כמעט שם, אבל לא מספיק

רוצים שאני אתקצר לכם את כל המשחק של גליל נגד עפולה אתמול בכפר בלום? סבבה. תסתכלו על המהלך האחרון. גליל במינוס 4, שניה על השעון, לא זוכר מי מוציא כדור מהצד לסנפורד, הוא מגיע אל הכדור עם הקצה של היד, הכדור מחליק לו וזה נגמר. נכון לרגע זה ממש, בסיפור הקצר הזה יש את המצב של גליל כרגע אחד לאחד. אנחנו כמעט שם, זקוקים לנס בסדר גודל בינוני עד יציב, מגיעים עם קצות האצבעות, וזהו זה.

תסתכלו על הזרים. שלושה זרים (אולי נקבל אקסטרה מענק ממיקי זוהר), אף אחד מהם לא איזה זר אכזר שאתה אומר עליו וואו. ההוא קצת גבוה (אבל לא פוגע מהקו) הזה גארד נחמד (אבל בלי ראיית משחק טובה מדי), וכן הלאה. ישראלים שנשארו? שניים. הובר ואמסלם. אחלה הובר, אחלה אמסלם ו... זהו.

באיזשהו שלב במהלך המשחק הבן שלי שאל אותי למה המאמן לא מכניס את נמרוד לוי. וואלה שאלה טובה. איפה אנחנו איפה נמרוד. עכשיו תראו, זה לא שאנחנו לא באיזור חיוג, כן? יש איזשהו בסיס. מדי פעם אתה רואה ניצוצות שאתה אומר וואלה אם זה מתחבר זה עף קדימה. יודעים מה? אני אהיה יותר נדיב. כשזה יתחבר זה יעוף קדימה, בעזרת השם אינשאללה. אבל זה חתיכת "כש-", ואתה לא רוצה שזה יקרה כשאתה אי שם בקרבות תחתית ובלי אוויר לנשימה.

באיזשהו שלב במשחק הסתכלתי על נטע וסיני האוהדים שלצידי ושאלתי אותם אם הם זוכרים מתי בפעם האחרונה עמדנו ביציע הזה במשחק צמוד מול עפולה. לטובת הקוראים הפחות שרופים של גליל אני אזכיר: משחק העליה מהלאומית, לפני שתי עונות. יש לנו את האנרגיות, את הקהל, ואת הצוות המקצועי הכי טוב בעולם. אפילו היציע חדש יותר. עכשיו רק נשאר להביא שחקנים שיבצעו.

זה יקרה? הלוואי אמן בעזרת השם.

ואם לא? תמיד יהיו לנו הקייאקים.