מיוחד: ראיון עם עוז אוחנה

בשבוע שעבר הודיע עוז אוחנה, במפתיע, על סיום תפקידו כמנהל קבוצת הפועל גליל עליון:
" אחרי 7 שנות עשייה וניהול בקבוצת הנשים אני אפנה את מקומי לדם חדש בתפקיד המנהל החל מהעונה הקרובה. לאחר מחשבות רבות קיבלתי החלטה שזה הדבר הטוב ביותר עבורי, עבור משפחתי ולא פחות חשוב עבור הקבוצה. התחלתי את התפקיד כרווק שעובד בעבודה הזו בלבד ועכשיו אני נמצא בסיטואציה שונה לגמרי ששואבת ממני המון אנרגיה וזמן. לכן, אני חייב להיות כנה כלפיי עצמי וכלפי המערכת." את ההודעה מסר תחילה לקבוצה ואז לקבוצת האוהדים של המועדון, תוך דקות הרשתות החברתיות התפוצצו בהודעות על הבשורה והן מספרות את הסיפור עד כמה היה אוחנה משמעותי לענף כדורסל הנשים בכלל ולגליל העליון בפרט.

קראתי בהתרגשות את ההודעה שהעברת בקבוצת הוואטסאפ, ועכשיו אולי תוכל להרחיב ולהסביר באמת למה אתה עוזב?

השנה וחצי האחרונות היו לא פשוטות עבורי, דברים אישיים שפקדו עליי ובנוסף הגדלת המשפחה גרמו לי לחשוב על כנות. להיות כנה עם עצמי וגם כלפיי המערכת שאולי כבר אין לי את הזמן הנחוץ להגדיש לקבוצה כמו שבעבר היה לי. אם בעבר היה לי זמן לנסוע למרכז כדי להביא ספונסרים לקבוצה היום כבר אין לי את הזמן הזה. התחלתי את התפקיד רווק שעובד בעבודה הזו בלבד ופתאום מצאתי את עצמי נשוי+2 ועובד בעבודה נוספת על מנת להחזיק את הבית. אני חייב להגיד שהמחשבות על עזיבה התבשלו אצלי דיי הרבה ולא הייתה החלטת בזק ללא מחשבה.

לראשונה אולי העונה הצהרתם שאתם רוצים לעלות. בשנים הקודמות זו היתה קבוצה חזקה אבל לא היתה הצהרה חד משמעית.  אתה לא חושב שהשנה צריך אותך יותר מתמיד?

אין ספק שהשנה הזו היא קריטית כי אני חושב שיש לנו הזדמנות אמיתית לעשות משהו מאוד יפה העונה, בטח אם איך שחלון העברות התפתח לו הקיץ. אני חושב שעצם זה שזיו ברתנא מאמן את הקבוצה גם העונה עזרה לי לקבל ההחלטה. אני יודע שזיו יידע איך לתפעל את השינוי ואני גם חושב שהמנהל החדש שיחליף אותי יעשה את העבודה על הצד הטוב ביותר. אתה צודק שהשנה הייתה הצהרה שאנחנו רוצות לעלות ליגה אבל אני לא חושב שההצהרה היא זו שמשנה את הדברים,  כל שנה הייתה כאן קבוצה לאליפות, לא הצלחתי להשיג אותה בתקופתי ואני רק יכול להצטער על זה.

אם יעלו, ויבקשו ממך, אתה תחזור?

עזבתי את התפקיד כי הרגשתי חנוק, עבודה של מנהל היא עבודה מאוד שוחקת. לא הרבה מכירים את התפקיד לעומק ובכל קבוצה תפקיד מנהל קבוצה הוא שונה לגמרי. יכול להיות שהפסקה של שנה שנתיים תמלא לי את המצברים מחדש ואהיה פתוח להצעות. בכל מקרה, אני אמשיך לתמוך בקבוצה בדרכים ובאילוצים שאני יוכל.

למה הכי תתגעגע?

אני אתגעגע לאימונים, להווי עם הבנות, לצחוקים להכל. זו הייתה תקופה נהדרת עבורי שבה הכרתי המון אנשים איכותיים והרבה חברות. לכיף של האחרי נצחונות גדולים והיו לנו נצחונות ענקיים בתקופתי. לנסיעות הארוכות אחרי נצחונות, אין כיף כזה. מי שמכיר אותי יודע כמה הייתי לחוץ במשחקים, הייתה לי רוטינה יומית של משחקים שעזרה לי להוריד לחץ.

שחקנית הגליל העליון בטקס בתום גמר דרמטי ב-2017, הפסידו את האליפות להפועל ראשל"צ אבל המשימה של אוחנה הושלמה, הגליל שוב קבוצת צמרת ומשלבת שחקניות צעירות.

הספקת לעשות הרבה דברים בתקופתך כמנהל, כמו להכניס שידורים ישירים באופן קבוע למשחקי הגליל העליון, הפנינג לאוהדים, שיתופי פעולה עם עמותות, גיוס ספונסרים. יש יוזמה שתכננת ולא הצלחת להגשים?

החלום הכי גדול שלי היה לפתוח כאן אקדמיה שבנות מכל הארץ יבואו, יגורו פה, ישלבו לימודים במכללת תל חי וייכנסו לשוק העבודה בעזרתינו. ניסינו להרים את זה כמה פעמים אבל זה לא הגיע לנקודה של ביצוע.

מה ההישג הכי גדול שלך בתקופה בגליל?

מבחינתי, כשהגעתי לתפקיד אחת המטרות הייתה להחזיר את הקהל הביתה. זה לא היה פשוט בעונה הראשונה אבל בעונה השנייה ההייפ שהיה סביב הקבוצה והטירוף שהיה כאן בגליל הכה גלים. לכן ההישג הכי גדול שלנו כאן היה החזרת הקהל ולראות את הר וגיא מפוצץ ב400 אוהדים במשחקי הגמר מול ראשון לציון ומול מכבי חיפה גרם לי לצמרמורות בכל הגוף. אמנם הפסדנו בשתי הגמרים הללו אבל אין ספק שזה המתיק במעט את הגלולה.

הייתי בטוח שתקשור את ההישג בהחזרתה של ענבר לברון "הביתה"...

ברור שזה הישג מאד גדול שהצלחנו לעשות. כל שנה שהייתי בתפקיד ניסינו להגיע לענבר. תמיד הצענו ונפגשנו, פגישות ברוח טובה, אבל היא מאד התחברה לפרויקט של גלבוע. בסוף הגיע הסיטואציה שזה בשל גם מבחינתנו וגם מבחינתה ואין ספק שבעיני זה הישג מאד משמעותי שהצלחנו להחזיר שחקנית בית כזו. עם זו אציין שהיא לא היחידה שהצלחנו להחזיר, גם את מיה מירון החזרנו לתקופה קצרה, נועה רודה, אמה רוזנסטון היתה איתנו בשנתיים של הגמרים, זה היה מדהים.

מה התחושת החמצה הכי גדולה?

אין ספק שזה שסיימתי ללא תואר את התקופה שלי היא מאוד מאכזבת. להגיע פעמיים לחצי גמר גביע ולהגיע פעמיים לגמר הליגה ולהפסיד זה תחושות לא פשוטות, כי אתה עובד כל השנה כל כך קשה ובסופו של דבר אתה מסיים ביידים ריקות. אני חושב שגם לא הצלחנו להרים את המחלקה הצעירה מאוד מאכזבת אותי בסופו של דבר, למרות שזה לא תלוי רק בקבוצת הנשים אלא בהמון גורמים.

אם נבקש מהאוהד עוז לסכם את התקופה של הקבוצה בניהולו של עוז המנהל. איזה ציון הוא ייתן לה? כלומר ככה האוהד רצה לראות את הקבוצה שלו?

אני בטח לא אתן לעצמי ציונים אבל אני חושב שאם אתה לוקח את כל המשתנים של השינויים בליגה, בחוסר היצע בשחקניות ובמרחק שהקבוצה נמצאת מבחינת גיאוגרפית אני בטוח שעשינו את העבודה הכי טובה שיכלה להיות, זה ממש לא מובן מאליו להצליח להביא את השחקניות שהצלחנו להביא בשנים האחרונות, זה תוצרת של עבודה קשה, זה תמיכות שונות מכל מיני גורמים לאו דווקא כספיים, סתם לצורך העניין היה קיבוץ שתרם לנו דירה לשנה שלמה לטובת שחקנית שלנו. זה חיבור של המון דברים שהסתכמו בקבוצות מצליחות מקצועית, בסחיפה מחודשת של האוהדים לקבוצה וחיבור לקהילה. צריכים להבין שלקבוצות בפריפריה יש המון הוצאות שלקבוצות במרכז אין, קח לדוגמא את נושא ההסעות, אנחנו מוציאות בעונה עשרות אלפי שקלים על הסעות שקבוצות מהמרכז לא מוציאות. שחקניות שמגיעות אלינו מהמרכז יש עלויות של דלק, אוכל ונסיעות. זה לא דברים שמקלים על כל הנושא. בסך הכל הכללי אני חושב שעשינו עבודה נהדרת ומקווה שהקבוצה תהיה עוד שנים קדימה בצמרת הכדורסל הישראלי.

אוחנה עם ענבר לברון, חמישיית העונה ב-2018. על החזרתה לגליל העליון, "אין ספק שבעיני זה הישג מאד משמעותי שהצלחנו להחזיר את לברון הביתה"

"אין מקום שיותר מגיע לו מאשר לגליל עליון להיות בליגת העל בכדורסל נשים"

אוחנה הוא למעשה מהגורמים המובילים בהפועל גליל עליון,  שעשה את השינוי בחמש השנים האחרונות והחזיר את הקבוצה להיות גורם משמעותי בצמרת הליגה הלאומית. הדור הקודם שנבנה עם עידן ביר ועינת סיים את חלקו באגודה ב-2014.  הדור הקודם העלה את הקבוצה ללאומית ומשם לליגת העל לפני כעשור, אחרי עונה בליגת העל הן חזרו לליגת המשנה עקב אילוצים תקציביים ובשנת 2014, למרות הפסד האליפות קיבלו כרטיס לליגת העל אך לא מימשו את העליה. אחרי שנתיים פחות טובות בהן גם שיחקו ב"כפר בלום" והציביון השתנה הגיע עוז אוחנה...

הוא עקב וסייע לקבוצה למעשה כבר מאותה עונה ב-2014, אחרי שראה את הקבוצה בה משחקת חן צלציון, זוגתו דאז ואשתו דעכשיו "הגעתי לקבוצה ממש במקרה, דרך חן צלציון שהיתה שחקנית הקבוצה ובת זוגי, הגעתי בתור אוהד והתאהבתי בקבוצה. נסעתי אחריה לכל מקום בשלוש-ארבע העונות האחרונות ואז פתאום נוצר איזה ואקום בתפקיד ולקחתי אותו על עצמי", סיפר אוחנה בראיון לספסל ב-2017.

בחודש אוגוסט 2016, הצטרף עוז אוחנה להפועל גליל עליון באופן רשמי כשמונה למנהל הקבוצה. המהלך הראשון שעשה אז אוחנה היה לנסות ולהחזיר את הציביון המקומי לקבוצה. "אנו עושים הכל בכדי לחזק את הקבוצה ואת הבנות המקומיות שלנו ולראייה ההחתמות שביצענו בקיץ. המטרה הראשונה שהייתה לי כאשר נכנסתי לתפקיד היא חזרת שחקניות הבית של הקבוצה הביתה כמו אמה ונועה".  אמר אז אוחנה לאתר "ספסל", בהתבטאות ראשונה לאחר כניסתו לתפקיד.

אתה בעצם התחלת את החיבור לגליל אחרי עונת שיא, ואז ראית דעיכה, זה מה שגרם לך להצטרף?

תמיד ידעתי שיש למקום הזה פוטניאל מטורף, והרגשתי שפשוט צריך לדחוף את כולם. יש לנו הנהלה מדהימה שבאה ותורמת מעצמה בהתנדבות, אני הייתי היחידי שעבד בשכר מתוך ההנהלה ואני חושב שזה מראה על דרך ארץ ואהבת הקבוצה ללא תנאי ואינטרסים.

כאמור, בין הדור של עידן ביר שהחמיץ אליפות אבל עלה ליגה וויתר על העליה, לחזרה למאבקי צמרת עם זיו ברתנא היו 3 שנים פחות טובות. מה השינוי שהבאת כדי להחזיר את הגליל להיות רלוונטית?

לזיו ברתנא היה חלק משמעותי בזה כי הרגשתי שיש בינינו חיבור טוב ושאנחנו מדברים באותה השפה.
היו שנים שפחדו להגיש הצעות לשחקניות בכירות בליגה הלאומית כי היו יודעים שהסיכוי שהיא תגיד כן היא לא גדול. אני וזיו קיבלנו החלטה בקיץ הראשון שלו שאנחנו יורדים בתותחים כבדים על שחקניות הכי טובות והצלחנו. לקרן נחמה הגענו דרך זה שצילצלתי לרוני בן נון לצורך העניין. לא פחדנו לקחת צעדים שפעם לא היו נלקחים. אני חושב שההחתמות של ליאור הלוי, רבקה רוס וקרן נחמה שברו כאן תקרת זכוכית לשחקניות שפעם היו מסרבות בנימוס להגיע לגליל. ליאור רבקה וקרן היו סוכנות של הגליל ושחקניות שהתלבטו האם להגיע הסכימו להגיע לאחר שיחה אחת איתן. אנחנו קבוצה רחוקה אבל יש לנו כאן דברים שאין להרבה קבוצות בליגה, משפחה, חום, דאגה לפרטים הכי קטנים ותשומת לב. אנחנו מוקירים את הבנות שמגיעות לשחק בגליל והן מרגישות את זה. כמובן שגם נושא גיוס הכספים היווה חלק מאוד חשוב במהלכים שלנו.

השאלה אם "יחסי ציבור" חיוביים או מסר ש"גליל עליון קבוצה עשירה". כלומר שחקניות רואות בזה היה את הכסף להביא את השחקניות האלה, אז עכשיו ישלמו גם לנו, או שהן יהיו מוכנות היום לעשות ויתורים כדי לשחק בקבוצה כמו הגליל? בעונת הקורונה הרי רבקה וקרן ואפילו שני לוי עברו לגלבוע כשהיתה שם משקיעה חדשה... לגליל היום באמת יהיה זכות קיום רק כל עוד יהיו מוכנות לשלם על הדרישות של שחקניות מהמרכז?

ראשית, בשנה שרבקה, קרן ושני עברו לגלבוע לא נכנסנו איתן בכלל למשא ומתן, אז אני לא יודע להגיד אם הן היו ממשיכות או לא. באותו קיץ חשבנו על קונספט יותר צעיר, שפחות הלך.
אני כן חושב שאלה היו "יחסי ציבור" טובים. הוכנו שאנחנו נותנים לשחקניות את כל מה שהן צריכות וכל מה שאנחנו יכולים.
המצב בשוק השחקניות כיום לא טוב, בטח השנה שזה היה הקיץ שהכי קשה לבנות קבוצה, ואפשר גם לראות בשנתיים האחרונות שחקניות שחותמות במרכז בסכומים גבוהים שאם מורידים את עלויות הנסיעות והדיור  שהכרחיים לקבוצה מהפריפרייה, אלה פחות או יותר אותם סכומים.

ההחתמה של שחקניות כמו רבקה רוס וקרן נחמה החזירו את הגליל להיות קבוצת צמרת אבל גם התחילו תרבות של אימון וחצי בשבוע,  זה משהו שאתה מתחרט עליו או שהמטרה מקדשת את האמצעים?

אני לא יודע להגיד לך אם אני מתחרט עליו, אני יודע להגיד שכל שנה אנחנו ניסינו להחזיר את כל בנות הגליל הטובות והידועות ולא כל כך הצלחנו להחזיר שחקניות. היו כאלה שהצלחנו כמו מאיה מירון, ענבר לברון, שני לוי ועוד אבל לא הצלחנו מספיק. צריך להבין שהשוק שחקניות בליגה הלאומית לנשים הוא מאוד דליל והיינו צריכים לקבל החלטות לא פשוטות. כמו להתאמן רק 3 פעמים בשבוע שהשחקניות המרכזיות מגיעות רק ל2 ומשחק. אבל אני חושב ששוב, אם אתה שם את כל המשתנים בסל אלו ההחלטות הכי טובות שהיינו יכולות לקבל על מנת למנף את המותג שנקרא גליל עליון נשים.

עם כל הקשיים שהמועדון הזה חווה מדי קיץ וכל האתגרים, אתה חושב שלגליל בכלל צריכה להיות קבוצה בליגת העל?

אין מקום שיותר מגיע לו מאשר לגליל עליון להיות בליגת העל בכדורסל נשים. יש כאן את כל התנאים לעשות כך. יש לנו מועצה אדירה שתומכת בנו בצורה מעולה, יש לנו ספונסרים שגם בזמני הקורונה באו ותרמו לקבוצה וקהל אוהדים מדהים שהולך אחרינו לכל מקום ( היה חסר לנו מאוד בשנה האחרונה). יש בעיה אחרת בגליל, אין לנו מספיק שחקניות מקומיות לצערי שיכולות להוביל את הקבוצה בליגת העל. אנחנו לא נרצה לעלות לליגת העל כדי להיות שם ללא גוון גלילי מובהק וכשהייתי בתפקיד גם התנגדתי לעליית ליגה בסיטואציה כזו.

"אני אמשיך לתמוך בקבוצה בדרכים שאני יכול"

"ביום שאחרי? קודם כל לנשום אוויר"

עוז אוחנה הוא דמות משמעותית בכדורסל הנשים מאז הצטרף אליו. למעשה עוד  ב-2016 ו-2017 קיימנו ב"ספסל" ראיינות עם אוחנה ועם פרישתו זה אולי הזמן לסגור מעגל ולעמת אותו עם דברים שאמר אז.

אמרת בעבר: " המטרה הראשונה שהייתה לי כאשר נכנסתי לתפקיד היא חזרת שחקניות הבית של הקבוצה הביתה כמו אמה ונועה". הגדרת את החזון: "בגדול החזון התחיל כשהתחלנו לשקם את מחלקת הנערות שלנו שהיה שם חוסר בשחקניות..הרבה שנים רצנו עם 4-5 שחקניות מקומיות וחיזוק או שניים מבחוץ. יש פוטנציאל טוב למטה. זה שאנחנו עמותות נפרדות זה לא אומר דבר, כי החיבור הוא טוב בין העמותות. למרות החזון אני לא יכול רק בגלל שאנחנו גליל לעלות לשחק רק עם נערות. אנחנו מגדירים את עצמנו מקצוענית-קהילתית. אנחנו מגדירים את עצמנו מקצוענית-קהילתית, אבל ברגע שראינו את הסיטואציה ולאן אנחנו הולכים אז התקבלה ההחלטה שצריך לשנות פאזה. בראש שלי היתה קבוצה עם בנות מהגליל שרציתי שיחזרו הביתה או יישארו זה לא הצליח, אבל אני ממש שמח עם מה שבנינו".

7 שנים אחרי שאתה מסיים את תפקידך, יש העונה 4 שחקניות רכש. שני לוי וענבר לברון שהיו בחוץ וחזרו בסוף העשור השלישי ורק 2 שחקניות בית מיקה ביתן ונגה גיא.  הגליל שאתה התאהבת בה וניסית להחזיר היתה קבוצה שנבנתה מלמטה. המסורת הזו לא התחדשה בתקופתך, מצטער?

הדבר שהכי כואב לי העונה זה שאין לנו נערות א'. אין ספק שזה שאין לנו מחלקה צעירה חזקה מלמטה כואבת לי מאוד. יכלנו והיינו צריכים לקחת חלק הרבה יותר גדול בזה. האחריות היא לא רק על קבוצת הנשים אלא על כולם ולא עשינו עבודה מספיק טובה כנראה. אין ספק שזה משהו שגורם לי לא לישון טוב בלילה אבל אני חושב שזה עדיין בר תיקון.

יש הצדקה לקבוצת גליל עליון בליגת העל בלי המחלקה הצעירה שלה?

כפי שאמרתי בהתחלה, לדעתי אין הצדקה של קבוצה בליגת העל ללא שחקניות בית שיהוו בסיס משמעותי לקבוצה הבוגרת. היו לנו הזדמנויות בעבר לעלות דרך מקום שני ולא הסכמנו בגלל הנושא הזה. לא היינו רוצים לראות קבוצה של שכירות חרב בליגת העל שהקהל לא מתחבר אליהן.

איזה תובנות או הוראות להמשך אתה משאיר ליורש שלך לעשות את הדברים אחרת במישור הזה של המחלקה הצעירה?

אני חושב שצריך להיות שיתוף פעולה הרבה יותר חזק בין מחלקת הנערות שלנו לבין קבוצת הנשים, צריכים מישהו שיילך וישווק את כל הנושא הזה של כדורסל נשים בבתי הספר בגליל העליון. כשגלעד ערמון עשה את זה בזמנו המספרים עלו בצורה מאוד משמעותית. לא היה מאז מישהו שהיה אמון על הנושא של כדורסל נשים וגיוס שחקניות בגילאים הצעירים יותר.

מה אתה הולך לעשות עכשיו? ביום שאחרי?

קודם כל, לנשום אוויר. להיות עם הילדים בימי שלישי ועם המשפחה. יש לי כמה רעיונות בקשר לכדורסל נשים שכרגע אני אשאיר לעצמי ואולי אעשה בעתיד. אלו היו 7 שנים מאוד קשוחות עם המון כיף אבל עם המון אחריות על הכתפיים ואני חייב את ההפסקה הזו עבורי ועבור המשפחה שלי.

תוכניות לעתיד להישאר בניהול ספורט?

המחלה לגליל ולכדורסל נשים בפרט תישאר אצלי עוד הרבה זמן. אין ספק שזה דברים שייעיניינו אותי בעתיד. אני חושב שהוכחתי את עצמי בשנים שלי בגליל. לך תדע, אולי עוד אחזור בכובע כזה או אחר או בקבוצות כאלה ואחרות. אי אפשר לדעת לאן החיים ייקחו אותך. מה שבטוח, אני אהיה גם העונה באולמות ויעקוב. הקבוצה הולכת לשחק העונה במתקן מדהים ביסוד המעלה. המתקן יהיה חוויה לאוהדים של הקבוצות ולקבוצות האורחות שנארח.

מה לאחל לך?

תאחלו לי בריאות קודם כל, להנות מהמשפחה שלי ואני מאחל לכולנו שתהיה לנו עונה כדורסל בלי עצירות קורונה, עונה ספורטיבית ומוצלחת ואליפות לגליל העליון.

"אין ספק שזה שאין לנו מחלקה צעירה חזקה מלמטה כואבת לי מאוד....זה משהו שגורם לי לא לישון טוב בלילה אבל אני חושב שזה עדיין בר תיקון". (בתמונה: דנה ביתן, משחקניות הבית האחרונות שצמחו בקבוצה, בעונה שלפני הפרישה. כיום אחותה הצעירה, מיקה ביתן משחקת בקבוצה הבוגרת)