גליל עליון פספסה תנופה כלכלית?

הנה סיפור שעובר קצת מתחת לזרקורים, אבל הגיע הזמן לתת לו פוקוס. משהו לא טוב עובר על הפועל גליל עליון, ולא, אני לא מתכוון למלחמה. למעשה, בהקשר של הסיפור הזה המלחמה דווקא נתנה סוג של אוויר לנשימה להנהלת הקבוצה, אבל בואו נלך לפי הסדר.

בואו נלך לקיץ הקודם - גליל מסיימת עונה שניה ברצף במקום החמישי המכובד מאוד, ומתכוננת לעונת 23/24. שני חברי הנהלה מעבירים ביקורת על עניינים מסוימים בהתנהלות הקבוצה, שני החברים הם ליאור דדון, נציג האוהדים בהנהלה, ונטע רוזנבליט, דובר המועדון. לא מיותר לציין ששני החבר'ה האלה גדלו וצמחו בקומץ האדום, גרעין האוהדים המיתולוגי של הקבוצה הגדולה משנות ה-90. עם או בלי קשר לביקורת שלהם, נערכת אסיפת הנהלה של חברי עמותה, ובאופן מפתיע מצביעים על הדחתם המיידית של שניהם. הביקורת על הנהלת הקבוצה הולכת וגדלה, כולל שאלות של אוהדים בדבר מנהל תקין של העמותה ודברים כאלה. בשיאו של הלחץ ההנהלה מבטיחה מפגש פתוח עם האוהדים, אבל אז מתרחש על כולנו השבעה באוקטובר, והמפגש נדחה הצידה.

במהלך העונה מלווה את הקבוצה עננה של חוסר שביעות רצון מצד חלקים בקהל, בשל הביקורת הישנה, שעליה מתווספת הביקורת על ניהול המשבר של עונה בצל מלחמה. הקבוצה נודדת בין שישה אולמות "ביתיים" שונים, כשלעיתים ההחלטה היכן לשחק מתקבלת שעות בודדות לפני המשחק. גם ניהול המאבק על הקפאת היורדות נכשל, וידיעות על עזיבה של זוהר לבקוביץ', נשיא המועדון, מתפרסמות בתקשורת. בסופו של דבר, הצוות המקצועי בראשות ברק פלג ועוזרי המאמן אבישי גורדון ושגיא שלו מצליח לעשות את הלא יאמן, ומשאיר את הקבוצה בליגה על הפרקט, בלי טובות מעסקנים.

והנה מגיע הפרק הנוכחי בסאגה: מסתבר שיש תורם יהודי אמריקאי, בעל כיסים עמוקים, שהיה מעוניין לתת לקבוצה תקציב לטווח ארוך (המספרים מדברים על חמש שנים, כאשר מתחילים ממיליון ש"ח לעונה, עם אפשרות לגדול). התנאים שלו נשמעים כמו הדבר הכי מתבקש בעולם: להשאיר את ברק פלג והצוות המקצועי של הקבוצה, ורה-ארגון בהנהלת הקבוצה.

ההנהלה, על פי השמועה, מסרבת לתנאים, אומרת שלום ותודה לספונסר, ושולחת את ברק פלג לחפש קבוצה אחרת שתזכה בשירותיו. חשוב להגיד שעד לרגע זה, 60 שעות מאז שפורסמה לראשונה סאגת ברק פלג, לא יצאה שום הודעה רשמית מהנהלת הקבוצה (פרט להודעת תודה למאמן היוצא), לא בנוגע לצוות האימון ולא בנוגע לשום דבר אחר בקשר להכנות לשנה הבאה.

מה יהיה?

מי יודע. נמתין.