"תקופה מטורפת שהכל יכול לקרות בה"

"מונטנגרו זו נבחרת שאנחנו יכולות להתמודד איתה ואולי בגלל שאני יודעת שכבר ניצחנו בעבר במשחק סופר חשוב ומלחיץ, זה עוזר לי להגיע עם יותר ביטחון למשחק הקרוב - אנחנו יכולות והולכות לנצח את המשחק הזה!" 

זה היה לקראת סוף העשור הקודם (סביב שנת 2007-2008) כשמונטנגרו החלה להתמודד כמדינה עצמאית באליפויות אירופה השונות. כלומר היסטוריית המפגשים בין הנבחרות הולכת אחורה 12 שנים בלבד וקל לבדוק את המאזן בינינו, כשבמסגרת הנבחרת הבוגרת יהיה זה המפגש הראשון עם נבחרת מונטנגרו וההיסטוריה תתחיל להיכתב בנובמבר 20', אבל הנבחרות הצעירות כבר נפגשו בעתודה והנערות ועד כה המאזן .... מושלם!

רוב המפגשים היו במשחקי דירוג, אבל הסיפור הגדול והפעם הראשונה שפגשנו במונטנגרו ב"מאני-טיים" של הטורניר היה בשנת 2014. אותו קיץ נפלא הסתיים בהעפלה היסטורית לדרג א' באליפות אירופה עד גיל 18, ההכרעה נפלה במשחק נגד מונטנגרו.
הימים, ימי "צוק איתן", נבחרת צעירה מונהגת ע"י נמרוד מיטל ולירן בר-אל (וגם לירון כהן כמנהלת הקבוצה).  הנבחרת מתחילה את הקיץ עם הפסדים לקדטיות במשחקי אימון, אבל אז מגיעה לאליפות אירופה ומדהימה את כולם. אחרי שלב ראשון מוצלח (4 ניצחונות רצופים) הנבחרת העפילה לשלב הבא בטורניר לבית ממנו 2 עולות לחצי הגמר. את המעצמה מהונגריה אי אפשר יהיה לעבור ולכן המפתח בדרך לדרג א' עבר דרך מונטנגרו. 2 נבחרות שחולמות על היסטוריה נפגשו ראש בראש.

הן נראו מצוין בשלב הראשון (עם ניצחונות על רומניה ואוקראינה) והיה ברור שרק לאחת יש מקום בשלב הבא. "זה היה משחק מפתח. הרגשנו שזה תלוי בנו, אבל זה היה רחוק מטיול בפארק", נזכר מאמן הנבחרת אז, נמרוד מיטל. "הן היו אחת הנבחרות הטובות בטורניר", אומרים גורמים שהיו חלק מהמשלחת הישראלית.

אנחנו חוזרים לאותם הימים עם מי שהצטיינה במשחק ההוא ותלבש את המדים הלאומיים גם במשחק הקרוב נגד מונטנגרו, דניאל רבר. רבר היתה אז מהבוגרות בנבחרת, את האליפות סיימה עם 11 נקודות בממוצע ולמשחק השיא שלה הגיעה נגד מונטנגרו כשקלעה 16 נקודות בכמעט 90% מהשדה. "לכל אחת היה תפקיד מוגדר במשחק הזה וכל אחת עזרה לשניה לבצע אותו, הביחד הפך כל אחת לכוכבת בתחום שלה", רבר אגב היתה צריכה לעצור את הגבוהות ולייצר את הנקודות בצבע וכאמור עשתה זאת בצורה כמעט מושלמת. "הגענו למשחק הזה אחרי יום חופש בו ניסינו לנקות את הראש כמה שאפשר, ידענו שזה הולך להיות משחק סופר חשוב והתכוננו אליו בהתאם. המאמנים הכינו אותנו טקטית מצוין, כשהדגש העיקרי היה לשחק יחד את המשחק שלנו, ללכת על היתרונות שלנו ולחדור על הגבוהות שלהן", מספרת רבר.

למונטנגרו היתה כוכבת אחת גדולה, הרכזת, בוז'יצה מויוביץ, היום אגב היא אחת השחקניות המובילות בנבחרת הבוגרת.
היה ברור שהניצחון יעבור דרך עצירתה "אני זוכרת בבירור שהמפתח היה הרכזת שלהן מספר 11, גארדית בלונדינית שהמטרה היתה לחסל אותה. אני זוכרת שכל היום דיברנו על איך אנחנו מפרקות אותה. זו היתה המשימה של האחיות ששון ואפילו המצאנו שיר על איך נעשה את זה", נזכרת רבר.  מויוביץ היתה צעירה וידועה כאחת שמתעצבנת בקלות, ההנחיה של הצוות המקצועי היתה להוציא אותה מהמשחק גם דרך התכונה הזו שלה ולנסות לסחוט ממנה עבירה טכנית. זה קרה בדקה ה-32, המשחק כבר הוכרע אז.

היום, מויוביץ' היא כוכבת בינ"ל, כמובן בקנה המידה של מונטנגרו אבל לא רק - היא שיחקה בעונה שעברה בליגה הספרדית וסיימה עם 8.7 נק' בממוצע, היא הגיע אליה מויסלה קרקוב איתה התמודדה גם ביורוליג וביורוקאפ, אבל כמו אז גם עכשיו. המפתח לניצחון עובר דרכה.

"התחושה שאני חוויתי בשנים האחרונות, שבנבחרת הבוגרת מתמסמס "הטירוף" שהכרתי בנבחרות הצעירות. השנה אני מרגישה שבגלל האופי של הנבחרת ואולי אפילו ה"תמימות", אנחנו יכולות להביא את אותה הרוח, ואת התחושה שהפסד לא בא בחשבון ולבוא בלי פחד. הגיל יכול לשחק לטובתנו."

(צילום: עודד קרני, איגוד הכדורסל)

אגב, שנה אחרי אותו המשחק ההיסטורי נגד מונטנגרו שהעלה את הנערות לחצי הגמר בדרך לדרג א', נפגשו הנבחרות שוב במסגרת משחקי הדירוג באליפות העתודה, גם שם בלטה רבר וסיימה כקלעית המובילה נגד מונטנגרו עם 16 נקודות ודאבל-דאבל (11 ריב').  מצד שני, יש גם חלק עצוב לסיפור הזה שמאותה נבחרת נערות גדולה רק 2 שחקניות ייקחו חלק בסגל הנבחרת ביום חמישי. דניאל רבר וטל לב. לדעת הכותב זה קצת מפתיע וקצת מאכזב. רבר מסכימה: " אני חושבת שזה עצוב נורא. לדעתי, היתה לנו נבחרת של דור מהמם, עם פוטנציאל אדיר. זה אומר משהו על הכדורסל הישראלי שאם מנבחרת של 12 בנות שעלתה דרג נשארו רק שתיים שישחקו בנבחרת הבוגרת, גם אם אני לוקחת בחשבון שחלק מהשחקניות נמצאות במכללות, בסופו של דבר בנבחרת משהו בדרך נעשה לא נכון ולא שימרנו את השחקניות שלנו".

אז כמי שהיתה שם וכבר ניצחה את מונטנגרו במשחק מכריע, מה את מביאה משם להיום למשחק בחמישי?

אני שכבר ניצחתי את מונטנגרו בעצם מנסה להביא את המסר ש"השד הוא לא כזה נורא. שבדיה, למשל, זו נבחרת עם שם נורא גדול, גם ספרד ויוון  -אבל מונטנגרו זו נבחרת שאנחנו יכולות להתמודד איתה ואולי זה שאני יודעת שכבר ניצחנו בעבר במשחק סופר חשוב ומלחיץ, עוזר לי להגיע עם יותר ביטחון למשחק הקרוב. אני מרגישה שאני מגיעה למשחק הזה בכושר וביטחון שאנחנו יכולות והולכות לנצח את המשחק הזה.

את באה למשחק ביום חמישי עם אותו ביטחון שהגעת למשחק ההוא ביולי 2014?

האמת ששם הגענו למשחק בתחושה שברור לנו שננצח, לא היה לנו בכלל ספק. ידענו שיהיה קשה ושמדובר במשחק חשוב אבל לא היתה לנו בתודעה המילה הפסד. נמרוד ולירן לא נתנו לנו מקום של מחשבה שהולכים להפסיד ועם צורת החשיבה הזו אנחנו צריכות לבוא למשחק הקרוב.

וזו צורת החשיבה שיש כיום בנבחרת, את מצליחה להביא את אותה רוח?

אני חושבת שהיום כולם כבר מתחילים להרגיש ככה. זה לא היה המצב כשהתחילו האימונים. אז, נתנו ל"רעשי הרקע מבחוץ" לחדור אלינו. שמענו כל הזמן שאנחנו לא מספיק טובות וכמה שאנחנו לא מספיק טובות - ואין מה לעשות, זה מחלחל, אפילו אם מנסים להתעלם.
אבל  בשבוע האחרון משהו השתחרר אצלנו, נכנסנו לסוג של טירוף. גם אלי התחיל להכניס אותנו לטירוף הזה ואני באמת מרגישה, מהצד שלי לפחות, שאנחנו באות לנצח. לסתום ולהוכיח מול הרעשים מבחוץ – שאנחנו כן מספיק טובות.

"זו היתה משימה של שירה ומיכל ששון "להרוג את הילדה" לחבל למונטנגריות בשיטת המשחק וקצב המשחק, הן עשו את זה מושלם" 
(שירה ששון, בתמונה. FIBA.COM)

איך מנצחים את המשחק?

כולם מדברים על "דור חדש" ו"דם צעיר", כנימוק לחוסר הניסיון. זה נכון, אבל אני רואה בנבחרת מלבד הגיל הצעיר שמתבטא בד"כ בחוסר נסיון – גם את הד.נ.א של הנבחרות הצעירות שלנו.  עצם העובדה שבסגל הנבחרת שחקניות שרובן לא שיחקו על במה כזו עדיין, אנחנו יכולות להביא משהו חדש ואפילו "תמים" במובן החיובי של המילה. הרי מה הביא אותנו להצלחות בנבחרות הצעירות? לא היינו הנבחרת הכי טובה או מוכשרת, אבל תמיד אנחנו מגיעות יחד, מחוברות אחת לשניה וכל משחק מבחינתנו הוא טירוף ו'עולם ומלואו'. בגילאים האלה אנחנו מביאות משהו נורא תמים לחדר ההלבשה, התחושה שאנחנו יכולות לעשות את זה מול כל יריבה ואין את הפחד. התחושה שאני חוויתי בשנים האחרונות, שבנבחרת הבוגרת מתמסמס "הטירוף" שהכרתי בנבחרות הצעירות. השנה אני מרגישה שבגלל האופי של הנבחרת, אנחנו יכולות להביא את אותה הרוח, ואת התחושה שהפסד לא בא בחשבון ולבוא בלי פחד. הגיל יכול לשחק לטובתנו.

ידעתן איך לעצור את מונטנגרו של 2014. איך עוצרים את הבוגרת של 2020?

האמת שעוד לא ממש דיברנו על היריבות. עיקר  ההכנה מתמקדת בנו. המפתחות כרגע במשחק ההתקפה שלנו, הצוות המקצועי שם את הדגש על קצב וסקור. אנחנו צריכות לייצר יותר פוזשנים התקפיים מהקבוצה השניה, וכמובן לקלוע. רק בימים האחרונים התחלנו לעבוד גם על ההגנה ולהתכונן ליריבה. מבחינתנו כדי לנצח נצטרך את הסגירה לריבאונד, לשחק באגרסיביות ובהתקפה לייצר סלים כי בכדורסל מנצחת מי שקולעת יותר.

זה קצת שונה מהניצחון הקודם, שם ידעתן לנטרל את מובילת הכדור של מונטנגרו כדי להשיג ניצחון קל.

הטקטיקה של נמרוד ולירן היתה שכל משחק הצבנו איזושהי מטרה שנוגעת ליריבה שמולנו. נגד מונטנגרו המשימה היתה לחסל את מספר 11 (מויוביץ'). זו היתה משימה של שירה ומיכל ששון "להרוג את הילדה" לחבל למונטנגריות בשיטת המשחק וקצב המשחק, הן עשו את זה מושלם. היום בנבחרת הבוגרת יש  פילוסופיה שונה אני לא יודעת מה נכון או לא נכון. ההבדלים בין הנבחרות הן ששם היינו ברמת תיאום מספיק טובה כדי להרשות לעצמנו להתמקד ביריבה ובנבחרת הנוכחית אנחנו עדיין צריכות ללמוד לשחק ביחד ולהכיר אחת את השניה כי זו נבחרת שונה לגמרי, לכן אני חושבת שהצוות מעדיף להתעסק בעצמנו בשלב הזה. ואולי דווקא ההחלטה שאנחנו לא כל-כך מתעסקות בהן זה טוב. לקראת המשחק נגד שבדיה מאד הלחיצו אותנו עם סיפורי רקע. על ההיסטוריה של השחקניות היריבות. למשחק הקרוב אני מגיעה בגישה הישנה "לא אכפת לי מי את, אני אחסל אותך כי אני יותר טובה ממך", אותה תמימות חיובית.

את כרגע עם 2 ניצחונות על מונטנגרו ופעמיים טופ סקוררית ב-2 נבחרות שונות. מרגישה אחריות?

נקווה שיהיה לי שלוש מ-שלוש, מי יודע אולי מונטנגרו זו יריבת המזל שלי (צוחקת). לא יודעת אם אחריות, אבל כן אנסה להוסיף קצת מהניסיון הקטן שהספקתי לצבור, אנסה להיות עוגן בהגנה ואנסה לייצר נקודות כמו במפגשים הקודמים מולן.

המשחק הקודם נערך במקביל למבצע בדרום, עכשיו מתקיים בשיאה של תקופת חירום וקורונה. את ההישגים אנחנו מביאים במצבי חירום?

נכון, בקיץ 2014, היה "צוק איתן", זה גם אגב משהו שהוסיף לנו במשחקים, הרגשנו איזו תחושה של גאווה לאומית, בזמן שהמלחמה התנהלה בארץ, כל משחק הרגיש לנו פי 10 יותר חשוב, האמוציות שהיו והתחושה להביא כבוד למען המדינה היו הרבה יותר גדולים.
עכשיו זו קורונה, מלחמה קצת שונה וכזו שמשפיעה על כולם. יכול להיות שהמצב הזה דווקא ייתן לנו גם יתרון מסוים ואולי נעקוץ. אני לא יודעת איזו הכנה הן הצליחו לעשות, המשחק באולם נייטרלי, ב"בועה" בשעה שהיא לא שעה (14:00) וזה בסך הכל יכול לעבוד לטובתנו -  זו תקופה מטורפת וסיטואציה שהכל יכול לקרות בה.