זמנה לפרוץ - טליה פרידמן

הכוכבת של אס"א ירושלים, פותחת עונה שלישית בראיון ענק ובלי פילטרים. מגיל 14 פרידמן היא אחת השחקניות המחוזרות בארץ, היתה באקדמיה שבגלבוע, זומנה לנבחרת אתנה ג'וניור, עברה לאס"א ירושלים ובשנתיים האחרונות מתחילים לראות את הכישרון. העונה היא מקבלת את המפתחות לקבוצה. ופרידמן היא פשוט "רוצה להיות שמחה". ראיון עם כוכבת שעוד לא יודעת שהיא כזו.


| שי ברק

 

האמת, אם אפשר לפתוח ברגע של כנות, עם קצת יותר חריצות מצידו של הכותב, הראיון עם טליה פרידמן כבר היה מתבצע לפני מספר שנים. פרידמן, אמנם רק בת 19 אבל מהכישרון הגדול שלה אי אפשר היה להתעלם כבר בגיל ילדות. כעת הכתבה יוצאת לאור רגע לפני הפריצה הגדולה שלה לקדמת במת כדורסל הנשים, מי שראה אותה משחקת כבר יודע במה מדובר ומי שלא, חייב את זה לעצמו העונה.

פרידמן היא שחקנית גבוהה אבל יכולות אתלטיות והבנת משחק של גארדית, התפתחה רחוק מהעין הציבורית. בכל מועדון גדול בו היתה משחקת היא כבר מזמן היתה כוכבת הנבחרת הצעירה, אך לשחקניות שצומחות במעלה אדומים קשה יותר. מהצד השני, היא עדין רק בת 19, העתיד כולו לפניה וכמו שזה נראה כרגע עונת 21/22 הולכת להיות לגמרי העונה שלה.

העונה הקרובה תהיה שנתה השלישית בקבוצת הבוגרות של אס"א ירושלים מה שהופך אותה להיות אחת הותיקות בקבוצתה, אז אין מתאימה ממנה לעשות את ההשוואה בין השנתיים האחרונות עם אוהד גל על הקווים לקבוצה החדשה המתגבשת תחת המאמן החדש איתי נתיב: "הקבוצה שונה משנה שעברה, מאד. העונה שעברה היתה חלום, ממש. היה משהו מיוחד בקבוצה הזו, מרקם קבוצתי וחברתית מדהים, במשחקים הצלחנו. הכל הלך. זה היה כיף לבוא לכל אימון ולכל משחק".

 

והשנה?

השנה זה פשוט נורא שונה. בקבוצה של השנה שעברה היו לי חברות ממש טובות, סגל שנדיר למצוא בכדורסל והשנה שלוש בנות מהחמישייה שהן גם חברות מאד קרובות שלי עזבו, אז הדינמיקה משתנה לחלוטין. זו קבוצה חדשה ומאמן חדש ויש כל כך הרבה להתחדש ולעבוד, כשאפילו המקום שלי בקבוצה והעמדה שלי יהיו שונים ומרכזיים יותר השנה.

 

אז שונה לטובה?

כן, זה שונה טוב. זה שונה מאד אבל שונה טוב.  לאיתי נתיב, המאמן החדש, התחברתי ישר, גם מקצועית וגם כבן אדם. אני ממש נהנית לבוא ולהיות חלק מהקבוצה גם העונה אבל מקצועית זה שונה אני צריכה לחזור לשחק גבוהה וללמוד לשחק עם החברות החדשות

 

גילי ליאור חסרה?

גילי הכי חסרה לי בעולם. גם ניקול ושני... שלושתן, מאד. משהו בקצב ובסגנון המשחק יש הבדל. גם בהבנה, עוד ייקח לנו זמן עד שנכיר אחת את השניה. צריך גם לזכור שבסגל הנוכחי העונה יש המון נערות מהמחלקה, חצי מהסגל והכל חדש להן.

 

אבל את עוד דיי "ילדה".

חד משמעית, כן. אבל עברתי את ההלם הראשוני במעבר לבוגרות...

 

בעקבות כל השינויים, איך את רואה הקבוצה בעונה בליגה?

קודם כל, יש יכולות. אני מצפה שכן נתחבר והנערות ייכנסו מהר לעניינים, אני מאמינה שהן יכולות. ואני מאמינה שכשהעונה תתחיל עדן תתפוס יותר פיקוד, תסביר יותר למי שצריך להסביר ותרגיע את מי שצריך להרגיע. הנערות קצת בהלם וזה קצת קשה. אנחנו בכל מקרה לא הולכות לוותר, אלא באות להילחם.

 

על מה?

להגיע כמה שיותר רחוק. אני מצפה להגיע לפיינל פור. איתי גם אומר את זה מההתחלה, אנחנו מגיעות מכוונות מטרה לשמור על ההישג משנה שעברה, רק שלדברים לוקח קצת זמן להתחבר. אבל לפחות פיינל פור, לשם אנחנו שואפות. 

 

איך מייצרים את החיבור בקבוצה כ"כ צעירה כשרוב הסגל כולל הרכזת וגם המאמן מוחלפים?

בשתי מילים, עדן פורת. אני למדתי כל כך הרבה מעדן בעונות הקודמות. כל כך הרבה. מההערות שלה, מהחיזוקים שלה, מה נכון לעשות ומה לא נכון לעשות, מהאנרגיות... אז אני חושבת שברגע שמשחקים איתה אז לומדים ממנה הרבה ומהר ולכן אני כן מצפה שזה יתחבר.

 

 


"השנה הראשונה היתה מרד קשה, הרגשתי שלא מצליחה למצות את הפוטנציאל שבי ולהביא את היכולות שלי למגרש. אבל כל הזמן הזה אוהד גל המשיך להאמין בי, השקיע בי ונתן לי את ההזדמנויות. כשנכנסתי לעניינים בעונה השניה הוא היה באמת מאושר, ראיתי את זה עליו וזו היתה הרגשה נפלאה שאי אפשר להסביר במילים"

 

"הרצון שלי להצליח בכדורסל חזק מהכל"

טליה פרידמן (19, 180), היא שחקנית שבממדים ובסגנון המשחק היתה יכולה וצריכה לשחק העונה בליגת העל. נכון, את תחילת הקריירה  עשתה במקומות קטנים, את הקריירה התחילה בכיתה ד' בכפר אדומים, זה היה במסגרת חוג אליו הלכה עם חברותיה, הן עזבו והלכו לתנועות הנוער, היא נשארה והתאהבה. היא זכתה לכינוי "מחוננת" והתקדמה למעלה אדומים אותה הובילה במו ידיה לאליפות מחוזית. היא היתה מחוזרת בכל מועדון גדול בארץ, זומנה לסגל נבחרת אתנה ג'וניור מאז גיל 16 היא בסגל הקבוצה הבוגרת, מסלול מושלם בדרך לליגה הראשונה, אבל פרידמן לא ממהרת. עם 2 רגליים על הקרקע והמון מודעות עצמית היא אומרת " קודם כל כי אני בשירות לאומי במעלה אדומים. אבל האמת שאני מרגישה שלפני שעושה את הצעד לליגת העל, אני צריכה את העונה הזו בשביל לצבור עוד קצת ביטחון במשחק לפני המעבר ל'עולם הגדול'", אבל השאיפות הן הכי רחוק שאפשר "ליגת העל. הלוואי, אולי, לקבוצה בחו"ל ביום מן היום.

הראיון עם טליה פרידמן מתאפיין בפתיחות מרשימה אבל גם בהמון בגרות, אז מה שנשאר לברר...:

 

מי את "טליה פרידמן"?

וואו, זו שאלה קשה. זו שאלה שאני חושבת שאני עדיין מבררת. אני חושבת שמצד אחד אני ילדה ומצד שני מרגישה סוג של בגרות. אני אוהבת מאד להיות שמחה, גם באימונים. בעונה הראשונה בקבוצה היה לי מאד קשה, התחלתי כביישנית ובפחד וכשלאט-לאט נכנסתי לעניינים והיו יותר צחוקים באימונים. ברור שהכל בטעם טוב, בשום שלב האימונים לא איבדו מהמקצוענות שבהם, אבל חשובה לי האווירה, מאד. הרגשתי שברגע שהיה לנו את החיבור הזה מחוץ למגרש והצחוקים בינינו, הבאנו את הדינמיקה והחיבור הזה למשחקים ועל המגרש היינו יותר טובות. זה מאפיין אותי גם מחוץ לכדורסל, שמחה וצחוק זה מה שמחזיק אותי.

 

מה קורה כשאין את זה? אם תגיעי לליגת העל ושם לא תמיד יש את החיבור עם הזרות או הווי?

זו שאלה מצוינת, כי מצד אחד אני חושבת שכן יהיה לי יותר קשה, אבל מצד שני הכדורסל והרצון שלי להצליח בכדורסל הוא חזק מכל דבר אחר. המקצועיות תנצח. אאחז בדברים האחרים ובכיף שיש מסביב, בשביל להיות טובה בכדורסל. אבל אני מאמינה שאיפה שיש שחקניות ומאמנים שמסתדרים ביניהם אפשר למצוא את הרגעים האלה, בכל מקום.

 

מה תרצי להראות השנה לכל מי שעוד לא מכיר אותך? מי היא טליה השחקנית?

לתפוס פיקוד, להיות יותר "חצופה" על המגרש, להעז יותר, להיות יותר משמעותית לקבוצה. אני ממש מחכה לזה כבר. אני חושבת שעוד לא ראו מספיק את חוכמת המשחק שלי, את יכולת קריאת המצבים וקבלת החלטות וזה משהו שארצה להראות השנה.
חוץ מזה, אני חושבת שאחד הדברים שמאפיינים אותי על המגרש שאני מאד מפרגנת במשחק שלי. אני מרגישה שגם שמה את הקבוצה לפני הכל, אבל לא פחות חשוב אני חברה על המגרש.
חוץ מזה השנה אני לא באה לדפוק חשבון, יש לי את היכולת לתרום בפן ההתקפי לקלוע גם מבחוץ וגם בצבע.

 

דווקא בנקודה הזו אחד הדברים שבולטים אצלך במעט סטטיסטיקה שעושים בליגה הלאומית – את עדיין לא סקוררית. מה חסר?

נכון. מה חסר? הביטחון, רק הביטחון. גם בשנה שעברה ראו באימונים טליה אחת ובמשחקים טליה אחרת. אני מודעת ופועלת לשפר גם את זה במשחק שלי. נעזרתי בעונה שעברה בליאור ליפשיץ וישר אחרי שהלכתי אליו, הגענו למשחק נגד כפר סבא שהיה המשחק הכי טוב שלי בעונה. בגלל זה אני מרגישה שזה מגיע משם. לכן העונה הזו כל כך חשובה מבחינתי. המקום החדש שיש לי בקבוצה והאחריות שיש עלי, אני מחכה לראות איך אביא את עצמי העונה.

 

השנה את חוזרת לשחק כגבוהה.

כן, אהיה פורוורדית, עמדות 3-4.  בהתחלה נבהלתי מאד מלשחק גבוהה. למרות שלפני שנתיים הייתי גבוהה, אוהד בשנה שעברה עשה לי הסבה ושיחקתי כגארדית, אחרי שבשנה הראשונה שלי לא מצאתי את עצמי משתלבת כגבוהה בקבוצה. בין גילי ליאור ועדן פורת, זה נורא הבהיל אותי ולא הצלחתי להביא את עצמי, אבל עכשיו אני רואה שאני כן מסתדרת ומצליחה להביא את מעצמי יותר. אני מרוצה מזה ומרגישה יותר גיוון במשחק שלי, עם היכולת לשחק גם בחוץ וגם בצבע. המאמן נותן לי את המקום, את האופציות ואת הביטחון לפתח את המשחק שלי ואני יכולה לקחת כדורים בצבע, מה שלא עשיתי לפני.

 

אבל בליגת העל לא תשחקי גבוהה, איך העונה הזו תקדם אותך?

נכון, בליגת העל אני אהיה יותר כגארדית, אבל גם גארדית יכולה בפנים לקבל את הכדור בצבע. אצל אוהד, במשחק שלו, מי שיכולה לעשות משהו בצבע שתעשה. אין תפקידים מוגדרים. ראיתי את זה גם באימונים שעשיתי הקיץ בליגת העל עם רמת השרון, אם לקארש, למשל, היה יתרון על שחקנית ששומרת עליה אז ההוראה היתה שתטחן אותה בצבע. ואני חושב שהשנה כשאצבור את הכלים האלה של ההתמצאות בצבע אז אוכל להשתמש בהם בליגת העל גם אם אשחק כגארדית. חוץ מזה שבירושלים יש עוד שחקניות פנים, כך שבהרכבים מסוימים אמשיך לשחק גארדית.

 

האחרונה שעשתה את המעבר בירושלים לליגת העל היא נטע רפאל, היא מודל לחיקוי במובן הזה?

בהחלט. נטע מדהימה, היא לא מפסיקה לעבוד קשה כדי להגשים את מה שהיא רוצה,  אז ברור.

 

את מוכנה לאתגר העונה? בשנה הראשונה כמעט ולא שיחקת והשנה יש לך תפקיד מרכזי מאד בקבוצה כשחקנית שצריכה להוביל – איך עשית את השינוי?

בשנה הראשונה פחות שיחקתי, ולא הצלחתי להביא את עצמי לידי ביטוי בצבע. עכשיו לפחות באימונים ובמשחקי אימון אני כן מצליחה, יותר הולך לי ואני צוברת יותר ביטחון גם בפנים. אני מרגישה שנוספו לי עוד כלים. הרגשתי שלפני זה פחות היה לי את הידע לשחק בסנכרון עם עוד גבוהה, משחק של “HIGH-LOW”  או אפילו פיקנ'רול. למדתי כ"כ הרבה מעדן על משחק הפיקנ'רול, להחזיק מישהי על הגב, איך לתפוס עמדה, לשחק בפוסט. עדן עובדת איתי על כל אלה.

 

עדן היא למעשה ה"מנטורית שלך"?

עדן היא דמות בשבילי, ממש. היא מלמדת אותי המון גם על המשחק כמו שאמרתי וגם על התנהלות, איך לשמור על הפאסון, להישאר מרוכזת, לא להתעצבן או להתרגש ולא לאבד את הביטחון אחרי טעויות או מהלכים לא טובים.

 

("אני מאד אוהבת ללמוד, ולחשוב כל הזמן איך אני מוסיפה לעצמי עוד אלמנטים למשחק שלי. אני באה לעבוד קשה ועם המון רצון להתפתח")

 

"מאז שצבעתי לבלונד אני בן אדם אחר"

בהרבה חלקים מהראיון עולה נושא הביטחון העצמי. פרידמן שגדלה בסביבה בה היתה הכוכבת, עשתה מעבר חדש מהעליונות של נערות מחוזית למאבקי הצמרת בלאומית נשים. זה לא היה פשוט כפי שתספר בהמשך, אבל מעניינת במיוחד היתה תשובתה לשאלה שנשאלה בחצי הלצה על השינוי המשמעותי שעברה בשנה שעברה, לא רק בתפקודה על המגרש כגארדית ולא רק בדקות המשחק והמעמד בקבוצה, אלא גם בצבע שערה שפתאום במהלך העונה הופיעה כבלונדינית. ואולי הכל קשור? כי כשהנושא עלה ענתה פרידמן "מאז ששיניתי את צבע השיער גם השתנה לי המשחק ברמות. זה משהו שהשפיע גם על המשחק שלי, הביטחון, התחושה". הסיפור מאחורי השינוי הוא הרבה פחות 'רומנטי',  "למה צבעתי? האמת שבטעות. עשיתי ניסיונות עם חברה שלי, והתוצאה היתה מזעזעת. הייתי צריכה לצאת הביתה עם קפוצ'ון מהבית". למחרת הייתי אצל הספר שלי שאמר לי שיעשה לי בלונד, לסמוך עליו. הייתי בהלם, אבל נדלקתי על התוצאה ומאז אני בלונדינית ובן אדם אחר. גם ביום-יום, אבל בעיקר על המגרש.

 

מתי התחילה האהבה שלך לכדורסל?

אני חושבת בעיקר תחושת ההצלחה המהירה שהרגשתי כשהייתי ילדה. התחלתי לשחק כדורסל בכיתה ד' ודיי מהר המאמן הראשון שלי ראה בי את הפוטנציאל וכל המחמאות והנתונים בשטח שאני מצליחה ומנצחת, מתאמנת עם בנים ומתמודדת מולם,  אני חושבת שזה מה שגרם לי בהתחלה לאהוב אותו.

 

ואז את מגיעה לירושלים וכמעט לא משחקת, איך מתמודדים עם הפער הזה בין אותן מחמאות להיעדר דקות או מקום נמוך ברוטציה?

אז באמת היתה לי שנה מאד קשה, אבל הרגשתי בתוכי שזה לא שאני לא טובה, אלא שאני צריכה להתחזק מנטאלית ולעשות סוויץ' בראש. אני הרגשתי שאני לא מצליחה למצות את הפוטנציאל שלי ולהביא את מה שאני יכולה להביא. הרגשתי שמשהו היה בי עצור. וכל הזמן הזה אוהד באמת ראה בי משהו, האמין בי, השקיע בי, נתן לי את ההזדמנויות. ועם הזמן האמונה בעצמי גדלה. לא הפסקתי להאמין בעצמי גם כשהיה לי קשה, אבל היא התעצמה ככל שעבר הזמן.

 

בזכות אוהד יצאת מהתקופה הזו?

גם , אבל לא רק. אוהד מאד מאד דחף אותי, באמת ראיתי עליו שהוא מאמין בי, הרגשתי את זה ממנו וגם כשהרגשתי שאכזבתי אותו, הוא היה בסדר, הבין שאני באמצע תהליך ושאני אצליח. היו סביבי הרבה אנשים שהיה חשוב להן שאצליח. אני לא זוכרת מתי זה היה אבל בעונה השניה כשטיפה יותר נכנסתי לעניינים ופה סל ופה סטופ וחטיפה, הוא היה באמת מאושר, ממש ראיתי את זה עליו. זו הרגשה שאי אפשר להסביר, את הכיף והאדרנלין הזה ש"סוף סוף משהו מצליח ואני מצליחה להחזיר לו"

 

מי עוד?

החברות שלי גילי ועדן וגם דבי (בלייברג, ש.ב) בעונה הראשונה, מאד דחפו אותי, האמינו בי, רצו שאני אצליח. בעונה שעברה גם ניקול מיכאילץ ששיחקה איתי היתה כזו עבורי. אבל בעיקר המאמן שלי ממעלה אדומים, הוא מאד מיוחד ויש לי קשר מאד מיוחד איתו. יוני מזרחי, שאימן אותי במעלה אדומים. הוא היה רואה משחקים ומדבר איתי בסוף כל משחק ובדרך הקשה והישירה אומר לי מה ראה ומה אני צריכה לשנות. הוא כל הזמן היה מתקשר ונותן לי תוכניות אימון, תרגילים, מטלות– הוא דחף אותי כל הזמן לעבוד יותר קשה היה אומר לי 'זו לא מי שאני מכיר, אני מכיר אותך ואת לא משחקת ככה'  האמונה שלו בי עזרה לי להחזיק את עצמי ולהמשיך.

 

היה שלב בקריירה שלך שקיבלת הצעה מהאקדמיה בגלבוע והסכמת לה. איך ובעיקר למה עושים מעבר כזה בגיל כ"כ צעיר?

שיחקתי לפני כן במעלה אדומים והרגשתי שלא היה לי ממש אתגר שם. עזבתי כי היה בי רצון להתפתח וחשבתי שזו הדרך הנכונה.  נסעתי לראות את האקדמיה בגלבוע ומשהו הקסים אותי. באנשים, במיקום. זה הפחיד אותי אבל משך אותי מאד. זה היה מקום מקצועי ברמה גבוהה. בסופו של דבר עזבתי בגלל סיבות אישיות שלא היה קשר בינן לבין האקדמיה בגלבוע.

 

הכדורסל היה בך עד כדי כך חזק שבחרת לא רק לעזוב את הבית, אלא לנסוע מרחק כמעט שעתיים נסיעה?

כן, כן. גם אבידור לוי המאמן שהיה שם אז. הבנות שהיו שם , נעה שמעוני שהיתה השותפה שלי לחדר והתחברתי אליה מאד והרגשתי שאם אני רוצה להצליח אני לא יכולה להיתקע במעלה אדומים ולשחק בליגות מחוזיות ולסיים משחקים עם 30 נקודות.

 

אס"א ירושלים, קבוצתך הנוכחית, לא היתה אופציה?

ניסיתי לשחק באס"א ירושלים כבר בכיתה ז', אבל לא ממש מצאתי את עצמי שם. היה לי 'בסדר', אבל לא יותר מזה. משהו היה חסר בחיבור למקום, אז חזרתי למעלה אדומים.

 


"עדן היא דמות בשבילי, ממש. היא מלמדת אותי המון גם על המשחק כמו שאמרתי וגם על התנהלות ואיך לא לאבד את הביטחון" (בתמונה: פורת במדי ירושלים)

 

אז אחרי הניסיון בירושלים ובאקדמיה, את חוזרת "הביתה" ואיך עושים שם את המעבר לכדורסל מקצועני?

כשחזרתי מהאקדמיה קיבלתי החלטה שגם אם אני פה, אני יכולה לעשות את קפיצת המדרגה. הייתי מתאמנת עם בנים, הייתי מתאמנת לבד. יוני מזרחי היה עושה לי המון אימונים אישיים. הייתי חיה באולם, כל המאמנים היו מכירים אותי. הייתי מגיעה ישר אחרי בית ספר, קצת זורקת, עושה שם שיעורי בית ואז מתאמנת עם הקבוצות של הבנים ואח"כ עם קבוצות הבנות. בכיתה י' התחלתי לשחק עם הארצית. אז כן חיפיתי על העובדה שאני משחקת ברמה נמוכה בזכות העבודה הקשה מסביב.

 

איזה תהליך עשית עם עצמך בשנים האחרונות כדי להיות השחקנית המשמעותית שאת בירושלים?

אני מאד אוהבת ללמוד, להסתכל על שחקניות אחרות מה הן עושות שאני לא ואיך אני מוסיפה לעצמי עוד אלמנטים למשחק שלי, איך אני הופכת את המשחק שלי ליותר שלם ואת עצמי לשחקנית טובה יותר. אני פתוחה מאד להערות. אני באה לעבוד קשה ועם המון רצון להתפתח.

 

מה את מרגישה שחסר לך היום, מהעובדה שלא גדלת במועדון גדול או לא שיחקת בנערות א' על?

אני חושבת שהייתי כל כך רגילה להיות "כוכבות" בלי להתאמץ, ולא במובן הטוב של הדבר. שיחקתי במחוזיות ופתאום המעבר היה קיצוני מדי. התחרות על המקום, העבודה הקשה יותר. הרגשתי שאני לא עובדת מספיק קשה או לא עבדתי מספיק קשה. כשהגעתי ללאומית לא ידעתי מה לעשות מול שחקנית שפתאום שומרת עלי, באמת שומרת ויש לה סייז שאני לא רגילה לו במשחקים.

 

בנבחרות עד היום עוד לא היית, לדעתי פספוס גדול שלהם. איך את הרגשת עם זה, מבואסת? כועסת?

מבואסת כן, לא כועסת. הייתי בכיתה ח' בנבחרת, באתנה ג'וניור ונפצעתי שם. בשנה שאחרי הייתי במינויים ולא עברתי ומאז לא קיבלתי זימונים. חלק מזה שנשארתי במחוזיות אז לא הכירו אותי ולא ראו אותי בגילאים הצעירים.

 

אבל בשנתיים האחרונות כן ראו אותך. בכושר הנוכחי אין לך מקום שם?

אני חושבת שיש לי פער לסגור ובעיקר ביטחון לצבור.  בשנתיים האחרונות ראו אותי אבל אני חושבת שהיה לי פער לסגור על השנים הקודמות ושוב חוזרת לאותה הנקודה להוכיח לעצמי שלא כל אחת שם טובה ממני ואני כן יכולה למצוא את המקום שלי שם.  אני יודעת שלא נשארו לי עוד הרבה שנים לנבחרות הצעירות אבל יש גם את הנבחרת הבוגרת ואני עובדת קשה כדי להרוויח את הזימונים מחדש.

 

איך את רואה את התוכניות לעתיד? להקדיש את חייך לכדורסל? השאיפה להגיע הכי רחוק ולשחק ברמות הגבוהות ברורה – אבל כמה ויתורים תסכימי לעשות בחיים כדי להגיע לשם?

כרגע אין לי כיוון נוסף ללמוד משהו או ייעוד אחר בחיים חוץ מהכדורסל, אז אני יכולה להגיד כרגע שהוא בראש סדר העדיפויות ואת רוב ההחלטות אקבל מתוך מחשבה להתקדם בענף. אבל החיים הם דינמיים ואני לא יודעת איך החיים שלי ייראו בעתיד, אולי ארצה להתקדם בתחום החינוך המיוחד שאני עושה כרגע. כשיגיע הרגע אחליט – בינתיים הכדורסל לגמרי במקום הראשון ואהיה מוכנה לעשות הקרבות בשבילו.

 

לסיום, מה לאחל לך?

שזו תהיה השנה שבה אני אפרוץ, ושיראו את זה.

 

 "מאז ששיניתי את צבע השיער גם השתנה לי המשחק ברמות. זה משהו שהשפיע גם על המשחק שלי, הביטחון, התחושה" (פרידמן עם התסרוקת הישנה)