גם מחמאות, גם תוצאות

האמת? עוד לא עיכלתי. עלינו ליגה? אשכרה עלינו ליגה? הפועל גליל עליון בליגת העל? סיימנו עונה הסדירה, עוד מעט נעוף מהפלייאוף, ועוד לא עיכלתי. רוצים לדעת עד כמה לא עיכלתי? לפני איזה שבועיים שלושה התעוררתי ביום שלישי אחד ואמרתי וואלה, יום שלישי, מעניין נגד מי אנחנו היום. לקח לי איזה עשר שניות להיזכר שאנחנו שוב משחקים בימי ראשון.

והיכולת, יא אללה, איזה כיף של יכולת. עזבו אתכם מההישג המטורף של בית עליון ורבע גמר כבר בעונה הראשונה עם סוויפ על קבוצה כמו הפועל ת"א. (רגע אני פותח פה חלון שלא אשכח. הפועל ת"א, אני עוד זוכר את ההקמה המחודשת שלה כקבוצת אוהדים והמירוץ שלה לליגת העל. היא דרסה את כל מי שעמדה בדרך, כולל את הליגה הלאומית בעונת 11/12. אני זוכר שהסתכלתי עליהם ואמרתי, יא אללה, הלוואי עלינו). קיצר עזבו אתכם מזה, אני מדבר על כדורסל שכיף לראות. על קבוצה שרצה ביחד, שרוקדת על המגרש. התוצאות? אני מבסוט לגמרי, אבל זה לא העניין. ברבע הראשון של העונה, מול הפועל י-ם חביבתי, אמרתי לליאור דדון שעמד לידי "אני שמח, חששתי שנתבזה בליגת העל, אני רואה שהקבוצה נהדרת". ליאור אמר לי שעם כל הכבוד הוא לא רוצה "להישאר עם המחמאות", אנחנו רוצים תוצאות. לדעתי שנינו יצאנו מרוצים.

יאללה, בואו נפרק קצת, נסכם עונה סדירה, נהנה.

המקצועיות: זה לא רק הצוות המקצועי, אבל זה קודם כל הצוות המקצועי. זה למנות מנהל מקצועי מהרמות הכי גבוהות, כדי לסמן שאנחנו חושבים גם לטווח הארוך. זה אבישי גורדון (אני לא באמת צריך להרחיב פה, נכון? רק נזכיר למי ששכח שהבנאדם הגיע מסדרת גמר נגד מכבי עונה אחת קודם) ונעם כהן שלפני שהוא מאמן הוא האוהד מס' 1 של הקבוצה (אוקיי, יש את סיני, אז מספר 2), שיחד עם ברק פלג ו"השלד" (רביעיית השחקנים שעוד שניה נגיע אליה) מייצר המשכיות, שכל אוהד ספורט באשר הוא יכול להסביר לכם כמה היא חשובה. זו ההחלטה להשתתף בבלקנית, להצהיר שאנחנו רוצים ומכוונים גם לאירופה, לשמור על כושר משחק עם שני משחקים במקביל, ולתת לצעירים עוד דקות. אה כן, הצעירים, גם אליהם מיד נגיע.

הצוות המקצועי של גליל עליון

השלד: אוקיי, אלון ספיר ועומר טל כבר לא פה, אבל ההחלטה לבנות את הקבוצה סביב השלד של שנה שעברה (אייזנדורף, צ'אצ'אשווילי, טל וספיר) הייתה החלטה די אמיצה, כי בכל זאת, מדובר פה על ליגת על, וזו לא קבוצה שדרסה את הלאומית, בואו. אבל מסתבר שמקבלי ההחלטות חכמים יותר ממני, וההמשכיות והחיבור הם לא דברים של מה בכך. גם החיזוקים שהביאו (ברייס ומושקו מנתניה, פיינליסטית הלאומית) והזרים לא היו שמות של סופרסטארס, אלא של חלקים בפאזל שיתאימו לקבוצה ולמרקם. מה יש לומר, פגעו בומבה.

כוכבית: נכון, נמרוד לוי הוא חיזוק נהדר וגם שם גדול ואקס אהוב של הקבוצה. בנוסף, אפשר להלביש עליו בכיף את השיר של דורון שפר (וממכבי הוא ברח) ככה שזה באמת שיחוק ענק.

הזרים: שוב, לא החתמנו את לברון וסטף קארי, והיו גם זרים שלא ממש פגעו, אבל בגדול – איזה בינגו. קחו את ברייס ווושינגטון, תגידו לי איך אפשר שלא להתאהב. הוא לא איזה עמלק כמו אנטה זיזיץ' בגובה 900 מטר ורוחב כנ"ל, אבל איזה סוס באמא שלי, וכמה לב ונשמה, יא אללה. נראה כאילו עלה הרגע מ-8 שעות עבודה בגד"ש של אחד הקיבוצים בסביבה ובא לתת מכות בצבע לכל מי שיעז לפזול על הריבאונדים שלו. או שאבון לואיס, שהניסיון והשקט שלו מקרינים על כל הקבוצה, וזה לפני שספרנו את היכולת המהממת שלו לצעוד באוויר לעבר הסל.

בעונת העליה היו הרבה קולות ששאלו למה אנחנו לא מחתימים את דשילדס. אני לא יודע למה לא החתימו אותו בסוף, אבל כן יודע שהצוות אמר "קודם כל חדר ההלבשה". כל מי שמסתכל על הפרקט רואה את זה. זה לא ערימה של טאלנטים שבאה לעשות את היומית שלה. זו קבוצה מגובשת ושמחה שעל הדרך גם יוצרת כדורסל כיפי עם תוצאות נהדרות.

הצעירים: הפועל גליל עליון מאז ומעולם הייתה הקולג' של הכדורסל הישראלי. המרחק מהמרכז יוצר שקט שמאפשר להתרכז בכדורסל, והמסורת של המועדון היא כזו. כמעט כל שם ישראלי גדול שתזרקו עבר בגליל תקופה. קטש? שפר? הנפלד? עומרי כספי? בקיצור, תרשמו לפניכם (חמסה חמסה) את השם גבי צ'אצ'אשווילי. הילד לא מפסיק להשתפר. ואם כבר צעירים, אי אפשר לשכוח את שחקני הבית של המועדון, שעושים את העליה לבוגרים בעונה ובמקום הכי יפים בארץ.

אז מה נאחל לעצמנו הלאה? שלא ייגמר לעולם. תנו לנו עוד מהסם הזה, אנחנו הרי מכורים ברמה הכי קשה שיש. אשכרה עלינו ליגה. יא אללה.