סיכום העונה הסדירה: א.ס רמת השרון

מיקום במחוז הדרומי – 6 מתוך 7
מאזן עונתי – 15 נק' (3 ניצ', 9 הפ'). יחס סלים: 148-
קבוצת התקפה השישית בטיבה במחוז (764 נק'), ביחס ספיגה מדורגת שישית (912 נק')

בני יהודה(ב) 83:80 ;  באר טוביה(ח) 82:89 ; יבנה(ח) 71:76 ; כפ"ס(ב) 67:54 ; אליצור ת"א(ח) 78:47 ; כפ"ס(ח) 74:42 ; אליצור ת"א(ב) 79:60 ; ירושלים(ח) 76:51 ; בני יהודה(ח) 90:62 ; ירושלים(ב) 65:61 ; באר טוביה(ב) 69:79 ; יבנה(ב) 78:63

הקלעיות המובילות: הדר לוי (19.3 נק'),  קרן מוזס (8.75 נק'), לי קפיטולניק (8.6), יעל גלילי (8.6), אופיר אליהו (6.9)

א. העונה בקצרה:

העונה התחילה טוב עם משחק צמוד והפסד כואב לבני יהודה וניצחונות חוץ על באר טוביה ויבנה החזקה מה שיצר אופטימיות שזו הולכת להיות שנה גדולה. אבל כשהשיא הגיע מוקדם מדי, משם רמה"ש רק התדרדרה במורד הטבלה, ניצחה רק עוד פעם אחת בלבד במשחקי המחוז. כשגם בהפסדים הקבוצה הראתה ניצוצות כדורסל שמתאים לצמרת אבל גם חוסר עקביות ביכולת בין המשחקים ואפילו בין הרבעים הובילו להפסדים.

ברמת השרון שינו כיוון בצורה דיי קיצונית בעונה הנוכחית וזה לא השפיע לטובה על הקבוצה. אחרי שנים שהקבוצה היתה "בית" לשחקניות מחלקת הנערות לצבור ניסיון ולהשתלב בליגת הבוגרות ולצידן שחקניות מנוסות, הקיץ, אחרי שמינו את מאמן קבוצת הנערות, אמיר מימרן ונראה היה שהשילוב יהיה הדוק יותר, החתימו בקבוצה 4 שחקניות בוגרות שהצטרפו לעוד 2 שחקניות בוגרות שכבר היו בקבוצה שנה קודם ומעט מאד שחקניות צעירות השתלבו העונה ואלה שהשתלבו היו רחוקות מלהיות משמעותיות (מיטב פינקלשטיין ואופק אפרגן הן כבר בוגרות המחלקה ולא נכנסו לקטגוריה).  זו ממש לא הסיבה שרמת השרון לא סיימה ברביעייה הראשונה, אבל אם בשנים הקודמות אפשר היה להתעודד שיש דרך ועתיד ולקבוצה יש ייעוד בכדורסל גם אם לא המאבק על התארים – העונה גם זה לא קרה וזה אולי פיספוס גדול יותר מכל הפסד ליגה כזה או אחר. ומספר את סיפורה של העונה.

קרן מוזס. חזרה לשחק העונה אחרי הפסקה והיתה מנקודות האור בקבוצתה.

ב. השפעת הקורונה:

קשה למצוא קבוצה שהקורונה לא פגעה בה, גם אם לא נמצאו בה חולים/חולות, ועדין ההשפעה תוך כדי העונה, פגעה ביבנה באופן "סולידי". (להבדיל מתקופת ההכנה, האימונים, וכל מה שלא נוגע למשחק עצמו. אולי אי אפשר לנתק, אבל גם לא נכון לדון בו בסיכום עונה). רק משחק אחד נדחה (נגד ירושלים שהיתה עיר אדומה, משחק שהתקיים בשישי בצהריים והיה מהטובים של רמה"ש העונה). לרשות מאמן הקבוצה עמד הסגל המוביל ברוב שלבי העונה (הנעדרות לא נעדרו עקב הקורונה).
למעשה, אם יש קבוצה שהקורונה דווקא היתה יכולה "לעזור" להן היתה זו רמה"ש שאיבדה בחודש דצמבר את הדר לוי לתקופה לא קצרה, ואחרי שני הפסדים (כפ"ס ואליצור ת"א) הסגר השלישי הוביל להפסקת המשחקים עד לחזרתה של לוי. גם התארכות הליגה איפשר את חזרתה של רוני קלינגר עוד לפני סיום משחקי המחוז, אך כאמור כל אלה לא באו לידי ביטוי בתוצאות.

ג. נקודות האור:

הפוטנציאל במשחקי הבית. נקודות אור קשה למצוא בתוצאות, כן אפשר לזהות את הפוטנציאל הגדול שהיה לקבוצה במשחקי הבית נגד בני יהודה וירושלים שהסתיימו בהפסדים דחוקים בהפרשים של פחות מ-5 הפרש וכמובן בניצחון המרשים ביבנה. אבל ביותר מדי משחקים רמה"ש "הרימה ידיים" מוקדם מדי וההפרש צמח לכזה שמכריע קבוצות מנטאלית, ויתכן שההפרשים בהפסדים נגד כפ"ס ות"א (כי הפסד בא בחשבון לקבוצות האלה) השפיע גם למשך העונה.

אמיר מימרן. אמנם לא עונה גדולה בשנת בכורה של המאמן בליגת הבוגרות, אבל גם זו או "שכר לימוד" כמו שנהוג לקרוא לעונות כאלה. מימרן מאמן צעיר, מוכשר ומוערך שמוביל בשנים האחרונות את המחלקה הצעירה של רמה"ש ועוזר מאמן בסגל הקדטיות למד את ליגת הבוגרות ולעונה הבאה (הן בנערות והן בבוגרות) יגיע מנוסה יותר כדי ללמד ולכוון את בניית השחקנית לגיל בוגרות ואת הקבוצה הבוגרת להישגים והצלחות.

השחקניות: נקודת אור אפשר למצוא קודם כל בקאמבק של קרן מוזס. מוזס שנעדרה מהענף בשנים האחרונות חזרה הישר לחמישייה של רמה"ש והראתה יכולת לא רעה (הקלעית השניה בקבוצה עם 8.75 נק' בממוצע) ונותר לקוות שזה רק תחילתו של קאמבק ולא עונה חד פעמית. אופיר אליהו למרות חוסר יציבות המשיכה להראות שהיא שחקנית מצוינת כשבלטה דווקא מול קבוצות הצמרת ביכולת טובה וגם קלעה בדו-ספרתי, אבל סיימה עם ממוצע 6.9 נק' בממוצע. הדקות שקיבלו אלה נר הוכיחו את עצמן וחבל שלא ראינו אותה יותר, כמו גם חבל שלא ראינו יותר את הגר בן דוד ועתליה כהן. כמובן הנקודות של הדר לוי (19.3 במקום השני בליגה) הן משהו שהתרגלנו לראות ואם לוקחים אותן כמובן מאליו זה מעיד בעיקר על הכישרון של הגארדית.

ד. הסיבות שהביאו את הקבוצה לפלייאוף התחתון:

קשה לשים את האצבע אבל משהו לא התחבר. דווקא בקבוצה שיש בה רכזת מנוסת ומצוינת כלי קפיטולניק ולצידה 2 קלעיות אדירות הדר לוי ויעל גלילי, שחקניות מנוסות בצבע (הניג ומוזס) וצעירות מוכשרות בכל עמדה (אופיר אליהו, אלה פינצי, מיטב פינקלשטיין, אלה נר...). על פניו אין סיבה שלא להצליח. בפועל, הקבוצה ערבבה יותר מדי מרכיבים לעונה דחוסה אחת. אם הסגל יישאר לעונה נוספת וישתלבו יותר נערות לצד הותיקות, תהיה פה קבוצה שיכולה לעשות הרבה יותר, אבל בעונת הבנייה הקבוצה היתה תלויה לחלוטין בהדר לוי, היתרונות של כל היתר נעלמו, הביטחון נעלם גם הוא וכשהגיעו 4 משחקים רצופים נגד כפ"ס ות"א (שניים מהם בהרכבים חסרים) והסתיימו בתבוסות, הקבוצה כבר היתה עם 5 הפסדים ומשם אסור היה לעשות טעויות – אבל איך אפשר לא לעשות טעויות כשאת עמוק במשבר? וכך כדור השלג המשיך להתגלגל והקבוצה התדרדרה הרחק מהצמרת.

אלה נר, היעדר הדומיננטיות של נערות רמת השרון בסגל הקבוצה הורגש. 

ה. לקראת הפלייאוף התחתון:

אמנם רמה"ש "רק" עם 3 ניצחונות ותיאורטית מקומה בליגה עוד בסכנה, אבל זו אשליה. רמת השרון הרבה יותר טובה מסך הנקודות שהשיגה והרבה יותר מסוכנת. במשחקים שעוד נותרו בעיקר ייאבקו על המקום הראשון בפלייאוף התחתון ואולי אפילו יתחילו את הבניה לשנה הבאה – כלומר ר' את הסעיף הבא.

ו. סיכום. איך העונה תשפיע הלאה?

רמת השרון צריכה להפיק לקחים מהעונה הזו ובעיקר מהקיץ. קודם כל להיות מוחמאת, הרבה מאד שחקניות בוגרות מובילות רצו לשחק בקבוצה והגיעו לסגל הלבן-אדום. אבל עכשיו, אחרי שרמה"ש הוכיחה שיכולה לצרף את כל מי שרוצה, בעונה הבאה חייבים לחזור ליסודות, קודם כל לבנות סגל נערות שייקח חלק משמעותי בקבוצה ואת אותו הסגל לחזק בשחקניות המדויקות מבחוץ. באופן משונה משהו, נראה שדווקא השחקניות ששיחקו השנה בקבוצה הן השחקניות "המדויקות" (לפחות חלקן). לכן ברמת השרון המשימה אולי פשוטה משנראית. להשאיר רק את השחקניות החיוניות, להחזיר נערות לסגל ואולי גם להחזיר מבוגרות המחלקה שעזבו לקבוצה. די.אן.אי רמת שרוני וחיזוק מדויק יחזיר את הקבוצה, כמו לפני שנה, למאבקי החלק העליון.

 
לי קפיטולניק. פתיחת העונה המוצלחת לא הצליחה לייצר ברמת השרון מומנטום חיובי.

יעל גלילי. הופיעה מול קבוצות הצמרת, אבל זה לא הספיק.