הנקניקיות הלאומיות

בליגה הלאומית שואפים למקצוענות, וכחלק מההנחיות החדשות לקבוצות העונה גם הגיעה החובה (או לפחות האיום בקנס) להפעיל מזנון לרווחת האוהדים במשחקים. אז לכבוד המאורע או סתם כי היינו רעבים, שלחנו את כתבינו האמיצים לבדוק את המזנונים השונים ברחבי הארץ, או לפחות ברוב המקומות שהיה לנו כח להגיע אליהם כי בואו מי יסע לאשקלון ומעלה אדומים זה רחוק (סליחה קבוצות יקרות זה לא אישית). בכל מקרה, חשוב לזכור שמבקרי מסעדות אנחנו לא ונקניקיה של מגרש כדורסל זה אפעם לא מציאה אבל היו כמה הפתעות לטובה. יאללה נתחיל.

בצפון - רמה של ליגת העל ונקיניות ישר מהסיר

גלבוע גליל ירדה אלינו לביקור קצר, והביאה איתה אולם מתוקתק שבכניסה הראשית אליו (ליציע של המקומיים) יש מרחב גדול מאוד למזנון. בתקופות היפות של הקבוצות ובאירועים מיוחדים היה ניתן למצוא שם דברים מגניבים כמו קרפים ופיצות (כפי שיעיד התפריט שעדיין נמצא גבוה על הקיר, כנראה גבוה מכדי שימחקו אותו), העונה בלאומית הם הסתפקו במזנון בסיסי של נקניקיות, פופקורן, ברד וחטיפים. הנקניקיות לא רעות ובמחיר סביר, השירות חייכני מאוד. 

באולם בצפת כל התפריט במחיר מציאה של 10 ש"ח, משתיה, חטיפים ועד נקניקיה בלחמניה, שנראית שהולכת חזק בקרב המקומיים. רק שני אנשים מתפעלים את המקום ובמחציות מתקשים לעמוד בשטף האוהדים אבל הם שורדים בגבורה. נקודת בונוס - אם מפנים את המבט ימינה מהתור יש זוית פתוחה לראות את המגרש ככה שלא מפסידים את המשחק. הנקניקיות קטנות אבל עשויות היטב וטעימות (ויש מצב שהם הכי טעימות שאכלנו העונה), והם מקבלים מזומן ואת שיא הטכנולוגיה הנקראת ביט.

המזנון בעין שרה בנהריה בסיסי ביותר, ומכיל נקניקיות, שתיה ופופקורן. למרות השלט המזמין לקנות צעיפים, אין כאלו ומאוד התאכזבנו מכך. פופקורן ב-10 ונקניקיה ב-15, אלא אם כן פסח ואז הלחמניה הכשל"פית עולה 20. הם מקבלים נקודות בונוס על כך שבסוף המשחק שאריות הנקניקיות נמסרות אחר כבוד לחתולי הרחוב מחוץ לאולם שנראה שהיה להם טעים. 

לא יודעים אם לקרוא לחלון מהמשרדים בכניסה לאולם ביכורים בחיפה שמכר לנו חטיפים מלוחים מזנון, אבל בנתיים הם לא קיבלו על זה קנס מנהלת אז כנראה שזה עובר. מה שעוד מעניין במזנון הזה הוא העובדה שאין להם בכלל מכשיר נקניקיות (גוועאלד) ואתה מקבל אותן ישירות מהסיר שהגיע מהמטבח. איפה המטבח נמצא לא שאלנו, אולי בדירה של אחד השכנים. בכל מקרה המחירים סבירים ביותר והשירות חייכני במיוחד, הנקניקיה לא הייתה מבושלת עד הסוף אבל אכילה (שזה סטנדרטי בארץ) והלחמניה הייתה יבשה. 

במרכז (והכנסנו לשם גם את נתניה) - קפה ובישול פסאודו מולקולרי

המזנון בנתניה הוא לא סתם מזנון, הוא קיוסק מרשים בגודלו ובמבחרו. לצד הנקניקיה המסורתית שהייתה ברמה גבוה, תמצאו גם בקבוקי שתיה (ולא רק במזיגה לכוסות!), ממתקים ועוד הרבה דברים נחמדים. בתקופות שאירח משחקים בליגת העל אם הייתם מגיעים מוקדם גם הייתם יכולים לראות אותו מארגן אקסלים ומשקאות אנרגיה לשחקני הקבוצה המקומית, לא ידוע לנו אם המסורת הזאת קיימת גם היום. 

ברמה"ש גם יש סוג של חלון מתוך המשרדים בכניסה, אבל נראה קצת פחות מאולתר. לצד נקניקיה ב-15 ש"ח שאישתו של הכתב מאוד התלהבה ממנה ("הלחמניה מעולה ויפה, עם כרוב נהדר בצד קטשופ וחרדל"), ניתן למצוא שם גם חטיפים ושתיה במחיר של 8 ש"ח. לא רע. אין לנו תמונה משם כי האישה כל כך התלהבה ששלחה תמונה שלה אוכלת במקום של המזנון. לא נורא אנחנו עדיין אוהבים אותה. 

היו זמנים בהם הקפיטריה של המטרווסט ברעננה הייתה שם דבר ברחבי הליגה הלאומית (וגם באירועים אחרים שהאולם אירח), אבל לא עוד. התריס המוגף והעומד דומם הוא עדות נוספת לכך שהמזנון המפורסם צועד עם הזמן והתפריט עבר לפני מספר שנים ביחד עם הקורונה לבישול בסגנון פסאודו מולקולרי שמוגש באמצעות מכונת משקאות ומזון מתקדמים הנשלטים על ידי חשמל וממוקמים ליד התמונה של מארק בריסקר. המחירים דומים לכל מכונת חטיפים רגילה ברחבי הארץ, האפרופו היה טרי ומוכן היטב, הביסלי היה מלוח וקשה מדי ונראה היה יותר דומה לפסטה פוזילי שנשכחה בשמן באיזה במחצית שגיל בני עוד שיחק כאן, ובדקנו גם חבילה של וופלות שוקולד שהן תמיד הצלחה.

בכניסה למרכז לידר בגני תקווה (הלא הוא ביתה של אליצור שומרון למקרה שלא ידעתם זאת) יש עגלת קפה נחמדה מאוד, עם השם המקורי 'קפה מרכז לידר' ועם אוכל ומחירים שגרתיים של עגלות קפה. נקניקיות אין וגם לא פופקורן, אבל יש שם מאפים, קינוחים ועוד דברים שצוברים קלוריות לצד חטיפי בריאות כי בכל זאת זה מרכז ספורט, ובאופן מפתיע גם הרבה סוגים של קפה. אנחנו התלהבנו והשמנו, מנהלת הליגה קצת פחות ולכן שומרון קיבלו הרבה קנסות על כך שהם לא מפעילים מזנון במקום (לפחות ממה ששמענו).

בזיסמן הותיק מזנון בסיסי פלוס של חטיפים, נקניקיות, בייגלה ושתיה. בימים טעונים של קבוצות עם קהלים ויריבויות מעניינות (יענו, בליגת העל) יש אפילו הפרדה שלו לשני חלקים עם גדר בין לבין כדי למנוע חיכוך. מחירים גם לא רעים והנקניקיה הייתה טעימה. אין לנו עוד מה להוסיף פה, תתמודדו.

שפלה - מישהו אמר יום העצמאות?

המזנון ברחובות מזכיר יותר דוכן של יום העצמות - 2 שולחנות מתקפלים ללא מחיר ידוע מראש. מעט עובדים אבל נקניקיה טובה ולחמניה טריה, מעט רטבים אבל אין כמו קטשופ וחרדל על הנקניקיה במחיר סביר של 15 שקלים. בשולחן השני מלא ממתקים ושטויות אחרות, מתאים לאופי האירוע, המון ילדים שיצטרכו רופא שיניים אחרי הערב הזה. מבחינת שתיה יש קולה בלבד במחיר של 10 שקלים. מזנון מסודר זה לא, אבל ההיצע טוב ומחירים סבירים.

המזנון בבית מכבי גדול ומרווח, נקניקיה בלחמניה של פסח במחיר גבוה למדי של 25 שקלים (וממה שיצא לנו לבדוק - לא טעימה במיוחד), אפשרות לחיזוק עם קולה ב-10 שקלים. מספר רב של עובדים בדלפק מה שנותן חווית קניה טובה ומהירה שזה חשוב לאוהד הממוצע. כמו בצפת ואולי טוב משם, זווית ראיה לפרקט מעולה אבל תתרכזו במשחק, אוכל ושתיה קונים במחצית. סה"כ המזנון בראשון לציון ברמה גבוהה אבל יקר כיאה לערי המרכז.