"אם לא אתרגש, אני במקצוע הלא נכון"

לטל דוויק מחכה העונה אתגר לא פשוט בכלל. לצד אימון קבוצת נערות א' וניהול מחלקת הכדורסל של בני יהודה, היא תעמוד העונה לראשונה על הקווים גם בתור מאמנת ראשית בקבוצת הבוגרות בליגה הלאומית לנשים. וכל זה - כשהיא רק בת 28. "אני עמוסה, אבל אני עמוסה במה שאני אוהבת ושכל הדברים האלה מתחברים ביחד. זה לא כל דבר נפרד, זה איזשהו תהליך שעברנו כמועדון ואני חושבת שעכשיו אנחנו נראה את הפירות הראשונים ממחלקת הנערות בבוגרות."

עבור דוויק בני יהודה תמיד היה המקום שלה. היא התחילה לשחק בכיתה ג' וכשעברה לעירוני ד' הייתה חלק מקבוצה שמידי פעם הגיעה לאימונים בבית דני עם המחלקה הצעירה של בני יהודה. בכיתה ט' הצטרפה לראשונה לליגה במדים הכתומים, שיחקה בנערות ב', נערות א' וגם בבוגרות, לפני שעשתה הפסקה מהכדורסל לטובת שירות צבאי משמעותי בחיל הים. כשהשתחררה הגיעה במקרה חזרה לכדורסל. "בחופשת שיחרור התקשר אליי ציון מזרחי מנהל המחלקה וביקש שאני אחליף מאמן למשחק אחד. הגעתי למשחק קטסל בנות 8 בנות כשאין לי מושג מי השחקניות, בחרתי 4 רנדומלית ואמרתי להן תעלו לשחק. הפסדנו 100-2." משחזרת דוויק את ההתחלה שלה על הקווים. "אמרתי לציון – תן לי את הקבוצה הזאתי. רצתי עם הקבוצה הזאתי עד סוף י"ב, עליתי איתן לליגה הראשונה בנערות ב' וגם בנערות א', ועכשיו הן התגייסו."

אחרי כמה שנים כמאמנת, דוויק קיבלה את ניהול המחלקה הצעירה רגע לפני שהגיעה הקורונה וייצרה איתה לא מעט בעיות. "עם המכה של הקורונה הגענו לנקודת שפל שבמועדון היו 44 שחקנים ושחקניות. המועדון בעצם הוקם מחדש, ב-3 שנים גדלנו ל-400 שחקנים. בנוסף נפתחה כיתה כתומה בעירוני ט' כדי להחזיר גם את התיכון לימים הגדולים בליגת התיכונים גם בבנים וגם בבנות, שנמצאות כרגע בליגת העל. בראש המטרות והשאיפות שלנו זה להוציא מפה כמה שיותר שחקנים, אבל יותר חשוב להוציא כמה שיותר בני אדם מצליחים בכל תחומי החיים." המחלקה הצעירה של בני יהודה כבר קוטפת הישגים, עם קבוצות הישגיות (חצי גמר פלייאוף נערות ב' שנה שעברה למשל) ונציגות בסגלים של הנבחרות הצעירות. ועדיין - לפי דוויק יש עוד לאן להגיע. "עוד לא עשיתי פה רבע ממה שאני יכולה לעשות. השאיפות שלי הרבה יותר גבוהות, להגיע גבוה יחד עם המועדון הזה ואני בתחילת הדרך. "

לצד ההישגים הקיימים, יש משהו אחד שבמועדון מרגישים שהוא פיספוס וזה העובדה שקבוצת נערות א' נמצאת בליגה המחוזית ולא בליגת העל. הקבוצה ירדה לפני כשנתיים בצימצום של הליגה שמתבצע (מ-20 קבוצות ב-20/21 ל-14 בעונת 24/25), ומאז לא הצליחה לחזור. "קודם כל, הליגה צריכה את הצמצום כדי באמת לייצר ליגה תחרותית ויותר עניין. המשחקים גם משודרים ויש חשיפה, וחשוב שהחשיפה תהיה לליגה שיש בה תחרות ולא משחקים שנגמרים בהפרשים גבוהים.

מנגד אני חושבת שבכדורסל נשים יש עניין של שנתונים, ואם חברה אחת באה לחוג אז כל הכיתה שלה באה לחוג ושנתון אחד הוא יותר טוב ושנתון אחד פחות, אז צריך לשנות את המבנה. צריך להישאר בליגה מצומצמת, אבל המבנה צריך להיות כמו בקולג'ים עם קדם עונה באזורים וכל אזור עם המנדטים שלו, ואז הקבוצות הטובות באותו שנתון ממשיכות לליגה הראשונה ומינואר עד מאי משחקות את הליגה שלהן. ככה גם אין לחץ על המאמנים שצריכים להישאר בליגה הראשונה, אין לחץ על השחקניות. בשנה שירדנו עזבו לי 7 שחקניות כיתה י"ב, עזבו באמצע העונה כי מפסידים ואנחנו לא רוצות להמשיך, מה שבבנים פחות קורה. אני חושבת שאם זה יעבור לשיטה כזאתי זה גם יהיה מאוד תחרותי, החשיפה תהיה נכונה ומתאימה לשחקניות שבאותו שנתון מתאימות לרמה ומנגד לא יהיה את הלחץ הזה על המועדונים."

"המקום הזה נותן להם משהו לשאוף אליו"

אחד הדברים שמאפיינים את מחלקת הכדורסל של בני יהודה, הוא השילוב של שחקנים צעירים שהם בנים של עובדים זרים וחלקם חסרי מעמד בארץ. "המקום הזה נותן להם משהו לשאוף אליו, ומשהו לחלום עליו. יש ילדים של עובדים זרים שנמצאים פה באזור והם נגררים לסמים ולפשע ולדברים שהם לא טובים, ופה זה נותן להם ממש מעטפת ומסגרת. ומי שצריך אנחנו גם עוזרים מעבר לכדורסל - הם מקבלים עזרה נוספת גם בבית מצד המועדון, שמשקיע בזה הרבה משאבים."

לצד הצורך בשילוב של השחקנים הנ"ל מצד אחד והפוטנציאל שלהם לתרום לכדורסל בארץ, מהצד השני קיימת בעיה בירוקרטית אותה המועדון כבר חווה על בשרו. "במסגרת הלימודים שלי חקרתי ועשיתי עבודה סמינריונית על כל הנושא של העובדים הזרים. מי שפחות מכיר את התחום לא יודע שיש המון המון סוגים של מעמדות ולא כל אחד פה שווה לאחר. הרגשנו את זה לראשונה בני יהודה כמועדון ואני ברמה האישית כשג'סיקה אזיקוי לא יכלה להשתלב בנבחרת הקדטיות בשנתיים האחרונות.

אני אנצל את הבמה לקרוא ליושבים למעלה לעשות פה איזה פרוייקט לאומי. בסופו של דבר אנחנו לא יכולים להתחרות בגנטיקה, וצריך לדעת שיש פה גנטיקה טובה וצריך ללכת עם זה חזק. צריך להשקיע, צריך לתת פה משאבים, כי יש פה ספורטאים וספורטאיות שיכולים לייצג אותנו ולהיות עילוי ברמת נבחרת וזה צריך להיות משימה לאומית השילוב הזה."

"אין אצלי דבר כזה להיות מקום שני"

השנה כאמור דוויק תעמוד לראשונה על הקווים כמאמנת ראשית בקבוצת הלאומית נשים של בני יהודה, וזה אחרי שנתיים בלבד כעוזרת מאמן תחת איתי נתיב ואריאל עצמון. את תחושות ההתרגשות והלחץ שעלולות להגיע עם התפקיד היא לוקחת למקום חיובי. "הרגשות האלה נמצאים והם טובים, כי אחרת אני לא במקצוע הנכון. אם אני לא אתרגש ולא אחכה ולא אהיה בלחץ ביום של משחק, לחץ שהוא בריא וחיובי, אז כנראה שאני עושה משהו שאני לא אוהבת. אז זה שזה קיים אני שמחה. הייתי לי זכות ללמוד שנתיים מהמאמנים שהייתי איתם."

בעונה הקרובה הוחלט כי לא יהיו יורדות מהליגה הלאומית לנשים, מה שאיפשר אולי לחלק מהקבוצות לשנות את הלך הרוח בבניה שלהם לעונה. בבני יהודה זה לא קרה. "הייתה איזשהי התלבטות, הייתה חשיבה והחלטנו יחד עם ההנהלה שזה לא ישפיע עלינו.אנחנו בונים קבוצה תחרותית שתשאף למעלה ושתלך הכי חזק. גם הרצון לשלב נערות יבוא כחלק מהתחרותיות ולא כי אין יורדות. אני מאוד מרוצה מהבניה של הקבוצה. קודם כל ברמת המרקם האנושי - שזה חשוב בעיני לא פחות מהחלק המקצועי. יש פה מרקם אנושי מדהים, גם שילוב של הנערות שגדלו במחלקה, גם שילוב של הבוגרות שהגיעו מבחוץ, וגם שחקניות שממשיכות ולא מעט עונות איתנו.וברמה המקצועית אני חושבת שאנחנו מאוזנות, אנחנו בנויות טוב ואנחנו נדבר חזק השנה. אין אצלי דבר כזה להיות מקום שני. המטרות שלי זה תמיד למעלה. אנחנו נתחרה על כל התארים ונשאף הכי גבוה ואני מקווה שנשלים את המשימה." 

כש-דוויק מדברת על שילוב של הנערות, היא מתייחסת ל-4 שחקניות צעירות ממחלקת הנערות שיהיו העונה בסגל (מאי טוויג, רותם מלאכי, אגם ז'אנו וג'סיקה אזיקוי) ולבוגרת נוספת של המחלקה שכבר הוכיחה את עצמה בליגה מגי איזה. אבל העובדה שהן בוגרות המחלקה לא תיתן להן יחס מועדף "נערה שעולה לבוגרות צריכה להרוויח את דקות המשחק שלה בזכות ולא בחסד, כי יש יורדות או אין יורדות, או כי טל רוצה עכשיו לקדם אותה. מי שתהיה טובה תהיה במגרש, ואני סומכת על הנערות שהן יהיו מספיק טובות בשביל לשחק דקות משמעותיות השנה."

כמו שנכתב בהתחלה, טל דוויק מחוברת מאוד לבני יהודה וכרגע לא רואה את עצמה במקום אחר. וכשנשאלה לגבי העתיד אם תקבל הצעת קידום קורצת שתאלץ אותה לוותר על המחלקה הצעירה אמר כי "ביום שאני אצטרך לבחור בין טוב לטוב, אז אני אעשה את הבחירה. כרגע כל עוד זה מתאפשר לי אני מצעידה את שני הדברים האלה, המחלקה הצעירה וקבוצת הנשים, קדימה."