ברוכה השבה - העתודה פותחת דרג א'

אין לנו כישרון לבזבז / המאני טיים

נבחרת העתודה הנוכחית, שחזרה לדרג א' לראשונה מאז 07', היא התקווה הכי גדולה שלנו לענף כדורסל אחר וטוב יותר. סגל הנבחרת כולל שחקניות שכבר שיחקו במדי הנבחרת הבוגרת (אמי רינת, הילה קארש), ושחקניות שהיו בסגל המורחב (נעמה הלוי) ועוד כאלה שיגיעו לשם בקרוב. סגל של 12 שחקניות ליגת העל מתוכן למעלה ממחצית השחקניות כבר עונה שניה (או שלישית) בליגה הראשונה. תמר זינגר, הילה קארש ונגה אטינגר הן שחקניות חמישייה בליגה הראשונה, כשאליס חתוקאי, ליהי עזורי ואולי דוריאן דהן סוייץ' ועמית טרנר יהיו שחקניות חמישייה בעונה הבאה. כל אלה הופכות את נבחרת ישראל לנבחרת מנוסה, אבל יותר מכך - הן הופכות את הסגל הנוכחי לסגל הכי חשוב שהיה פה מאז 2007 שבנה את התשתית החדשה של ליגת העל.

בנבחרת הנוכחית יש "רק" שחקנית מכללות אחת (אמי רינת, הנהדרת) כשירדן גרזן שלקחה חלק ביורובאסקט האחרון במדי הנבחרת הבוגרת תיעדר להמשך הקיץ כשנקראה לשוב לאינדיאנה לקראת ההכנות לעונה החדשה במכללות. אך הנתון החשוב הוא ב-11 השחקניות שהן לא חלק מסגל המכללות. נכון, אמנם הן עדיין בשירות צבאי וחלקן עוד יעזבו את ישראל בקרוב, כמו רבות מחברותיהן, אך לענף הכדורסל השנה יש משימה קריטית, גורלית ממש, משימה שלא היתה לקברניטיו כבר שנים - לשמור את שחקניות נבחרת העתודה בליגת העל. ולא, לא באמצעות חוקים ומגבלות, אלא באמצעות כלים שיאפשרו להן את הבחירה הנכונה לצמוח פה בישראל. מילגות, דקות משחק, מעטפת מקצוענית, ליגה ארוכה ותחרותית יותר... כולם יודעים מה לעשות, אבל החובה לבצע כי אם הכישרונות הנוכחיים ישארו (ננסח בצורה חיובית), הליגה תזנק פה.

אין שחקנית שיותר מזוהה עם המדים הירוקים מתמר זינגר. אין שחקנית שלא תרצה להיות כמו הרכזת שהובילה את אליפות אירופה לנערות אשתקד באסיסטים (9 אס' בממוצע). כמו שאין קלעית יותר מנוסה מהילה קארש שתפתח עונה שלישית בליגת העל בראשל"צ, וזה אחרי שהיא כבר שחקנית נבחרת הבוגרות - מי לא תרצה לגדול ב"עיר היין" להיות "קארש"? אז אחרי שסיפקה 12.3 נק' בממוצע בדרג א' בנבחרת הנערות, היא מגיעה לעתודה לעשות את אותו דבר. וכך גם שחקניות צעירות מה"פריפרייה" של כדורסל הנשים שרואות את הפריצה של אליס חתוקאי ונעמה הלוי או את הדור החדש שצומח בהרצליה ויגדל על מורשת ליהי עזורי, כל אלה הן שחקניות שדור העתיד חייב לראות על המגרשים שלנו, 'להעתיק מ..', 'ללמוד מ...' ו'לשחק עם...'.

נבחרת העתודה 2023 היא הנבחרת השלמה, האיכותית, הכישרונית והמנוסה שהגיעה לאליפויות אירופה בשנים האחרונות והן בהחלט יכולות לראות את עצמן מועמדות ל-8 הגדולות לפחות (כלומר להעפיל לרבע הגמר), זה יזניק אותן, את הענף, את הדורות הבאים - הן צריכות לקבל את הבמה, הן צריכות לדעת שהענף יעשה בשבילן הכל, כי אם לא פה אז אמריקה נושפת בעורפנו מעבר לפינה.

הילה קארש ותמר זינגר. מגיעות עם נסיון מליגת העל

ואגב אמריקה, אמי רינת (1.83, 20), היא מודל לחיקוי של ספורטאית. אחרי עונה קשה וארוכה ברוד איילנד ורגע לפני שמצטרפת לטולדו, היא הגיעה לישראל אי שם באביב לטובת קמפיין מלא וארוך של הכנה עם נבחרת ישראל הבוגרת (קמפיין בסופו היתה השחקנית ה-13 ולא נרשמה ליורובאסקט). אחרי שזה נגמר, היא מיהרה להצטרף לחברותיה בנבחרת העתודה והשלימה בכך קיץ עמוס בעבודה עבור המדים הלאומיים וכמעט ללא חופש ומנוחה. רינת, שבקיץ שעבר היתה מהשחקניות המובילות בנבחרת ובין ה-3 עם המדד הגבוה ביותר (לצד גרזון וציפל) ובין 3 הקלעיות המובילות של הנבחרת (גם כן עם גרזון וציפל) - מקבלת בקיץ הנוכחי את המפתחות להוביל את הנבחרת, להנהיג אותה ולהביא מהניסיון והמקצוענות שצברה בחו"ל ובמשחקי ההכנה עם הנבחרת הבוגרת. אמי רינת, היא השחקנית הכי נכונה למשימה הזו.

איתה אמורות להוביל את הנבחרת גם רותם שוסטר (1.74, 20) ואליס חתוקאי (1.63, 20) שהן הדור הבוגר בנבחרת הנוכחית, ותמר זינגר ונעמה הלוי שקיבלו הזדמנות בקיץ שעבר להשתלב בנבחרת (במקביל לקמפיין שעשו בנבחרת הנערות) ובכך למעשה הן כבר שנה שניה בעתודה עם עוד שנה אחת לפניהן. שוסטר היא המנהיגה בנבחרת הזו, השחקנית שתפקידה לאזן בין כל הסקורריות, לבנות את ההגנה ולייצב אותה ולהוביל את הנבחרת קדימה, כשמחתוקאי הציפיות הן להעיז יותר. היא סיימה את הקמפיין הקודם עם מעל 50% קליעה מכל הטווחים (שניה בנבחרת) אבל "רק" 7.4 נקודות. השנה, ללא גבעון, גרזון וציפל הנקודות של חתוקאי קריטיות בשביל לשמור את הנבחרת בדרג א' ואולי לעשות היסטוריה לרבע גמר. 

תמר זינגר (166, 19), כוכבת הקיץ הקודם, אמנם לא הצליחה לשחזר את היכולות בליגה ליד רכזת כצ'לסי הופקינס, אבל השנה יכולה להזכיר לכולם מה היא שווה בדרך להיות הרכזת המובילה בחיפה. זינגר כמו בנערות גם בעתודה הובילה את הנבחרת הישראלית באסיסטים (5.7 אס' בממוצע), וכמו בנערות גם בעתודה היתה מלכת האסיסטים של הטורניר. עם הניסיון שמביאה מהקיץ הקודם והבגרות שהוסיפה למשחק שלה בשנה הנוכחית, אין ציפיה לפחות ממנה. נעמה הלוי (1.73, 19) הראתה את היכולות ההתקפיות שלה כבר בקיץ הקודם, אבל בסגל העמוק והאיכותי שהיה על המגרש, היא בעיקר לקחה מה שנשאר לה (והיתה מצוינת). הפעם מלאכת ההובלה היא עליה, מי שמתעצבת להיות אחת הסקורריות הגדולות בכדורסל הישראלי חייבת להביא את הכישרון הזה לנבחרת העתודה שחסרה השנה כלים התקפיים מנוסים.

את רשימת הגארדיות המובילות משלימות הילה קארש (1.75, 19), שכבר נכתב פה עליה קודם. הגארדית הגבוהה בין הגארדיות הישראליות, ראית משחק והובלת כדור של רכזת עם יכולת סיומן נהדרת. כשהשנה קלעה בליגת העל בקרוב ל-50% מהשדה והפציצה משחקים של 20+ נקודות (8 משחקים בדו ספרתי) היא התקווה הגדולה בנבחרת העתודה לעשות רבע גמר. ליהי עזורי (172, 19), עברה בשנה האחרונה קפיצת מדרגה. אמנם קבוצתה, הרצליה, ירדה ללאומית, אבל ליהי עזורי היתה מנקודות האור בקבוצה, השיפור שלה בלהוביל ולהחזיק את הקבוצה, לקחת על עצמה, לקלוע 6.6 נק' בממוצע, כל אלה בגיל 18 מביאים אותה לנבחרת העתודה שחקנית שונה לחלוטין מזו שהיתה (טובה!) בנערות. עד כמה טובה היא יכולה להיות בדרג א' של אליפות אירופה עד גיל 20 - כולנו מקווים לראות.

אחרונה אבל ממש לא בסדר החשיבות, נגה אטינגר (1.75, 18), אחת הקלעיות ה'טהורות' שגדלו בשנים האחרונות בישראל. מוכשרת מאד והוכיחה את זה העונה בליגת העל, אך נמצאת בצומת דרכים בין כדורסל ושירות צבאי  - נקוה שאחרי שתביא את היכולות שלה לידי ביטוי על הבמה המרכזית באירופה, תבחר "בנו" כדורסל הנשים, אחרת ההפסד שלנו.

אמי רינת בקיץ שעבר (צילום: FIBA)

כשמדברים באופן "אוטומטי" על נחיתות בסייז הישראלי מול אירופה, אפשר [אחרי שמזכירים שאת מדליית הזהב הפסדנו לרכזת בגובה 1.65], לדבר על 4 שחקניות הפנים של הנבחרת שלנו ועל הסייז שלהן כשדוריאן דהן סוייץ' (1/87, 19) חוזרת למדים הלאומיים ובגובה ומבנה גוף אירופאי אמורה להוות מאץ'-אפ לכל שחקנית מכל נבחרת; עמית טרנר (1/78, 19), חברתה של דהן סוייץ' להפועל ראשון לציון, כבר הראתה בכל הנבחרות הצעירות הקודמת שיכולה להתמודד בצבע עם הפורוורדיות האירופאיות, ואחרי שציינו את שתי אלה מגיעות שחקניות הפנים הדר כהן (1.90, 20), ודניאלה גיל (1.92, 18) שגם שיחקה בתחילת החודש עם נבחרת הנערות באליפות אירופה עד גיל 18. 2 שחקניות 190 ס"מ, עוד אחת 187 ס"מ ואת אמי רינת ה"גארדית" בגובה 183 ס"מ, לנבחרת הישראלית יש את מי להעמיד מול הנבחרות האירופאיות. השאלה אם לא נעדיף, כמו מונטנגרו לפני שנה, להאמין ביתרונות שלנו בעמדות הגארדית ולא לתרץ על גובה. ביורובאסקט האחרון היעדר רכזת טבעית וקלעיות שקיבלו מעט מדי דקות רק כי היו פחות "ארוכות" לא הוכיח את עצמו. כעת המבחן של הצוות הישראלי והאמון בדור העתיד שלנו.

המילה האחרונה, שמורה לצוות המקצועי שממשיך עונה שלישית בנבחרת העתודה ובנה למעשה את הקיץ הנוכחי כבר בקיץ שעבר עם שילובן של נערות בסגל העתודה. טל נתן ועומרי צירלין הצליחו לקדם ולתת במה לכל היתרונות שיש בשחקניות הישראליות ששיחקו אצלן, כמו זינגר שהובילה את הכדור, רינת והלוי שקיבלו את האישור להתקיף מהעמדות האהובות עליהן. הנבחרת אשתקד היתה נבחרת ששווה זהב, אבל גם כמעט השיגה אותו ובכך אפשר לומר שעשו את שלהם. השנה הנבחרת הנוכחיח שווה כרטיס לרבע גמר וגם את זה יודעים שם בנבחרת ובנו נבחרת מתאימה למשימה. הניצחונות במשחקי ההכנה על בלגיה ויוון מראים שנתן וצירלין לא פוחדים מהאתגר ועם הביטחון שיש בשחקניות נשאר רק להוציא את הכל לפועל.

למה להפתיע? כי יש בנבחרת הזו שחקניות שהוכיחו שהן מסוגלות לנצח קבוצות דרג א' ושחקניות שהוכיחו שהן מסוגלות להעפיל לדרג א', שחקניות כל הסגל הן שחקניות ליגת העל והמובילות שבהן כבר שנה שלישית בה. כי אמי רינת והילה קארש הן שחקניות נבחרת בוגרת. וכי יש צוות שממשיך בתפקידו שנה שלישית ומשדר רוגע ויציבות. גם ההצלבה עם הבית המקביל הופכת את המשימה לאפשרית וראינו בבנים שלחלום בגדול מוכיח את עצמו.

מה צריך לקרות כדי לדבר על אליפות מוצלחת? על פניו רבע גמר הוא הישג במרחק הושטת יד. נכון, את נבחרת צרפת בבית המקביל כנראה שלא ננצח, אבל כשבבית המוקדם משחקות איתנו פורטוגל, סרביה וגם צ'כיה, כולן נבחרות "עבירות", ואם נדע לסיים במקום השני בבית (ואולי אפילו השלישי), יריבות כהונגריה ופינלנד הן יריבות שהנבחרת שלנו לא נופלת מהן. בכל מקרה, להישאר בדרג א' זו כמעט משימה חובה כך שאליפות מוצלחת תהיה עשירייה ראשונה (אם לא רבע גמר).

(צילום: איגוד הכדורסל היווני)

שיטת המשחקים

כמו כל האליפויות השונות של פיב"א, גם כאן 16 הנבחרות המשתתפות באליפות חולקו ל-4 בתים עם 4 קבוצות כ"א. בתום שלב הבתים כל הנבחרות מעפילות לשלב ההצלבה 1/16, כשמקום 1 בבית יפגש עם מקום 4 בבית המקביל, מקום 2 מול 3. המנצחות בשלב ההצלבה ימשיכו לרבע הגמר והלאה עד לאליפות, המפסידות ירדו למשחקי הדירוג ויקוו לא לסיים במקומות 16-13 שמובילות חזרה לדרג ב'.

ישראל הוגרלה לבית א', שם מחכות לה פורטוגל, צ'כיה וסרביה. הבית הישראלי (א') מצטלב עם בית (ב') בו נמצאות ליטא, פינלנד, הונגריה וצרפת.

לוח המשחקים (שעון ישראל):
29/7, 15:30: סרביה
30/7, 20:30: צ'כיה 
31/7 - חופש
1/8, 15:30: פורטוגל
2/8 - הצלבה.

סגל הנבחרת:

2 - הדר כהן - סנטרית - 190 (בנות הרצליה) 

4 - נגה אטינגר - גארדית - 175 (הפועל ראשל"צ) 

6 - דוריאן דהן סוויץ' - פורוורדית - 187 (הפועל ראשל"צ) 

8 - הילה קארש - גארדית/רכזת - 175 (הפועל ראשל"צ)  

10 - ליהי עזורי גארדית - 172 (בנות הרצליה)  

11 - דניאלה גיל - סנטרית - 192 (מכבי חיפה) 

12 - עמית טרנר - פורוורדית - 178 (הפועל ראשל"צ) 

13 - תמר זינגר - רכזת - 164 (מכבי חיפה)

14 - רותם שוסטר - גארדית - 174 (א.ס. רמה"ש)  

15 - אליס חתוקאי - גארדית - 163 (מכבי ר"ג)  

22 - נעמה הלוי - גארדית - 174 (הפועל עמק יזרעאל) 

30 - אמי רינת - גארדית / פורוורדית - 183 (מכללת רוד איילנד / טולדו)  

מאמן: טל נתן האגדי ; עוזר מאמן: עומרי צירלין ; מאמן כושר: אלון הראל ; פיזיותרפיסטית: יונת עסיס ; מנהלת נבחרת: נועה ריקנטי. 
ראש משלחת: מנחם ויידהורן.