"אם כבר למות, אז בכדורסל ולא ברחוב"

אחרי שהגיע לישראל כמעט במקרה, קלע 50 נקודות במשחק אחד ("רציתי להוכיח שאני יכול"), העלה את ב"ש לליגת העל ("מועדון שהוא כמו משפחה") ונכווה מהסיבוב האחרון שלו בארץ ("ר"ג / גבעתיים חייבים לי כסף") - סטורם וורן מספר על הילדות המורכבת בלואיזיאנה, על קריירת הכדורסל הארוכה והמוצלחת שלו, ומגלה: "אני רואה את העתיד שלי בישראל". (צילום: יעל אמסילי)


| אלירן כהן

 

"יש כמה דברים שלקח לי זמין להבין איך הם עובדים פה", מתוודה סטורם וורן כבר בפתיחת השיחה, ונזכר במקרים המשעשעים שהיו לו פה בארץ. "העברתי חצי סדר פסח עם המשפחה של ערן שטייניץ כשבכלל החזקתי את ה-הגדה הפוך, כי לא ידעתי שאתם קוראים מימין לשמאל, ועד לאמצע העונה בהוד השרון הייתי בטוח שהכלי הזה, נו... זה שמשתמשים בו לשטוף ידיים (נטלה), משמש בכלל לאשפה. אבל חוץ מזה...".

 

מספרים שהיה לך פה טוב סה"כ

"התידדתי עם המון אנשים בישראל, במגרש ומחוץ למגרש. כבר מהרגע שהגעתי לישראל ולא ידעתי מילה בעברית - אנשים בכל מקום היו נחמדים אליי, מסבירי פנים, סייעו לי בכל דבר שהייתי צריך. מהרגע שהתחלתי להבין את ישראל, הרגשתי בן בית, וידעתי שאני רוצה לבנות קריירה בישראל ואולי גם להקים בה משפחה".

 

מה בעצם הביא אותך לישראל?

"כשנפתחה לי הדלת לקריית כדורסל - לא נבחרתי בדראפט ה- NBA. הייתה לי אפשרות לשחק בליגת הפיתוח, אבל במקום זאת - בחרתי לשחק מעבר לים. טיילתי קצת ברחבי אירופה, ואחרי שנתיים בצרפת העדפתי לשחק במדינה קטנה יותר כדי לא לנסוע 6-7 שעות למשחקים - ואז הגיעה ההצעה מישראל. באמריקה אומרים רק דברים רעים על מדינות במזרח הרחוק, אבל מהרגע שהגעתי - הבנתי עד כמה הדברים האלה רחוקים מהמציאות. האנשים שפגשתי היו נהדרים."

 

"מועדון שהוא כמו משפחה"

את המסע שלו בארץ החל סטורם וורן (35, 2.01) במדי מכבי הוד השרון מהליגה הלאומית, אליה הצטרף כמעט בסמוך לפתיחת עונת 2016/17. הקבוצה הצנועה, שאת מרבית שנותיה בליגה השנייה העבירה בחלק התחתון של הטבלה, רשמה עונה פנטסטית, שהסתיימה במקום השמיני עם תום העונה הסדירה והעפלה לחצי גמר הפלייאוף - כנגד כל הציפיות והתחזיות של פתיחת העונה. על הקווים עמד חנן הירשוביץ'. "חנן היה המאמן הראשון שלי פה בארץ", מספר וורן. "הוא חיבק אותי כאדם, והתייחס אליי כאילו אני הרבה יותר משחקן שלו. הוא לקח את הזמן לשבת איתי גם מחוץ לאימונים, לימד אותי על החיים בישראל, על התרבות, סיפר לי לא מעט על עצמו. במהלך העונה הקשר בינינו התחזק וזה פתח לי את הדלת לקריירה נהדרת בישראל."

 

כבר בעונה הראשונה שלך היית חתום על אחת מתצוגות היחיד הגדולות בליגה הלאומית, כשקלעת 50 נקודות בניצחון על מגדל העמק

"לא רציתי לקרוא לזה התערבות, אבל ידעתי למה אני מסוגל. באחת השיחות שלי עם חנן אמרתי לו ש- 'כן, אני חושב שאני שחקן טוב'. הוא שאל אותי אם אני יכול להוכיח את זה במשחק הקרוב. נראה לי שעשיתי את זה".

ההצלחה בהוד השרון לא נעלמה מעייני הרדאר של יתר קבוצות הליגה. כבר בתחילת הקיץ של עונת 2017/18, קיבל וורן הצעה להצטרף למי שתסיים את העונה עם צלחת אליפות נכספת והעפלה היסטורית לליגת העל - הפועל באר שבע. וורן אמור היה להמשיך עם באר שבע גם בליגה הראשונה, אבל הרומן עם המועדון מהדרום הסתיים מוקדם מהמתוכנן. "אם להתחיל דווקא מהסוף, שבר את ליבי שדווקא אחרי עונת העלייה, בתחילתה של העונה ההיסטורית בליגת העל, נאלצתי להתרחק מהקבוצה. התקופה שלי בבאר שבע הייתה משהו מיוחד, האנשים בעיר ובמועדון הרגישו לי כמו משפחה ואני שומר להם מקום מיוחד בלב. זכינו באליפות ועשינו עונה משנת חיים ביחד. הקשר שנבנה ביני לבין באר שבע בתקופה הזו הוא בלתי שביר עבורי. אני עוקב אחרי הקבוצה בליגת העל ושמח לראות שהיא ממשיכה להצליח".

 

איך אתה מסביר את מה שנבנה שם? איך הקשר הזה הגיע ליידי ביטוי?

"אפשר לומר שמכל זווית שהיא. כקבוצה, היה בינינו חיבור נהדר - גם על המגרש וגם מחוץ למגרש, כמו ביקורים שעשינו בבתי חולים לשמח ילדים. קיבלנו גיבוי מלא מהנהלת המועדון, כפיר ארזי ותומר ירון, גם בתקופות הפחות טובות. ידענו לעבוד אחד עם השני, ובסופו של דבר החיבור והדרך עשו את שלהם. הרבה כדורסל קורה בעולם מידי שנה, אבל מעטים מאוד זוכים להזדמנות לחוות משהו כל כך נהדר, להיות מוקפים באנשים שאכפת להם ושהם נלהבים בדיוק כמוך. אני מדבר גם על החברים לקבוצה ולא פחות גם על האוהדים ביציע".

וורן בחגיגות האליפות של ב"ש (צילום: לימור מלינוף)

 

"עדיין לא קיבלתי את הכסף על העונה שעברה"

מבאר שבע עבר וורן למכבי רחובות, הספיק לכדרר כמה שבועות בעפולה - עד פרוץ מגיפת הקורונה, והמשיך לעונה פנטסטית עם הפועל חבל מודיעין. שם יחד נתי כהן חבלמו רשמה עוד עונה בה השלם היה גדול מסך חלקיו והתחבר לכדי הופעה בפלייאוף, עם סגל פצוע ומקוצר של חמישה שחקנים בלבד - בסיומה. "נתי מאוד הפתיע אותי והשאיר בי רושם של ממש", נזכר וורן. "כשפגשתי אותו לראשונה מחוץ למגרש הוא נתן לי הרגשה של אדם ממש מגניב, אבל ברגע שעלינו למגרש הוא השתנה - והפך למאמן מקצועי ברמה גבוהה. הייתה לו אפס סובלנות לתירוצים. הוא הניע ודחף כל שחקן להשתפר ולא להפסיק. הוא הראה שהוא יכול לאזן בין שחקנים עם ניסיון לשחקנים צעירים. הוא מלמד דברים בצורה כזו שהחבר'ה הצעירים חסרי הניסיון יכלו להבין אותם, לזכור אותם ולבצע אותם.

בתקופה שבה ירו רקטות על ישראל נתי תמיד דיבר איתי ו-וידא שאני בסדר נפשית עם המצב. הוא עזר לי לפתוח את הראש, להבין שהמתקפה תעבור ושאהיה בסדר. אחרי שדיברתי איתו, כבר לא הרגשתי צורך לעזוב את הארץ ולברוח כמו שחקנים אחרים שלא הרגישו בנוח עם הסיטואציה. הוא חלק מהסיבה שבגללה ישראל מרגישה לי כמו בית".

את עונת 20/21 סיים וורן במדי בני הרצליה, שנותרה כמעט ללא זרים בשל מבצע 'שומר החומות'. וורן נטל חלק בשלושה משחקים, סייע לקבוצה להשיג 2 נצחונות, ולמעשה - הבטיח את הישארותה בליגת העל. מהרצליה עבר לשחק במדי אליצור 'איתו' אשקלון, ואת העונה האחרונה העביר במדי הפועל ר"ג / גבעתיים, שנשרה בסיומה לליגה הארצית. "הגעתי לרמת גן גבעתיים מתוך רצון לשתף פעולה עם עמית תמיר, שאימן אותי באשקלון", סיפר וורן. "עמית הוא מאמן נלהב ביותר. יש לו לב מאוד גדול, הוא מבין היטב את המשחק ויודע להתחבר לשחקנים שלו. ציפיתי מאוד לעבוד שוב עם עמית, רציתי לעזור לעשות עונה מנצחת במועדון הזה, לא משנה כמה קשה יהיה לי האתגר על המגרש. ידעתי שהקבוצה היא קבוצה צעירה, אבל עם כל הניסיון שלי ועם כל האהבה שלי להשפיע לטובה על חיי האנשים שמסביבי - ראיתי בסיטואציה הזו הזדמנות לעזור לשחקנים הצעירים להתפתח ולהיות טובים יותר".

 

והעונה לא התקדמה כפי שציפיתם

"נכון. בשלב מסוים הקבוצה החליטה לפטר את עמית, ומשם החלה לכוון אל השחקנים. הקבוצה הייתה צעירה מאוד, והסברתי זאת להנהלה באופן עקבי. אמרתי שאעשה כל שביכולתי כדי לעזור לשחקנים להשתפר על המגרש, אבל זה תהליך שיקח זמן, כי החכמה לא מגיעה בן לילה. בכל קבוצה בה שיחקתי בישראל שמתי לעצמי כמטרה אישית לעזור לפתח שחקנים, ומשמח אותי לראות היום שחקנים כמו יריב עמירם, כרמל בוכמן, דניאל רוזנבאום ואלון דרוקר שעבדתי איתם ועזרתי להם להיות טובים יותר".

אבל בפעם הזו זה עבד אחרת. "בדצמבר החליטה ההנהלה להפסיק לשלם לשחקנים. ניגשתי והסברתי את הסיטואציה. סיפרתי שאני בן 34 ויש משפחה שנסמכת עליי מבחינה כלכלית. שאלתי מתי אוכל לקבל את הכסף שמגיע לי, אבל מלבד תשובות מתחמקות לא קיבלתי מענה. תחילה הבטיחו לי שזה יקרה 'בשבוע הבא' ולאחר מכן 'בחודש הבא', אבל מאז שבועות הפכו לחודשים - בהם לא קיבלתי תשלום. אני ומשפחתי חווים משבר פיננסי בגלל ההתנהלות הזו והפגיעה בי וביתר השחקנים הישראלים של הקבוצה. נקלעתי למצב כלכלי מאוד קשה, אני לא בטוח איך אוכל להמשיך לפרנס את עצמי ואת משפחתי כי הקבוצה הזו ממשיכה להחזיק את הכסף שלי. עונת הכדורסל הבאה תיכף מתחילה, ועדיין לא קיבלתי כסף מהקבוצה הזו על העונה שהייתה".

 

"הכדורסל שינה את חיי"

הוא נולד במונרו, לואיזיאנה, למד בתיכון ריצ'ווד והמשיך למכללת LSU, ממנה יצא בין השאר, איזה אחד, שאקיל אוניל. את הקריירה המקצוענית שלו התחיל בדן הלדר ההולנדית, המשיך בנאמיקה הפינית ונאנט הצרפתית - ומשם, כאמור, התגלגל לישראל. "לא עברתי במסלול רגיל", מספר וורן על תחילת דרכו והרומן שפיתח עם הכדור הכתום. "למעשה, הייתי חסר הורות. גדלתי ברחובות, והחיים שלי היו קשים מאוד. בסביבות גיל 15 התחלתי לשחק כדורסל, והמאמן שלי בתיכון - טרי מרטין, הוא זה שהציל אותי ושינה את חיי לנצח אחרי שחשבתי שאהיה כמו כל מי שגדל בסביבה שלי ושאמות, גם אני, לפני גיל 21".

 

הכדורסל פתח עבורך עולם שלא הכרת לפני כן

"בדיוק. הכדורסל פתח לי דרך לחיים חדשים. היו לי חלומות ללכת לקולג' אבל לא חשבתי שאחיה כדי לראות את ההזדמנות הזו, גם אם אלמד ואעבוד קשה. בתוך תוכי אמרתי לעצמי שאם כבר למות - אז למות בכדורסל ולא ברחוב, אז שפכתי את הלב והנשמה שלי והייתי מרוכז ב- 100% בכדורסל. כל הנערים האחרים היו טובים ממני כי לא הכרתי בכלל את חוקי המשחק, אבל כל יום שלי שם עזר לי לפתח את מי שאני, להפוך לאחד השחקנים הטובים בעיר שלי, במדינה שלי וביבשת שלי.

בסוף הקריירה שלי בתיכון, הכישורים שלי התפתחו לרמה גבוהה יותר ממה שיכולתי לדמיין אי פעם. היו לי הצעות ללכת לכל מכללה בארה"ב. באותה התקופה, ובמהלך הקריירה שלי בקולג', אמא שלי הייתה בכלא, והגדרתי לעצמה מטרה חדשה - לגרום לה להיות גאה. רציתי להיות האדם הראשון במשפחה המורחבת שלי, מבין כל הדודות, הדודים ובני הדודים שלי שמסיים את הלימודים בקולג'. אני שמח שאחרי שהשגתי את המטרה הזו - היום, ב-2023, אני רואה הרבה מבני הדודים הצעירים שלי הולכים לקולג' כי הם רואים שעשיתי את זה. בעונה האחרונה שלי בקולג' אמא שלי השתחררה מהכלא וזכתה לראות אותי משחק ב-LSU ולאחר מכן גם מסיים את התואר. לא הייתה לי שום סיבה לרצות לשחרר את הכדורסל אחרי שעברתי את החוויה הזו".

 

Embed from Getty Images

 

וורן במדי LSU. הכדורסל הוציא אותו מהרחוב

 

אפשר לומר שהכדורסל הציב אותך בעמדה של להיות 'מודל לחיקוי'

"בדיוק ככה. אני אוהב לראות אנשים גדלים ומשתפרים בחיים כדי לקבל כל מה שהם רוצים. כשגדלתי, החיים שלי לא היו קלים, והעובדה שמאמן הכדורסל שלי בתיכון שינה את חיי גרמה לי לרצות להחזיר לעולם בחזרה. פתחתי קרן ("קרן סטורם וורן") וככל שהתבגרתי רציתי לשתף ילדים ובני נוער שעדיין היו תקועים באותה סביבה שממנה באתי. בקיץ, בפגרה שבין העונות, הייתי חוזר הביתה בכדי לעזור בכל מה שיכולתי לילדים ובני נוער, במיוחד במה שקשור לחינוך. גם בישראל - אני נהנה משירות קהילתי ומעזרה לאנשים, אוהב לבקר בבתי ספר ולתרום מזמני בכל דרך שאני יכול כדי להניע את הילדים כך שיוכלו לקבל מוטיבציה להגשים את החלומות שלהם. זה עוזר לי להרגיש מחובר לאנשים ולמדינה".


איפה אתה רואה את עצמך בהמשך הדרך?

"ביליתי שנים רבות בישראל. הכרתי המון חברים והייתי בתוך קהילות. בכל מקום אנשים הכניסו אותי לביתם, הזמינו אותי לאכול אצלם ארוחת ערב. ישראל מרגישה עבורי כמו בית. עם השנים פגשתי פה אישה מדהימה. התחלנו כידידים בלבד אבל האהבה צמחה משם".

 

וביום שאחרי הכדורסל?

"חשבתי להיכנס לאימון, להמשיך לעזור לשחקנים צעירים להתפתח, לעזור להם לגלות את החיים בעולם הכדורסל כדי להשיג את מטרותיהם. ברור לי, כשחקן כדורסל, שבשלב מסוים אצטרך לעבור לצד השני ולא להיות על הפרקט. אני רוצה להישאר מחובר לכדורסל ולעזור לשחקנים להגשים את החלומות שלהם, ואני שמח שהחלטתי להגיע למדינה מקסימה כמו ישראל. עכשיו, כשמצאתי אהבה במדינה הזו, אני באמת יכול לראות את העתיד שלי כאן, להתחתן ולהקים משפחה, ובאותה העת - להמשיך להזרים את הידע והניסיון שלי לדור העתיד".

 

תגובת הפועל ר"ג גבעתיים לעניין השכר: "קיימות מחלוקות וטענות הדדיות בין השחקן לקבוצה, אנחנו מקווים לגשר על הפערים בתקופה הקרובה".