות הכי-הכי טובה כדי להיות בנבחרת, ורק כשאני ארגיש שזו הרמה המתאימה ארצה להיות חלק. בנבחרת הנערות והעתודה עוד לא הרגשתי שאני שם מבחינת היכולות.

("מה תהיה בשבילי הצלחה? שנהיה ביחד כקבוצה. נשחק אחת בשביל השניה ונהיה שם אחת עבור השניה. שנגיע לעונה כיחידה מגובשת")

אני מבין את הביקורת העצמית שלך והרצון להשתפר וזה נפלא בעיניי, אבל כשאת רואה את השחקניות בליגה, אלא שמשחקות מולך, את באמת חושבת שאת פחות טובה?

לא. אני טובה, אני יודעת שאני טובה ולא נופלת מהן ביכולת. אני לא פראיירית ונותנת הכל על המגרש, אבל תמיד יש מה לשפר, אני טובה אבל רוצה להיות מצויינת.

איזו עמדה את בעצם? בגלל הסייז שלך בלאומית ישימו אותך לשחק גבוהה. אבל כשיש בסגל שחקניות פנים כמו בשנה שעברה, אז יש לך את האפשרות לצאת החוצה ולשחק גארדית מה את מעדיפה מבחינת הסגנון והיכולות שלך?

השנה בסגל שנבנה, אני משחקת 4-5, ביחד עם אסיל עודה. ברור שמבחינת המבנה הגופני שלי והסגנון משחק, אני אוהבת ומעדיפה להיות גארדית, לשחק בעמדות 2-3, להתחיל את ההתקפה מבחוץ ולחדור. זה פחות המשחק שלי לתפוס עמדה ולחסום, אבל אני מבינה השנה שזה מה שהקבוצה צריכה שאני אעשה ואני עושה מה שהקבוצה צריכה ממני.

אבל כהכנה לליגת העל, זה גם לא משרת אותך, הרי שם הגבוהות הן בסייז אחר ואת צריכה לשחק גם גארדית.

נכון, אני מסכימה. האמת, ששהמאמן מתרגל אותי גם גבוהה וגם גארדית. אבל זה בלי קשר אלי, זו השיטה של המאמן ושל הקבוצה השנה. כולנו משחקות בחוץ, גם אסיל עודה יוצאת החוצה לזרוק שלשות.

("אנחנו ניקח את האליפות! קודם כל אני מקווה ומאמינה שנהיה בפיינל פור ומשם נמשיך.")

"היו שנים מאד קשות, הרבה מאד נאחס ומזל רע עם כל הפציעות אבל זהו, עכשיו הכל מאחורינו".

כאמור, ליאן עודה (20, 1.74), כבר היתה חצי רגל מחוץ לכאוכב. המועדון לא הצליח להתרומם בשנים האחרונות, בעיקר בעקבות הפציעות מהן סבלו שחקניות המפתח, אבל גם כי התקשו לגייס שחקניות מחליפות. הסגל התקצר, המאמן עזב בסוף השנה, נג'מי המנהל המקצועי הוריד הילוך עקב בעיות רפואיות, והיה חשש אמיתי לגורלה של הפועל כאוכב. עודה, שחקנית שכל קבוצה בליגה הלאומית או בליגת העל היתה שמחה שתשחק אצלה התחילה לשקול את האופציות איך היא לוקחת את הקריירה לשלב הבא, לבסוף הצליחו בכאוכב להרכיב את אחת הקבוצות האטרקטיביות בליגה, חיזקו אותה עם כוכבת ליגת העל נגה פלג פלץ, ולמעשה יצרו עבור עודה את כל התנאים שייגרמו לה להישאר בקבוצה.

שנה שעברה היתה עונה קשה במיוחד, עלו מחשבות על המשך הקריירה?

מבחינה אישית היתה לי עונה טובה, בשנה שעברה, הייתי שחקנית משמעותית והצלחתי להוכיח את עצמי בליגה, אבל כקבוצה היה לנו קשה. רוב השנה הקבוצה היתה בסגל חסר, היו הרבה פציעות, לא היה סגל מספיק עמוק, היה מאד קשה לשחק. היינו 6-7 בנות בסגל, וזו היתה מלחמת הישרדות כדי לא לרדת.

מה מבחינתך תהיה הצלחה השנה?

שנהיה ביחד כקבוצה. נשחק אחת בשביל השניה ונהיה שם אחת עבור השניה. שנגיע לעונה כיחידה מגובשת, שאני אדע שיש מי שמכפה עלי ביום לא טוב שלי ולהפך.

ובסוף המטרה היא? אליפות?

כן. אינשאללה, למה לא.

יש לכן דור מאד מיוחד. בכאוכב, הקבוצה מסתמכת, בשנים האחרונות, בעיקר על המקומיות המאד-מאד מוכשרות, אבל עדיין מתקשה להביא רכש. לאחרונה, גם אין במחלקה הצעירה "כוכבות", אז זו ההזדמנות האחרונה של כאוכב להצליח לעשות משהו גדול?

יש הרבה בנות בגילאים הצעירים, אבל אני מסכימה שהן לא כמו בדור שלי ושל פיירוז. רמת המחויבות והרצון שלהן להמשיך בכדורסל נמוכה יותר. הן חושבות יותר על לימודים מקריירה במשחק,  אבל אני חושבת שהן יכולות להמשיך את המועדון ולעלות לשחק בקבוצה הבוגרת אם יעבדו איתן נכון וישקיעו בהן.

איך החיבור עם נגה פלג פלץ, שהצטרפה אליכן מליגת העל? כבר רואים את החיבור?

כן, מאד. היא בחורה מצוינת! חברתית היה חיבור מעולה, היא התחברה לכולנו מהר מאד והתחושה היא שאנחנו חברות כבר תקופה ארוכה ולא "רק" חודש. אין אצלנו הרבה שחקניות רכש, כולנו צעירות מהאיזור, אבל כשמגיעה שחקנית כמו נגה ומתחברת אלינו, זה מצוין ומוסיף הרבה כוח לקבוצה.

איך התקופה שאחרי נג'מי? הוא חסר לכן?

הוא תמיד איתנו, גם כשהוא יותר רחוק. נג'מי הוא כמו אבא בשבילי. שנה שעברה בגלל המצב הבריאותי שלו זה נכון שלא היה איתנו כל הזמן, אבל הוא נשאר מעורב, הוא שומר איתנו השחקניות על קשר – אנחנו מתקשרות אליו כל פעם שאנחנו צריכות ותמיד הוא מקשיב ועוזר. גם כשהיה לו קשה הוא לא היה מוכן לוותר עלינו. הוא אדם יקר ומקצוען.

השנה הצלחתן להישאר יחד למרות שבתחילת הקיץ היה חשש שהכל יתחיל להתפרק, אין חשש שאם לא תיקחו את האליפות הכל יתפרק?

אנחנו ניקח את האליפות! קודם כל אני מקווה ומאמינה שנהיה בפיינל פור ומשם נמשיך.

ואם אתן לוקחות אליפות, את עולה עם כאוכב לליגת העל?

כן, בטח. זה הבית שלי. פה אני גדלתי, הפכתי להיות השחקנית שאני היום, תמכו בי תמיד ואני אוהבת להיות חלק מהמועדון הזה – ואם ביחד הצלחנו לעמוד במשימה הזו ולעלות ליגה, אני אשמח שהקבוצה תהיה בליגת העל ואני אהיה חלק ממנה.
זה יהיה מושלם!!

"ליאן עודה במדים הלאומיים. התאכזבתי כשלא הייתי בסגל הסופי, אבל הבנתי שיש לי עוד עבודה לעשות והרבה מה לשפר"